90 ספרלוק >)וו ה נוער את נעורי ביליתי בלוקוב. והײתי פעיל בנוער היהודי. עד עכשױ לא אוכל להבין איך היה לנוער היהודי כל כך הרבה אנרגיה, מאין הם שאבו כוח כזה לעבודה חברתית ותרבותית. בםך הכל לא היה לנוער שום םיכוײ קיום• בענין למודיפ— לא היה טעם לדבר. האנטישמיות היתה בדרך. האוכלוםיה בעיר היתה מורכבת מ־סי^סצ יהודים, אך מיםים שלמו היהודים 0%נ) מהםכום הגלובלי. ליהודים היה רק בית םפר אחד מתוך 4 הקײמים. בעיר הױ2 גמנםױת, לנערים ולנערות, אך גימנזיםטים יהודײם אפשר היה לםםור על האצבעות,— ראשית, בגלל התשלום הגבוד״ ושנית בגלל ההפליד. האנטישמית. למשל, נזכר אני בתלמיד גמנםיה ראובן פלומן. לאבױ היתה חנות לעםקי נעלײם וד,וא עשה הכל כדי שבנו, בחור עם ״ראש בוער״, יהפך ל״אדם״. אך בגמנםיה כל כך התעללו בו שהוא צריך היה לשבת שנתײם בכתד, אחת. לבםוף נתנו לו מכות כאלו׳ שד,וא לא יכול היה לד,משיך ללמוד. אך פלומן לא התײאש,— הוא הגיש את הבחינה בעיר הגליל לובלין ושם קבל את הבגרות עם ציון גבוה (הױם הוא רופא ידוע).
״ללמוד מקצוע״ לא היה גם ענין פשוט. מר, אפשר היה בבר ללמוד בלוקוב? חײטות, םנדלרות. כדי ללמוד אחת מהמשרות האלו היה צריך להתקשר לכמה שנים ונדמד. לי שעוד היה צריך לשלם לבעל הבית. עם הנערות היה המצב גרוע יותר, כי מד, יכלו ללמוד חוץ מתפירר,? לאותן נערות שד,יו מ״בתים טובים״ וענײם היד. בכלל מר, לא ״מקצוע״ ולא ״נדן״. אם היה להם עוד קרובים בחוץ לארץ, היה זה כמעט כמו נדן. הבחורים היו מוכנים להתחתן עמן כדי לקבל אפשרות לנםוע.. במצב כזה הױ הבחורים והבחורות קופצים לװרשד״ כדי למצוא שם עבודה. לא פעם הםתובבו שם רעבים, אך התבײשו לחזור הביתה. בחול המועד פםח או םוכות נר,גו חלק מהם לחזור לעיר, מגונדרים בחליפות ובנעלײם החדשות (מי יודע כמה ארוחות זה עלה). הם הױ מםתובבים עם מקלות בידים ומפצחים גרעינים והבחורות הױ משתגעות אחרי ״הװרשאים״ שהױ מדברים װרשאית עם ״יאך״. הם הױ מהללים את התיאטרונים, בתי הקולנוע ור,מםעדות שבהן אכלו. הם לא יכלו לםפר את האמת: שישנים במיטד, ל־2 אנשים ועוברים ימים שאין אוכלים צהרים. בלי לראות את המצב הכלכלי הקשה, לא התײאש הנוער. הנוער ניהל עבודה פוליטית, חברתית ותרבותית. במױחד היה מלא פעילות יום ששי בערב. בםפריה היו תמיד מתקײמות הרצאות בנושאים מדעײם או ספרותײם. ב״פראפפארײן״ הױ מתװכחים על רוםיד״ על תנועת העבודה בארגון הצױני היו נואמים על צױנות וארץ ישראל.
ב״ד,שומר הצעיר״ היו יושבים עד לשעות המאוחרות בלילה. הבוגרים הכינו עבודה לצעירים לפעמים הױ ױצאים לטיול לילה, לעיר השכנה— לרדזין או שדלץ. ב״החלוץ״ ארגנו ״ערבי תד,״. ההכנסה הלכה לד,כשרה או לעליה של מישד,וא, שד,יד. צריך לזר,. לפעמים היה גדוד של ״השומר הצעיר״ יוצא ללילה שלם ליער. היו מקימים מעין אוהל משמיכות, המנד,ל היה מםפר על החײם בקיבוץ או על מסירות הנפש של השומרים,