Jewish Community of Lviv

... זכר קהילת לבוב לא מש מלבם של תושביה, בין אם ישבו בה ישיבת־קבע או שכנו בה ישיבת־ארעי, כתלמידים, כעובדים, כוותיקים, כפליטים. הרגשה משותפת אחת איחדה את כל יוצאיה. הם ידעו את ערכה של העיר כתחנת־ביניים חשובה בין המזרח והמערב. ...

... ז. תולדות יהודי לבוב / ד״ר נ. מ. גלבר ...

... ב־25 באפריל 1367 אישר קאזימיר לפי בקשת יהודי לבוב, קרקא וסנדומירז, לכל יהודי פולין הקטנה ...

... מובן, שחלק גדול של המסחר התרכז בידי היהודים ומצבם הוטב בהרבה לאחר שהתורכים כבשו, בשנת 1453, את קושטא, כי מאז פחדו הסוחרים, הנוצרים לצאת לארצות הנמצאות בידי התורכים באופן זה עבר כל המסחר עם ארצות־המזרח ליד • היהודים וחלקם של יהודי לבוב היה גדול בו. הם היו סוחרים בבשמים, אריגים אנגליים ופלמיים, אריגי משי, ומלבוב היו מביאים את סחורותיהם גם לקרקא ובעזרת קשריהם עם סוחרים נוצרים — גם ליתר ערי פולין. במאה ה־15 וה־16 התנהל גם מסחר רב־ היקף עם ברסלאו, לשם היו באים סוחרים יהודים מלבוב או היו שולחים את סרסוריהם וסוכניהם, כגון הסוחר היהודי שלמה יודאאום, שעשה עסקים עם הסוחר שפיצמאר ואחרים. סיטונאים יהודים מקושטא היו מחזיקים סוכנויות בלבוב והם בעלי־חזקה של מונופולין על כל המסחר התורכי־ פולני. אחד מהם, דוה מחזיק בלבוב את סוכנו

... את השוק המזרחי עם כיבושי התורכים, רצו להוציא את שכרם בהפסד היהודים ולתפוס את מסחרם. בשנת 1497 הצליחו לאסור על יהודי הפרבר את המסחר בסחורות מסויימות. אולם, באותה שנה, כשהגישו למלך יאן אולברכט את זכויות העיר לאישור, הכיר בזכותם של היהודים והרותנים המתגוררים בפרברים ליהנות מכל זכויות מסחר חפשי ומכירת סחורות, מפני שהיו נושאים בעול המסים של העיר. בשנת 1498 התנפל ההוספודר המולדבי סטפן על רייסין, והגיע עד לבוב. פרברי העיר נהרסו, העיר התגוננה וסטפן הוכרח לסגת במאי 1498. אולם השקט לא ארך זמן רב. ביוני 1498 פלשו שוב הטאטדים, ובסתיו הגיעו התורכים אל העיר, ואע״פ שלא הצליחו לכבוש את העיר, סבלו הפרברים נזקים גדולים. בתוך העיר נהרסו מטעמי בטחון הבתים ברובע היהודי, שהיו סמוכים לחומת העיר. בשנים 1498 — 1500 סבלו יהודי לבוב הרבה מידי הצלבנים שעברו דרך רייסין. אולם הפעם לא עשתה עירית לבוב כלום לשם הגנתם כאשר היה בשנת 1463. המצב הוחמר עד כדי כך שהמלך יאן אולברכט נתן הוראה לעיריה להגן על היהודים מפני התנפלויות הצלבנים. אבל העיריה לא קיימה צו זה.

בשנת 1568 פרצה בלבוב דליקה ובה נשרפו מיסמכי הפריבילגיות של היהודים וכאשר פנו אל המלך לאשר מחדש את זכויותיהם, נענה לבקשתם וב* 1 באוקטובר 1568 נתן להם בוארשה, פריבילגיון יהודי לבוב " (פריבילעגיום יודעאורום לעאופוליענזיום ) שעל יסודו הותר ליהודים להחזיק במקרקעין לצמיתות ואסור לשלול מהם זכות זו, וגם במקרה שישיגו נגדם הוראת מלכות, תהי מחוסרת כל תוקף חוקי. כל עניני חלוקת מגרשים, לשם מכירה אי מתנות של נכסי דלא״ניידי יש לסדר ע״י הוויבודה מרייסין, שהיהודים כפופים לו ולרשום אצלו בספר״התעודות של היהודים. מסים, שכירות וכל תשלומים לטובת הארמון והעיר ישלמו היהודים לפי התקנות. בסוף הפריבילגיה ניתנה לשלטונות ולפקידים האחראים, וביהוד לקאשטלן מפשמישל ולסטרוסטא מלבוב יכן לשלטונות העיר, הוראה לקיים את הזכויות הללו 41 ). ...

... יהודי לבוב בימי הנריק ואלזי וסטפן באטורי. הישועים דורשים את בית־הכנסת בתוך־העיר. פסק־הדין של הטריבונאל־המלכותי. האצילים לימץ היהודים נגד הישועים. הפשרה יההזרת בית־הכנסת לידי היהודים. התפתחות הקהילה בתוך־העיר. הדליקות בשנים 1616, ...

... קודמיו, שלפיהן היו יהודי לבוב רשאים לנהל כל מסחר כשאר הסוחרים 3). בתקופת שלטונו בבו פרנס־ הקהלה יצחק בן נחמן ובניו נחמן ומרדכי בית־כנסת חדש שנקרא "בית הכנסת של טורי זהב". חמש שנים אח״כ קנו יצחק ואשתו מגרש בשכנות לבית־הכנסת ...

... אחרי שריפת בית־הכנסת, בשנת 1571, עמדו יהודי לבוב בפני קשיים גדולים כיצד להקימו מחדש. יצחק בן נחמן שעמד בראש הקהלה החליט לקנות לבנין בית־הכנסת מגרש, שיהיה רכושו הפרטי. ...

גייסו ב־1606 בסנדומי ר את הקונפדרציה, שקבעה בין 64 תלונות נגד המלך גם את דבר היותו מוקף ישועים — והשינויים הכריחו את הישועים להתפשר עם היהודים מניות שחששו, שהיהודים ימצאו תמיכה מצד הסיים ויזכו. הארכיהגמון זאמויסקי, ראש הישועים דציום סטריבר, הכומר גאיבסקי ונציגי היהודים שהיו אז בווארשה הגיעו ב־10 באפריל 1606 בלי ידיעת מועצת העיר, לידי הסכם, שהיהודים בלבוב היו צריכים לתת תמורת הבתים והמגרשים בשטח היהודי: בית־ הכנסת הישן והמרחץ העירוני, בדרך חלופין בתים אחרים, שיקנו וימסרו לישועים. את הבתים היו צריכים לקנות עד 15 באוגוסט 1606. ועל הישועים היה להשיג את הסכמת מועצת־העיר ואשור־המלך ולוותר על כל תביעות לבתים ומגרשים של היהודים שנמסרו להם לפי פסק־דין מ־3 בינואר 1606. ...

היהודי נעשה ספק סחורות מסויימות לעירוני וכל התחרות בשטח סחר־חוץ נאסרה. לסוחר היהידי היו צפויות סכנות, נזקים ופשיטת־רגל, שהתחילו להתפשט בקרב יהודי לבוב וגם ביתר הערים בתוצאות ההגבלות בפעולות־המסחר. לפי תקנות ועד ארבע־ הארצות בשנת 1626 3) ואח״ב בשנים 1632, 1634, 1638 ו־1642. הגיעו "מעשי־בורחים", (כינוי לפושטי־ רגל) — לממדים כאלה, שהועד ראה עצמו מחוייב להכריז על החלטות חמורות כדי למנוע מעשי רמאות ופשע, שהשמיצו את היהודים. ...

... מתולדות מספר משפחות יהודיות שמלאו עד שבת ת״ח תפקידים חשובים בכל שטחי החיים בלבוב, נוכל להכיר גם את התפתחות הקהלה וההווי היהודי. ...

... שנת ת״ח (1648) היתה עת צרה ותוכחה ליהודי פולין ופגעה קשות גם ביהודי לבוב. באפריל 1648 עלה חמלניצקי בראש חיל ומחבל זפוריז׳יה מערבה, ובימי 6 — 15 במאי חיכה את צבאות פולין, שהיו נתונים לפיקודם של פוטוצקי וקאלינובסקי. נצחון מזהיר זה, היה האות להתפרצות המרד הכללי של תושבי אוקראינה. הם התנפלו על פולנים ויהודים בכפרים, ערים ועיירות, ובכל מקום הרסו, שדדו והרגו בלי רחמים. ...

... תולדות יהודי לבוב ...

... בשנת 1669, ויתר יאן קאזימיר ז על כתר מלכותו והתפטר. כיורשו נבחר מיכאל וישניוביצקי, אדם בעל דעות ליברליות, אולם חסר־אונים מכדי לאחוז ברסן השלטון. מיד לאחר הכתרתו, אושרו כל זכויות * יהודי פולין, ובכללן גם הזכויות של יהודי לבוב. ...

... העיר לבוב מקום מושבו של הגבאי הראשי לכספי ארץ־ישראל . תוארו היה "מרא דארעא דישראל" , או "נשיא ארץ־ישראל" . הכספים שנאספו למען ארץ־ ישראל בקהילות פולין וליטא ע״י גבאי־א״י נשלחו בכל שנה ללובלין , לועד ד״א , ומשם ללבוב ל״נשיא ארץ־ישראל" .

בתקופה זוכה ן ר׳ חיים בן יצחק רייצס (1737־ 1728) כאב בית־דין בשתי הקהילות וכנציג לבוב בהנהלת ועד הגליל רייסין. ...

... 4. אסור לרבנים לכנוס את הנהלת הקהלה אצלם בבית. כל ישיבות הקהל מתקיימות אך ורק בבית הקהלה. ...

... אולם, למרות חולשתה המשיכה העיריה במלחמתה ביהודים והמאבק הגיע לשיאו בשנת 1759. היתה זאת שנת פורענות ליהודי לבוב, בה נסתיים המו׳׳מ ...

... בכל גליל לבוב התגוררו ב־ 660 כפרים 6783 יהודים , מהם 3400 גברים . מאלה — מוכשרים לתעסוקה 1400 . במקצועות היו עסוקים 1035 גברים ( 69% ) : מהם מוזגים וחוכרים 764 ( 51% ) . במסחר ותעשיה 14 ( 0,9% ) , במלאכה 29 ( 2,5% ) , בשרות־בית ומשק 190 ( 12,7% ) , מלמדים וכד׳ 38 ( 2,5% ) . ...

... במקרי ם שהפטרוני ם השתמש ו בכהונת ם לרע ת האגוד ה הכרי ע ביה״ד ש ל הפודוויבודה. ידוע, למשל, המקר ה באגוד ת הפרווני ם שהאשימ ה בשנ ת 1770 א ת פטרונה, מש ה לאנדים, שלק ח תשלומים, בניגו ד למנהג י האגודה, מחופו ת זה׳ 3 ומכתיב ת מכת ב 8 זה,, הדב ר צויי ן כסחיט ה גסה, מלב ד מעשי־שהיתו ת שעש ה להנאתו. בית־הדי ן פיט ר א ת הפטרו ן והטי ל ע ל האגוד ה לבחו ר במקומ ו פטרו ן אח ר מבי ן אזרח י לבוב, בהתא ם לתקנות 21).

... וב (3 §) לשם קביעת יום התועדות המדינה דרוש רוב של 6 מלבוב ו־12 מן הגליל (3 §) ב״ועד ארבע־ארצות" בירוסלב צריכים להיות שני מנהיגים מלבוב ושנים מן הגליל (3 §)? באסיפת ועד ד, ארצות לשם הערכת מס־הגולגולת לאוצר המלכות ישתתפו 3 שמאים מכל מדינת רייסין, פעם, שנים מלבוב ואחד מן הגליל, ופעם — אחד מלבוב ושנים מן הגליל (5 §) מס־גולגולת יוטל על לבוב בסכום גדול מכל הערים (6 §). סעיף זה שונה במושב בוברקה ב־20 ביולי 1753 לטובת לבוב בגלל המשבר הכלכלי שהיה בקהלת לבוב. הוחלט, שסכום המס החל עליה ייקבע בכל פעם לחוד. בסעיף 7 בוטלה זכות נציגי לבוב לבחור את חברי־הועד, ונמסרה לפרנס־המדינה ולרבדהגליל. סעיף 8 דן בסדר החתימות על תעודות, החלטות הועד. סדר מקומות הישיבה ונקבע הרכב הועד באופן זה: פרנס המדינה, 4 מנהיגים מלבוב, 4 מברודי, 4 מזולקיב. ומקומות ישיבתם לפי הסדר: בראש־השולחן יושב הפרנס, לשני צדדיו מנהיגים מלבוב (העיר), בצדי השולחן -״מצד אחד 4 מנהיגים מזולקיב ואחד מלבוב (מקהלות חוץ־לעיר); מצד שני — 4 מנהיגים מברודי ואחד מלבוב (חדךלעיר). לפי זה היו בועד 13 חברים. בסעיפים 9 — 12 מדובר על בחירת רב־המדינה, שנוכחים בה 4 נציגי לבוב ו־7 מן הגליל. הרב נבחר מבין 4 מועמדים המוצגים ע״י פרנס הועד, שהיה תמיד מזולקיב, וע״י מנהיג אחד מברודי. בסעיף 15 נקבע שמנהיגי־לבוב המשתתפים בועד ד״א יקבלו להוצאות סכום כפול משאר מנהיגי־הגליל. והדבר חל גם על שמאי מס־הגלגולת.

... אולם, גם בתוך מדינת רייסין התנהלה מלחמה בין לבוב וסניפיה, שלא רצו להכיר בעליונותה. זולקיב, בדודי ובוצאץ ניהלו את ההתנגדות נגד ההגמוניה של לבוב ובמושב ועד המדינה בשוויירז, בשנת 1664, התקיפו בחריפות יאת קהלת לבוב ושאיפותיה להשתלט על עניני הקהלות. ביהוד התנגדו לתקנתו של הוויבודה מארק מאטצינסקי, שקבע בשנת 1692, כי פרנסי קהלוורלבוב הם גם נציגי היהודים ברייסין כולה. ...

פרנסי לבוב ייצגו את מדינת רייסין באסיפות של ועד ארבע־ארצות. הנציגים הראשונים במושב הועד היו הפרנסים ר׳ יצחק בן נחמן ור׳ מרדכי בן יצחק, שהשתתפו במושב בשנת ש״ן (1589). מרדכי בן יצחק ייצג את מדינת רייסין גם בראשית המאה הי״ז. בשנת ש״ן השתתף גם ר׳ יעקב קאפ ל בן אשר הכהן אב״ד בחוץ־לעיר. ...

... 4 גולדין למשפחה ומס־ נשואין לפי ערך הרכוש ומטרתו להפחית את מספר היהודים. כדי לקבל רשיון מיוחד של הגוברניון לנשואין צריך היה להביא הוכחות על מקור פרנסתו של הזוג ועל ערך רכושם. התקנון של מריה־תרזה הכיל גם איסור על היהודים לסחור בסחורות־מוניפילין. ביחוד נפגעו קשה סיחרי־תבואה, שפקודה מ־23.12.1772 אסרה עליהם את מסחר התבואה בכלל 5). כידוע, היתד. לבוב כרכז מסחר־ תבואה לכל רייסין, שם נעשו בימי "הקונטראקטים" (החוזים) הקניות עם בעלי־האחוזה וסוחרים יהודים עסקו ביצוא היבול לחוץ־לארץ. במסחר־התבואה חלה ירידת מחירים בשוקי אירופה הצפונית, שפגיעתה היתה קשה מאד. בימי השלטון של פולין היתה לבוב משווקת לכל פולין, ואחרי הכיבוש עברו הקניות מחוץ לגליציה לירידי דובנא. ובלביב נשאר רק המסחר עם בעלי־האחוזית בגליציה בלבד. יהודי לבוב ריכזו בידם גם מסחר־עצים ובשר 6), ורב היה

... איגוד הסוחרים הנוצרים בלבוב שלח ידיעות לוינא, שיהודי לבוב אוספים סכומים גדולים כדי למצוא • דרכים לבטל את התקנה. אחרי חקירה מסר הגוברניון שהידיעות מחוסרות כל יסוד. -השלטונות בוינה הגיבו בהערה, שעל הסוחרים הנוצרים לשמור בכתבי־הבקשות על האמת ואם לא יעשו זאת — ייענשו 30). ...

במשך 11 שנים גדל מספר היהודים ב־1532 נפשות (621 משפחות), והדבר הדאיג את השלטונות במידה כזו, שהגוברניון קיבל הודעה מוינה כי "ריבוי ניכר כזה של יהודי לבוב נראה בדאגה ומקויים שהגוברניון ישמור בקפדנות על ביצוע פקודת הקיסר נגד גידול המשפחות של יהודים" 32 ). יהודי לבוב סבלו גם בגלל חוכרי מס־הבשר הכשר, שגרמו לתלונות ותסבוכת בחיי הקהילה וגם להתערבות השלטונות. ...

... ,זכות־הבחירה לקהילה היתה קשורה בתשלום מס- גרות. בלבוב נקבע תשלום מס בעד 7 נרות, כדי לקבל זכות בחירה! וקבלת זכות להיבחר היתה תלויה במס בעד 8 נרות; ולראעדהקהילה א ו ר ב יכול היה להבחר רק מי ששילם מס בעד 10 נרות. ...

... מצב החינוך בלבוב. היחס לגבּי היהודים והצעות תיקונים. פעולתו הארגונית של הרץ הומברג. מצב בתי־הספר וחבר־המורים. מעשי־חתירה נגד הומברג. יסוד הסמינריון אהרן פרידנכל. הקרן הגליצאית של בתי־הספר. חיסול רשת החינוך היהודית. ניצני ...

... בספטמבר 1797 נענשו 67 הורים ומלמד אחד בעונש מאסר על מניעת הילדים מביקור בבית־הספר 7). המצב העגום עורר גם יחידים להגיש לשלטונות הצעות משונות לתיקונו. כך הציע חיים מנשל סוחר מלבוב להכניס גם למודי־דת בתכניררהלימודים ולאסור כל מסחר ומלאכה על יהודים, שאינם יודעים לקרוא ...

בכל הזדמנות פנו שלטונות־החינוך את תשימת לב המורים לדרישות "לשמור בעין פקוחה על כתות בית־הספר", בגלל התוצאות העגומות בשטח למודים. ביחוד, לא היו מרוצים מדוגמאות־הכתב של תלמידי הסמינריון. לפי סעיף 14 של תקנון יוסף 11 נקבעה הנחיצות לשם הכשרת מנגנון חנוכי — להקים סמינריון למורים בלבוב. בתחילה נוסדו קורסים להכשרת מורים ("פרעפאראנדי") בהנהלתו של אהרן פרידנטל במשכרת 200 פל׳ לשנה ותשלום דמי־פיקוח ונסיעות. בכל קורס השתתפו 10 חניכים במשך חדשיים. בשנת 1793 נתאשרו הקורסים בסמינריון ולמנהל הוענק תואר "מנהל־סמינריון". ...

... גם בקרב יהודי לבוב היו בוטים לבפוליאון, שפרסם כרוז בשבת 1799 אל היהודים בו הבטיח להקים מחדש מדינה יהודית בארץ־ישראל, אם היהודים יעזרו לו. יהודי לבוב הושפעו לטובתו ובאחד העתונים נאמר בפירוש "הצעה שהופצה בכתב (כרוזו של נפוליאון) בעולם ומעודדת את היהודים לחזור לירושלים השפיעה כבר השפעה כבירה על יהודי לבוב. הם מרבים לבקר במסעדות לשם קריאת עתונים ורואים שהם מסתודדים ומתלחששים ביניהם ומתיעצים על נסיעתם ידושלימה"*). ...

העיריה ערערה נגד הפקודה וטענה שאין הדבר נוגע לה והטפול בענינים אלה, יעמיד את העיריה תחת פקוח משרד־המחוז, בניגוד לתחוקת העיר. אולם, שלטונות וינה אשר יב־22 ביוני 1826 את החלטת הגוברניין מ־13 בינואר 1826 על ריכוז כל עניני היהודים בלבוב ברשות העיריה, והם א. ) פיקוח על חלוקת מס־היהודים וגבייתו; ב) טיפול בתלונות היהודים נגד הממונים; ג) מירשם היהודים הנמצאים בלבוב 5 ). ...

למרות שנאת האוכלוסיה לחוכרים, שבשנת 1808 ביקשו, מפחד נקמה ומעשה־תגמול, להרשות להם לגור מחוץ לרובע היהודי, רבה השפעתם על עניני הקהלה, בתמיכת השלטונות: ועד המהפכה של 1848 הם השתלטו על חיי הקהלה. כמה גברה השנאה לחוכרים תעיד העובדה שהשלטונית הוכרחו בשנת 1808 לתת להם רשות־ישיבה מחוץ לרובע היהודי, בהיותם שם תמיד בסכנת־נפשות. ...

... השלטונות המרכזיים דנו גם בהגבלות הדיור בלבוב ופנו אל הגוברניון בשאלות אלו: א) האם יש להמשיך בהגבלות הדיור של יהודי לבוב, ב) האם יש לבטל את האיסור לרכוש בתים ומגרשים? ג) ואם יש להרשות ליהודים לרכוש בתי נוצרים הנמצאים ברוב ע היהודי? ...

... ראשית תנועת ההשכלה בלבוב. החוג הראשון בראשותו של שי״ר. המשכילים הראשונים ומלחמתם באדוקים ובחסידים. החרם בשנת 1816. יהודה־ליב מיז״ם המשכיל הקנאי. ראשית החסידות בלבוב. המשכילים ומדיניות השלטונות לגבי היהודים. התזכיר על ...

... ההתמרמרות התגברה ביותר בשנות 1838 — 1840 , כאשר נתעוררה מחדש ע״י עירית לבוב בעית ישיבתם של יהודים זרים בלבוב, ביחוד בקשר עם יהודי־לבוב שנשאו נשים מעיר אחרת .

... למעשה, כבר ניכרו סימני הטבה במצב־הקהלה. מבחינת תרבות וחינוך נחשלה לבוב אחרי בדודי וטרנופול, בהן היו קיימים מכבר בתי־ספר עם מנגנון הוראה מאומן ומנוסה. בלבוב לא היה בנמצא גם בית־ספר יהודי אחד, למרות המצב הכספי הטוב באופן יחסי. ...

... ועד־הקהלה המשיך בפעולתו הארגונית ובנסיונו לשנות מן הסדרים המיושנים ולהכניס רוח־חיים חדשה בקהלה ולהתאימה לצרכי הזמן. פרנסי־הקהלה ביקשו לשכנע את השלטונות בצורך להכניס תיקוני־חוק לשיפור מצבם הכלכלי והתרבותי של יהודי גליציה. ...

... ב־2 ביולי 1847 נדרש ועד הקהלה ע״י משטרת לבוב להגיש את חוות־דעתו בענין התלבושת היהודית. ועד־הקהלה חווה דעתו בחיוב על החלפת התלבישת המסורתית, כי בכך תחוסל המחיצה שבין היהודים והנוצרים ותהא בה תרומה חשובה להכנסת סדר וחוש־נקיון, תבוטל הלהיטות למותרות אצל הנשים, ותחדל קנאת הנוצרים. לפיכך, יש לבטל את התלבושת בהתאם לתקנות מ־29 במרס 1789 ו־3 במרס 1820, וביחוד נוכח העובדה שיהודים רבים החליפו בעצמם את מלבושיהם, ורבים נמנעים לעשות זאת מפחד הוריהם וחותניהם 27). לתזכיר צרף ועד־הקהלה הצהרות של מאות יהודי לבוב המבקשים לבטל את התלבושת 28). ...

... שנת 1848, אביב האומות באירופה, הביאה גם מפנה ניכר בחיי יהודי אוסטריה, ורשמיו נחרתו גם בהווי היהודים בלבוב. היריות בוינה ב־13 במרס 1848*) והמיתרסים ברחובותיה הזעיקו את האוכלוסין בכל ארצות המונרכיה האוסטרית והכריחו את בית־הקיסר, מדאגה להציל את קיומו, לעשות ויתורים לטובת העם, ואחד מהם היה סילוקו של הנסיך מטרניך, שסימל בימים ההם את משטר העריצות.

... פירסום הקונסטיטוציה עורר שמחה בין יהודי לבוב. ביחוד לנוכח העובדה, שבסעיף 17 הובטח

בהשפעת המאורעות נוסדו בלבוב ובית ד ערי־ גליציה מועדונים יהודיים לקידום והפצת״השכלה. בראש המועדון בלבוב עמדו יעקב בודק, אברהם מאהר ויצחק אהרן רוזנשטיין. שם התרכז ה כל הפעולה המדינית וביזמתו נוסדו גם שעורי־ערב בשביל בעלי " מלאכה, שוליות, עוזרים מסחריים ופועלים. קהל האדוקים לא הסכים לפעילות הזאת של הנאורים. ביזמתם יצא לאור עלון־תשיבה נגד מאהר ובודק בשם: "מפרצת רשעים... קול קורא לגלות עדות עצה נבערה, מען זאל נישט פאלגין און צו העדין די פאלשע עצות פון די רשעים וואס זיי האבן געשריבין אין עצה טובה (בשנת מגלזזי הזקן בוגד י בגד, אוכלי הטמא והטהור יחדיו יספו לפ״ק)". בעלון זה חדש ו האדוקים את התקפותיהם נגד הרב כהן שהוא חוטא, אפיקורס וכר, ונגד הנהלת הקהלה, "הטמפל" ונגד הנאורים 16). המשכילים פרסמו כתבות״נגד בעתונים "אלגעמיינע צייטונג דעס יודענטומס" וב״צענטראל־ ארגאן" 17) בוינה, בהם השמיצו את מנהיגי האדוקים הרץ ברנשטיין והירש אורנשטיין והאשימו אותם שיחד עם חוכרי־המסים הגישו פטיציה נגד ביטולם של מס־הנרות ומס־בשר כשר. האדוקים פרסמו הכחשה, שאין להם שום קשר לפטיציה שהיא מעשה מביש של חוכרי מס״הנרות ותומכיהם.

... סוכני־הריאקצי ה שהי ו מעוניני ם להכשי ל א ת הישג י המהפכה, הסית ו ב־26 במא י 1848 א ת האספסו ף ברחובו ת לבו ב ביהודים, מפנ י שסוחרים, בעלי-מסעדו ת ובעלי-מלאכד, סרב ו לקב ל תשלומי ם בשטרות־מטב ע לפ י השע ר הרשמי? ור ק הגברדי ה הלאומי ת הציל ה א ת היהודי ם מפרעות. הגיע ו ללבו ב ידיעו ת ע ל התנגשויו ת האכרי ם ג ם נג ד פקיד י בעלי-האחוזו ת

... מאורעות הימים גרמו, כנראה, שהיהודים הרגישו כי מצבם הולך ומתמוטט. פורענות נוספת קפצה על גליציה המזרחית ביולי—ספטמבר 1848, בפרוץ מגפת חולי־רע שחלו בה 843 איש בלבוב בלבד, מהם מתו 371. המצב הכלכלי הורע והמסחר ירד פלאים. קמה שאיפה לעזוב את גליציה ולהגר לאמריקה. בר3 ביוני 1848 פורסם ב״צענטראל ארגאך בוינה כרוז מלבוב הקורא לתמוך במפעל ההגירה. שאיפת ההגירה באה, ...

... חלקם של יהודי לבוב היה בולט גם בתעשיה של מוצרי חקלאות, יי״ש וליקרים, ציקוריה, זיקוק־ נפט וגפרורים. שני בתי־החרושת של יי״ש הגדולים בגליציה היו של פישל ודובס, בלבוב. ...

... נתמנו פקידים מומחים ומטעם היהודים נתמנו: הרב קריסטיאנפולר מברודי, מאיר קאליר מברודי, מיכאל פרל (בנו של יוסף פרל) מטרנופול, ראשי קהלת לבוב ונציגי מספר קהלות.

... תולדות יהודי לבוב ...

... רק בשנת 1849 , בזמן שיהודי לבוב היו כבר בעלי זכות בחירה בעיר . ביחוד התנגדה הקהלה לסעיפים 124 —׳ 125 , בהם נקבע שעניני היהודים ימסרו רק ל־20 חברי־המועצה היהודים , שפירושם חיסול הקהלה היהודית בלבוב , בניגוד לסעיף 92 של הצעת־ תקנון הערים , המכיר אמנם בקהלה יהודית עצמאית . אך כל התקנון מכוון נגד האינטרסים היהודים והקהלה מתנגדת לאישורו . ב־26 בספטמבר 1866 קבל הקיסר את המשלחת והבטיח תשומת־לב לבקשתה . ...

... תולדות יהודי לבוב ...

... אולם המאבק בין האדוקים והנאורים לא נגמר בזה . בשנת 1868 נבחר ועד־קהלה חדש שרוב חבריו היו נאורים : מאיר ירחמיאל מיזם , ד״ר לנדסברגר , ד״ד הניגסמן , מוריץ קולישר , ד״ר יוליוס קולישר , ד״ר ה . פרנקל 2 א ) 1 ומצד האדוקים — ישעיה מנקים . ...

ביזמת "שומר ישראל" התכנסו בלבוב ב־28 במאי 1873 נציגי היהודים בערי גליציה, והחליטו להופיע בבחירות באופן עצמאי. בכינוס נבחר "ועד־בחירות מרכזי של יהודי גליציה" עם ד״ר יוליוס קולישר כנשיא, וד״ר אמיל ביק כמזכיר. הועד לא הכריז על תכנית פוליטית יהודית, אלא על נאמנות לחוקה 11). ד״ר שמעון סאמלזון, נשיא הקהילה בקרקא, שבהיותו ציר בסיים הצביע עם הפולנים בעד החרמת הפרלמנט בוינה, יצא נגד עמדת הועד. הוא הודיע לועד־ הבחירות גם במכתב שעניני היהודים מחייבים הזדהות עם האינטרסים של גליציה, והם קשורים בגורל האומה הפולנית, במסורת בת מאות שנים. לכן דחה את הצטרפותו לועד־הבחירות. ד״ר ביק ענה לו בשבועון "איזראעליט" במאמר מלא לעג, שהוא "מתהלך בקונטוש וקאראבלה" (לבוש פולני־לאומי) וחגור חרב טטרית עקומה. ...

עם פטירתו של הרב ר׳ שאול נתנזון ב־4 במרס 1875, הוכרז מטעם ועד־הקהל המכרז על משרת הרבנות. הופיעו שני מועמדים: ר׳ יצחק־אהרן אטינגא חבר ועד־הקהלה, וקרובו ר׳ צבי־הירש אורנשטיין. יהודי לבוב נתפלגו לשני מחנות. האדוקים דרשו לבחור בר׳ צבי־הירש אורנשטיין, נכד הגאון ר׳ יעקב־ משולם אורנשטיין, שניהל יחד עם ר׳ יעקב נפתלי הירץ ברנשטיין (1813—1873) ו1 ב) מלחמה נגד הרב אברהם כהן. ר׳ צבי־הירש אורנשטיין היה רב בבריסק־דליטא משנת 1865 עד 1873, שאז הוכרח לעזוב את העיר כנתי ז ר ונבחר לרב ברישא. במרס 1875 התקיימה בבית־הכנסת בחוץ־לעיר אספת נכבדי האדוקים בה החליטו לדרוש את בחירת הר׳ צ״ה אורנשטיין. בקהלה היתה התנגדות לבחירתו, בגלל מעשה הרעלתו של הרב כהן 11 ג). המועמד השני, ר׳ אהרן־יצחק אטינגא, נתמך בעיקר ע״י החסידים, ששנאו את הר׳ צ״ה אורנשטיין, שהיה "מתנגד". ...

הועד החליט לכנס גם "יום קהלות" שני ולהכין את תקנון־הקהלו ת ותכנית של בית־מדרש לרבנים. נבחרה ועדה מתמדת, שהטילה על ד״ר רינגלהיים (טרנוב) וד״ר מאנש (לבוב) לעבד את תקנון־הקהלות. עמנואל פרנקל הגיש לועדה תכנית להקמת בית־מדרש לרבנים. לפי הצעתו יש להקים א) בית־ספר מכין של ד׳ כתות בשביל תלמידים בגיל 9 — 14 שנים, בו ילמדו תנ״ך, תלמוד ולימודי חול בתכנית גימנסיה נמוכה; ב) בית-ספר גבוה של 6 שנות לימודים: תלמוד, מדעי־היהדות ולימודי חול בתכנית של גימנסיה עליונה. אחרי בחינוודהבגרות יבקרו התלמידים את הפקולטה לתלמוד, בתכנית של 3 שנות לימודים. אחר גמר חוק-הלימודים יוסמכו לרבנים.

המתבוללים פתחו גם בפעולת־תרבות בלבוב ובערי־השדה, ע״י יסוד שעורי־ערב לפולנית. בלבוב נלחמו בקהלה, שלפי דעתם התנהלה ברוח "שומר־ ישראל" האוסטרית־גרמנית. אולם לאט־לאט התגשרו חילוקי הדעות ובאה השתלבות מדינית עם הפולנים, ושאיפתם להפוך את הקהלה "למוסד חדור רוח פולנית" התגשמה בהשפעת מנהיגיה — ובעזרת השלטונות הפולניים. ...

... במרס 1899 עמדו יהודי לבוב במלחמת־בחירות קשה למועצת העיריה. הפולנים נהלו את הבחייות בסיסמה "למחוק" את היהודים מכל רשימות־המועמדים כדי "לשמור על הצביון הנוצרי של עיר לבוב". ...

... תולדות יהודי לבוב ...

... אולם לאחר ימים מספר, עם התקרבות הרוסים פינתה מפקדת־הצבא את לבוב ואז החליטו ד״ר רפפורט וד״ר ואשיץ לעזוב את העיר יחד עם המתנדבים. בדרך נתפרדה החטיבה ואנשיה נכנסו לשרות הצבא הסדיר. ...

... עם תבוסת הצבא הרוסי בחזית הוחמר מצב היהודים בלבוב. היהודים סבלו גם מן היחס העוין של האוכלוסיה הלא־יהודית, הן הפולנים והן הרותנים, שהאשימום בהפקעת מחירים, הורדת שער־הרובל, העלמת מזונות. לאחר שהאוסטרים כבשו את לבוב בחזרה, האשימו הפולנים, • 3 ) — שבעצמם נטו לרוסים — את היהודים באהדה לרוסים, שקיבלו בתשואות את פני הצאר בעבר ואת לבוב באפריל 1915, וכי עם כניסת גדודי הקוזקים גילו שמחה על כיבושה של לבוב(! ) 36 ). ...

... תולדות יהודי לבוב ...

... את הנוסח של הפריבילגיה שאושרה ע״י יאגיללו ליהודי לבוב ב־30 בספטמבר 1387, ונמצא בכתבי־יד של ספריית אוסליניאון. תעודה זו היא בהתא ם לתאריך שהותו של יאגיללו בלבוב ושמות העדים החתומים עליה זהים עם שמות בני־לוויתו. גם הצורה המשרדית הרשמית זהה עם כתבי־אישור אחרים שניתנו אז על ידי המלך. אולם לפי ד״ר מאיר בלבן, במאמרו 027 2310*46x621] )3916110 2760 6 [ 161 עיץ 2 ת ק x 0 ׳ ?\0 .ר 510101 /* 60 ׳ ...

... ״גיל נקמות״ את יהודי לבוב בדברים אלו: "צרות לבבי הרחיבו בבוא מצור עיר לבוב המעטירה מפני חמת המציק כונן להשחית שה פזורה ותהי לנו נפשותינו לשלל ורכושנו לכפר הוי על פליטי חרב בעיר גועו ומבקשים לחם שוב מחרון אפך ועל הרעה הנחם" ...

ר׳ יעקב קאפ ל נבחר בשנת תע״ה (1715) לפרנס והוציא לצרכי־הקהלה סכומים גדולים יותר. וכעבור שנים אחדות תבע את פרנסי הקהלה בפני ועד ד״א, שהוציא בשנת תע״ח 17181: פסק דין המחייב לשלם לו "קרן ורוחים במיטב כסף בלי שום דחיה ואמתלא שבעולם" והנותן רשות למלווה "להוציא את הכסף" מאנשי לבוב יחידים ורבים בכל מקום אשר המצא ימצא בגליל שלנו וחוצה לה אפילו בערכאות של גויים״ סכום החוב הגיע ל־2636 זה׳ 401 טאלר ובגלל מצבה הכספי הקשה לא שלמה הקהלה גם הפעם. ...

... 31 א ) מכתבים אחדים נדפסו ב״כוכבי־יצחק", חוב׳ י״ח (עמ׳ 39 — 40), כ״ח (73 — 74), ל״ה (עמ׳ 49). "בית אוצר הספרות״ (ירוסלב, תרמ״ז) ע׳ 60 — 62, ב״הבקר אור" ו״עברי אנכי״. ינטא וואהלרנר נפטרה בלבוב בשנת 1891• ...

1 -ב ) מאוריצי לאזארוס נולד בשנת 1831 , נסע לוינה ללמוד באקדמיה לציור והגיע לשם בימי המהפכה , במרס 1848 . בגלל סגירת בתי־הספר הגבוהים , לא יכול ללמוד באקדמיה והוא נכנס לבית־הספר הגבוה למסחר . אחרי גמר לימודיו והשתלמותו בוינה , חזר ללבוב ועבד במוסד בנקאי . כשנוסד בלבוב הבנק האפותיקאי , היה בין מיסדיו , כ־ 40 שנה היה מנהלו . ...

תרי״ט (1859), ר׳ שמחה נתן ב"ר אריה ליב אלינברג. אב״ד במושציסק, ואחרי־ כן מגיד מישרים ומו״צ בלבוב, ואחרי פטירת הר׳

... החיים הדתיים של יהודי לבוב ...

כל הנאספים הסכימו ליסד בית־תפילה גרמני־ יהודי. אבל עמדה השאלה, אם לגשת מיד לבניית אולם גדול, לעריכת מקהלה וקביעת חזן ומטיף, או להסתפק בשכירת אולם ולפעול בממדים צנועים. לבסוף הוחלט להתחיל בבניית "טמפל" (היכל) מתאים לקהלה היהודית בלבוב. נבחרה ועדה, בהרכב ד״ר יעקב רפפורט, אפשטין, קולישר, בלומנפלד, דיבס ורוזנשטיין. כגזבר נבחר מנדל שור, כמזכיר ד״ר גרינברג, כמפקח נתן קולישר וכמנהל מאיר בטשלס (לאחר שנים התנצ"ר ושינה שמו לבאצבסקי). באותה ישיבה התחייבו הנוכחים להשתתף במפעל אוסף הכספים בסכום 1800 זהובים (גולדן). מסכום זה תרמו פישל דובס ובניו מאתים זהוב. בהתיעצות דנו בסדר־ התפילה, אך החליטו לשאול בעצתם של המטיף מנהיימר בוינה וד״ר זאכס בפראג. נקבע גם תקציב שנתי של 1800 זהוב. ...

... מרצה להיסטוריה כללית באוניברסיטת וינה ונתמנה כפרופיסור באוניברסיטת ברסלוי. ד״ר יחזקאל קארל התחנך בגימנסיה בבידגושץ, למד בסמינריון לרבנים בברסלוי ובאוניברסיטה — פילוסופיה ומדעי המזרח. קיבל תואר ד״ר בהיידלברג, היה מורה בלודז׳ ורב בקהילות טשיבומב המאוחדות ובארפורט. השתתף ב״יידישע ס ליטעראטורבלאט" של רהמ ר בהאמבורג ופרסם מחקרים במדעי היהדות • ב־1882 נתמנה לרב ולמורה־דת בפילזן, וב־1891 עבר ללבוב. בהצעתו בכתב ציין, שהוא יודע פולנית, ושהיה מטיף בלידז, אבל השפה אינה שגורה בפיו, לפי שכיהן עשרים שנה בקהילות שבגרמניה. אך היא מקוה לחדש את ידיעותיו בפולנית ויהא ביכלתו להשמיע דרשות ונאומים גם בשפה זו. הודעתו גרמה בתחילה שיהססו במינויו, אך למרות זאת נתקבלה מועמדותו. גרמה לכך, כנראה, המלצתו הנמרצת של ד״ר ילינק, הרב בוינה.

,.בביתנו הייתה אותה שעה מיליציה אוקראינית שסחבה יהודים לבריגידקי (בית־הסוהר הגדול ברח׳ קאזימירזובסקא). שכנה אחת חיכתה בכוונה לאבי, להזהירו על הסכנה. אך הוא ענה לה: היינו הך. וחיוור כסיד עלה במדרגות. ליד דלת דירתנו תפסוהו האוקראינים והוליכוהו לבריגיצקי ופו מת על קידוש־השם. הוא הלך גאה, מוכה בידי גרמנים ואוקראינים, ראשו מורם ופניו שקטים, כפני אדם שקיים חובתו, ומצפונו כבדולח לטוהר. בבואו אל בין המוני היהודים בבית־הסוהר אמר וידוי ופנה לחבריו־לגורל וקרא בקול אדיר: "שמע ישראל, אדוני..." ולא כילה דבריו, כי מכונת־יריה הפסיקה דבריו וחייו כאחד״ *) . ועמו נהרגו אלפיים מיהודי לבוב וה״היכל" נהרס ע״י הנאצים עד היסוד . ...

... בשנת 1914 עם כניסת הרוסים והפוגרום הראשון בלבוב, נכנסו הפורעים לחצרו והרגו בו 11 יהודים מוויניק, הסמוכה ללבוב, הרסו ושרפו את ביהכנ״ס והכנסת־אורחים. ר׳ בנימין ויניץ הצליח להציל את משפחתו וברח העירה אל בנו ר׳ מאיר ויניץ־כרמי (כעת בת״א). ר׳ מאיר כרמי, החסיד הזידאצובי, שינה את שמו עוד בלבוב ועלה עם כל משפחתו לארץ" ישראל. בניו עסקנים ב״הסתדרות העובדים הכללית".

... אך הקלויז נשאר כמקום מכובד בעיר. בין ראשי המתפללים היו חכמים וסופרים, חסידים ואנשי־מעשה: הרב ר׳ איטשע אטינגר, ר׳ הרצל׳ רפפורט ובנו ר׳ משה רפפורט, ר׳ יעקב באב״ד, בנו של הרב מקאליש — כל חברי בית־הדין של הגאון ר׳ אלכסנדר היילפרן, ובתוכם ר׳ בעריש מודלינגר, הגביר הנודע ר, ה״רש רוקח, ר׳ אברהם אנשיל ראב״ד מטאמאשוב, תלמידו של ר׳ יוסף־שאול נתנזון, הנדבן הנודע ר׳ אלתר חסיד, ר׳ שמחה רפפורט, ר׳ שמעון קליגר ור, משה פיפעס (שהיה גבאי הקלויז במשך 40 שנה), וכן ר׳ שמלקא די״הורביץ, ראש קהלת לבוב.

... כל בתי־הכנסת הגדולים בלבוב היו רשומים במשרד המקרקעין כרכוש או באפוטרופסות של הקהלה היהודית בלבוב, מלבד ביהדהכנסת "חדשים", שר׳ יעקב גלנצר שילם בעדו סכום גדול לקהלה, כדי שיהא חפשי מכל השפעה חיצונית. ומכיוון שבראש הקהלה עמדו אז נאורים, ביקש למנוע כל השפעה חילונית. הקלויז "חדשים" היה רשום על שם שלושה אפוטרופסים־ממונים, בתנאי שבפטירת האחד מהם, יבחרו השנים הנותרים אפוטרופוס שלישי במקומו, ובכך ימנעו כל גישה או התערבות בעניני הקלויז מכל חברה או מוסד. ...

... בקלויז הזידאטשובי התכנסו חסידים ותיקים שבלבוב. תלמידי־חכמים מובהקים, מקובלים מופלגים ביראת־שמים ובחריפות, אצילי־רוח ועדיני־נפש. קו מיוחד נקטו בלימוד תורה בעיון מחשבתי. יומם ולילה לא פסקה התורה בתוכו. הבחורים המצוינים והמיוחסים למדו בו, מי ביחידות ומי בחבורה. בשיעורים לבחורים מבוגרים לימד חסיד ותלמיד־חכם מובהק, ר׳ דוד קיליקובר. בקלויז קבעו שיעורי־לילה למתמידים, שיעורים בתלמוד, עיך־יעקב, מדרש וספרי מחקר. מגידי־השיעור היו יהודים שעבדו קשה כל היום ולפנות ערב ובשבתות נהגו להגיד שיעורים, ביניהם: הישיש ר׳ שמואל "קיכעל יוד", בלהט דברותיו והסברתו, ר׳ אברהם לייויאנד בנועם דיבורו.

ח. קלויז סיקסטוסקא. אחד הבתים המפוארים והעתיקים בלבוב היה ביהכנ״ס סיקסטוסקא ברחוב שאינוכא — בית־תפלה לאריסטוקרטיה שגרה בסביבה זו: עשירים, אלופים, פרנסים, "פני־העיר" ולמדנים! ביניהם המשפחות המיוחסות לנדא הוסמן. בחצר עמד ביוהמדרש עבור הלומדים המיוחסים, כגון: ר׳ שמלקא רוקח, שמלקא הורוויץ נשיא הקהלה, ר' ליביש וואהל מראשי הקהלה, אחיו איסר וואהל, העסקן נשוא־ הפנים ר׳ וואווצי כהנא, חתנו של ר׳ יוסילי פאפרס מברודי, הרב יעקב וויטלס נשיא "המזרחי" ואח״כ נשיא "אגודת ישראל" בגליציה המזרחית ועוד.

לאחר שנים אחדות נפטר הרב י בלבוב, זקן ושבע־ ימים, והדינסטיה שלו, בניו וחתניו, התפזרה לכמה "חצרות", ביניהם היה אחד מחתניו האדמו״ר ר׳ שלום טויב, האב״ד דק״ק פמורין, הסמוכה לסאסוב, שגם הוא עבר עם חותנו ללבוב בתחילת המלחמה. בדירתו

... י. קלויז טשורטקוב. נוסד בשנת 1910 ברחוב ברק־יוסלביץ. אחרי פרוץ המלחמה ב־1914 העבירו יליטי טשורטקוב וקבוצת חסידים שהיתה בלבוב את "קלויז טשורטקוב" לדירה מרווחת ברחוב שפיטלנא, מול בית־החולים היהודי. מאות מחסידי טשורטקוב תפסו מקום בעיר באופן בולט מאד. הקלויז נעשה כוח־ משיכה לנוער החרדי, התקיימו בו שיעורי־תורה קבועים, והיה מרכז לעסקנים חרדים, ובמיוחד ל״אגודת ישראל". מיטב הנוער יוצאי הקלויז שימשו מנהיגים לצעירי "אגודת־ישראל" בגליציה ובפולין, כגון: צבי הירשהורן (יו״ר הסתדרות "צעירי אגודת ישראל בפולין" ואח״כ רב ביאבורז׳נו ובביאלא), ר׳ שלמה שיקלר (אב״ד קאליש), הרב וינקלר, ר׳ משה הירש־ פרונג (חבר הנהלת הקהילה בלבוב), ברצ׳י הורן, אלתר ליפא, ועוד.

... תהיה־נא רשימת בתי־הכנסיות, שנזכרו בה ושלא נזכרו, מצבת־קודש ליהדות לבוב המעטירה וזכר־עולם לגדולי הילהמוני־העם הישרים והתמימים שמסרו נפשם על קידוש־השם,

... בשנת 1848, עם התחלת תהליך ההתבוללות בחוגים מסויימים של יהודי לבוב, הוקם בית־הכנסת ...

... רוב יהודי לבוב היו יראי־שמים ושומרי־מצוה, ...

... במשך כל המאה ה־19, עד פרוץ מלחמת העולם השניה, התגבשה בלבוב אריסטוקרטיה יהודית, שהם־ תגרה בתוך ד׳ אמותיה והתרחקה מההמוני ט היהידים הרחבים. שלושה מקורות היו לאריסטוקרטיה זו: משפחות עתיקות, שישבו בלבוב מאות שנים ואשר היו נציגי יהדות זו; המשפחות אשר שלשלת היוחסין שלהן קשורה ברבנים וגדולי התורה; ולבסוף — משפחות אילי־ההון היהודים, אשר התעשרו בעיר החפשית ברודי ובטרנופול עושר רב, בעיקר במסחר התבואה ואחרי חיסול מעמדה של בדודי כעיר חפשית עברו ללבוב. ...

... הקהלה היהודית בלבוב, נחשבת מאז בין העדות עתיקות היומין ומרובות האוכלוסין שבמזרח אירופה. בגלל עמדת העיר׳ היה בינה ובין הקהילות בתפוצות הגולה במרכז אירופה, מגע רופף בקשרי המסחריים, וזאת היתה הסבה העקרית והגורם להעדר בית דפוס עברי בתוכה, שיוכל לספק את דרישות תושביה ושוכני ערי בסביבתה בספרים עברים. עקב זה היו העוסקים בממכר־וקנין הספרים נאלצים׳ להביא את הספרים הדרושים, וספרי התפלות בתוכם, מערי המרכז שבמדינת פולין: קרקא ולובלין י) לפי צרכם. ...

... זולתו נהג עוד איש פלאי בלבוב בית־דפוס על שמו של הר׳ אהרן ב״ר חיים דוד מדפיס עד תחילת המאה הששית לספירתנו. ...

בחלקו היה בית־הקברות מוקף גדר ובחלקו חומה, בשער הכניסה עמד אוהל, כאן ערכו את האזכרות, הספידו את הנפטרים, ומכאן יצאה הלויה המת. קשה לקבוע אם היה שם גם בית־כנסת כנהוג בעולם. בית־ הכנסת, הנמצא ע״י רחוב שפיטאלנא, והנקרא "בית־ עלמין שול", נבנה רק במאה הי״ט. באמצע השטח בפרשת השבילים היה ה״פנתיאוך היהודי. כאן מצאו את מנוחתם כבוד והובאו לקבר ישראל רבנים, ראשי־ ישיבות ופרנסי הקהילות, גדולי ישראל ורבנים פרנסים משאר קהילות שנפטרו בלבוב. על דרך זו נהגו יהודי לבוב עד יום סגירתו של בית־העלמין הישן, ולפיכך נתרכזו מצבות של תקופות שונות במקום אחד: על יד מצבותיהם של נחמן בן יצחק ואשתו רייזה ("די גילדענערויזה"), מרדכי בן יצחק, פרנסי־הקהלה במאה הי״ז, עומדות מצבות של פרנסי־הקהל ה מהמא ה הי״ט׳ ע״י קברו של הרב יהושע פאלק מהמאה הי״ז׳ נטמן הרב ר׳ חיים כהן רפפורט מהמאה הי״ח. קבר הרב ר׳ יעקב אורנשטיין מהמאה הי״ט נמצא ע״י קברו של הרב אברהם כהן. ע״י הקבוצה הזאת נמצא קברם של האחים הקדושים רייצס, שמסרו נפשם על קידוש־ השם בשנת 1728. הצפיפות במקום היתה גדולה מאד, ברבות הימים נמצא בית־הקבמת כמעט במרכז העיר.

נפט רב ביום א׳ דחג הפסח רס״ג לפ״ק מצבה מענינת, לפי סוחסטאבר, ולצערנו אין לנו מקור אחר — היא מצבה עתיקה וראשינה של רב רשמי, ששימש כאב בית־דין וראש־מתיבתא דפה לבוב בשנת רס״ג לאלף הששי, ז״א בשנת 1503 למספרם, לפי נוסח המצבה הרביץ תורה בישראל והעמיד תלמידים הרבה. יש לשער, שהוא היה מן הפליטים שהגיעו מהמערב והביאו עמם ידיעות עמוקות בתלמוד והניחו את היסוד ללימוד התורה בפולין. נתן דמביצר כותב. בספרו "כלילת יופי" (ח״א, קרקא, תרמ״ח, דף ל״ז ול״ח): "והן לא נכחד קושט אמרים שגם קודם הגאון מהר״ך ז״ל (קלמן מוירמייזא) עוד באמצע המאה השלישית כבר מצאנו שהיה בלבוב ר״מ ואב״ד האלוף מו״ה לוי בהגאון מו״ה יעקב קיקניש ז״ל שהיה נקרא בשם ר, לוי הרופא ונפטר ביום א׳ דחג הפסח שנת רס״ג לפ״ק ואולם הרב הזה לא נזכר כלל בשום מקום ולא נודע שמו בפוסקים, כמו הגאון מו״ה קלמן ז״ל אשר שמו נודע בכל תפוצות ישראל". ...

האוכלוסיה היהודית בלבוב הגיעה באותו זמן לערך 150.000 — 160.000 נפש, את המספר המדויק קשה לקבוע. המפקד הרשמי האחרון נערך ב~9 לדצמבר 1931, ונפקדו בו בלבוב 99.595 יהודים. עד שנת 1939 גדל מספרם ב־10.000 נפש לכל הפחות. בתחילת המלחמה הפולנית־גרמנית, בספטמבר 1939, ברחו יהודים רבים בבהלה מן המחוזות המערביים של פולין, מפני החיילות הנאצים, ורבים מהם השתקעו בלבוב. כתום הפעולות הצבאיות בשטח גליציה (בסוף ספטמבר 1939) החלה תנועת הגירה חדשה מן האזור המערבי של פולין, שהיה בידי הנאצים, אל האזור המזרחי שעבר לאדמיניסטרציה של ברית־המועצות. חלק מן היהודים בחרו להבריח את הגבולות שבין אזורי הכבוש הגרמני ורוסי בהמלטם מפני רדיפות הנאצים, ובחלקם גורשו ממקומותיהם ע״י הנאצים ועברו את הגבול בעל כרחם. בין כך ובין כך — מספר היהודים שעברו את הגבול במשך חודשי הסתיו והחורף 1939 — 1940 היה גדול מאד. רוב מנינם של הפליטים שהשתקעו בלבוב היה ממחוזות קראקא, לודז, וארשה וקילץ. בראשית שנת 1940 עלה מספר התושבים בלבוב יותר מכפלים מאשר היה לפני המלחמה. (מ ...

חורבן יהודי לבוב ...

... תרמית צינית זו — היתה הפגישה הראשונה של יהודי לבוב עם "המוסר החדש" של גרמניה הנאצית. במעשי מרמה של לקיחת "בני־ערובה" השתמשו ...

הוועד היהודי נוסד בזמן "מפעל הקונטריבוציה", ופעולתו הרשמית הראשונה היתה איסוף התרומות ופרעון הכופר לגרמנים. בגליציה המזרחית בוטלו ועדי הקהילה היהודיים בתקופת הכיבוש ע״י השלטון הסובייטי. מדיניותם של הגרמנים היתה לארגן מועצה יהודית בכל מקום מושב יהודים, ולעשותה למנגנון המוציא־לפועל את פקודותיהם. המפקדה הגרמנית הזמינה אליה עסקנים יהודים שונים ונשאה־ונתנה אתם בדבר יצירת ועד־קהילה חדש. המו״מ התנהל בראשית יולי 1941. הגרמנים הציעו לד״ר משה (מאוריצי) אלרהאנד (311£1ג 1ז 116^), מלומד מפורסם במדע־המשפט ופרופיסור באוניברסיטת לבוב׳ מי־ שהיה שנים אחדות לפני המלחמה מנהל־ממונה על קהילת לבוב מטעם הממשלה, לקבל עליו את משרת ראש המועצה היהודית. הוא סירב בהסתכמו על זקנתו ומחלתו. עוד אחרים (ביניהם ד״ר יהודה ארליך) מיאנו לקבל משרות חברי המועצה. סוף־סוף ויתרו, כנראה, הגרמנים על תכסיסי משא־ומתן בראותם כי אין מתנדבים מן העסקנים החשובים וטובי־העיר, ומינו את חברי המועצה מתוך רשימת מועמדים שבידם. תחילה נתמנו רק חמישה חברים, אך הוסיפו עליהם כעבור ימים אחדים (עד ה־20 ליולי 1941). אחרי כל המינויים והצירופים היה הרכב המועצה היהודית בחדשי הסתיו של 1941: ד״ר יוסף פרנס — יו״ר; ד״ר אדולף רוטפלד — סגן־יו״ר; חברי־הועד: ד״ר הנריק לנדסברג׳ ד״ר אוסולד קימלמן, ד״ר אדמונד שרצר, המהנדס נפתלי לנדאו׳ ד״ר הנריק גינסברג, חיגער׳ זיידנפתי, יוסף הוך, שמעון אולם׳ ד״ר מרצלי בובר, ד״ד זארניצר ואחרים. בשלהי סתיו 1941 חלו שינויים בהרכב המועצה. ד״ר יוסף פרנס, שהיה אז כבן שבעים שנה, ואחד מנציגי מחנה המתבוללים, לא יכול היה להסתגל לדרכים ולשיטות העבודה שנדרשו על ידי הגרמנים. הוא היה עורך־ דין, בן למשפחת בעלי־אחוזות ע ...

בדרך־ההגבלות, ההתנפלויות בחוצות, העלבונות, ההכאות והחטיפות רצו הגרמנים להפיל חתיתם על התושבים הנוצרים הבלתי־יהודים, וביחוד על היהודים. בשיטות של דירוג הפליה בזכויות ורדיפות השתדלו למנוע התפתחות של רגש־סולידריות ושיהוף־גורל בין הנרדפים. העבד האוקראיני הרגיש עצמו עליון על העבד הפולני, הנרדף ושפל ממנו — ושניהם יחד ראו עצמם אריסטוקרטים ,.אריים" לעומת היהודים. את רגש־הבוז ליהודים הגבירו הגרמנים בהסתה מתמדת בעתונות, במודעות ועתוני־קיר, בהצגות ותערוכות, בשירים וברדיו. באמצעות העתונות בלבוב ...

... בין חוקי ה״גנרל־גוברנמנט" היה חוק "עב־דת־ הכפי ה של היהודים" שחייב כל יהודי ויהודיה מגיל 14 עד 60 שנה לעבוד בשביל הגרמנים. אחרי סיפוח גליציה חל החוק גם על יהודי לבוב. הגרמנים יסדו בעיר משרד־עבודה, ובו מחלקה מיו־חדת לעבודת־ יהודים ("יודען־אייגזאץ"). המשרד לעבודת היהודים שכן תחילה בבית־הספר אשר ברחוב זמקניטה, (בסמטה צדדית על־יד רחוב גרודצקא) ואח״כ הועבר לבית־הספד ע״ש מיקדלי ריי אשר בככר־המיסיון. בראש המשרד עמד הגרמני היינץ וובר׳ איש אכזר מאד׳ חסר־תרבות והשכלה. פקידי המשרד היו יהידים, שלאחדים מהם יצא שם רע בציבור היהודי בגלל התרפסותם לגרמנים ורוע מעשיהם לאחיהם. ...

... מסתבר מהנאמר בדו״ח, שלא מטרות חנוכיות בלבד הניעו את הגרמנים להעביר יהודים למחנות. ולא היו אלה המחנות הראשונים שהוקמו בלבוב וסביבותיה. אחדים נוסדו עוד לפני ה־15 לאוקטובר 1941. מחנה־עבודה קטן (ל־30 עד 60 פועל) נתארגן עוד בחודש יולי 1941 ברחוב הרבורטוב. מחנה גדול ממנו היה קיים בחרה עירונית הסמוכה ללבוב, סוקולניקי. היהודים עבדו שם באדמת־ביצות ובריכות־ מים. המחנה התארגן במחצית יולי 1941 והיו בו ...

... "מפעל הפרוות". הגרמנים דרשו מהיהודים למסור את כל בגדי־העור, פרוות־הנשים, צווארונים, אריגי־צמר ובגדי־צמר. הכל היה דרוש בשביל החיילים הלוחמים בשטחי רוסיה הקרים למען ה״רייך הרביעי". למפעל הפטריוטי" גויסו היהודים בלבד. והיה צפוי עונש מוות לכל יהודי העובר על החוק. לא כל מאגרי הפרוות והאריגים נשלחו לצבא הלוחם. האדמיניסטרציה ומבוישת הגרמנית. שמרו כמות גדולה של פרוות, ביחוד פרוות־מותרות, לצרכיהם הם, ובביזה שלחו את ידם אף למטרות מסחריות, למכירה בשוק השחור. (כאמור, אף הגוברנטור של גליציה, ד״ר לאש, נתפס בלקחו לעצמו מן השלל). על גודל הגזל אפשר לעמוד לפי העובדה, שאחרי כל הגניבות שלחו הגרמנים לצבא 35 קרונות־רכבת, מלאים פרוות, מכל מחוז־גליציה (לפי הדו״ח הרשמי של הגנרל קאצמאן! בדו״ח לא: פורט איזה חלק מהביזה נלקח מיהודי לבוב וכמות הגזילה מן היהודים בערי־השדה). כמה יהודים שנמצאו בהסתרת פרוותיהם — נהרגו. ...

... סבלו סבל רב בסביבתם החדשה, חסרת כל נוחיות ובטחון־אישי. וכך מתאר אחד מיהודי לבוב את ...

— תפסו ילדים־יתומים. או שעסקו במשך ימים בציד של כל הזקנים והזקנות. קרבנות הפעולות נלקחו למקום בלתי־ידוע ונעלמו. גם פעולת החטיפה למחנות לא פסקה אף ליום אחד. מדי יום ביומו היו נעלמים 50—100 יהודים, ולא נשאר זכר להם. ואחרי הטבח והשחיטות בחדשים הקודמים התרגלו יהודי לבוב להסתכל עליהם בשוויון־רוח — קרבן־עולה למולך. ...

... בכל אשר סבלו לא נפלה רוחם של יהודי לבוב. ...

... יהם המבוססים על הגיון אנושי נורמלי לא התאימו למדיניות השלטונות הגרמניים המרכזיים. מתוך מסמכים ודוקומנטים שבידנו כיום ידוע לנו מה שלא ידעו אז היהודים תחת שלטון הנאצים — כי מדיניות ההשמדה הגמורה של האוכלוסיה היהודית באירופה נקבעה כבר בברלין בסוף 1941. בסוף השני. ובתחילת 1942 פתחו הגרמנים באקציות־השמדה גדולות (ליקבידציה) בשטחי פולין שנספחו לגרמניה (הפלכים של פוזנא, שלזיה, לודז). ב־20 בינואר 1942 נתקיימה הועידה הגדולה של הנציגים החשובים בממשלה הגרמנית והמפלגה הנאצית בברלין, ובה אושרה תכנית השמדת יהודי אירופה • במרס 1942 בוצע הגירוש הגדול הראשון בגליציה המערבית בעיר מילץ, ואחריו — הגירושים מערים אחרות של פולין (בז׳סקו, רישא, סנדץ, קלצה, זמושץ. האקציה הגדולה בלובלין מ־17 במרס עד ה־20 באפריל וכר • במרס 1942 הגיע תורה של לבוב. ...

... "גיא המוות", מקום הריגת רבבות יהודי לבוב חדשים, "פרוספריטי" גדול, מדומה • ובאותם הימים נוסד מפעל־עבודה ענקי — "בתי־המלאכה העירוניים", שזמן קיומו היה קצר ודרמטי מאד .

... בתוך "פרוספריטי" עמלני זה, זעזעה לפתע אקציה חדשה את יהודי לבוב, שהיתה מהסוג הנקרא אצל הגרמנים בשם "פעולת־בזק". באמצע הקיץ, ביום ד׳ — כנראה, ה־24 ליוני או ה־8 ליולי 1942 — התפרצה העירה חטיבת ס.ם. המיועדת לפעולות־הר(היהודים קראו לחטיבה זו "ראל־קאמאנדא" או "פאריניכטינגם־ קאמאנדא") ופתחה באקציה פתאומית ואכזרית, שנמשכה רק שתיסיעשרה שעות, מ־2 אחה״צ עד 2 אחרי־חצות. את האקציה ניהלו שני קציני הסיס. בלבוב — אנגלם, סגנו של קאצמאן ומראשי הגיסטאפו בלבוב, וסגנו וופקא. החיילים חזרו על בתי היהודים והוציאו משם את ,.המובטלים״, ז״א — זקנים, נשים וטף. את הקרבנות (יש אומדים את מספרם ב־6000 עד 8000 נפש) הביאו למחנה־מעבר (דורכגאנגס־ לאגער, "דו־לאג") אשר ליד המחנה היאנובי, וכאן המיתי םבעינויים נוראים. השמועה אמרה, שבין שאר מיתות משונות שהיו שכיחות במעשה־הטבח האיום, השתמשו הגרמנים בכלבים מאומנים, שהתנפלו על קרבנותיהם וטרפום חיים • האקציה החדשה השאירה חותם עמוק ביהודי לבוב. ...

... א80ז5ק0ח03ק פקודת מפקד־העיר לבוב מ־8 ביולי 1941 ע״ד תו י מגן־דו ד ליהודים .

... חורבן יחידי * לבוב ...

... פרק 17: סטטיסטיקה של פשע הנאצים ביהודי לבוב ...

אין עדיין אפשרות לצייר תמונה שלמה של החיים הרוחניים בגיטו׳ באשר דוקא חיי־התרבות לסוגיהם היו בבחינת "בל יראה", מתנהלים בחשאי בחוגים מסוגרים, מפחד האיסורים והרדיפות החמורות מצד הגרמנים. אף השתתפות במנין פרטי היתה חטא גדול בעיני הגרמנים׳ והניתפס בה חייב מיתה (ראה לעיל, פרק 4). בעוד שבערים אחדות, כמו וארשה׳ וילנה, לודז׳ ובמדת־מה גם צ׳נסטוכוב, בנדין׳ סוסנוביץ, קראקא ועוד — היתה יכולת לפתוח חיים תרבותיים׳ ללמד בבתי־ספר יהודיים ולקיים בתי־כנסת ובתי־ מדרש, וגם היתה אפשרות לערוך הרצאות וקונצרטים, להקים תיאטרון׳ ליסד אגודות־ספורט לנוער, ואפילו להוציא כתבי־עת (כגון. ־ "ווילנער געטא־יריעית"׳ "ליצמאנשטעטישע געטא צייטונג"׳ "גאזעטא זשידוב־ סקא" בקראקא), הרי מיהודי לבוב נמנעה כל אפשרות לפעולה תרבותית בגלוי. מיד לבוא הגרמנים קראו העסקנים הצבוריים היהודים ישיבה של באי־כח כל הזרמים והמפלגות, למען התייעץ בענין יסוד בתי־ ספר, ומשתתפיה — כעשרים איש — דנו בכובד ראש בשאלות החינוך והתרבות (הישיבה התקיימה בק־־ץ 1941). נוסדה במועצה היהודית מחלקה לעניני ההנוך. אולם מפאת האיסור הנמרץ של השלטונות הגרמנים לא נפתח אף בית־ספר אחד; כל המאמצים להשיג היתר לפעולת־תרבות כל־שהיא — עריכת הרצאות. קורסים׳ הצגות או תיאטרון יהודי וכיו״ב — עלו בתוהו. ולא היה בשום קהילה יהודית גדולה כיחס השלילי של הגרמנים בלבוב לאותות־תרבות. המחלקה לעניני חינוך ותרבות שליד המועצה הפסיקה את פעולתה אחרי חדשים אחדים של התלבטויות ושידולי שווא.. ואכן׳ לא התקיימה בלבוב כל פעולה תרבותית או דתית מאורגנת ופומבית. רק בסתרי־סתרי־ם התכנסו מנינים וקבוצות של מתפללים, התאספו ילדים ללמוד בבתים פרטיים׳ נפגשו סופרים אחדים לישיבות׳ ונערכו דיונים של באי־כח מפלגות, תנועות־נוער וכוי׳. פעמים אחדות נערכו מסיבות ספרותיות במשרדים של

רבים היו המלומדים בין הקרבנות היהודיים שנפלו בלבוב. מן המלומדים הנודעים במדעי־היהדות יש להזכיר, מלבד ד״ר גוליגר וד״ר אוסטרזצר הנ״ל, גם את ד״ר יעקב שאל׳ ההיסטוריון היהודי־ פולני, מורה בגימנסיה היהודית בזיגמונטובסקה 17׳ שנאסר באקציה של אוגוסט 1942. עד הרגע האחרון היה ד״ר שאל אוסף את הפרטים ההיסטוריים של טרגדית יהודי לבוב׳ ואת רשימותיו היה שם במקומות סתר, אך כולן אבדו אחר מותו. בימי הכיבוש הכין ד״ר שאל גם סקירה היסטורית על תולדות הקראים בפולין׳ לפי הזמנתו של ד״ר ליב לנדאו, ראש משרד־ העזרה היהודית בלבוב׳ אשר נצטווה להמציא לשלטונות הגרמנים חומר מסביר על דבר הקראים ומוצאם הגזעי. ד״ר פאלק האפנער, היסטוריון צעיר׳ מתלמידיו של פרום׳ בלבן, היה מנהל חנות־מכלת מטעם הקהילה היהו־דית בגיטו. האפנער השתמש במשרתו כדי לארגן — בהסכמת המשרד לכלכלה שע״י המועצה היהודית — עזרה חשאית לסופרים ומלומדים יהודים והיה נתון לעבודתו במסירות נפש. הוא הסתתר בשעת האקציה של אוגוסט 1942 בבונקר אשר נתגלתה ע״י הגרמנים׳ ובנסות לברוח מתוך שורות האסירים המובלים לגרדום ירו בו הגרמנים והרגוהו. ד״ר ש. צ׳וורטקובר, אנטרופולוג יהודי נודע, נהרג באקציה בסוף 1942. ד״ר יעקב וילד׳ בלשן וחוקר השפה האידית גווע ברעב בפרבר זנישיעניא, שהגרמנים העבירוהו לשם; יששכר מדפיס, מחבר "תולדות הציונות " בפולנית ובאידית׳ נפל בידי קבוצת־משמר גרמנית׳ שפגשה בו ברחוב רגעים מס ...

... שלשה מקומות השמדה הראשיים היו בלבוב, ואלה הם: ...

מאות אלפי יהודים עברו את המחנה היאנובי. מספרם נאמד ב־300.000 עד 400.000; לפחות 200.000 נרצחו במקומות ההרג "על החולות" וביער של ליסיניצא. ברם, מספר התושבים ששהו במחנה היה קטן ביחס למספרים אלה. כל החומר הסטטיסטי הרשמי של המחנה אבד או נשמד ע״י הגרמנים לפני בריחתם. רק רשימה אחת נשתמרה בתוך סקירתו הסטטיסטית של שר־העיר (שטאדט־הויפט־ מאן) בלבוב — דו״ח המפקד שערכו הגרמנים בלבוב ב־1 למרץ 1943. הרשימה אומרת כי מספר היהודים בלבוב הוא — אפס׳ ומספר היהודים במחנה היאנובי — 15.000. (המסמך — בארכיון האקדמיה האוקראי־ נית למדעים ׳סניף לבוב׳ המחלקה הכלכלית). נראה, שיש הגזמה בדברים אלו. לפי העדים היהודים לא עלה מספר התושבים היהודים במחנה על 10.000 איש, ובדרך כלל היה פחות מזה, אפשר׳ שביום ...

... ובאמת, נשארה לבוב הקהילה ה״גדולה" היחידה בגליציה המזרחית. בעוד שארית הפליטה היהודית בערים אחרות הגיעה לכמה מאות נפש לכל היותר׳ ...

... הורכן יהודי לבוב ...

... עם פרסומו של הצו מ־14 ביולי 1941, בחתימת ה של מפקד ה״ווהרמאכט", הקובע עוצרמיות על כל יהודי מבין 14 שנה ומעלה, בלי הבדל מין, שייראה בחוץ בלי ״התו היהודי״ על בגדו — הוטל בידוד מלא וחמור על כל האוכלוסיה היהודית בלבוב. נאסר כל מגע בין היהודים לאוכלוסיה הלא־יהודית שלא באמצעותם וברשיונם של השלטונות הגרמנים. על ההנהלה היהודית הוטל, איפוא, להקים ולקיים ...

עסק במקצוע כעורך־דין. חבריו למקצוע, הפולנים והאוקראינים, ביקשו לראשונה את קרבתו והשתדלו לחסות בצלו. אך נסיונותיו הנחילוהו אכזבות קשות. בראשית שלטון הגרמנים, בסתיו 1941, קיבל על עצמו את המשימה לארגן ולנהל את מפעל הסעד לנצרכים בקהילת־לבוב, שהיו בה אז כ־130,000 נפש. באיסוף הכספים והמצרכים ובחלוקתם בין הנצרכים העסיק ד״ר לנדר מורים, סופרים, אמנים ואנשי־רוח. בראשית ינואר 1943 התחילו הנאצים בחיסול גיטו לבוב, הרגו כמה מחברי ה״מועצה" (ד״ר אברסון, ד״ר קימלמן ועוד) וצמצמו את הגיטו במחנה שנקרא "יולאג" ("יודען־לאגר"). ד״ר לנדוי ואשתו הצליחו להתחמק מן הגיטו ולברוח ל״עבר הארי", אולם נתפסו ע״י סוכני ה״גיסטאפו" והובאו אל כלא הגיטו. למחרת הוציאה פלוגת שוטרים אוקראינים את ד״ר לנדר ואשתו מכלא־הגיטו, הובילום דרך הרחובות הראשיים של העיר, אל ״גבעת החולות״ — קבר־האחים של אלפים מיהודי לבוב. ...

... דליקה בקהלה מחוץ־לעיר , חורבן הטטרים וחיילי־ פולין . ...

במאה הי״ז מתחילה המלאכה לתפוס מקום ניכר בחיים הכלכליים. בשנת 1627 התקיימה כבר אגודת־ חייטים. לפי תקנותיה, אסור היה לשוליותיהן לקבל עבודה אצל חייטים נוצרים, אולם החייטים עצמם העסיקו שוליות נוצרים. בזו אחר זו נוסדו עוד אגודות בעלי־מלאכה, כגון: זגגים, צורפים, בורסקאים, פחחים ופרווונים שעמדו במאבק קשה נגד הפרוונים הנוצרים. האגודות היו מאורגנות כדוגמת אגודות בעלי־המלאכה הנוצריות. הייתה להן זכות שיפוט על החברים בעניני המקצוע והאגודה. הרכב בית־הדין של האגודה היה: פטרון שהיה עפ״ר רב האגודה, וחברים העומדים בראש. רב־האגודה נבחר ע״י חבריה אושר ע״י סגן־ הוויבודה. ערעורים על פסקי־הדין, הוגשו לבית־הדין של סגן־בוויבודה. משרדו היה מפקח על שיפוט האגודות ועל הנוהג המינהלתי. בין השאר הייתה קימת גם אגודת רוכלים 43). ...

... הקהל הוציא 1026 זה׳ בקשר לויכוח עם מתנגדי התלמוד, והסכום הוחזר לקהלה מקופת ועד־המדינה בעת סילוק החובות בשנת 1765. ...

... בראשית המאה הי״ט חלו שבויים רבים בגליציה מבחינה מדינית שהשפיעו גם על תהליכי ההתפתחות של חיי היזזודים בלביב. בשבת 1796 כבשו האוסטרים את קרקא ונשארו בה עד 1815. בתקופה שבין 1815 — 1846 היתה קיימת קרקא וסביבתה כרפובליקה עצמאית. בשבת 1809 נכבשה לבוב באופן זמני ע״י הרוסים, בני״בריתו של נפוליאון. בשנות 1796 — 1809 נספח לגליציה גם השטח שבין הויסלה והבוג ובתוכו לובלין, זאמושץ וסנדומירז, בשנות 1809 — 1815 שלטו הרוסים גם במחוז טרנופול. וגם בוקובינה היתה עד 1848 קשורה בגליציה.

אכן, מצב ם הכלכל י ש ל היהודי ם בלבו ב הי ה טו ב מאש ר בית ר ער י גליציה, בה ן נמצ א ר ק אחו ז אח ד ש ל משפחו ת ע ם הכנס ה שנתי ת ש ל 20 אל ף פל׳, 4% ע ם הכנס ה ש ל 10,000 — 20.000 פל׳; 10% בעלי ־ הכנס ה ש ל 200 — 500 גולדי ן לשנה? 25% — פחו ת מ־200 גולדין; כ־60% מ ן היהודי ם חי ו ע ל קצב ה 5 א). ...

... גם בזמן המצור השני (באוקטובר 1655) ופלישת מורדי דאקוצי בראשית 1657 השתתפו יהודי לבוב בהגנת העיר. סיים ההנתרה בשנת 1676 קבע בפירוש בהחלטתו שהיהודים בעיר ומחוץ־לעיר לבוב מחיייבים לשרת בחיל־התותהגים ...

... ע ד מלחמ ת העול ם הראשונ ה הצטיינ ה לבו ב בחיי ה המסורתיי ם מלב ד המתבוללים. בתי־הכנסיו ת שימש ו ג ם "חדרים " ותלמודי־תור ה לאלפ י תינוקו ת ש ל בית ־ רבן, שקו ל התור ה ל א פס ק מפיה ם ואש ר הי ו תרי ס כנג ד ההתבוללו ת שהתחיל ה להתפש ט בצעדי־ענ ק בעי ר זו .