Dovbush

דוד קניגסברג נשלח אל המחנה היאנובי ושם מת. לשם נשלח גם הסופר האידי ירחמיאל (מילטשע) גרין, מחבר "טורים מקולומיאה" (די וועבער פון קאלאמיי), שקודם־לכן עבד עבודה קשה כסבל באחת המחלקות של המועצה היהודית (מחלקת התזונה או מחלקת הטרנספורט). גרין המשיך בעבודתו הספרותית גם במחנה — כתב רומן על חיי המחנה אשר קטעים ממנו קרא לפני חבריו בשעת־הכושר. החיבור אבד באבדן מחברו. במחנה הייאנובי נכרתה גם אשתו, המשוררת הלנה גרין, מחברת שיר־ האסירים הנוגה, הפותח במלים: "אנו יושבים במורדות הר־החולות ושותים "לחיים עם המות׳" אשר נתפרסם ונעשה עד מהרה למין המנון של אסירי המחנה. יאנק ל שודריך כתב שירים על דבר הבעש״ט והגזלן האוקראיני דובוש (לפי האגדה העממית קוימו יחסי־ידידות בין הבעש״ט לדובוש), וכנראה גם שירים אחרים. במכתב אחד שניצל מתאר שודריך את מצב רוחי ואת עבודתו הספרותית בשנת 1942: "אני משאיר את השירים האלה כשהם בלתי־מהוקצעים, במצב גלמי, ללא שיפור וליטוש כל שהם. רואה אני כי השמדת עמי עובדה היא. והנה יוותרו לפחות שירים אחדים אלה לעדות כי חייתי ויצרתי גם בשעה שהחלף נטוי על צוארי... כל הזמן הלמתי להלחם לכל הפחות שכם אחד עם הפרטיזנים אי־שם ביערות, אע״פ שמעולם לא היה קנה־רובה בידי, הייתי רוצה ללמוד מלאכה זו, והייתי מוכן לעשות את המסוכן ביותר. לצערי, לא שיחק לי מזלי..." למרות כל המכשולים עלה לבסוף לשודריך לצעוד לקראת מימוש חלומו. בפברואר 1943 נתארגנה קבוצת צעירים, ושודריך בתוכם, שניסתה להתפרץ מתוך הגיטו ולהלווות אל הפרטיזנים. הם באו במשא־ומתן עם כמה נוצרים אשר הבטיחו להעבירם במכוניתם אל היער. כנראה היתה כאן פרובוקציה שתוכנה ע״י הגיסטאפו, והצעירים נפלו בפח. המכונית הוקפה שוטרי־בולשת מזויינים וכל נוסעיה נהרגו.