Zherodla-Na Street

באוקטובר 1941 הכריזו הגרמנים על הקמת גיטו בלבוב — מחוז מיוחד להתגוררות היהודים, "יודישע וואנבעצירק", והקצו לכך את הפרברים זאמארסטינוב וקליפארוב, בחלק הצפון־מערבי של העיר. אלה היו שכונות־עוני, ללא ביוב וללא מפעלי־מים, ולרוב גם ללא חשמל. מעטים היו שם הבתים הגדולים והדירות היו בבקתות ובתי־חומר נמוכים ועלובים. בין עניי העיר שהתגוררו שם היה אספסוף של אנשי־הפקר, יצאניות, גנבים ושודדים. מחיצת סוללות מוגבהות של מסילת־ברזל הבדילה את הפרברים מעצם העיר לבוב. רק 4 רחובות חיברו את השכונות אל העיר, בדרך של תעלות או מנהרות (טונעל) מתחת לגשרי מסילת־הברזל. שמות הרחובות: קלפרובסקא, ז׳רודלא־נא, פעלטעבנא וזאמארסטינובסקא. המצב הטופוגרפי עשה את השכונות קליפארוב וזאמארסטינוב מקום אידיאלי בשביל הגיטו, - כי על נקל היה אפשר היה להבדילם מן העיר ולהשגיח על דרכי־החיבור. בעיתון הרשמי הגרמני ״לעמבערגער צייטונג״ מ־15 בנובמבר 1941 הופיעה מודעה, כי על היהודים לעקור דירותיהם מכל חלקי העיר אל הגיטו החדש תוך חודש ימים, מה־16 בנובמבר עד ל־15 בדצמבר א״ש. מכל ארבע הדרכים המובילות לגיסו מותר היה ליהודים להשתמש רק באחת — רחוב פעלטעבנא. מתחת לגשר של מסילת־הברזל הפקידו משמרת שוטרים אוקראינים ואנשי ס.ס. כדי לבדוק בחפצי היהודים המעבירים את שארית רכושם למקום מגוריהם החדש. מקום תחנת־המבחן היה בבית־מרחץ ישן שנעשה קסרקטין של "חיל־המצב" הגרמני־אוקראיני. הבלשים בדקו באלף עיניים את הזרם הבלתי־פוסק של יהודים נושאי רכושם הדל. מבוקר עד ערב נהרו שיירות יהודים דדך רחוב פעלטעבנא, מתחת לגשר מסילת־הברזל, כולם טעוני שקים וחבילות או מסיעים את מטלטליהם בעגלה או במריצה. אך מתחת לגשר, שנקרא בפי היהודים "גשר המוות", עמדו מש ...

בראשית 1943 חלושינויים מרחיקי־לכת בסדרי ההגיטו. על סמך פקודתו של המיניסטר היינריך הימלר — מפקד הראשי של הבולשת והס.ס. — רצו הגרמנים במשך שנת 1943, להפוך את הגיטאות שנותרו עוד — למחנותעבודה פקודה כזאת ניתנה, למשל, למפקדה הגרמנית בווארשה באביב 1943; בליצמנשטדט־לודז — בספטמבר 1943׳ וכר. בלבוב חל השינוי במוקדם, אחרי האקציה של ינואר 1943. במקום "גיטו" נקרא מעתה האזור היהודי "מחנה היהודים" — "יודענלאגער", ובקיצור — "יו־לאג". סדרי־החיים ב״יו־לאג" היו שונים מאשר בגיטו. הגרמנים החדירו בו משמעת צבאית חמורה. חוסל חלק גדול מן הגיטו הישן׳ וכל היהודים העובדים הועברו לבתי־הקסרקטין. רחובות אחרים — ב׳ניהם רחוב ז׳רודלאנא ופרבר קליפרוב — הוצאו לגמרי מתחומי הגיטו. חוסלה כליל המועצה היהודית (ראש המועצה האחרון, פייל(116? ) היה חסר השפעה בחיי הציבוריים היהודיים ולא היה במקומה מוסד המרכז את יהודי הגיטו במסגרת ציבורית אחת. על כל פלוגתיעבודה היו מעתה ממונים מטעם הגרמנים׳ אשד כונו "זקני היהודים" ("אבעריודעך), משרה שלא היו בה׳ כמובן, כל סמכויות של שלטוןעצמי. על העובדים היהודים נאסרה היציאה מן הגיטו באופן אינדיבידואלי׳ ורק קבוצות־קבוצות עברו בשער בשעות קבועות, למקום־העבודה וחזרה ממנו. שאר היהודים׳ שלא מן העובדים — ובכללם גם משפחות העובדים, הוריהם, נשיהם וטפם — היו משיס ה לגרמנים. לפי השקפת הנאצים היו חיי ה״מובטלים" הלי — מיותרים ומופקר-ם. ליהודי שאינו עובד בשביל התעשיה הגרמנית — לא היתה זכות־קיום, ובכל פעם נערכו פעולות־בקורת שתכליתן לתפוס את היהודים ה״בלתי־חוקיים" שעוד כמה אלפים נשארו מהם׳ עד שעלה בידי הגרמנים להפחית את מספר תושבי ה״יו־לאג" עד 12.000 העובדים ה״חוקיים" ואילו אלפים "בלתי־חוקיים" נותרו בחיים עד לחיסול הג ...