Jesuits

... יהודי לבוב בימי הנריק ואלזי וסטפן באטורי. הישועים דורשים את בית־הכנסת בתוך־העיר. פסק־הדין של הטריבונאל־המלכותי. האצילים לימץ היהודים נגד הישועים. הפשרה יההזרת בית־הכנסת לידי היהודים. התפתחות הקהילה בתוך־העיר. הדליקות בשנים 1616, ...

... בראשון בספטמבר 1591 הביא הארכיהגמון סוליקובסקי נגד רצונה של הכמורה ויתר כתות דתות, את הישועים הראשונים (מספרם 3) בתהלוכה חגיגית לבובה, מסר להם כנסיה קטנה ואכסן אותם בבית פרטי.

... מים גדולים. זולקיבסקי הלך למושב־העיריה, בדק את תעודוֹת חברי־הועדה ועזב את האולם. בינתים התעוררו בסיימיק ויכוחים בענין המגרשים שנמכרו ליהודים. 18 נואמים דברו לטובת היהודים ורק שני צירים היו בצד הישועים. הדיון בעיריה נמשך בכ״ב הקהלה הופיעו עם ר׳ יצחק בן נחמן בראשם. נציגי הקהילה הביעו את התנגדותם לכל הדיון, הואיל ואינם מכירים בסמכויות הקומיסארים. שרק 2 מהם הופיעו, במקום 5 של הועדה! לבוב, כעיר הקיימת לפי החוק המגדבורגי, אינה כפופה לשיפוט קומיסארי. סגן־ הסטרוסטה פוראדובסקי טען נגדם שלקומיסארים סמכויות של ועדה, אפילו רק 2 מהם באו, והעיר כפופה לשיפוטם, לפי שאין הם בית־דין של אצילים אלא נציגי בית־המשפט של המלך. נציגי היהודים והעיר הגישו ערעור אל הסיים, נגד פירוש זה, ודרשו בדיקת הסמכות החוקית של הועדה. הישועים היו מעונינים שהענין לא יוגש לסיים, כי שם היה רב מספר מתנגדיהם. ולכן הכריחו את סגן־הסטרוסטה שהופיע ככתובע (אינסטיגאטור) להמשיך בדיונים ולהחרים את הערעור, שאינו ראוי להגישו. בשם היהודים מחה נחמן בן יצחק בטענה שהחוק המגדבורגי מוציא כל ועדות מן הכלל והחוק חל גם על היהודים לפי התקנון של זיגמונט הראשון משנת 1538 וכל הפריבילגיות שניתנו ונאשרו ליהודי לבוב החל מקאזימיר ז הגדול עד הנריק ואלזי בשנת 1574. בנוגע לענין גופא אסור ליהודים לשאת ולתת עם הישועים בגלל זכות־הקדימה של העיריה לקניית מגרשים. נציג־העיריה תמך בעמדתו והוכיח את סגן־הסטרוסטה על שהופיע על דעת עצמו בתפקיד תובע, ולפי מכתב־ המלך לא נמנה שום חבר בתפקיד זה.

יועצי העיר בראותם את יציבות היהודים התחילו נוטים לצדם. הקומיסארים רצו לסיים סוף־סוף את הענין ופסקו שיש למסור לרשות הישועים את הרובע עם 8 בתי היהודים יחד עם בית הכנסת של יצחק בן נחמן. בו במקום הגישו היהודים ערעור בפני המלך. יומיים אחרי החלטת הקומיסארים, ב־15 באוקטובר, הכניס לתעודות ה„גרוד“ (בית־דין) נחמן בן יצחק בשם הקהלה היהודית את דבר־הפלוגתא והבהיר את המצב החוקי של יהודי לבוב: היהודים מתגוררים בלבוב לפי החוק המגדבורגי וכפופים לו בעניני נכסי דלא ניידי. הם בעצמם כפופים לוויבודה, הם נושאים בחלקם בכל נטל העיר ורשאים הם להיות גם בעלי הזכויות. זכות החזרת הבעלות למגרשים הקנויים (אוויקצין) שייכת אך ורק לעיר, ולכן רק אתה בלבד יכולים הם לנהל משא־ומתן. בתזכיר הביאו בקיצור את כל הפריבילגיות של יהודי לבוב עד שנת 1603־).

הועד הפסיק את דיוניה, כי שני הצדדים לא רצו לחתום על תעודות העברת־הרכיש. לפיכך החליטה הועדה להציע למלך מסקנה המאשימה את שני הצדדים ויש להענישם. הענין נדחה ללא סידיר. היהודים לא יכלו לוותר והישועים התעקשו ולא רצו לוותר, אע״פ שיעצו להם לעשות זאת 6). ...

... ב־28 בפברואר 1606 באו לקבל את בית־ הכנסת. מרדכי בן יצחק, אחיו של נחמן עמד בפתח ביתו כשבאו הישועים. נציגי העיריה ופקידים, הכניסו אותם לתוך בית־הכנסת ומסר הכל לישועים בלי שום התנגדות, ברוח הוראות המלך. ...

... השע ה כשדה לפעולה. התחילו ברכישת תמיכת בעלי־השפעה במלוכה. למלך, שהיה זקוק לכספים כדי לשלם שכר לצבא, הלוו 10.000 זה' ורכשו את תמיכתו לעניביהם. בהשפעת אשתו המליץ עליהם גם זולקיבסקי בפני המלך, וגם המלכה קונסטנציה השתדלה לטובתם. המלך קבע ועדה חדשה בראשותו של זולקיבסקי, שמטרתה היתה למסור לישועים את ביה־הכנסת הישן, המרחץ ומגרשים הסמוכים להם. למעשה היתה הפעולה מכוונת נגד העיריה שהתעקשה בעמדתה השלילית. ...

ליהודים היה גם משפט עם הישועים בגלל בית־ בישול לבירה שהישועים החכירו להם. בחוזה בין היהודים והישועים משנת 1611 בא שינוי בשנת 1722 ובמקום פלפל וכרכום שהיהודים היו משלמים לישועים, התחייבו להעניק להם בכל חג ארבע שיבוטות או קרפיונים, 3 ליטראות שמן מדנציג, 3 ליטראות זנגביל, 3 ליטרות פלפל, רבע עגל שמן וטאלר אחד, מלבד מתנות לתלמידים: סיר יין־שרף וסכום כסף בכל רבע שנה. לכומר־הוויבודה ספקו ארבע חתיכות צלי לכל חג וחג, ולכל הקטור חדש 4 צנצנות. כל יתר המסים בוטלו לחלוטין. ...