מ. עדלבויים היהודים בלוקוב לוקוב היתה עיר עתיקה - עתיקה היתה יותר מכל הערים שבסביבותיה הקרובות. היה בה כנראה ישוב במאה ה־12 לספירה. במאה ה־13 לספירה ידוע בה ישוב בשם לוקוב. • הסיבה להתישבות היתה בעית בטחון צבאי - כי לוקוב שכנה בגבול בין פולין וליטא. ההידז׳ויניגים תושבי פודלאשיה הליטאית היו באופן תדיר תוקפים את אזורי פולין השכנים. כדי להגן בפני פלישות אלו הקימו שליטי פולין בסים צבאי באזור שתפקידו היה להגן על האזור בפני הידז׳וניגים הפולשים. במאה ה־13 מקים המלך בולסלב הוסטידלױ י(הצנוע)(1273—1221), בן שושלת המלוכה פיאסט — טירת עץ ומעביר לשם חברי ארגון הטמפלרים (הצלבנים — קז׳יז׳צי) כדי שאלו יגנו על פולין מפני הידז׳ויניגים הפולשים לאדמות פולין. בולסלב מרשה אף להקים שם כנסיה. רעיונו הנוסף של בולסלב בהעברת הטמפלרים היה רצונו להעביר את תושבי האזור- עובדי האלילים - לנצרות. לשם פתוח האזור מעביר בולסלב לאצולה (השליכטה) שטחי אדמה גדולים לעבוד. כך הופכת לוקוב צומת תנועה חשוב בין פולין וליטא. עם כיבוש גדנסק (דנציג) גוברת התנועה וחשיבותה עולה כי הקשר שקבלה פולין עם הים הפתוח מאפשר לה לשלוח תוצרת חקלאית לארצות המערב.
לוקוב הופכת מקום מעבר ושהיה של מלכי פולין במסעותיהם לליטא. זיגמונט אוגוסט הראשון (1548—1506) היה לן בעיר במסעותיו לליטא (ליטא היתה באותה תקופה מאוחדת עם פולין). כן בקר בלוקוב המלך יאן קאזימיר ב־1652 (תכ״ב) אחרי שהקוזקים תקפו את פולין ובתוכה לוקוב (הכונה למרד בוגדן חמלניצקי ימ״ש בשנים ת״ח ות״ט) וגרמו לאבדן אנשים ורכוש ועזר לה רבות. כמובן שהסובלים העיקריים במרד הנ״ל היו היהודים. רבים מהם ברחו והנשארים נרצחו, רכושם נבוז - בתיהם ובית הכנסת נשרפו. הכרוניקות הפולניות מציינות כי בביקורו חידש יאן קזימיר את זכויות היהודים שקבלו אותם מן המלך (או המלכים) שקדם לו. לוקוב בהיותה עיר כתר היתה נתונה לסמכותו הבלעדית של המלך ולכן יכול היה רק הוא לתת את הזכויות, בניגוד לערי הפריצים שבהן היה הפריץ בעל הדעה. כתב הזכויות (או כפי שנקרא: ה״פרױילגיה״) האוריגינלי נשרף בבית הכנסת בזמן המרד. ידיעה תמימה זו פותחת לנו חלון לעבר ההיסטורי. מתוך כך שהמלך חידש • בסולנית לוקוב פודליאסקי. היהודים היו אומרים ליקעװע, ליקאװע. ראה שו־ת בית חדש הישנות, סימן ם״ח, לוקאװא וליקבא. ראה שו־ת מהר״ם מלובלין - סימן נ־ט. 41