ססר לוקאוו 533 הקאמבונד, על הקומוניסטים ועל הפולקיסטים. נספר להם על חיים תרבותיים. היינו מתפתלים באידיאלים ובחלומות על תיקון ועתיד עולם שונה. זאת היתה תקופה נהדרת של חיים יהודיים בלוקוב. בחדרים צרים ואפלים מלאי קורי עכביש התנהלו ויכוחים סוערים. מרצים עמדו על קופסאות או על כתפי חבריהם ברחובות פסטװניק׳ יאטקע ומזריטש ומרביצים רעיונותיהם. אנו הושפענו וחלמנו על עולם אחר בו יהיו חיים של אמת ויושר. היו שהמתינו למשיח לבוא והמשיכו לחכות לו למרות האחור. אחרים ניסו לבצע את רעיונותיהם המהפכניים. מפלגות, מוסדות תרבות, תנועות נוער, בתי מדרש ושטיבלעך של חסידים היו פזורים בעיירה. הספריה והאגודים המקצועיים פרחו. הכל לבלב עד לזעם החורבן. הסערה באה מלאת דם ואש והביאה בכנפיה חורבן טרגי על עמנו. חיות היטלר רצחו, שרפו וטמעו כל חלקה טובה בנו. אולם החורבן החל לתת ניצניו למעשה כבר בשנים 1939—1933, זאת היתה תקופת הפתיחה לפרק הדם של פולין עקובת האנטישמיות.

פולין עם הפשיסטים שלד״הםנציה במחנה הממשלה ומתנגדיהם האנדקים במחנה האופוזיציה. מלחמתם על השלטץ הביאה פורענוױת על היהודים. הםנציה עשתה הכל כדי להוציא מידים יהודױת עמדות כלכלױת. מי לא זוכר את הצעת החוק ב־1939 לביטול השחיטה היהודית. כן תופעת ה״אופשם״ המלווה ע״י ה״פנקטים״ ליד חנויות יהודיות. החלו הפגיעות והעלבונות בםטודנטים היהודים. נתקײמו משפטים בהם הואשמו יהודים בפגיעה בכבוד האומה הפולנית. קרו מקרי ״פשיטק״, מינםק ואזוביצק. קרקע האנטישמױת הפוריה הזאת היתה המקום האידיאלי להיטלר להקמת אושװיץ, מײדנק וטרבלינקה. מצעד גרמניה לפולין החל ב־1.9.39. כבר בראשית הײנו עדים למשלחת עונשין גרמנית שהביאה עמה 47 קרבנות. אחרי כן היו הוראות )יהודים נצטוו ללכת ברחובות צדדײם, לענוד טלאי צהוב על הבגד ולסבול עלבונות אחרים. החלו לקחת בני ערובה. נעשו האקצױת לאסוף פרװת וזהב. היו הרבה יהודים עם דמױן שהאמינו שכל זה יעבור, שנת 1940 הביאה עמה את ד״׳אקציה״ הראשונה.: בריאים הושארו והאחרים החלו להשלח לטרבלינקה. ביולי 1941 באה ההוראה של כוחות הם.ד. ליצור את הגיטו. תוך מספר שעות עברו יהודים מכל העיר לרחובות יאטקע ומזריטש. החלו חײ גיהנום בגיטו.

אנו, חלק אחר מיהודי העיר והעם שברחנו, חיינו בתנאים קשים, נעים ונדים בתוככי רוסיה הענקית. אולם מצב הנודדים היה טוב יותר, הם לפחות היו בטוחים בחייהם. אנו, הבורחים, למדנו את הפרק 1939—1933, את פעולת משלחת העונשין והרציחות הראשונות. הבנה זו נתנה לנו הכוח לעזוב בתינו ולנוע לסיביר ולטשקנט הרחוקות. אך בכל מקום ותמיד חלמנו על הזמן בו נחזור לעיירה. תמיד התגעגענו וחפשנו קשר עם הבית. היינו חסרי שקט לנעשה שם ב״בית״, חלמנו על רחובות וסמטאות. היינו סופרים בהתחלה חודשים לגלות ואחרי כן שנים. בעוד אנו מתגעגעים היו יקירינו נרצחים. הכל שם כבר זרם בנחלי דם ואש. עתה עברו עשרים וחמש שנה. איפה אתם יקירים שהגורל העוור קרע אתכם מאתנו? איפה אותם זקנים צדיקים שלא פגעו בזבוב מימיהם, שכל לילותיהם היו לומדי תורה