Yanovska Street

... 10 ) בשנת 1798 בא לגליציה המגיד ישראל בן יהודה־ליב (לבל) מסלוצק, אחד הלוחמים החריפים בחסידות. בהיותו בקרקא הוחרמו ספריו ע״י לשכת־המכס, בהשתדלות החסידים. בספטמבר 1798 בא ללבוב, והחסידים יצאו לקראתו ברחוב יאנובסקה והכוהו. ...

אחד הרחובות הראשיים המובילים צפונה־מערבה מלבוב הוא רחוב יאנובסקא׳ שנקרא כך על שם קרבתו לעיר היאנוב (׳\\ 306 |) הגרמנים שינו את שמו ל״רחוב מערבי" (וועסט־שטראסע"). ברחוב יאנובסקא מס׳ 132—134 היה בית־חרושת למכונות־טחינה, שהשתייך לחברת ייצור־מכונות שבעליה היו יהודים — שטיינהויז ושותפיו. בתקופת שלטון הסובייטים הוחרם בית־ החרושת על־סמך חוק הסוציאליזציה׳ וסופח אל רשת התעשיה של המיניסטריון לתחבורה. (בית־חרושת מספר 56 של המיניסטריון לתחבורה). בתקופת הכיבוש העירוני, וכעבור שבועות מספר להנהלת הס.ס. בלבוב. הגרמני עבר בית־החרושת ראשונה לרשות השלטון קצין הס.ס. וולפגנג פון מוהוויג (31> 101 ״1 ! 01 ^) נתמנה מנהל בית־החרושת׳ אך כעבור זמן קצר בא במקומו קצין הס.ס. פריץ גבויאר, א* ש צעיר כבן 30 - מברלין, שהיה פקיד של הפירמה סימנט ושוקרט (316016115 3011010614) בברלין. מראהו החיצוני של גבויאר היה נעים׳ ונראה היה כאדם "אהוד ואדיב בדבורו ובהליכו-- תיו" בתי המלאכה שברחוב יאנובסקא התחילו בייצור צרכי הס.ס. והצבא הגרמני . ...

ילי דדלאטין בהר י הקרפטים. פרסם ספרים: "האורגים מקולומיאה" ועוד. הביקורת ניבאה לו גדולות בגלל כשרונו. בגיטו לבוב היה עובד כסבל ובעבודתו זו התפרנס יחד עם אשתו, ושתי ילדותיו. בינואר 1943 נלקח הוא ואשתו,׳ הלה׳, מבית ניימן בוארשה, למחנה־ העבודה שברחוב יאנובסקה. בקיץ נרצחו עם אחרוני יהודי לבוב, בחיסולו של מחנה־הדמים האיום זה. ...

... 56. ד״ר שאף מקס. עסק ן רב־פעלים בשדה החינוך היהודי. בלבוב כניה ו "אבי היתומים". מנהל בית^היתומים היהודי ברחוב יאנובסקה. פעל כסגנו של ד״ר לנדוי במחלקת הסעד לנצרכים ב״רובע היהודי״ עד אוגוסט 1942. היה חולה ולא חס ע ל כוחותיו שהלכו ונחלשו. בין התקפות־לב תכופות היה בא אל המשרד שברחוב ברנשטינה 14, כדי לעזור מעט בתוך ים העוני והסבל מסביב. הוצא באוגוסט 1942 לבלז׳ץ. ...

על צמרת האריסטוקרטיה היהודית נמנית משפחת רפפורט, שעמדתה נתבססה לא על עשירות ועסקנות ציבורית, אלא על יחוס אבותיה, הרבנים המפורסמים. משפחת רפפורט היו שתים: הכהנים, ושאינם־כהנים. משפחת הכהנים באה ללבוב עוד במאה הי״ז ותפסה עמדות־מפתח בחיי הקהלה. חשיבותה גדלה בימיו של הגאון ר׳ חיים רפפורט. הוא לא היה אהוב על הקהל וסכסוכים פרצו בינו לבין אנשי קהלתו, שהגיעו אפילו לידיעת השלטונות. אולם למדנותו, וביחיד השתתפותו בויכוח עם ה״פראנקיסטים״, בשנת 1759, העלו את כבודו בקרב היהודים והנוצרים כאחד. נכד־אחיו ר׳ בנימין, שהיה רב באולקסוניץ, היה הרופא הידוע בלבוב ד״ר יעקבק רפפורט, ממיסדי ה״היכל". מצאצאי רפפורט זכור ר׳ שמחה רפפורט, שהקים ברחוב יאנובסקא בית־בישול בירה והיה מגדולי חוכרי־האחוזות בגליציה המזרחית. היה לו בן, ר׳ מאיר, שבנעריו היה עלוי, תלמידו של הרב ר׳ אהלנברג ור׳ יוטס, ובחשאי למד גם לימודי חול ורכש לו ידיעות נרחבות ביוונית ולטינית, עד שהיה מסוגל להקריא ...