Passage 1normalized OCR · source chars 0-624 ססר לוקאוו
43
בית כנסת בנגוד לרצון כמרים בגלל עזרת שר עיר. לכן צריך להסיק שהיהודים הקימו את בית הכנסת הראשון שלהם מרוחק מן הישוב הגוײ׳ עם הזמן התפשט האזור הנוצרי עד לישוב היהודי. ועתה כשרצו היהודים לחדש את המקום הקדוש שלהם, הם הוכרחו ע״י הכמרים להתרחק מן האזור הפולני שגדל בינתײם וחדר לישוב היהודי.
עוד מסמך חשומ לנוכחות יהודי לוקוב, הם ארכױני האוצר מהמחצית השניה של המאה ה״3.16
הסטטוס הרשמי של יהודי לוקוב
כפי שידוע לנו הזכות החוקית לישוב יהודי בלוקוב מבוססת על כתב זכות שהמלך יאן קזימיר וקודמו או קודמיו נתנו ליהודים שהתישבו בלוקוב.
passage_8520086f5a1b76af96ca62e4
Passage 2normalized OCR · source chars 626-1844 סוג זה של כתב זכות לא היה היחיד במינו אלא מסמך הדומה לכתב הזכות הכללי שקבלו יהודי פולין מהמלך קזימיר הגדול שמלך בשנת1453 (רי״ד). זכות זאת׳ כידוע׳ היתה ליברלית מאד ליהודים (זכות זאת אושרה בד״כ ע״י המלכים הפולנײם אך נדרש עבור זאת ממון רב). יהודי לוקוב נהנו כיהודים במקומות אחרים מזכוױת ה״פרױילגיה״. בהיותם תושבי עיר כתר, הם היו בשליטתו של המלך. למעשה הױ רכושו ורק הוא׳ המלך ׳או נציגו הױ שופטים בערי כתר. כמובן שהמלך מינה נציגים־פקידים מױחדים שעסקו בעניני היהודים אלא אם קרה והוא עצמו טיפל בענין. בעניני פנים היה ליהודים חופש אוטונומי מלא. דין תורה היה בעל התוקף. סמכותו של בית הדין היהודי היתה לשפוט יהודים ואפילו להטיל עונש מות. כמובן שנאשם יכול היה לערער בפני המלך ופסק הדין יכול היה להיות מבוטל. כן היתה למלך אפשרות לשחרר בן העדה ממס קהילתי שהוטל עליו ע״י הקהילה. ליד נציב הגליל היה בית דין יהודי. שליחים יהודײם היו מױצגים בבית המשפט הזה. אם היה משפט בין יהודי ללא יהודי היה החוק כזה שאם התובע היה יהודי נערך הדױן בבית המשפט העירוני. בנגוד לכך אם התובע היה גוי היה הדיון מתקײם בפני בית דין יהודי. היהודים ביניהם הױ נשפטים בבית הדין היהודי.
passage_f9c55103f6ee4d147f4f9910
Passage 3normalized OCR · source chars 1846-2843 כפי שכבר נאמר היה בכתב הזכות רשות ליהודי לוקוב לגור בעיר׳ חופש מסחר, להכין שעוה ולעסוק בגתות. ענין הצכים לא הוזכר. צכים מסוימים הרשו ליהודים לעסוק בעניניהם בחוסר ברירה. הצכים הפולנײם לא יכלו לאסור על היהודים לאכול בשר או להכריחם לאכול בשר טריפה, כי זה היה בנגוד לכתב הזכות שנתן ליהודים זכוױת מלאות לחױת כיהודים, כלומר: לשמור על דיניהם וחוקיהם. כך הױ חײטים יהודײם׳ כי היהודים היו צריכים להם לשם תפירת בגדים כשרים כדי להמנע מללבוש שעטנז. צכים אלה ואחרים שהוקמו היו צריכים לסבול ממלחמות של הצכים הפולנײם.
חופש המסחר המובטח בכתב הזכות^ גם הוא לא היה מן הדברים הפשוטים. ליהודי לוקוב היה הדבר קשה ױתר מליהודי ערי הפריצים׳ כי השפעת העירונײם (ה״מישצ׳נס״) היתה גדולה ױתר בערי הכתר שבהן יכלו טוב ױתר להלחם במסחר היהודי. הנציב בעיר הכתר לא היה מעונין במױחד במסחר כמו הפריץ. כי הפריץ לשם התעשרות ולהגדלת הכנסותױ פיתח את המסחר בעירו ומתוך ידיעה שיהודים מפתחים מסחר כזה.
passage_ab3e4d812548d80f4e1900b1