ססר לוקאו ו 43 בית כנסת בנגו ד לרצו ן כמרים בגל ל עזר ת ש ר עיר . לכ ן צרי ך להסי ק שהיהודי ם הקימ ו את בית הכנס ת הראשו ן שלה ם מרוח ק מ ן הישו ב הגוײ ׳ ע ם הזמ ן התפש ט האזו ר הנוצר י עד לישו ב היהודי . ועת ה כשרצ ו היהודי ם לחד ש א ת המקו ם הקדו ש שלהם , ה ם הוכרח ו ע״י הכמרי ם להתרח ק מ ן האזו ר הפולנ י שגד ל בינתײ ם וחד ר לישו ב היהודי . עוד מסמ ך חשו מ לנוכחו ת יהוד י לוקוב , ה ם ארכױנ י האוצ ר מהמחצי ת השני ה ש ל המאה ה״ 3.16 הסטטוס הרשמ י ש ל יהוד י לוקו ב כפי שידו ע לנ ו הזכו ת החוקי ת לישו ב יהוד י בלוקו ב מבוסס ת ע ל כת ב זכו ת שהמל ך יאן קזימי ר וקודמ ו א ו קודמי ו נתנ ו ליהודי ם שהתישב ו בלוקוב .

כפי שכבר נאמר היה בכתב הזכות רשות ליהודי לוקוב לגור בעיר, חופש מסחר, להכין שעוה ולעסוק בגתות. ענין הצכים לא הוזכר. צכים מסוימים הרשּו ליהודים לעסוק בעניניהם בחוסר ברירה. הצכים הפולנײם לא יכלו לאסור על היהודים לאכול בשר או להכריחם לאכול בשר טריפה, כי זה היה בנגוד לכתב הזכות שנתן ליהודים זכוױת מלאות לחױת כיהודים, כלומר: לשמור על דיניהם וחוקיהם. כך הױ חײטים יהודײם, כי היהודים היו צריכים להם לשם תפירת בגדים כשרים כדי להמנע מללבוש שעטנז. צכים אלה ואחרים שהוקמו היו צריכים לסבול ממלחמות של הצכים הפולנײם. חופש המסחר המובטח בכתב הזכות ^ גם הוא לא היה מן הדברים הפשוטים. ליהודי לוקוב היה הדבר קשה ױתר מליהודי ערי הפריצים, כי השפעת העירונײם (ה״מישצ׳נס״) היתה גדולה ױתר בערי הכתר שבהן יכלו טוב ױתר להלחם במסחר היהודי. הנציב בעיר הכתר לא היה מעונין במױחד במסחר כמו הפריץ. כי הפריץ לשם התעשרות ולהגדלת הכנסות ױ פיתח את המסחר בעירו ומתוך ידיעה שיהודים מפתחים מסחר כזה.