Warsaw

בשנת 1568 פרצה בלבוב דליקה ובה נשרפו מיסמכי הפריבילגיות של היהודים וכאשר פנו אל המלך לאשר מחדש את זכויותיהם, נענה לבקשתם וב* 1 באוקטובר 1568 נתן להם בוארשה, פריבילגיון יהודי לבוב " (פריבילעגיום יודעאורום לעאופוליענזיום ) שעל יסודו הותר ליהודים להחזיק במקרקעין לצמיתות ואסור לשלול מהם זכות זו, וגם במקרה שישיגו נגדם הוראת מלכות, תהי מחוסרת כל תוקף חוקי. כל עניני חלוקת מגרשים, לשם מכירה אי מתנות של נכסי דלא״ניידי יש לסדר ע״י הוויבודה מרייסין, שהיהודים כפופים לו ולרשום אצלו בספר״התעודות של היהודים. מסים, שכירות וכל תשלומים לטובת הארמון והעיר ישלמו היהודים לפי התקנות. בסוף הפריבילגיה ניתנה לשלטונות ולפקידים האחראים, וביהוד לקאשטלן מפשמישל ולסטרוסטא מלבוב יכן לשלטונות העיר, הוראה לקיים את הזכויות הללו 41 ). ...

... היהודים רצו עוד לערער בפני בית־דין הכתר ("טריבונל־קורונני") בסיים שצריך היה להתכנס בוארשה, דבר שהפחיד את הישועים בידעo שרוב האצילים הם ממתנגדיהם. ...

... ב־13 בפברואר 1637 הגיעה הוראת המלך להחזיר ליהודים את הסחורות, אולם היה מאוחר כי הסחורות נמכרו כבר במכירה פומבית. בוארשה התחיל משא־ ומתן. והמלך האריך בכח סמכותו את החוזה משנת 1629 לעוד 15 שנה ז״א עד שנת 1652 בשנוי אחד, ...

... ליהודי הפרברים היה אסור כל מסחר ותעסוקה, ואחרי שערערו הוציא בית־הדין המלכותי בוארשה ב־14 בפברואר 1713 פסק־דין, שאין ליהודים הרשות לחתום על חוזה עם העיר ומסחרם צומצם רק לארבעה סוגים בלבד, ויתר הסחורות יוחרמו. קומיסרים מיוחדים נשלחו לבצע פסק־דין זה. ...

... בשנת 1757 החליטה העיריה להביא את הענין לידי גמר לטובתה. והיא שיגרה לוארשה שני נציגים, טומאש פראנקל ופראנצישק סולסקי. לפי הודעתם היה דרוש כסף־כדי לרצות את האצילים, וב־12 בדצמבר 1757 החליטה העיריה להטיל על העירונים מס מיוחד לכיסוי כל ההוצאות הקשורות במשפטים אלה. ...

... שישפיעו על חברי ה״אססוריה קרולבסקה" 2) (בית משפט לערעורים המלכותי בוארשה, והוסכם לשגר לבוב קומיסר בעל־סמכות להכריע סופית, בלי זכות ערעור לשום צד נגד הכרעתו דעתו. ...

... זמן קצר לפני החלוקה הראשונה של פולין הוחמרו שוב היחסים בין העיריה לבין היהודים בגלל מס מיוחד בסך 5115 זה׳. פרננדהקל לזלמן פנקם ׳"גיש, בשב יהודי לבוב, לקנצלר־המלוכה בוארשה ינדרזיי מלודזייובסקי, כתב־תלונה נגד העיריה על יחסה ונטל המסים ללא נשוא. ...

ועד־הגליל לא התחשב בהוראותיו של הוויבודה וגם לא בהחלטת הועד משנת 1752 והכיר רק ברב ר׳ מאיר מרגליות. הרב ופרנסי־לבוב הגישו שוב לוויבודה וגם אל המועצה הכלכלית של אוצר־המדינה ("ראדא עקאנאמיצ׳נא סקארבו קורוננעגו") את מחאתם נגד פינחס שבירסקי, ברק רבינוביץ ויתר פרנסי ועד־ הגליל, שבניגוד להוראות והתקנות בהרב רב־גליל שני. על יסוד מחאתם הזמינה המועצה הכלכלית, במכתב מיום 3 בספטמבר 1765, את ראשי ועד־הגליל להופיע לפניה בוארשה. ...

... בשבת 1796 התארח בלבוב ברק יוסלביץ, האלוף היהודי שייסד את גדוד־המתנדבים היהידי בוארשה בימי המרד של קושציושקי (1794). בהיותו בלבוב, בספטמבר 1796, פנה ברק יוסלביץ אל הגוברנטור גראף גאיסרוק בתזכיר. בו הציע לממשלת אוסטריה — שהייתה אז במצב של מלחמה נגד צרפת — להקים חטיבה צבאית יהודית של 6000 — 8000 חיילים, לשרות במלחמה נגד הצרפתים. בהזכירו מסר תכנית מפורטת כיצד לארגן ולצייד את החטיבה היהודיה.

... באותם הימים התעורר מאבק אנטי־יהודי בוארשה וגם העיתונות הפולנית בגליציה וסופרים דמוקרטיים, כמו ההיסטוריון הנריק שמיט 46) נקטו עמדה נגד האמנסיפציה היהודית. בויכוח בלבוב השתתף מצד היהודים מאיר מינץ, שפרסם חוברת בשפה הגרמנית: ...

כידוע, התרשם חלק מהאינטליגנציה היהודית בגליציה מן המאורעות בוארשה שהתבלטו ב״הפגנות־ אחווה יהודית־פולנית". ממשלת אוסטריה ראתה את הדבר בדאגה, בחששה, שהיהודים יוכלו להצטרף אל התנועה הלאומית הפולנית. הנוער היהודי באוניברסי- טאות וארשה וקרקא היו מחלוצי הרעיון של תמיכת

... ומתן עם העיריה בענין ההסכם המסחרי (השלישי ) בשנות 1636 — 1639 , היה חבר המשלחת שנסעה לוארשה בשנת 1636 . בשנת 1642 ייצג את סוחרי־הפרוות היהודים במשפטם עם אגודת־הפרוונים הנוצרים .

... ר׳ איציק לכתב בצואתו שיעבירו את כל ספריו וכתבי־היד לספריה המרכזית של ישיבת לובאוויץ בוארשה ולהתיעץ בגדולי החסידים אם כתביו ראויים לדפוס.. . ואם יסכימו, ידפיסו הם את ספריו וכן ימציאו את כתבי־היד של "צמח צדק" ז״ל לידי הרביי מלובווי?, כי הוא היורש להם.

מלבד רבני לבוב שהיו שונאים את החסידות ומתנגדים לה, הגיעו ללבוב גם מתנגדים מן החוץ, שהוסיפו על שלהבת המלחמה. המטיף של המתנגדים, ישראל־לייבל, מחבר "ספר הויכוח", שהרעיש את הרוחות בדרשותיו ובספריו, וביקר בלעג מר את ספרי החסידות "צוואת הריב״ש" "כתר שם טוב", הגיע לגליציה מוארשה כדי להפיץ ספריו נגד החסידות. מכיון שנכשל בפעולתו בריישא, שבה הפריעה לו הממשלה בהפצת ספריו, נהג בלבוב בזהירות יתירה, לא הפיץ ספריו בקהל החסידים, וגם בדרשותיו נזהר מלנגוע בהם, אלא דרש על דרך המוסר בכלל. אך כל תכסיסיו לא הועילו. פקידי הממשלה בלבוב לקחו את ספריו והחזיקו בהם. המטיף ישראל לייבל פנה בתלונה־בכתב לשלטונות והעז גם להגיש בקשה אל הקיסר פרנץ, ואף זכה להתיצב בפני הקיסר ולמסור את כתב־הבקשה לידיו. תוצאות החקירה היו קשות לחסידים: נגזר איסור על אספות פומביות של החסידים בכל מדינות פולין, שעברו לשלטון אוסטריה, וכמה ממנהיגי החסידות עזבו את מקומותיהם ועברו לנפות פולין ולוארשה "עד יעבור זעם".

שם מפורסם היה ד״ר היינריך קולישר. ציר בפרלמנט האוסטרי והסיים הגליצאי והפולני. (1907 ־ 1919), מעשירים הגדולים ביותר בגליציה, בעל בית החרושת לנייר בצרלני שליד לבוב, כלכלן ידוע ומומחה בשטח המסחר והתעשיה. בגלל כשרונותיו המיוחדים עמד בעודו בגיל צעיר בראש איגוד תעשיות בגליציה. ואם כי נחשב בין הכלכלנים הנודעים בקלוב הפולני בפרלמנט האוסטרי הרי בגלל יהדותו לא נבחר בתור שר. כריאליסט ואיש עסקים ראה את עליתו המדינית רק במגע עם האצילים הפולנים בלי להתחשב אם הדבר הוא לטובת ההמונים היהודים או לרעתם. הציונים נלחמו בו בתוקף, וגם בין ההמונים היהודים לא זכה להכרה ולאהדה. בשנות המלחמה רגזו עליו גם הפולנים כי לא נקט עמדה ברורה בשאלת פולין עצמאית, לפיכך לא השתקע בורשה אלא העדיף לבלות שנות חייו האחרונות ביינה בארמונו המפואר שברחוב רייזנר. ארמונו נהפך לבית ועד של האצולה האוסטרית־הפולנית, ואשתו אצילת הרוח, לבית קלארמן ומיזס, היתד. מארחת את הקרואים.

... נשק ומזונות, מכיוון שהשלטונות באוסטריה התיחסו אליו באמון, היה ביכלתו לעזור למרד מבלי שיסתכן. הממשלה הלאומית הפולנית בורשה העריכה את עזרתו הערכה מלאה ושמו נזכר לעתים בפקודות המפקדה הראשית. ...

... העיר לבוב רכשה לה שם־עולם בגלל הספרים החשובים שהוציאה ושנפוצו בכל העולם, ותרב מלאכת הדפוס בעיר הזאת מיום ליום, ותתפתח במדה מרובה׳ עד כי נעשתה לעיר המרכזית לספרים בשביל הקהילות שבארצות חצי־האי הבלקני, ותשפיע מרוחה על כל שבטי בני ישראל הגרים בארצות ההן׳ באותה מדה שהאצילה בזמן ההוא גם העיר וארשה מהודה לספק את הוצאות דפוסיה לערים אשר בסביבתה. ...

ההשכלה. במספר סקירות גילה חומר חדש לתולדות עלילת־הדם בפולין. בשורה של מחקרים הסיר את הלוט מעל העולם המסתורי של הגיטו היהודי בפולין. בלב ן לא היה רק מאסף חומר ומעבדו, אלא שעסק במדד. רבה בבעיות חקר־היסטורי. לדוגמה: מחקרו על המסקנות הרעיוניות, שהסיק לפי המקורות והעובדות׳ בנוגע לבעיה ההיסטורית "מתי ומהיכן באו יהודים לפולין״ (פולנית, וארשה (1931). הרצאתו על תהליך האלמנטים התרבותיים מנהר ריין עד הויסלא־דניפר"׳ שהרצה בכינוס הבינלאומי של מדעי ההיסטוריה בוארשה בשנת 1933. ענין וחשיבות מרובה יש גם בהרצאות שנשא בכינוס החמישי של ההיסטוריונים הפולניים בוארשה, בשנת 1930׳ על "התפקידים והצרכים של ההיסטוריוגרפיה היהודית בפולין", בה הדגיש במיוחד את האופי הלאומי של יהודי פולין המצריך היסטוריוגרפיה לגופה ואין להכלילה במסגרת ההיסטו־ ריוגרפיה הפולנית, כי רעיון העדיפות הלאומית הוא הרוח החיה במציאות ההיסטורית• ...

... בסמינריון שלו הושלמו יותר ממאה עבודות מדעיות ודיסטרציות ולכל אחת צורף כל החומר הארכיוני שנוצל בעבודה. ביהוד עובד ותולדותיהן של קהלות, כגון: זאמושץ, טיקוצ׳ין׳ ברודי׳ אופאטוב, קולומיאה׳ פשמישל, לוצק׳ סאנדומיר׳ לובלין. ובכן — נושאים שונים מתולדות היהודים בפולין במאות ט״ז—י״ט. כל החומר רב הערך במיוחד היום, כשרוב הארכיונים הפולניים הושמדו, נמצא כיום בוארשה׳ ומי יודע אם ימצא ביום מן הימים את דרכו ארצה.

בחדש י אוגוסט־ספטמבר 1941 . כפי שמוסר אחד מרושמי קורות הימים ההם !: ) הובא ללבוב להדרכתה וארגונה של המשטרה מפקד־המשטרה היהודית בוארשה . ממאה איש שעבדו במשטרה בתחילת הווסדה , עלה עד מהרה המספר עד 500 ואח״כ עד 750 איש . המשטרה היהודית נחלקה לארבעה קומיסאריונים (מחוזות ) : משטרת ...

בראשית 1943 חלושינויים מרחיקי־לכת בסדרי ההגיטו. על סמך פקודתו של המיניסטר היינריך הימלר — מפקד הראשי של הבולשת והס.ס. — רצו הגרמנים במשך שנת 1943, להפוך את הגיטאות שנותרו עוד — למחנותעבודה פקודה כזאת ניתנה, למשל, למפקדה הגרמנית בווארשה באביב 1943; בליצמנשטדט־לודז — בספטמבר 1943׳ וכר. בלבוב חל השינוי במוקדם, אחרי האקציה של ינואר 1943. במקום "גיטו" נקרא מעתה האזור היהודי "מחנה היהודים" — "יודענלאגער", ובקיצור — "יו־לאג". סדרי־החיים ב״יו־לאג" היו שונים מאשר בגיטו. הגרמנים החדירו בו משמעת צבאית חמורה. חוסל חלק גדול מן הגיטו הישן׳ וכל היהודים העובדים הועברו לבתי־הקסרקטין. רחובות אחרים — ב׳ניהם רחוב ז׳רודלאנא ופרבר קליפרוב — הוצאו לגמרי מתחומי הגיטו. חוסלה כליל המועצה היהודית (ראש המועצה האחרון, פייל(116? ) היה חסר השפעה בחיי הציבוריים היהודיים ולא היה במקומה מוסד המרכז את יהודי הגיטו במסגרת ציבורית אחת. על כל פלוגתיעבודה היו מעתה ממונים מטעם הגרמנים׳ אשד כונו "זקני היהודים" ("אבעריודעך), משרה שלא היו בה׳ כמובן, כל סמכויות של שלטוןעצמי. על העובדים היהודים נאסרה היציאה מן הגיטו באופן אינדיבידואלי׳ ורק קבוצות־קבוצות עברו בשער בשעות קבועות, למקום־העבודה וחזרה ממנו. שאר היהודים׳ שלא מן העובדים — ובכללם גם משפחות העובדים, הוריהם, נשיהם וטפם — ...

גז׳ימעק היה מפקד הגיטו בלבוב עד חיסולו של ה״יו־לאג", אחר־כך נשלח לפקד על המחנה בשבני א (טשעניע) ע״י יאסלו במערב גליציה, וגם שם נודע באכזריותו ובמעשי־סדיזם איומים. אחרי המלחמה נתפס גזי׳מעק והועמד למשפט פומבי בוארשה בחודש אפריל 1949. בית־הדין הוציא את דינו למיתה.

אין עדיין אפשרות לצייר תמונה שלמה של החיים הרוחניים בגיטו׳ באשר דוקא חיי־התרבות לסוגיהם היו בבחינת "בל יראה", מתנהלים בחשאי בחוגים מסוגרים, מפחד האיסורים והרדיפות החמורות מצד הגרמנים. אף השתתפות במנין פרטי היתה חטא גדול בעיני הגרמנים׳ והניתפס בה חייב מיתה (ראה לעיל, פרק 4). בעוד שבערים אחדות, כמו וארשה׳ וילנה, לודז׳ ובמדת־מה גם צ׳נסטוכוב, בנדין׳ סוסנוביץ, קראקא ועוד — היתה יכולת לפתוח חיים תרבותיים׳ ללמד בבתי־ספר יהודיים ולקיים בתי־כנסת ובתי־ מדרש, וגם היתה אפשרות לערוך הרצאות וקונצרטים, להקים תיאטרון׳ ליסד אגודות־ספורט לנוער, ואפילו להוציא כתבי־עת (כגון. ־ "ווילנער געטא־יריעית"׳ "ליצמאנשטעטישע געטא צייטונג"׳ "גאזעטא זשידוב־ סקא" בקראקא), הרי מיהודי לבוב נמנעה כל אפשרות לפעולה תרבותית בגלוי. מיד לבוא הגרמנים קראו העסקנים הצבוריים היהודים ישיבה של באי־כח כל הזרמים והמפלגות, למען התייעץ בענין יסוד בתי־ ספר, ומשתתפיה — כעשרים איש — דנו בכובד ראש בשאלות החינוך והתרבות (הישיבה התקיימה בק־־ץ 1941). נוסדה במועצה היהודית מחלקה לעניני ההנוך. אולם מפאת האיסור הנמרץ של השלטונות הגרמנים לא נפתח אף בית־ספר אחד; כל המאמצים להשיג היתר לפעולת־תרבות כל־שהיא — עריכת הרצאות. קורסים׳ הצגות או תיאטרון יהודי וכיו״ב — עלו בתוהו. ולא היה בשום קהילה יהודית גדולה כיחס השלילי של הגרמנים בלבוב לאותות־תרבות. המחלקה לעני ...

... רבים מן המתחפשים חשבו שמצבם היה בטוח יותר אם יעברו לעיר אחרת, שם פחותה הסכנה לזהותם ע״י מכרים. רובם עברו לוארשה או לקראקא. רבים מהם נתפסו בדרך׳ בסריקות הרבות שערכה הבולשת בתחנות מסילת־הברזל או ברכבת. מן המגיעים לוארשה חלקם נתפסו אח״כ׳ וחלקם נהרגו בעת המרד הפולני ב־1944. רק מעטים ניצלו.

הבריגדה של דירלוואנגר היתה מורכבת כולה פושעים פליליים ששוחררו מבתי־הכלא וממחנות־ הריכוז הגרמניים, בתנאי שיתנדבו לשרת בבריגדה זו. תפקידה של הבריגדה היה "לחסל" את האוכלוסיה במקומות בהם נראו אותות התנגדות או מרד. אנשי הבריגדה היו מומחים לעריכת שחיטות בתושבים, בנשים ובילדים. לפיכך, נשלחה הבריגדה גם לווארשה בימי מרד הפולנים בחודשי אוגוסט—אוקטובר 1944 <• 2 ). ברם עד היום, אין ראיות חותכות על נוכחותם של אנשי דירלוואנגר במחנה היאנובי. ...

... סבלו את פעולת הועד רק בחדשים הראשונים׳ ואח״ב התפטר הועד. יציאת היהודים מלבוב נמשכה. (לפי ההסכם בין ברית־המועצות והרפובליקה הפולנית רשאים היו תושבי לבוב לבחור לעצמם נתינות סובייטית־אוקראינית או פולנית; לבוב סופחה אל אוקראינה הסובייטית). בדרך כלל בחרו היהודים בנתינות פולנית ועזבו את לבוב. הריפטריאציה לפולין נמשכה מאוקטובר 1944 עד סוף שנת 1945, וכמעט שרוקנה את לבוב מתושביה היהודים. שארית הפליטה של לבוב נדדה לערים שונות בפולין (וארשה, לודז, קראקא ועוד)׳ משם למחנות־העקורים בגרמניה׳ אוסטריה ואיטליה ולבסוף לישראל ולארצווד־אמריקה.

10) כתבי־יד של 25 גביות־עדות וזכרונות של יהודים ניצולים אשר נאספו על ידי הועדה ההיסטירית היהודית המרכזית בפולין וסניפיה בלודז, קראקא, וארשה, לובלין, פשמישל (ארכיון המכון ההיסטורי היהודי בוארשה). ...

ילי דדלאטין בהר י הקרפטים. פרסם ספרים: "האורגים מקולומיאה" ועוד. הביקורת ניבאה לו גדולות בגלל כשרונו. בגיטו לבוב היה עובד כסבל ובעבודתו זו התפרנס יחד עם אשתו, ושתי ילדותיו. בינואר 1943 נלקח הוא ואשתו,׳ הלה׳, מבית ניימן בוארשה, למחנה־ העבודה שברחוב יאנובסקה. בקיץ נרצחו עם אחרוני יהודי לבוב, בחיסולו של מחנה־הדמים האיום זה. ...

... 42. קליינמן פרץ (פריץ). צייר-אמן, דמות פופולרית בחוגי המשכילים היהודים בלבוב. עבד בתור צייר בתיאטרון היהודי בוארשה ובלבוב. ברובע היהודי עסק במחלקת השרות הרפואי שע״י ה״מועצד,". נתפס במחבואו ב״עבר הארי״ ונורה במקום, באוגוסט 1942.

הנרי קואלזי (1573 — 1574) בנ ה ש ל קתרינה מדיצ׳י יוזמת ״ליל־ברתולימיאוס״ נבח ר בשבת 1573. — אע״פ שבחירת ו נעשתה הודו ת לרופ א היהוד י שלמ ה אשכנזי, שרכש א ת הוזיר התורכ י סוקול י בעד מועמדת ו — לא אה ב יהודים. לפ י ההיסטוריו ן היהוד י הילאר י נוסבאום 1) לא רצ ה לאשר א ת הפריבילגיה הכללי ת ש ל היהודי ם וג ם לא א ת הפריבילגיו ת ש ל יהוד י רייסין. אול ם בטענו ת נציג י קהל ת לבו ב בפנ י הועד ה בעני ן הישועי ם בשב ת 1600 מס ר נהמ ן ב ן יצח ק בפירוש, שהברי ק ואלז י איש ר בשנ ת 1574 א ת הפריבילגיו ת ש ל יהוד י לבוב 2), הו א העני ק ג ם לרותבי ם בלבו ב חופ ש מסחר י שלם, אחר י ששגר ו משלח ת מיוחד ת לסיי ם בוארש ה (1572), א ך הדב ר ל א נתקב ל ע ל דע ת העירי ה שגדש ה בכ ח א ת הסוחרי ם הרותביי ם מ ן הירידים. ...

... אחרי המלחמה השתקע בצ׳נסטחוב וניהל כאן את הגימנסיה היהודית וכעבור שנה וחצי עבי * לורשה, וכ־10 שנים ניהל את בית־הספר לרבנים "תחכמוני" ואת הגימנסיה ״אסכולה״. בשנת 1928 נתמנה מורה לתולדות היהודים באוניברסיטה של וארשה׳ בשנת 1929 — מרצה באוניברסיטה החפשית ( 3ת 01 <\ \ 3 :> 0151 ? 11€3 ז 526011 ז\\ ) בשנת 1936 נתמנה פרופסור שלא מן־המנין. יחד עם פרום׳ ד״ר משה שור, ד״ר מרדכי ברוידא׳ הקים בשנת 1928 את המכון לחכמת־ ישראל, שמילא בשנים 1928 — 1939 בחיים התרבותיים של יהודי פולין תפקיד חשוב מאד.