Krakow

גם בתקנון העיר ("ווילקיר") משנת מ׳ 13 שאישר בקרקא על־ידי המלך קאזימיר ז הגדול, שהכיל דיני נפשות וירושות, לא הוזכרו היהודים. ...

... מובן, שחלק גדול של המסחר התרכז בידי היהודים ומצבם הוטב בהרבה לאחר שהתורכים כבשו, בשנת 1453, את קושטא, כי מאז פחדו הסוחרים, הנוצרים לצאת לארצות הנמצאות בידי התורכים באופן זה עבר כל המסחר עם ארצות־המזרח ליד • היהודים וחלקם של יהודי לבוב היה גדול בו. הם היו סוחרים בבשמים, אריגים אנגליים ופלמיים, אריגי משי, ומלבוב היו מביאים את סחורותיהם גם לקרקא ובעזרת קשריהם עם סוחרים נוצרים — גם ליתר ערי פולין. במאה ה־15 וה־16 התנהל גם מסחר רב־ היקף עם ברסלאו, לשם היו באים סוחרים יהודים מלבוב או היו שולחים את סרסוריהם וסוכניהם, כגון הסוחר היהודי שלמה יודאאום, שעשה עסקים עם הסוחר שפיצמאר ואחרים. סיטונאים יהודים מקושטא היו מחזיקים סוכנויות בלבוב והם בעלי־חזקה של מונופולין על כל המסחר התורכי־ פולני. אחד מהם, דוה מחזיק בלבוב את סוכנו

... לתוך העיר. אחרי הרס הסביבה עמדו הפרשים לפני חומות לבוב ואיימו להחריב את העיר, אם לא יסגירו את היהודים לידיהם. פחד נפל על האוכלוסיה היהודית. אולם, מועצת העיר הצהירה, שאין בדעתה להסגיר את היהודים והחלטתה — להלחם. הכנופיות, שראו את קשיי המצור בגלל חוסר מזונות פתחו במשא־ומתן, שנגמר במתן סכום כסף ומזונות מידי העיריה. מלבוב יצאו השודדים בכיוון לקרקא. עירית

תהלי ך דומ ה התבל ט ג ם בקרקא. וש ם הצליח ה העיריה, ב־6 ביונ י 1485, להגי ע ע ם נציג י הקהל ה היהודי ת ליד י הסכם, לפי ו התחייב ו היהודי ם "מרצונ ם ול א תח ת לחץ" לוות ר ע ל הזכו ת לסחו ר ולטפ ל במלאכו ת בעי ר קרק א גופא. מות ר הי ה לה ם ד ק למכו ר חפצי ם ממושכני ם שתוק ף פרעונ ם כב ר פ ג א ו מלבושי ם שנתפר ו ע״ י חייטי ם ופרווני ם יהודים. ההסכ ם עור ר א ת עירונ י לבו ב למלחמ ה ברו ח זו. ...

... קרקא אפילו לא חשבה להגן על יהודיה, ולא עשתה דבר. כשהמוני העיר יחד עם הכנופיות התנפלו על רובע היהודים והרגו בו 30 איש. בגלל מעשה זה, העניש המלך קאזימיר ז׳יאגילונציק את העיר. ...

בשנת 1548 מת המלך זיגמונט הראשון דרשו זיגמונט אוגוסט (1548 — 1572), איש הרנסנס, היה סביל בעניני״הדת ואוהב שלום. ליהודים התיחם יחס הוגן ועמד בקשרים ידידותיים עם בנקאים ורופאים יהודים. הוא הזמין את הרופא היהודי הידוע, האנוס מפורטוגל, ד״ראמטוס לוזיטאנום, להיות רופאת ולאחר שסרב להענות להזמנתו הזמין המלך את ד״ר שלמה אשכנזי מאודיגה, כאשר ד״ר אשכנזי יצא לתורכיה נתמנה אחריו הרופא ד״ר שלמה קלהורה, גם הוא מגולי ספרד, שהשתקע בקרקא. ...

... בימי זיגמובט הראשון הוקם מוסד של גזברים יהודים ראשיים של המלך העומדים בקשר ישר עם גזבר האוצר. בשנת 1512 נמנו לתפקיד זה שני יהודים אמידים ובעלי השפעה מקרקא לפולין־הגדולה ומזוביה: אברהם מביהם (בוהמום) ופראנצק (אפרים בן משה

... היהודים הגישו את תביעתם בלי התעודות. מישב בית־הדין התקיים באמצע ני־במבר 1603 בקרקא. באי - כה העיר, שהיו אז בקרקא, לא הופיעו והדיון נקבע ל~ 15 בדצמבר 1603. אולם גם הפעם לא הופיעו והתאריך הסופי נקבע ל־ 15 בינואר 1604. ...

בראות זאת, הכיר המלך שליהודים נעשה עוול וביטל את פסק-הדין של הועדה. למטרת סידור הענין מינה המלך קומיסארים חדשים והטיל עליהם למסור לו בקרקא דו״ח בעל-פה. מלבד שני הקומיסארים הקודמים נתמנו עוד ההגמון מפשמישל וסגן־הקנצלר מאציי פאסטרוקונסקי, הויבודה של רייסין סטאניסלב גולסקי, ויאן לאהודובסקי. ב־3 בפברואר 1604 הגיעה הועדה ללבוב, חבריה סיירו את המגרשים והבתים ואח״כ התכנסו לישיבה חשאית. שנים מחברי הועדה, גולסקי ולאהודובסקי, הצהירו שהמגרשים צפופים ואינם מתאימים להקמת קולגיון. אולם שלושה התנגדו להם. ...

... יח ד ע ם המשפחו ת הנ״ ל כיהנ ו בלבו ב בשני ם 1565 — 1642 כפרנסי ם ו״טובים" ש ל הקהל ה בתו ך העי ר בנ י המשפחו ת 4): יעק ב טרייך, יעק ב זיסקינד, נחו ם ב ן ברוך, משה, אברה ם צך, אח ד מחוכר י המכ ס ברייסין, אברה ם צ ך הי ה אח ד מעוזרי ו ש ל יצח ק נחמנוביץ, את ו יח ד שיל ם לסטרוסט ה ולוויבוד ה א ת המגי ע בע ד מס־היהודי ם 113111/11111 * 011 31 בת 31011 !> 11 [ 5 נ 1 מס 1 ז 1. אהר ן רובינוביץ, שותפ ו ש ל מרדכ י ב ן יצח ק נחמנוביץ, מיל א יח ד ע ם ר׳ נחמ ן ב ן יצח ק תפקי ד חשו ב בימ י משפט־הישועים. הו א נס ע בפברוא ר 1606 ע ם ר׳ נחמ ן והשתדל ן מנד ל לורש ה ובאפרי ל 1606 לקרקא, וסיי ם א ת הענין, כששיל ם ב־15 בנובמב ר 1613 א ת התשלו ם האחרו ן בע ד שחרו ר בית־הכנס ת מיד י ...

... מספר גדול מאזרחי העיר הנוצרים גילה יחס אהדה ליהודים , ורבים מביניהם הסתירו פליטים והצילום . הסטרוסטה של לבוב סטניסלב פוטוצקי , שהיה גם הוויבודה בקרקא , פנה בכתב לעירית קרקא , ודרש להסגיר את הסטודנטים הפורעים שנמלטו לעיר זו 29 ) .

... הרבנים שכהנו בתוך העיר היו: ר׳ מאיר בן אברהם ז״ק (זרע קדושים), בשנים 1638—1654, הרב ר׳ נפתלי הירץ בן יהודה זעלקי מקרקא, נפטר בשנת תכ״ט—1669, ר׳ צבי הירש בן זכריה מנדל קלויזנר, בשנים 1669—1684, יליד קרקא, ■השתתף בפעילות במושב ועד ד״א, בשנת 1684 נבחר לרב בלובלין ועזב את לבוב, בקהלה שמחוץ לעיר כהנו הרבנים: ר׳ משולם בן אברהם אשכנזי, נבחר אחרי שהגאון ר׳ יהושע בר׳ יוסף בעל "מגיני שלמה" עזב את לבוב, ר׳ יוסף בן אליקום געץ, חתנו של מהר״ם מלובלין, נפטר בשנת תי״ב (1652), הגאון ר׳ דוד בן שמואל הלוי, בעל ״טורי זהב״, נפטר בשנת תכ״ז (1667). הרב האחרון של קהילה זו היה ר׳ יהודה־יודל בן משה מלובלין, נפטר בשנת תנ״ז (1697).

ביותר לקליטת אמונות ומסתורין. "הרי אין ארץ כפולין — כותב באותם הימים הרופא טוביה כהן י 3 ) שכה מאמינים בשדים, לצים, כשופים וכו׳ — הן היהודים, הן הנוצרים". מעניין שבראשית התפשטות התנועה בפולין, הושפעו ממנה דוקא רבים מבין טובי וראשֵי הצבור היהודי. אחד הראשונים שיצאו לקושטא, היה ר׳ ברכיה־בירך שפירא, בעמ״ח ."זרע בירך", קרובו ויורשו של "מגיד מישרים" בקרקא, ר׳ נתן שפירא בעמ״ח "מגלה עמוקות". הוא שלח משם ידיעות מפורטות על התגלותו של שבתי־צבי. אחרי מותו (1666) בקושטא, התקשר הרב מקרקא, ר׳ אריה־ליב בן זכריה מנדל (בעמ״ח "תיקוני תשובה" באידיש), עם אנשי ה״משיח" והפיץ את כתבי נתן העזתי. כעבור זמן מה התחילו להגיע לפולין מכתבים וכרוזים שסיפרו את הנסים והנפלאות, שעשה שבתי־צבי לעיני כל ישראל. גם בלבוב נפוצו השמועות, על ה״משיח", והשפעתן היתה כה גדולה, עד כי הרב, ר׳ דוד הלוי, בעל ״טורי זהב״, שלח לקושטא (פורים 1666) את בנו ר׳ ישעיהו ואת בנו־חורגו, ר׳ אריה ליב בן צבי־ הירש, הרב בקומארנו, לתת שבח והודיה לשבתי־צבי. ...

... מתוך החומר הארכיוני ידוע, שבי״ד, בהשתתפות סטניסלב יאבלונסקי, הוויבוד ה מרייסין! יאנוש ויש־ ניוביצקי, נציב קרקא; סט ן פהומיצקי, מושל פודוליה וסטניסלב פוטוצקי, מושל לבוב, דן את פיליפוביץ לתליה, וכדי להרגיע את המוני הנוצרים המוסתים על ידי הכמורה נידונו גם הרב ר׳ חיים בן אלעזר ואחיו יהושע למות בשריפה ונגזר על האח הבכור להיסחב כשהוא קשור לסוס בחוצות העיר לפני מותו. פסק־הדין בוצע בערב חג השבועות. ...

שנת 1759 עברה בלי זעזועים גדולים והתחיל שוב המאבק עם העיריה בעניני זכות המסחר והדיור . העיריה לא הסתפקה בנצחונה משנת 1759 — אלא הצטרפה ליתר הערים בפולין בפעולות נגד היהודים . במרס 1765 הגישה עירית לבוב יחד עם עירית קרקא , פוזנא , לובלין וכו׳ פטיציה לסיים בוארשה על הרס העיר וכלכלתה ע״י המסחר , המלאכה וחכירות היהודים . ...

... בשנת 1754 נבחר חברו לרבנות־הגליל, ר׳ יצחק לנדא, כרב בקרקא, ובזה הגיע המצב לידי מפנה. ...

כדי להתחמק מן החקירות והמשפטים שהוגשו נגדו, החליט הומברג בשנת 1801 לעזוב את גליציה ולצאת לוינה. כאן מצא במיניסטר הרוזן רוטנהאהן מגן ומליץ, שהעריך את זכויותיו בשטח־החינוך, יהוא הציע להעבירו לקרקא, בירת גליציה המערבית. אילם, לפי הלשנתו של טורנאו פקד הקיסר להחזירו לביבה. הומברג הגיש תעודת־רופא שעליו להשאר בוינה בגלל מחלתו, לשכת־החצר לא קבלה את האמתלא ופקדה עליו לחזור מיד לבובה. הומברג פנה למועצת־הממלכה (שטאאטסראט) ובקשתו אושרה והוא נשאר בוינה, ובזאת נגמרה פעולתו החנוכית בגליציה. השלטונות הכירו שהיא "הואשם ע״י עמו במעשים בלתי מוסריים ובלתי ישרים בתפקידו כמפקח עליון על בתי־הספר היהודיים בגליציה המזרחית" 16). ...

... בשנות־חייו האחרונות התגורר פנחס בן אליהו בקרקא ונפטר שם בי״ט ניסן תקפ״א (21 אפריל 1821). ...

... בראשית המאה הי״ט חלו שבויים רבים בגליציה מבחינה מדינית שהשפיעו גם על תהליכי ההתפתחות של חיי היזזודים בלביב. בשבת 1796 כבשו האוסטרים את קרקא ונשארו בה עד 1815. בתקופה שבין 1815 — 1846 היתה קיימת קרקא וסביבתה כרפובליקה עצמאית. בשבת 1809 נכבשה לבוב באופן זמני ע״י הרוסים, בני״בריתו של נפוליאון. בשנות 1796 — 1809 נספח לגליציה גם השטח שבין הויסלה והבוג ובתוכו לובלין, זאמושץ וסנדומירז, בשנות 1809 — 1815 שלטו הרוסים גם במחוז טרנופול. וגם בוקובינה היתה עד 1848 קשורה בגליציה.

... בין הסיטונאים היה ידוע משה פי־נקס, שריכז בידו את מרבית סחר־העצים במזרח גליציה והובילם ברפסודות על הויסלה לדנציג. סוחרי־עצים יהודים מלבוב החזיקו מחסנים גדולים ביוזפוב וקריסטינופול והם היו מספקים סחורתם למשה פינקס, יוסף מנדל מקרקאו ויצחק הירש מברודי 13 א). ...

ציין בהדגשה מיוחדת, שהתלמוד מחנך את היהודים לשנאת הגויים, בתפילות נמצאות קללות נגד הנכרים. החינוך מביא לדרך־פראות ולהתרחקות מיתר האוכ- לוסים. השינוי יבוא ע״י חינוך חילוני משותף של הנוער היהודי והנוצרי, פירוק בתי־הספר היהודיים, לימוד התורה בשפה הגרמנית, ביטול התלבושת היהודית ואיסור פיאות־וזקן. על העדה יש להפקיד ראש־יהודים ארצי (אבערלאנדעסעלטעסטער) משכיל, כפקיד ממשלתי במשכורת של 2.000 פלורין לשנה. מלבדו יש למנות גם פקיד נוצרי. שניהם ימנו קומיסרים יהודים, שיסדרו מפקד, בשיטת כרטיסיה לכל נפש. מבחינה מנהלית רצוי שהסמכים בנוגע ליהודים תהיה ברשות העיריות. בכל מקום יעמוד רק פרנס אחד בראש, פרט לערים לבוב, ברודי, קרקא ולובלין, בהן יהיו שני פרנסים 16 ). ...

... ר׳ מרדכי, אביו של ד״ר יעקב רפפורט, היה רב־ הגליל בפודוליה והתעסק גם ברפואה, והדפיס בסוף ספרו ״אמרי נועם״ (אולקסיניץ, 1767) תוספת "רפואות לילדים" עם ,.רצפטים" בשפה הלטינית. אמו שרה, בת הרב ר׳ יעקב מדובנא, הוציאה לאור ספר באידיש בשם ״תחינה לאמהות״ (לבוב 1804). ר׳ מרדכי גר בהורודנקה, עבר לקרקא והתעסק גם שם ברפואה מעשית. ב־18 באפריל 1781 קיבל ע״י מנהל השירות הרפואי בגליציה, ד״ר ינדרזיי קרופינסקי, תעודה, שהוא רשאי לרפא חולים בכל גליציה. התעודה אושרה בשנת 1782 ע״י הפקולטה לרפואה באוניברסיטת קרקא וזמן מסויים היה רופא ברובע היהודי קאזימיר ז ע״י קרקא 9).

... נציגי יהודי לבוב לא התמצאו בוינה בשאיפותיהם של הפולנים. בניגוד לר׳ מייזלש מקרקא, שתמך במלוא השפעתו בפולנים, פסח הרב כהן מלבוב על שתי הסעיפים ולא הסכים לכל דרישות הפולנים בנוגע לאוטונומיה מלאה. יותר מדי היה קשור לאוסטריה, ומנהיגי הפולנים, ביחוד פלוריאן זיאמיאלקובסקי, התיחסו אליו באי־אמון, בעוד אשר ראו בר׳ מייזלש "פולני נאמן ואמיתי" 6). ...

... למרות שמנהיגי הנאורים והמשכילים, כגון: מאהר ועתונו, נטו לריכוז־השלטון, היו תומכים בפולנים ומשתתפים בכל הפגנותיהם הלאומיות. ב־4 במאי 1848 השתתפו היהודים בהמוניהם בהלוויתו של הפליט הפולני אדוארד מורגנבסר, שבא מצרפת לקרקא ושם השתתף ב־26 באפריל 1848 בקרב־מתרסים ונפצע. מקרקא הביאו אותו ללבוב; בה מת. ב־31 ביולי 1848, ביום השנה להוצאתם להורג של תאופיל ווישניובסקי ויחף קאפושצינסקי ערכו הנאורים אזכרה ב״היכל", והרב כהן נאם בה 27). ...

גם בתוך האינטליגנציה היו חילוקי־דעות בנוגע לעמדה כלפי הבעיות המדיניות של גליציה. בניגוד ליהודים הנאורים בקרקא ומנהיגיהם ד״ר אטינגר, הנריק מרקוספלד אברהם גומפלוביץ, שתמכו בפולנים, היתד. רוב האינטליגנציה היהודית בלבוב אוהדת את שיטת־הריכוז האוסטרית ותמכו ב״מפלגת התחוקה" (פערפאסונגס־פארטיי). ורק מעוט, ומרק דובס בראש. תמך בפולנים. בשאלות יהודיות עמדה האינטליגנציה כולה במאבק קשה עם האדוקים וכל שאיפתם היתה להשאר בשלטון הקהילה ולהגשים את תכניותיהם בשטח החינוך והתרבות. ...

... למושב הראשון של הסיים הגליצאי 1861 — 1867, נבחרו בכל גליציה 4 יהודים מבין 141 צירים: מקרקא ...

כידוע, התרשם חלק מהאינטליגנציה היהודית בגליציה מן המאורעות בוארשה שהתבלטו ב״הפגנות־ אחווה יהודית־פולנית". ממשלת אוסטריה ראתה את הדבר בדאגה, בחששה, שהיהודים יוכלו להצטרף אל התנועה הלאומית הפולנית. הנוער היהודי באוניברסי- טאות וארשה וקרקא היו מחלוצי הרעיון של תמיכת

... על ריבוי התלמידים היהודים באוניברסיטת לבוב בשנים 1851 — 1870 אפשר לעמוד לפי מספרים אלו, ויש לציין שגם בקרקא ובוינה היו יהודים באוניברסיטה ובאין פקולטה לרפואה בלבוב, הוכרחו הרבה ללמוד רפואה במקום אחר. ...

... החלטת כינוס־הקהלוֹת בענין בית־מדרש לרבנים הזעיקה את מחנה־האדוקים. ב־17 ביולי (י״ז בתמוז) 1878 התאסף בלבוב, בראשות הרב ר׳ צבי־הירש אורנשטיין, כינוס־רבנים, שהחליט לעכב בכל האמצעים את הגשמת בית־המדרש לרבנים. בדעת כינוס־הרבנים היה גם לדרוש שיהודים לא יפנו אל עורכי־דין ורופאים יהודים כדי שלא "יפלו לידי מתקני הדת". הרב ר׳ שמעון שרייבר מקרקא נבחר לבא־כוח הכינוס, ובעזרת יצחק דייטש מוינה ק־יוו להצלי בהשתדליתם בחוגי־ הממשלה בוינה. הרב ד׳ שמעון שרייבר, הרב רצ״ה אורנשטיין והרבי מבלזה הוציאו כרוז אל כל הקהלות, בו קבעו שהחלטת כינוס־הקהלוֹת מזיקה ומסוכנת יותר מכל הרדיפות וגזירות־השמד בספרד. ...

... אחרי מו״מ ממושך עם הועד הארצי (וודזיאלקראיובי) ועם מיניסטריון הדתות והחינוך בוינה, וחוות־ דעת האוניברסיטאות בלבוב ובקרקא, החליטה קהלת לבוב בשנת 1902, להקים מוסד פרטי להכשרת מורי־ דת מבין התלמידים היהודים בסמינריון המורים הכללי. ...

... באותו זמן חידשה הקהלה את הדיון על הקמת סמינריון למורי־דת, שעליה הוחלט כבר בסיים. בשנת 1894 הביא ציר־הסיים ד״ר ברנרד גולדמן את ענין הסמינריון לדיון, ובשנת 1898 קבלו השלטונות את חוות־דעת האוניברסיטאות בקרקא ובלבוב. אחרי משא ומתן ממושך פתחה הקהלה ב־19 באוקטובר 1902 ״מכון למורי דת״ בהנהלתו של ד״ר קארו, שעמד בראש המכון עד 1913. בתור מרצים היו פעילים ד״ר גוטמן וד״ר האוזנר. ביזמתו של ד״ר קארו הוקם גם ״אגוד של מורי־דת יהודים״ בכל גליציה. אולם ד״ר קארי לא רחש אהדה למורי־הדת שנטו לציונות, ותמך במנהיגי המתבוללים, דבר שהביאו להתנגשויות פומביות עם הציונים. כאשר דרשו המתבוללים לבטל את לימוד השפה העברית לא התנגד לכך, וגם לא התנגד אחרי שועד החינוך הארצי קבע בשנת 1904 הוראה בהשפעת המתבוללים לאסור למוד עברית בשעות הלמודים של הדת. כל מורי־הדת נכנעו להוראה זו, פרט לד״ר מאיר בלבן, שהצהיר, שאין ביכלתו ללמד דת לפי התרגום הפולני של התורה — תרגום וואויק — הודות להתנגדותו, ביטל ועד־החינוך הארצי את האיסור.

... 0 ) לפי דו״ח צ׳חוביץ נשרפו רוב היהודים בפרבר ־ קרקוב בבתים , שהוצתו ע״י הקוזאקים . ...

... ' 3 ) ״מעשה טוביה״, קרקא׳ 1908, דף 18 א . ...

... בשנת ת״ד (1730) תבע בנו יורשו ר׳ יהודה ספר א דמתא קרקא לפני ועד דד״א וקיבל שוב פסק דין התוֹם ע״י פרנס הועד ר׳ אברהם יצחק חזק־פורטים. (התעודות נדפסו במאמרו של ד״ר דוב וויינריב: מפנקסי הקהל בקרקא. ״תרביץ״ ירושלים תרצ״ז כרך 8׳ ע׳ 192 ובי. היילפרין: ״פנקס ועד ארבע ארצות״ ס״י תקס״ז (ע׳ 276—277) ס״ו תרכ״ב (ע׳ 314—315). ...

... קיימת עד שנת 1805, שאז הועברו הפרופסורים לאוניברסיטה בקרקא שהיתה אז בשטח של אוסטריה. בלבוב הוקם ליציאון לתיאולוגיה, לימודי משפטים, פילוסופיה וחירורגיה. הליציאון לא היה רשאי להעניק את התואר. 00 באוגוסט 1817 נפתחה האוניברסיטה מחדש ע״י הקיסר פרנץ 1 ועל שמי.

... 10 ) בשנת 1798 בא לגליציה המגיד ישראל בן יהודה־ליב (לבל) מסלוצק, אחד הלוחמים החריפים בחסידות. בהיותו בקרקא הוחרמו ספריו ע״י לשכת־המכס, בהשתדלות החסידים. בספטמבר 1798 בא ללבוב, והחסידים יצאו לקראתו ברחוב יאנובסקה והכוהו. ...

... ״- ) בכל גליציה (כולל בוקובינה) נבחרו 108 צירי ם מתוך 383 צירי־הפרלמנט, ובכללם 4 יהודים: המטיף יצחק־ נח מאנהיימר בברודי, אברהם הלפרן בסטניסלבוב, קארמין בטרנופול והרב ר׳ דב בעריש מייזלש בקרקא.

... יה ברוח המסורת. ר׳ יצחק, שהצטיין בכשרונותיו, למד בלבוב. ואח״כ אצל ר׳ שלמה קליגר, רבה של ראווה־ רוסקה. הרב ר׳ יוסף שאול נתנזון התעניין במיוחד בחינוכו. ר׳ יצחק התחיל בפעולתו כסוחר־תבואות, וכאשר איבד את כל הונו בימי מלחמת קרים וירד מנכסיו, הסכים לקבל, בשנת 1856׳ בהשפעת ה•של משפחת אשתו, משפחת אל;רהאנד, משרת רב בזורבנו, היות שלפי חוקי אוסטריה צריך היה לעמוד בבחינות בפסיכולוגיה, פדגוגיה ופילוסופיה, שוחרר מלימודי הגימנסיה, ועבר בהצלחה את הבחינות באוניברסיטה שבלבוב. בשנת 1857 נתקבל, לפי המלצת המגיד קלוגר, כרב בברזזני, שם כהן ברבנות עד 1868. בשנים 1868 — 1894 היה רב בפשמישל והעמיד תלמידים הרבה. הרב ר׳ יצחק שמלקיס נתפרסם כגאון ביהוד בחבורו ,.בית־יצחק". הוא לא אהד את החסידות ולפיכך לא הסכימו האדמו״רים לבחירתו כרב בקרקא והעדיפו לבחור ברב ר׳ שמעון שרייבר. בניגוד לר׳ שמעון ישרייבר לא התעסק ר׳ יצחק בפוליטיקה והתמסר רק ללימוד ההורה. נפטר בי׳י ל יום הכפורים תרס״ה (1904). בנו היחיד, ר׳ אהרן שמלקיס, שהצטיין בכשרונותיו, מת בגיל 23 שנה והשאיר קונטרס "מנחת אהרן" שנדפס ב״בית־יצחק" של אביו. בתו היחידה, הדסה, היתה נשואה לתלמידו ר׳ נתן לוין מברודי, הרב ברישא.

שע״ו (1616), ר׳ מאיר ב״ר גדליה מלובלין, נולד שי״ח (1558), בן כ״ד נתמנה לראש ישיבה בעיר מולדתו בלובלין, בן כ״ט נתקבל לראש ישיבת קרקא במקום חותנו הר׳ יצחק שפירא, בהיותו בן ל״ז נתמנה לראש־הישיבה בלבוב ולאב בית־דין בגלילות לבוב, במשרה זו כיהן שמונה־עשרה שנה, בשנת שע״ג חזר לעיר מולדתו לובלין בתור רב אב־ בית־דין וריש־מתיבתא, באחת מתשובותיו (סי׳ פ״ח) הוא אומר: "ת״ל העמדתי תלמידים הגונים הרבה בכל הגדולים הקדמונים ורוב תלמידי המה היום כולם ראשי ישיבות ומורי הוראות בישראל". ...

ת״ח (1648), ר׳ יהושע ב״ר יוסף, תלמידם של המהר״ם מלובלין ובעל הסמ״ע מקודם רב ור״מ בטיקטין, הורדנא, נתקבל לאב״ד בפרמיסלא, ואחרי כן כיהן ברבנות לבוב חוץ־לחומה, מלבוב הלך למלאות מקום ה״מגלה עמוקות" כריש־מתיבתא בקרקא, כאשר בא ר׳ יום־טוב ליפמן הלר בעל "תוספות יום־טוב (רי״ט) לקרקא נתמנה רי״ט כריש־ מתיבתא שני לר׳ יהושע, ובהיות ר׳ יהושע עשיר ולא קיבל משכורת מהקהל ובעוד שרי״ט אבד רכושו מסר ר״י לרי״ט כל ההכנסות, נתמנה גם לרב בקרקא. ...

תכ״ז (1667), ר׳ דוד ב״ר שמואל הלוי, עמוד התורה וההוראה, באור תורתו האיר לדור דירים, בעודנו בחיים זכה כי נקבעה ההלכה כמותו, הוא בעל "טורי זהב". נולד בלודמיר פלך ווהלין, חתנו של ר׳ יואל סירקיס בעל הב״ח על הטורים, רב בפוטליטש, ר״מ בקרקא, בפוזנא, אב״ד ור״מ באוסטרהא, בימי הרג חמלניצקי נדד למדינת מורביה, בכל מקום בואו תיקן תקנות מועילות, אחרי ששקטה הארץ חזר לפולניה ונתקבל לאב״ד ור״מ בלבוב, אחרי הרב ר׳ יוסף בן אליקום געץ, חיבר ס׳ "טורי זהב" לש״ע, וס׳ "דברי דוד" עה״ת, עלה למרום כ״ו שבט תב״ז, והעיד עליו אחד מבני דורו כי כשמת לא הניח ...

... תקט״ז (1756), ר׳ יעקב יושע ב״ר צבי הירש, הוא הנודע בשם ספרו "פני יהושע", נכדו של בעל "מגעי שלמה" ונקרא על שמו, נולד כ״ח כסלו תמ״א (1681) בקרקא, בימי ילדותו גלה למקומות של תורה למד בישיבות שונות ושמו יצא למרחוק. התחתן עם בת הראש ומנהיג קהלת לביב ר׳ שלמה סגל לגדא, והשתקע בלבוב, בה הרביץ תורה עם תלמידים הגונים והתחיל לרשום בספר חדושיו למסכתות, בהיותו מכובד ונערץ על כל בני העיר נתמנה לפרנס ומנהיג הקהלה. ...

... בשנת 1882 התקיימה בלבוב אספת הרבנים שהשתתף בה הרב ר׳ שמעון סופר מקרקא (בנו של ר׳ משה סופר, בעל "חתם סופר") באספה החליטו החרדים על תכנית לשלילת זכות־הבחירה מיהודי שאינו מקיים את דיני "השלחן ערוך". אבל הוא מחוייב לשלם מסים לקופת הקהלה. אך הרב ר׳ צבי אורנשטיין לא הסכים לתכנית ועזב את האספה. באותו זמן התחיל להופיע בטאון החרדים "מחזיקי הדת". ...

... גמר גימנסיה ברישא ולמד היסטוריה, פילולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת קרקא. קיבל תואר ד״ר לפילוסופיה, וגם היתר־הוראה ע״י ר" פנחס דמביצר ורבני ברודי וטרנופול. נתמנה לרב בקטוביצה ואח״כ הוזמן כרב בלבוב (1928). ומלבד התפקיד של רב נמסר לו גם הפיקוח על לימוד־הדת בבתי־הספר האזרחיים, והוא השתתף גם בפדגוגיון העברי. ...

... סג. בית־הכנס ת "טורי־זהב". אח ד המקומו ת המקודשי ם לדורות, שמיחדי ם עלי ו א ת הדיבו ר במיוח ד בספ ר זה. במקו ם קדו ש ז ה התפלל, יש ב והור ה בע ל "טור י זהב", שבית־הכנס ת נקר א ע ל שמו. נבנ ה בשנ ת שמ״ב (1582) ונחש ב ג ם בעינ י הממשל ה כבית־נכות. בנינ ו — אמנו ת מפליאה, ורשו ם הי ה כרכו ש אמנו ת ממלכתי. כא ן שמר ו בקפדנו ת ע ל כ ל ת ג ות ג ש ל מנהג־אשכנ ז לפ י המסור ת ש ל "טורי־זהב". כידו ע הי ה בע ל "טורי־זהב" חתנ ו ש ל הגאו ן הנוד ע בע ל הב״ח, שהי ה ג ר בקרקא. שב ת אח ת ביק ר בע ל "טורי־זהב" בקרק א והתאכס ן אצ ל הב״ח. בער ב שב ת מס ר "טורי־ זהב" א ת ארנק־הכס ף לחותנת ו לשמיר ה ע ד אחר י השבת. בראו ת זא ת הב״ח, נמנ ע מלדב ר ע ם חתנ ו ימי ם אחדים. לימי ם שא ל "טורי־זהב" א ת הב״ ח ע ל מ ה ולמ ה הו א מצערו. השי ב ל ו הב״ח, כ י ר ב בע ל מעו ת חשו ד בעיניו. ובש ל כ ך נתמל א צע ר ול א יכו ל לדב ר עמו. בע ל הט״ ז התנצ ל בפנ י חותנו, כ י א ת הכס ף קיב ל מבעלי־בתי ם חשובי ם שהפציר ו ב ו לצא ת לש ם ריפו י עיניו. ר ק א ז נח ה דעת ו ש ל הב״ח.

בימים ההם היתה מלחמת החסידים במתנגדים , והמשכילים בחרדים , נטושה בבית המדרש , בחדר־ חקלא וברחוב היהודים . אך הניגודים בין החסידים והרבנים בלבוב הלכו ופחתו ובמלחמה נגד המשכילים נתאחדו שניהם בחזית אחת והשלימו ביניהם כדי להלחם באויב המשותף — בהשכלה . ר׳ שמעון סופר , ראב״ד בקרקא , בנו של הגאון ר' משה סופר ("חתם סופר" ) בפרשבורג , בא ואיחד את האדוקים עם ...

... לשיר על שולחנות האדמו״רים הגדולים, עבר לפני התיבה בימים הנוראים כבעל־תפילה למוספים אצל האדמו״ר ברימנוב וצ׳ורטקוב בהיותו בן 18 נשא אשה בבירטש, גליציה. בשנת 1909 החל לכהן כחזן עירוני בפשמישל. אך לא נשאר שם זמן רב, כי ביהכנ״ס "פורשטטר" בלבוב הזמינו כחזן, ושם כיהן עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914. הוא הגיע לברין, בירת מורביה, ונתקבל שם כחזן ביהכנ״ס הגדול. אך חזר ללבוב ונשאר בה עד סוף מלחמת העולם. עבר לקרקוב ונתקבל כחזן בביהכ״נ הישן במקומו של החזן הנודע לייזרקה גולדברג. שם הצטנן וחלה, וכשנסע לנאות־קיץ בפישטשאני לרפוי, נתקבל שם כחזן, ערך מסע קונצרטים על פני אוסטריה והונגריה עד שהגיע לציריך, שויצריה, ומשם נסע בשבת 1923 לאמריקה ושימש בחזנות, עבר לפני התיבה בשיקאגו, בוסטון ובערים אחרות. שור היה גם מנגן יפה ות״ח וירא־שמים גדול, בךבית אצל האדמו״רים והרבנים שחבבוהו מאד. הקליט רבים משיריו החזניים באמריקה ותקליטיו נתחבבו מאד על הקהל. הוא מת במחלת־־לב בגיל המשים. ...

... הקהלה היהודית בלבוב, נחשבת מאז בין העדות עתיקות היומין ומרובות האוכלוסין שבמזרח אירופה. בגלל עמדת העיר׳ היה בינה ובין הקהילות בתפוצות הגולה במרכז אירופה, מגע רופף בקשרי המסחריים, וזאת היתה הסבה העקרית והגורם להעדר בית דפוס עברי בתוכה, שיוכל לספק את דרישות תושביה ושוכני ערי בסביבתה בספרים עברים. עקב זה היו העוסקים בממכר־וקנין הספרים נאלצים׳ להביא את הספרים הדרושים, וספרי התפלות בתוכם, מערי המרכז שבמדינת פולין: קרקא ולובלין י) לפי צרכם. ...

... יריעההדרושהלתמונה. וכלזהנעשהבידיו באהבתאין־קץלמחקרוובאמנות שלאמן.כתיבת היסטוריהעומדתמידעלהגבול שביןמדעואמנות,והויכוחאםהיסטוריוגרפיהמדע היא,עדיין לאהוכרע.בקראנואתספריבלבן׳שבהם הואמתאראתחייהיהודים׳ישלנוהרגשהשהדברים נכתבובידיסופר־מספר,ובכךהיאגדולתו.הואמתאר אתאירועיהעברעליסודהתעודותכהוויתן,בלי כחלו שרק ומבלילהעליםמעינינואתכל הגורמים שהביאואתהעובדותלידיהתפתחותן.איןבלבן היסטוריוןהחורששדה־ארכיונים׳אלאסופרעַל כשרון־יצירה׳היודעלהבליטאתהעברמכלצדדי החיים.היחידיםהפועליםבתאוריו אינםגבורים,אלא בני־אדם׳שיצאומתוךההמוןונשארוקשוריםבו, ולדעתוהגורםהמכריעבמשחקהכוחותשבהיסטוריה הואההמוןהיהודי,יסודותקיומו׳מנהגיונמוסיו׳ ומעלכולם,פסגתחייו—תרבותוהרוחנית.מכאן יובןמדועהקדישבלבן,במונוגרפיותהקלאסיותעל תולדותיהודילבוב׳קרקאולובלין׳מקוםרבל תיאור חייההמונים׳שמחותיהם,חתונותיהם,מכאוביהם, תלאותיהםוגםמריבותיהם׳שלפעמיםלבשוצורות בלתי־מהוגנותוגסותלמדי.

... ראוי להזכיר את תיאוריו על המלשינים, כגון: שלמה רבינוביץ ממשפחת המיוחסים׳ יקלם בקרקא או מעשי השוד והגניבות של ראש הקהלה בקרקא׳ פיביש אברהמוביץ׳ בסוף המאה הי״ה, שהשתתף בגניבות ומעילות שנעשו בידי חוכרי המסים של הקהלה, או של שותפו הרש לסטובניצקי. שארגן בשנים 1780 — 1792 כנופיה שלמה ממש, שלא נרתעה מפני

בשנת 1913, אחרי שפרסם את "תקנות הקהלה בקרקא משית 1595׳ נתן בלבן במחקרו על מוסדות האוטונומיה היהודית בפולין: הקהל, הסיים היהודי וועד הגלילות (נדפס רוסית ב־390 > 51 (< 1-6 ״ו;־ [ 3 (ז 0 ] 15 * ׳^סתמזי זכרך וא, פטרבורג 1914)׳ וכן גם בספרו הקטן "מבעיות המשטר של היהדות הפולנית" תאור מרוכז של התפתחותם הגנטית. ...

למושב המועצה היהודית הוקצה בית ישן בקרבת שוק־הגרוטאות, לא הרחק מבית־הכנסת הישן (פאר דער שול׳ ברחוב סטרו־טאנדאטנא (2311016013*31-0*5) אך הבית היה צר מהכיל את כל מחלקות הקהילה. במאוחר הוחזר למועצה בית־הקהילה הישן אשר ברחוב ברנשטיין 12, ולשם הועברו המחלקות לסטטיסטיקה ולעניני־הדת. בדיוטה התחתונה נמצא משרד "העזרה העצמית היהודית" (יידישע סאציאלע זעלבסט־הילפע) אשר לא היה תלוי במישרין במנגנון הקהילה. זה היה המוסד העצמאי היחיד מחוץ לגדר הקהילה היהודית, סניף של "העזרה הסוציאלית" היהודית שנתקיימה ב״גנרל גוברנמנט" (הכינוי שנתנו הגרמנים לפולין הכבושה). מיכז "העזרה הסוציאלית" היה בקראקא, ובראש המוסד עמד ד״ר מיכאל ווייכרט סופר ותיאטרולוג יהודי. מנהל הסניף למחוז־גליציה שבלבוב היה הפרקליט המפורסם ד״ר ליב לנדוי, ושל הסניף הלבובי — ד״ר מקס שאף. גם למועצה היהודית היתה מחלקה לעזרה סוציאלית, אשר הקבילה במדה מסוימת לעבודת "העזרה הסוציאלית העצמית". מחלקה זו שכנה בבית־הכנסת שברחוב יגלנה, שנותר לפליטה מידי הגרמנים. בבית־הכנסת ברחוב רפפורט 2 נמצאה מחלקת המסים, וברחוב שלייכר הסמוך — מחלקת ה״חברה קדישא"; מחלקת־השיכון היתה תחילה בבית־הכנסת הגדול ברחוב בוז׳ניצ׳ה והעברה אחר־כך לבית־הספר ע״ש אברהם כהן, ברחוב סטניסלב. המשרד לחלוקת כרטיסי־מזון שעל יד המחלקה הכלכלית, אשר העסיק פקידים רבים והיתה בו כרטיסיה עצומה, שוכן ברחוב ז׳ולקיבסקא. מקום מיוחד במסגרת "השלטון עצמי" תפסה המשטרה היהודית, שנקראה בשמה הרשמי "שירות־הסדר היהודי". המשטרה נתארגנה

עו ד בינוא ר 1942 ב א ללבו ב דורמן , "גרמני ־ עממי "(פאלקסדויטשער" ) אש ר חש ב ליס ד בית־מלאכ ה לחייטו ת ולמלאכת־הסריג ה בשבי ל חיל־האוי ר הגרמנ י ("לופטוואפע" ) ולהעסי ק ב ו עובדי ם יהודים . על־יד י העסק ת פועלי ם יהודים , שמשכורת ם הרשמי ת היתד , נמוכ ה מא ד הרוויח ו הקבלני ם והתעשייני ם הגרמני ם סכומי ם גדולים , וז ו הית ה ג ם מזימת ו ש ל דורמן . לש ם כ ך ב א במשא־ומת ן ע ם השלטונו ת הגרמניים . א ך ל א השי ג כ ל תוצאו ת ע ד לאח ר האקצי ה בחוד ש מר ס 1941 . א ז ב א ללבו ב ד . גראיוור , סוח ר יהוד י מקרקא , אש ר יס ד כב ר "סדנאו ת עירוניות " בעי ר בוכני א ( 80011013 ) שבמערב־גליציה , והצלי ח בה ן מאד . גראיוו ר העסי ק בסדנאותי ו בבוכני א כמ ה מאו ת פועלי ם יהודים , והתימ ר שהציל ם בכ ך מגזיר ת הגירוש • בבוא ו ללבו ב פעל , כנראה , בשיתו ף ע ם אות ו דורמן , וג ם ע ם אחדי ם מעסקני־הציבו ר בלבו ב בחפש ם מוצ א להצל ת אלפ י יהודי ם מחוסרי־עבודה , בא ו בדברי ם בעני ן ז ה ע ם מושל־העי ר ("שטאדט־האופטמאך ) ד״ ר הל ר יע ם שליש ו לענינ י כלכל ה ד״ ר ריייס פ (ק ££15 ) מח ד גיסא , וע ם גראיוו ר ודורמ ן מאיד ך גיסא . אל ה הי ו העסקני ם : טרמסק י ( 1 > 11181 !״ד ) בע ל התעשיה , עורך־הדי ן ד״ ר איזידו ר רייזלר• ) (נוד ע אחרי־המלחמ ה בש ם ד״ ר ירזש י סאוויצקי , נתפרס ם כתוב ע בבית־הדי ן הפולנ י העליון , וכקטיגו ר במשפט י הפושעי ם הגרמני ם במאידנק , לובלי ן ונירנברג) , והסוח ר הצעיר , עוה״ ד דו ד שכטר . שלוש ה ...

אין עדיין אפשרות לצייר תמונה שלמה של החיים הרוחניים בגיטו׳ באשר דוקא חיי־התרבות לסוגיהם היו בבחינת "בל יראה", מתנהלים בחשאי בחוגים מסוגרים, מפחד האיסורים והרדיפות החמורות מצד הגרמנים. אף השתתפות במנין פרטי היתה חטא גדול בעיני הגרמנים׳ והניתפס בה חייב מיתה (ראה לעיל, פרק 4). בעוד שבערים אחדות, כמו וארשה׳ וילנה, לודז׳ ובמדת־מה גם צ׳נסטוכוב, בנדין׳ סוסנוביץ, קראקא ועוד — היתה יכולת לפתוח חיים תרבותיים׳ ללמד בבתי־ספר יהודיים ולקיים בתי־כנסת ובתי־ מדרש, וגם היתה אפשרות לערוך הרצאות וקונצרטים, להקים תיאטרון׳ ליסד אגודות־ספורט לנוער, ואפילו להוציא כתבי־עת (כגון. ־ "ווילנער געטא־יריעית"׳ "ליצמאנשטעטישע געטא צייטונג"׳ "גאזעטא זשידוב־ סקא" בקראקא), הרי מיהודי לבוב נמנעה כל אפשרות לפעולה תרבותית בגלוי. מיד לבוא הגרמנים קראו העסקנים הצבוריים היהודים ישיבה של באי־כח כל הזרמים והמפלגות, למען התייעץ בענין יסוד בתי־ ספר, ומשתתפיה — כעשרים איש — דנו בכובד ראש בשאלות החינוך והתרבות (הישיבה התקיימה בק־־ץ 1941). נוסדה במועצה היהודית מחלקה לעניני ההנוך. אולם מפאת האיסור הנמרץ של השלטונות הגרמנים לא נפתח אף בית־ספר אחד; כל המאמצים להשיג היתר לפעולת־תרבות כל־שהיא — עריכת הרצאות. קורסים׳ הצגות או תיאטרון יהודי וכיו״ב — עלו בתוהו. ולא היה בשום קהילה יהודית גדולה כיחס השלילי של הגרמנים בלבוב לאותות־תרבות. המחלקה לעניני חינוך ותרבות שליד המועצה הפסיקה את פעולתה אחרי חדשים אחדים של התלבטויות ושידולי שווא.. ואכן׳ לא התקיימה בלבוב כל פעולה תרבותית או דתית מאורגנת ופומבית. רק בסתרי־סתרי־ם התכנסו מנינים וקבוצות של מתפללים, התאספו ילדים ללמוד בבתים פרטיים׳ נפגשו סופרים אחדים לישיבות׳ ונערכו דיונים של באי־כח מפלגות, תנועות־נוער וכוי׳. פעמים אחדות נערכ ...

... "על פי הידיעות המגיעות ממחוז גליציה (לקראקא),

... רבים מן המתחפשים חשבו שמצבם היה בטוח יותר אם יעברו לעיר אחרת, שם פחותה הסכנה לזהותם ע״י מכרים. רובם עברו לוארשה או לקראקא. רבים מהם נתפסו בדרך׳ בסריקות הרבות שערכה הבולשת בתחנות מסילת־הברזל או ברכבת. מן המגיעים לוארשה חלקם נתפסו אח״כ׳ וחלקם נהרגו בעת המרד הפולני ב־1944. רק מעטים ניצלו.

... סבלו את פעולת הועד רק בחדשים הראשונים׳ ואח״ב התפטר הועד. יציאת היהודים מלבוב נמשכה. (לפי ההסכם בין ברית־המועצות והרפובליקה הפולנית רשאים היו תושבי לבוב לבחור לעצמם נתינות סובייטית־אוקראינית או פולנית; לבוב סופחה אל אוקראינה הסובייטית). בדרך כלל בחרו היהודים בנתינות פולנית ועזבו את לבוב. הריפטריאציה לפולין נמשכה מאוקטובר 1944 עד סוף שנת 1945, וכמעט שרוקנה את לבוב מתושביה היהודים. שארית הפליטה של לבוב נדדה לערים שונות בפולין (וארשה, לודז, קראקא ועוד)׳ משם למחנות־העקורים בגרמניה׳ אוסטריה ואיטליה ולבסוף לישראל ולארצווד־אמריקה.

10) כתבי־יד של 25 גביות־עדות וזכרונות של יהודים ניצולים אשר נאספו על ידי הועדה ההיסטירית היהודית המרכזית בפולין וסניפיה בלודז, קראקא, וארשה, לובלין, פשמישל (ארכיון המכון ההיסטורי היהודי בוארשה). ...

... 36. פרנקל דוד. חבר המזכירות של מפלגת "התאחדות פועלי־ציון" בלבוב. בימי שלטון הגרמנים עמד בקשרים עם ד״ר אברהם זילברשיין, שפעל מטעם "הקונגרס היהודי העולמי" וארגונים יהודיים בג׳ניבה. היה פקיד במחלקת האספקה שע״י ה״מועצה" בלבוב. עד יולי 1942 היה בלבוב. ולפי השמועה עבר לקרקא. לא נודע דבר על גורלו. ...

... הקנאו ת הקתולי ת ש ל המל ך הגביר ה א ת שבא ת ישרא ל בקר ב המונ י הקתולים. ממשלת ו ל א האריכ ה ימים. כשנוד ע ל ו שאחי ו מ ת חשוך־בנים, בר ח לצרפת. שלושזדעש ר חוד ש אחר י בריחת י נבח ר למל ך פולי ן נסיך־טרנסילבני ה סטפ ן באטור י (1576 — 1586). בדרכ ו להכתרת ו בקרק א התמהמ ה בלבוב, ונתקב ל ע״ י התושבי ם בסב ר פני ם יפות. אחר י שהוכת ר איש ר א ת הפריבילגיו ת ש ל הלאומי ם השובי ם שבלבוב. ליהודי ם התיח ם באהדה, בהורא ה מיוחד ת מיו ם 5 ביול י 1576

... סוחרים ובעלי־מלאכה יהודים עצמם. לשם זה נקבעו נאמנים מבין הפרנסים וטובי־העיר — כנראה 4 כמו בקרקא, שהשגיחו על המשקלות, המדות והאמות ושלא ישתקע יהודי שבא מן החוץ בעיר. הנאמנים ערכו רשימות של היהודים תושבי העיר שנמסרי גם לעיריה. רק ברשיון מיוחד של פרנס־החודש היה יהודי זר רשאי לשכור לו דירה בעיר היהודית, בסמכותו של פרנס החודש היה גם לגרש יהודי זר מגבולות הקהלה 2). ...

... בראשית חמא ה הי״ט התגבש מצב זה: היהודים היו רשאים להתגורר בלי הגבלות בפרברי קרקא וזולקיב, וכל דרי שאר השכונות היו צריכים לעבור לשם. בתוך־העיר הותר ליהודים לגור, אך נאסר עליהם לקנות בלי רשות בתים ברחובות שקוצקה, רוסקה, סרבסגה, אוליצא נובה, והסמטאות הסמוכות מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שבעלי הבתים היו חייבים להם סכומים בערכו של הבית 6) החזקת חנויות בתיך־ העיר היתה. מותרת ברחובות רוסקה, שקוצקה וסרבסקא.

... אמנם, הקהלה היהדית הגיבה בשנת 1795 בטענה, שהרחיבו את שטח מגוריהם ע״י קניית בתים באופן חוקי. הרחקת היהודים לפרברי־זולקיב וקרקא תביא נזקים חמריים לעצמם וגם לבעלי־הבתים והחנויות הנוצרים, שיפסידו סכומים גבוהים של שכר־הדירה. ...

א תשת י האקציו ת האחרונו ת ניהל הגנרל קאצמאן, שחז ר ללבו ב — כנראה, מפעולותי ו בערי־השד ה ש ל גליצי ה המזרחית׳ שג ם ש ם עמ ד ברא ש פעולות" ההשמדה. מכיוו ן שהגנר ל סטרו פ הי ה "עסוק" בוארש ה הח ל מה־17 לאפרי ל 1943 חז ר קאצמא ן ללבו ב כד י לסיי ם א ת מעשיו, אחר י סיו ם משימת ו הכי ן קאצמא ן א ת "הדו״ח הסופ י ע ל פתרו ן השאל ה היהודי ת בגליציה" והגיש ו ל״מפק ד העליו ן ש ל הס.ס. והבולש ת בארצות" המזרח׳ הגנר ל קריגר׳ א ו ממלא־מקומ ו בקראקא" הדו״ח מכי ל למעל ה מ־60 עמו ד בכתב־מכונה, וב ו תצלומי ם רבים, והו א נחת ם ביד י קאצמא ן ב־30 ליונ י 1943. אחר י מפל ת גרמני ה נספ ח הדו״ח א ל אוס ף המסמכי ם ש ל בית״הדי ן הבינלאומ י בנירנבר ג שב" 1947 — 1946 ד ן א ת פושעי־המלחמ ה הראשיים. ואש ר לקאצמא ן עצמ ו — נעלמ ו עקבותיו. כת ב ש ל השבועו ן היהודי״הגרמנ י "אויפבוי" היוצ א בניו־יורק זנ ) הבי א ידיע ה שקש ה עדיי ן לעמו ד ע ל אמיתותה, כ י קאצמא ן נמצ א בקאהיר, בחסות ו ש ל המופת י חג׳ אמי ן אל" חוסייני. ...