סםר לוקןןוו 325 אחרי שלשה ימי נדודים בשדות ויערות החלטנו להכנס בלילה לגיטו, כי איטשה מאיר פרבר אמר שהוא הסתיר בביתו דולרים ולנו הכסף היה דרוש לקױם, הצלחנו למצוא את הכסף, שמימן חיינו זמן ממושך. כן הײנו במצב שיכולנו לקנות אצל הפולני צ׳יגלסקי שני רובים ואקדח. בחודשים הראשונים הײנו כמאה יהודים ביערות. התחלקנו לקבוצות׳ אך הײנו קשורים בינינו. אבל כל קבוצה היתה צריכה לדאוג לעצמה, מצרכי מזון קנינו בראשונה בעד כסף, אחרי כן בקשנו אצל הכפרײם בכפרים ולבסוף הײנו לוקחים את האוכל בכוח. * חוץ מהרעב והצמא היתה לנו עוד בעיה בשם א.ק. (ארמיה קרױבה— צבא לאומי), אלו היו חבורות פשיסטים׳ ששמו להם למטרה להרוג יהודים, שנצלו מצפרני הגרמנים, הם היו גרועים יותר מהגרמנים. מהגרמנים יכולנו לפעמים להשמר׳ אך מהרוצחים הפולנײם היה לנו קשה להסתתר. הם רדפו אחרינו צעד אחר צעד ותםסו את אנשינו בכל מיני חוכמות ורצחו אותם בצורה הברוטלית בױתר, לפעמים ישבנו בבונקרים רעבים וצמאים רק בגלל זה שהחבורות הפולנױת רדפו אחרינו כדי להשמידנו. אני רוצה פה למסור על מספר מקרים של רציחות, שחבורות הא.ק. הפולניות האלו בצעו באנשינו. משפחת קסלברנר היתה מוסתרת אצל פולני בדומינה. לא.ק. נודע הדבר וכל משםחת קסלברנר נרצחה.
בכפר אלכסנדרוב חיו שני האחים דומנסקי. אצל שני האחים הסתתרו יהודים. אצל אחד מהם נמצאה משפחת פרוסט מלוזי. בלילה אחד באו הא.ק. וירו ביהושע סרוסט ואשתו. הבן חײם פרוסט עם אשתו ובנו הצליחו לברוח. את הפולני דומנסקי הוציאו הרוצחים מהבית וירו בו, את האשה והילדים הם גרשו מהבית ואת הבית שרפו. חײם פרוסט נשאר בחײם. אחרי השחרור יצאנו מן הבונקרים וחײם פרוסט הלך ללוזי לקבל את ביתו ורכושו ושם נרצח ע״י רוצחי הא.ק. שעוד סערו זמן רב אחרי המלחמה. אשתו ובנו נשארו בחײם ונמצאים באמריקה, היינו מוסתרים עם עוד כמה יהודים מלוקוב אצל האח השני דומנסקי בבונקר מתחת דיר החזירים. הבית עמד כ־500 מטר מהדומנסקי השני. אנו שמענו את הצעקות אך לא ידענו מה קרה. לפנות בוקר בא בעל הבית וספר לנו מה קרה עם אחױ. גם אותו עינו הרתחים שיםפר איפה מסתתרים יהודים. הרוצחים גם עינו את בתו בת ה־13 ונסו להכריח אותה לספר מקום המחבוא, אבל גם הבת לא םפרה. והודות להם נשארנו בחײם. דומנםקי בקש מאתנו לעזוב את המקום, כי הא.ק, לא יעזבו את המקום. הלכנו לבונקר השני שהכנו לרזרוה, הבונקר הזה היה בחורש שהיה בבעלות םרטית של שורצ וםקי. יחד עמי היו בבונקר: יצחק אורלנסקי, הנך נורמן, דוד רנדל, אברהם םריזר, חײם מאם. חייצ׳ה חייט (בת פיניה בקר). אחרי ההתארגנות בבונקר הלכנו לחפש את דומנסקי. מצאנו אותו במצב גםיםה. הא.ק. הרגו אותו במכות יבשות.