סםר לוקןןו ו 325 אחרי שלש הימים נדודים בשדות ויערות החלטנו להכנס בלילה לגיטו, כי איטשה מאיר פרבר אמר שהוא הסתיר בביתו דולרים ולנו הכסף היה דרוש לקיום, הצלחנו למצוא את הכסף, שמימן חיינו זמן ממושך. כן היינו במצב שיכולנו לקנות אצל הפולני צ׳יגלסקי שני רובים ואקדח. בחודשים הראשונים היינו כמאה יהודים ביערות. התחלקנו לקבוצות אך היינו קשורים בינינו. אבל כל קבוצה היתה צריכה לדאוג לעצמה, מצרכי מזון קנינו בראשונה בעד כסף, אחרי כן בקשנו אצל הכפריים בכפרים ולבסוף היינו לוקחים את האוכל בכוח. * חוץ מהרעב והצמא היתה לנו עוד בעיה בשם א.ק. (ארמיה קרױבה — צבא לאומי), אלו היו חבורות פשיסטים, ששמו להם למטרה להרוג יהודים, שנצלו מצפרני הגרמנים, הם היו גרועים יותר מהגרמנים. מהגרמנים יכולנו לפעמים להשמר, אך מהרוצחים הפולנים היה לנו קשה להסתתר. הם רדפו אחרינו צעד אחר צעד ותפסו את אנשינו בכל מיני חוכמות ורצחו אותם בצורה הברוטלית ביותר, לפעמים ישבנו בבונקרים רעבים וצמאים רק בגלל זה שהחבורות הפולניות רדפו אחרינו כדי להשמידנו. אני רוצה פה למסור על מספר מקרים של רציחות, שחבורות הא.ק. הפולניות האלו בצעו באנשינו. משפחת קסלברנר היתה מוסתרת אצל פולני בדומינה. לא.ק. נודע הדבר וכל משפחת קסלברנר נרצחה.
בכפר אלכסנדרוב חיו שני האחים דומנסקי. אצל שני האחים הסתתרו יהודים. אצל אחד מהם נמצאה משפחת פרוסט מלוזי. בלילה אחד באו הא.ק. וירו ביהושע פרוסט ואשתו. הבן חיים פרוסט עם אשתו ובנו הצליחו לברוח. את הפולני דומנסקי הוציאו הרוצחים מהבית וירו בו, את האשה והילדים הם גרשו מהבית ואת הבית שרפו. חיים פרוסט נשאר בחיים. אחרי השחרור יצאנו מן הבונקרים וחיים פרוסט הלך ללוזי לקבל את ביתו ורכושו ושם נרצח ע״י רוצחי הא.ק. שעוד סערו זמן רב אחרי המלחמה. אשתו ובנו נשארו בחיים ונמצאים באמריקה, היינו מוסתרים עם עוד כמה יהודים מלוקוב אצל האח השני דומנסקי בבונקר מתחת דיר החזירים. הבית עמד כ־500 מטר מהדומנסקי השני. אנו שמענו את הצעקות אך לא ידענו מה קרה. לפנות בוקר בא בעל הבית וספר לנו מה קרה עם אחיו. גם אותו עינו הרתחי שיםפר איפה מסתתרים יהודים. הרוצחים גם עינו את בתו בת ה־13 וניסו להכריח אותה לספר מקום המחבוא, אבל גם הבת לא םפרה. והודות להם נשארנו בחיים. דומנסקי בקש מאתנו לעזוב את המקום, כי הא.ק, לא יעזבו את המקום. הלכנו לבונקר השני שהכנו לרזרוה, הבונקר הזה היה בחורש שהייה בבעלות םרטית של שורצומסקי. יחד עמי היו בבונקר: יצחק אורלנסקי, הנך נורמן, דוד רנדל, אברהם םריזר, חיים מאס. חייצ׳ה חייט (בת פיניה בקר). אחרי ההתארגנות בבונקר הלכנו לחפש את דומנסקי. מצאנו אותו במצב גםיםה. הא.ק. הרגו אותו במכות יבשות.