294 םסדלוקאװ הברױת להיכנם לתוך דבריו של בן־אדם׳ והשגית, משום שפקידיהרשות מדברים מתוך גרונו 1 רופא עובדי מסילת־הברזל, דוקטור ראײביץ׳, שדר בביתו האחד של ר׳ משה יוקל, ומנהל ה״קאזנאצײסטבו׳, כלומר הבנק הממשלתי, שדר בביתו השני של ר׳ משה ױקל, מול בית־העיריה. ״באוזני שמעתי מםױשלהדוקטורראײביץ׳*, פותח ר׳ משה ױקל ברוב חשיבות, וממשיך ואומר 1 ״האינטליגנציה הרוםית, לא תהא דעתה סובלת מעשה כגון זד״ עלילה נתעבה כזאת. חרפה ובושה היא קבל עולם כולו. וםברה, שאנשי ר״מא השחורה׳ כבר יודעים שגכשלו בעם ק ביש, בעלילת־כזב זו שהפיחו, ושמחים היו אילו יכלו לצאת מענײן זה בשלום״. בבית־המדרש הישן, בו היו מתפללים עמלי־הכפײם׳ נשמעו דיבורים שונים בתכלית. עמלי־הכפײם הױ אנשים שכל טרנםתם תלויה על בלימה. כל חײהם נעים־ונדים הױ, החמה קופחת על ראשם בקיץ, הכפור אוכל בהם בחורף. הױ מיטלטלים על פני הירידים, אוכלים בצמצום׳ ישנים בצמצום, ומנוח אין להם. לא טעמו טעם עמידד. בשלװר״ טעם ישיבה בשלװד״ אלא הולכים ומד.לכים׳ אצים־רצים, דחופים־רדופים, םחופים ודװײם׳ מגמאים ארץ בכל כוחם׳ ובלבד שיזכו בקורטוב קױם...

לא כפושטי־יד ׳ לא כמחזרים על־הפתחים ׳ אלא כנםיכי ם היו באים ליריד ׳ מעמידים דוכניהם, מציגים לראווה את יגיע כפיהם, את יצירי מוחותיהם המצומקים ׳ מכריזים על םחורותיהם ׳ בקול .נדול , בגאװד ״ בכבוד . ומורשה היא מאבות לבנים ׳ מדור לדור ׳ נםתעפה׳ נתפשטה . ופתאו ם נפם ק הכל . חדשים רבים היה לד,ם ביתם כבית־סוד׳ר . אין יוצא ואין בא . כאילו מױתרים הם ׳ חלילר״ה ם ויצירי־כפיהם . ואין לאל ידם אלא להתכנם בבתי־המדרש ׳ בבתי־הכנםת ׳ להשי ח דאגות לבם ׳ להביע בזעקה צערם ׳ כאבם המר . גם לטכם עצה ׳ כיצד להױושע ׳ כיצד לר,חלץ מן המיצר . בימים הללו ׳ היו נכנסים לפגי קריאת הגבר . עמלי־הכפײם מבליעים כמה פרקי תר״ילים׳ מתפללים בחטף ׳ ובשעת קיפול הטלית והתפילין היו שוכחים כלי ל שבבתיהם ממתינים לד,ם נשותיהם המודאגות ׳ ילדיהם הרעבים ללחם ׳ ובכל חושיהם ׳ בכל נפשם ומאודם, משקיעים עצמם במערה הסמוכה למשרפות־הלבנים של זײצב , בה נמצאה גװית יושצ׳ינםקי המומת . הם — מתפללי בית־המדרש הישן ׳ עמלי הכפײם — לא ידעו התחכמות מהי ומשום כדאף לא יכלו לשאת עװל — לא בקרובים ולא ברחוקים , לא בבני־אדם ולא בבורא , כביכול׳ בכבודו ובעצמו.. .