534 םםר לוקא װ וגמרא וצמי םכל שנ י וחמישי זאים הלייב ל וינר ׳ יענק ל אורלנםקי , מנד ל םריז רא ו געצל מני ש הזקני ם שהי ו ביישני ם כילדי ם רכי ם ז איפ ה החםידי ם שערכ ו תיקונ י חצו ת בבכי ונה י ע ל חורב ן ירושלי ם ז אבל חורבננ ו בפולי ן הנ ו הר י הגדו ל בױת ר ולכ ן הכא ב גח ל מנשוא • אנ ו כואבי ם את חורב ן לוקו ב בלבנ ו ויודעי ם כ י הכא ב ל א יגמ ר ע ם מותנו . מ ה מוזרי ם דרכ י הגורל . יקירינו בחײכ ם הקשי ם והמרי ם םבלת ם םב ל מ ר ואפיל ו לבכו ת ע ל קבריכ ם איננ ו יכולים . כי את ם פזורי ם בשדות ׳ יערו ת ולקב ר ישרא ל ל א הביאוכם . אנו זוכרי ם א ת קרובינ ו הנרצחי ם ונותני ם כבו ד ללוחמינ ו שהשאיר ו ד ף כבו ד בגבורת ישראל . מ י במר ד בגיטאו ת ומ י בםלוגו ת פרטיזני ם ש ל יערו ת מינםק . הכבו ד למשה שלחטוביץ , ראוב ן הײבלו ם ונחו ם גולדז ק לוחמי ם לכבו ד הע ם היהודי . כבוד מױח ד י ש לנ ו בחײ ו ומות ו ש ל לאבק ע שפארבע ר ב ן מינד ל שפארבע ר ב ן ה־ 15 על עו ז רוח ו ביערו ת לוקוב . קש ה להשלי ם ע ם המחשב ה שאיגכם . את ם שלעול ם ל א תבואו. כ י פזורי ם את ם בנהרות ׳ בימים , בשדות ׳ שרופי ם בתנור י ג ז ש ל מײדנ ק ואושװיץ . אםרכם פזו ר בכ ל כנפו ת הארץ . לשלו ם עולמי ם ל א ל װ אתכם . א ך בחלומותינ ו ובגעגועינ ו אנו רואי ם אתכ ם ױ ם ױ ם במצעד י המו ת שלכם .
אגו שומעים את אגחותיכם וזעקותיכם המצװת עלינו לא לשכוח ולקחת נקמה ברוצחים. אתם שנכחדתם ולעומתכם עמד עולם עם לב אבן. פה זרמו נחלים דם ועם הושמד והעולם שתק. אתן אמותינו ראיתן ילדיכן נזרקים לתנורי הגז ואתם זקנינו הייתם צריכים לזקנתכם לראות בניכם נדחפים לתאי הגז. אתם כאבתם כאב איום ואנו מצטרפים לכאבכם. אנו כואבים כאבכם עד הױם. אך הכאב דורש את שלו והוא יד וזכרון בכל מקום שיש יהודי. לכן אנו, בני לוקוב, נשאיר יד חכרון לעיירה קטנה יהודית שהושמדה. כי הרי העײרות היו הראשונות שנעו בנחלי דם. הם הױ שבנו את הבונקרים הראשונים. אנו הײנו הראשונים שהבאנו את הבשורות האױמות לטרבלינקה. ומאתנו רצו ליער והחלו לחשוב על התנגדות וקרב. אנחותינו מן הבונקר בעײרות שמע אנילװיטש ולעװרטװסקי, אנטק קצביה, חײקה וקװנר, אותנו החלו לשרוף ולרצוח כבר לפני 25 שנה, אנו, שהגענו לחלום ולמציאות של צעידה על אדמת מולדת, חלומם של מצעדם האחרון של ההולכים למות, אנו אומרים ומבטיחים ז יזכור עם ישראל את יהודױ בלוקוב׳ את קתבינו הטבוחים, השרופים והנטמעים. אתם הנכם קדושיגו שמתתם על קידוש השם, יהיה זכרכם ברון.