Jewish ghetto

... מצב האספקה של האוכלוסיה היהודית הורע מאד מזמן שקם הגיטו, בדרך כלל. נותק הקשר והמשא־ ומתן המסחרי עם הנוצרים ועם השוק השחור. הסרסורים היהודים והנוצרים אשר הבריחו סחורות אל הגיטו תוך סכנת־מות דרשו מחירים מופרזים׳ שעלו לפעמים ב־300% — 400% על המחירים בשוק השחור שבצד ה״ארי". כמות המזון שניתנה ליהודים באופן רשמי היתה זעומה, ואיכות האוכל היתה למטה מכל בקורת. סעודת איש־הגיטו (הסעודה העקרית היתה ארוחת־צהרים או ארוחת־הערב, בהתאם לשעות העבודה של בני־המשפחה) היתה מצומצמת שבמצוכד צמות מרק עשוי שעועית׳ תפוחי־אדמה או גריסים גסים, לפת׳ ולחם. במקום קפה נהגו לשתות מי־סלק קלוי עם סכרין במקום סוכר, היו מכינים מיני מאכלי־ ירקות מחרולים ועשבי־השדה, או קליפות ושיירים של תפוחי־אדמה. חומר המזון היסודי היה הלחם — ואיכותו של זה היתה גרועה מאד:

... מחלות שונות פשטו בגיטו. המלחמה במחלות היתה קשה מאד כיוון שלא היו בו בתי חולים (כל המרפאות ובתי־החולים היהודיים חוסלו במבצע הגדול באוגוסט 1942), מלבד מרפאה זמנית קטנה, ולא היה אף בית־מרקחת אחד. את כל התרופות צריך היה להבריח במחירים מנופחים מאד מהצד ה״ארי". ...