90 ספר לוקוב > ) ו ו הנוער את נעורי ביליתי בלוקוב. והייתי פעיל בנוער היהודי. עד עכשיו לא אוכל להבין איך היה לנוער היהודי כל כך הרבה אנרגיה, מאין הם שאבו כוח כזה לעבודה חברתית ותרבותית. בסך הכל לא היה לנוער שום סיכוי קיום. בענין למודי פ — לא היה טעם לדבר. האנטישמיות היתה בדרך. האוכלוסיה בעיר היתה מורכבת מ־סי^סצ יהודים, אך מיסים שלמו היהודים 0%נ ) מהםכום הגלובלי. ליהודים היה רק בית ספר אחד מתוך 4 הקײמים. בעיר היו 2 גמנסױת, לנערים ולנערות, אך גימנזיסטים יהודיים אפשר היה למסור על האצבעות, — ראשית, בגלל התשלום הגבוה ושנית בגלל ההפליד. האנטישמית. למשל, נזכר אני בתלמיד גמנסיה ראובן פלומן. לאביו היתה חנות לעסקי נעלײם וד,ו א עשה הכל כדי שבנו, בחור עם ״ראש בוער״, יהפך ל״אדם״. אך בגמנסיה כל כך התעללו בו שהוא צריך היה לשבת שנתיים בכתד, אחת. לבסוף נתנו לו מכות כאלו ׳ שד,ו א לא יכול היה לד,משיך ללמוד. אך פלומן לא התייאש, — הוא הגיש את הבחינה בעיר הגליל לובלין ושם קבל את הבגרות עם ציון גבוה (הױם הוא רופא ידוע).
״ללמוד מקצוע״ לא היה גם ענין פשוט. מר, אפשר היה בב״ר ללמוד בלוקוב? חײטות, םנדלרות. כדי ללמוד אחת מהמשרות האלו היה צריך להתקשר לכמה שנים ונדמד. לי שעוד היה צריך לשלם לבעל הבית. עם הנערות היה המצב גרוע יותר, כי מד, יכלו ללמוד חוץ מתפירר, ? לאותן נערות שד,יו מ״בתים טובים״ וענײם היד. בכלל מר, לא ״מקצוע״ ולא ״נדן״. אם היה להם עוד קרובים בחוץ לארץ, היה זה כמעט כמו נדן. הבחורים היו מוכנים להתחתן עמן כדי לקבל אפשרות לנםוע.. במצב כזה הױ הבחורים והבחורות קופצים לװרשד״ כדי למצוא שם עבודה. לא פעם הםתובבו שם רעבים, אך התבײשו לחזור הביתה. בחול המועד פסח או סוכות נר,ג ו חלק מהם לחזור לעיר, מגונדרים בחליפות ובנעלײם החדשות (מי יודע כמה ארוחות זה עלה). הם הױ מםתובבים עם מקלות בידם ומפצחים גרעינים והבחורות הױ משתגעות אחרי ״הװרשאים״ שהױ מדברים װרשאי ת עם ״יאך״. הם הױ מהללים את התיאטרונים, בתי הקולנוע ור,מםעדות שבהן אכלו. הם לא יכלו לםפר את האמת: שישנים במיטד, ל־2 אנשים ועוברים ימים שאין אוכלים צהרים. בלי לראות את המצב הכלכלי הקשה, לא התײאש הנוער. הנוער ניהל עבודה פוליטית, חברתית ותרבותית. במיוחד היה מלא פעילות יום שש בערב. בספריה היו תמיד מתקײמות הרצאות בנושאים מדעײם או ספרותײם. ב״פראפפארײן״ הױ מתװכחים על רוסיד״, על תנועת העבודה בארגון הצױני היו נואמים על צױנות וארץ ישראל.
ב״ד, שומר הצעיר״ היו יושבים עד לשעות המאוחרות בלילה. הבוגרים הכינו עבודה לצעירים לפעמים היו יוצאים לטיול לילה, לעיר השכנה — לרדזין או שדלץ. ב״החלוץ״ ארגנו ״ערבי תד,״. ההכנסה הלכה לד,כשרה או לעלי ה של מישד,וא, שד,יד. צריך לזר,. לפעמים היה גדוד של ״השומר הצעיר״ יוצא ללילה שלם ליער. היו מקימים מעין אוהל משמיכות, המנד,ל היה מםפר על החיים בקיבוץ או על מסירות הנפש של השומרים,