םםר לוקןזוו 409 הכפריים מכירים אותי. יצרתי בכפר חוג צעירים שנפגשים פעם בחודש׳ כל פעם אצל מישהו אחר מ־12 החברים. זה עשה לי שם בכפר. הײתי אדם כפול; אחד כלפי חח ואחד לעצמי. את השני הײתי צריך טוב להסװת. כל זה היה בכפר קונקולוניצה אילונםקה. לפני המלחמה אסור היה ליהודי להראות שם. מי שוחח עוד עכשיה אצל הגרמנים׳ לאף אחד לא יעלה על הדעת שבכפר מםתתר יהודי. יצאה שמועה, שבכפר השכן מםתירים יהודים. באו הגרמנים ושרפו חצי כפר. אני הײתי ״כשר״, היו לי נײרות ״ארײם״, כלומר־ תעודת לידה מזויפת, פתק הודעה, ועל םמך זה תעודת קן עם תמונה, הײתי כלומר, כשר וישר• אד אסור היה לי לשכוח שאם לא בפני, אני שונה במקום אחר. לכן הײתי צריך להתחפש כדתיז כזה שמתבײש ללכת עם בנות (אני הײתי בן 19), אצל בעלת ביתי הײתי פולני, שהגרמנים גרשו מפומתה יחד עם פולנים אחרים. כזה הײתי בשביל הגױים, אך מה שקרה במוחי ובלביז כבר שנר, שחוםלו הגיטאות בכל האזור, כבר שנה שאין רואים יהודי בעולם. רק אני חי עדײן. לשמחתי נצלו אמי ואחי הצעיר מן האקציה האחרונר,. מצאתי אותם על עלײת הגג בכפר זומבקװיצה. הפעם הזאת ראיתי אותם בליל המולד בדצמבר 1943, אמי היתה תופרת והיא תפרה לנוצרים. מובן שאף אחד לא ידע. שכן נזהר משכן. היה זה בכפר שבו הײתי פעם ובמעט כולם הכירוני.
הפולנים כבר לא נשמרו כל כך מהגרמניםן הגרמנים כבר פחדו להראות בכפר. הפולנים נלחמו ביניהם, כלומר בלילר״ כשהם הפכו לפרטיזנים. ה״א.ק.״ נלחמה עם ה״ב כ.״. אנו, היהודים, אם כבר היתה לנו יחידת פרטיזנים, לא נתנו לאף נפש חיה לגשת אלינו. זר, פרק אחר. נפשי נמשכה לאמי ולאחי הצעיר שלא ראיתי כל כך הרבה זמן. בפםחא, בשיהיה לי זמן אלך לחפשם, בשבילי מםוכן ללכת לאותו כפר, משם גרשוני כיהודי. שם נצלתי כשתפםו אנשים ושלחו למיידנק. שם השארתי את אמי ואחי ואני הולך לחפשם. אולי אינם שםז בפעם האחרונר, כשר,ײתי שם, הזהרתי אותם׳ שהם נמצאים ױתר מדי זמן באותו כפר. אני עברתי100 ק״מ לכפר אחר, ז׳זיטשה, שם היתה אמי כבר ב־1942 והסכימה עם אכרה, שר,יא תרשד, לה להשאר אצלר״ הכפריה הםכימה כי בבפר םפרו שאמי הועברה לגםטפו לרדזין וירו בר״ אם כך, לא יתפשו אותה כאן. מובן, שעכשיו היא תסתיר אותה ױתר מפעם אחרת. אםי הבטיחה לי שהיא תעבור לאכרה מזומבקװיצה ברגע שר,יא תגמור את העבודה אצל אכר זה ועוד אחד. נפרדנו ובכינו. אמי הניחה ידיה על ראשי וברכר, אותי. לעולם לא אשכח את ידיה המושטות אלי, כשאני נע לאחורי, כדי להאריך לראות את פני אמי.