42 ססרלוק ן)וו את כתב הזכויות משתמע שהוא היה עתיק. מידת עתיקותו איז אנו יודעים בברור. אך ברור שמתוך דדוקציה אפשר לשער שהיה עתיק. בכתב הזכויות שנתן ב־10 למאי1659 ליהודי לוקוב, המבוסם על ה״פרױילגיה״ השרופר״ נאמר: ליהודים זכות מגורים בלוקוב, חופש מסחר, מותר להם לעסוק בהכנת שעוה, להיות בעלי גתות, בעלי בתים וכן זכותם לבית כנםת מעץ או אבן ובית קברות. אחרי שריפת בית הכנםת הישן על ידי ההידמקים הותר לבנות חדש במקומו, אפשר לשאול בן כמה היה בית הכנםת הישן שנשרףי האם היה זה בית הכנסת הראשון? המקורות הפולנײם שותקים בענין (לפחות לנו לא ידוע דבר ממקור פולני). אך ברור לנו ממקורותינו, כי לא היה בית כנסת זה הראשון. בםפר השאלות והתשובות של המהר״ם מלובלין (ר׳ מאיר ב״ר גדליה, 1616—1558) מוצאים אנו תשובה- בענין בית הכנםת השרוף של לוקוב:

״ילמדנו רבינו אודות בית הכנםת דק״ק לוקבא כשכבר ידוע שנשרף בעו״ה ובעת שיצאו הקהל יצ״ו (ישמרם צורם וגואלם) לחזור ולבנתה על מקומה הראשון אז מצד השררה והכומרים עכבו בידם באמרם שהוא קרוב לבית תפילות שלהם עד שהגיע הענין אל המלכות לסיבה זו הוצרכו להניח מקומה הראשון ולבנות במקום אחר אשר נתרצה השר לבנותה, והנה המקום הראשון לזאת נשאר פנוי ועתה.. וכו׳״. השאלה היא אם אפשר למכור את המקום ובכםף הפדיון לכסות הוצאות של בית הכנםת החדש. כי מחמת קשי הזמנים אין בידם לכםות את ההוצאות כמו בימים הטובים.

לדאבוננו אין בשאלה מוזכר כל תאריך ואין מוצאים את התשובה. גם שם השואל לא מוזכר. אולם יכולים אנו לשער. המהר״ם נפטר בט״ז אײר שע״ו, גם אם נניח שהשאלה נשאלה בשנתו האחרונה, הרי היה זה35 שנה לפני פלישת חמלניצקי ללוקוב. אך אין ספק שהשאלה נשאלה מספר שנים לפני כן, כי ר׳ יואל םירקיש המוזכר ע״ש יצירתו בית חדש היה רב בלוקוב בשנים 1614—1613. לא מתקבל על הדעת שהוא ישלח שאלה כזו למהר״ם מלובלין. הוא היה בלי םפק פוםק בעצמו בענין. מכאן שעלינו להניח שהיא נשאלה קודם לכן כשללוקוב לא היה רב חשוב כזה שיוכל בעצמו לפםוק בשאלה נכבדה כזו או בזמן שללוקוב לא היה רב כלל. מכאן אנו רואים שבית הכנסת שנשרף ע״י חמלניצקי לא היה הראשון. לפי הםברות הרי שבית הכנםת הנזכר בשאלה אל המהר״ם היה המקום הקדוש הראשון של יהודי לוקוב הבנין כנראה עמד זמן רב עד לשריפתו. אך כל זאת היא לא ױתר מאשר השערה. מאחר וברור לנו שקהילה לא נולדת בן לילה והנה למעשה תוצאה הדרגתית ובמױחד בתקוצה ההיא, שבה אי אפשר היה להקים בית כנםת בלי היתר וזכות מױחדת, לקהילה, מכאן שישוב בלוקוב החל במאה ה־15 אם לא לפני כן.

גם תוכן השאלה מענין. היא מתארת את יחםי השכנים ליהודים, שאינו אופײני רק ליהודי לוקוב. התיחסות זו היתה אופײנית לכל יהודי פולין. כפי שנאמר כבר לא הרשו שלטונות הכנםיה ליהודי לוקוב להקים שוב את בית הכנםת, כי מקום בית הכנםת השרוף נמצא בקרבת הכנםיה. אך איך זה הרשו קודם לכן להקים במקום כזה בית כנםת? קשה גם לקבל שהכמרים הקודמים היי ליברלײם יותר וידידי יהודים ושלא היה איכפת להם שבית תפילה יהודי ײמצא בשכנות עם בית תפילתם. אין גם לקבל שיהודים יקימו