326 מסר לוקן װ חברי מהבונקר הנך נורמן וחיים מאם הלכו לביקור לקבוצת יהודים שניה, מוסתרת בבונקר אחר ביער. בגלל השעה המאוחרת הם נשארו שם לישון. לפנות בוקר עלו על הבונקר רוצחי הא.ק. וזרקו לשם רימון שממנו נהרגו רבקה אלפישר עם בעלה וחיים פישביץ. האחרים בבונקר יחד עם 2 חברים, הצליחו לברוח. עמם היה גם בחור מצ׳לםק, קראו לו מיטק והוא הלך אחר כך עם הרוסים לרוסיה. * אנחנו עד כמה שיכולנו נלחמנו ברוצחים. ביער נמצאה משפחת מנדל רנדל. היא היתה מורכבת מ־6 אנשים. בחפשם אוכל הם פגשו פעם בשומר היער וסכמו אתו שהוא יספק להם אוכל והם ישלמו לו טוב. הבטיחו לו שעוני זהב. השומר הלך להביא כביכול מצרכי מזון ו־2 אנשים מהמשפחה הלכו לחפש מזון במקום אחר. ובמקום אוכל הביא השומר את שודדי הא.ק. שהרגו את היהודים באופן ברוטלי, שנים מהמשפחה שהלכו, דוד רנדל ובן דוד מקוצק אברהם׳ חזרו וראו את החורבן. מהפולנים המקומיים נודע להם יוזם הרצח. הם הצליחו להגיע אלינו הודות לזה שהאכרים אמרו להם איפה נמצאים יהודים ביער. הם ספרו לנו על הרצח והחלטנו לנקום כך שכל האזור ירעד מאתנו ושלא יחשבו שדמנו הפקר. באותו שבוע נכנסו לביתו של שומר היער חברינו הנך נורמן, יוסף ליזר וישניה, ראובן ויסבוים (בובניקר), יחיאל הנטשטוק וליבל ברונשטין וירו בו ובבנו. הם גם אספו את השכנים והודיעו להם שזוהי פעולת נקמה לרצח משפחת רנדל,
קבוצה של צעירים לוקוב נפגשה בפולנים מזוינים, שהציגו עצמם ככלוחמים בגרמנים. הפולנים הציעו ליהודים אחוד כדי ללחום יחד בגרמנים. הנערים היהודײם התמימים האמינו וקבלו את ההצעה. בלילה, כשהצעירים ישנו רצחו אותם הפולנים. רק 2 מהם ראובן ויםבויים ונוטה קרסיק, הצליחו להמלט. מהנרצחים זוכר אני את השמות: יחיאל הנטשטוק, ארליד. מםפר חודשים לפני השחרור קנינו דברי אוכל אצל הפולני מוכניאק, שגר בגלינקות בדרך ללוזי • הוא היה גנן. פעם אמר לנו שהיה אצלו נער בן 13 ממשפחת פרנגלר שביקש להתקשר עמנו. למחרת בשעה קבועה מצאנו את הנער, היה זה אהרלה בנו של דוד פרנגלר, הנער םיפר לנו שכל משפחת פרנגלר, 13 איש, מסתתרים בבית מלאכה ללבנים של אשה ״פולקםדויטש״ בשם םטניסלב ה והם בםכנת חײם, כי בשכנותם גר הפולני ״ױז׳ק מנקה הארובות״ שהנו משתף פעולה עם הגיםטפו. ויוז׳ק זה מאײם שהוא ימסור את המשפהה. התיעצנו בינינו והחלטנו שלקחת המשפחה ליער בלתי אפשרי בגלל הילדים הקטנים, שישנם בה. והה־ד היא לסלק את יח׳ק, שיש לו על מצפונו פשעים נגד יהודים, למחרת הלכנו אליו 5 אנשים: אני, ראובן ױםבוים, נוטה קרסיק, יוסף ליזר וישניה ודוד רנדלר. הדרך היתה מסוכנת, כי הײנו צריכים לעבור את תחנת החשמל, את פסי הרכבת של דמבלין, כדי לצאת לדרך ז׳לכוב—סטונן. בקושי רב מצאנו את בית ״יח׳ק מנקה הארובות״.