Czestochowa

אין עדיין אפשרות לצייר תמונה שלמה של החיים הרוחניים בגיטו׳ באשר דוקא חיי־התרבות לסוגיהם היו בבחינת "בל יראה", מתנהלים בחשאי בחוגים מסוגרים, מפחד האיסורים והרדיפות החמורות מצד הגרמנים. אף השתתפות במנין פרטי היתה חטא גדול בעיני הגרמנים׳ והניתפס בה חייב מיתה (ראה לעיל, פרק 4). בעוד שבערים אחדות, כמו וארשה׳ וילנה, לודז׳ ובמדת־מה גם צ׳נסטוכוב, בנדין׳ סוסנוביץ, קראקא ועוד — היתה יכולת לפתוח חיים תרבותיים׳ ללמד בבתי־ספר יהודיים ולקיים בתי־כנסת ובתי־ מדרש, וגם היתה אפשרות לערוך הרצאות וקונצרטים, להקים תיאטרון׳ ליסד אגודות־ספורט לנוער, ואפילו להוציא כתבי־עת (כגון. ־ "ווילנער געטא־יריעית"׳ "ליצמאנשטעטישע געטא צייטונג"׳ "גאזעטא זשידוב־ סקא" בקראקא), הרי מיהודי לבוב נמנעה כל אפשרות לפעולה תרבותית בגלוי. מיד לבוא הגרמנים קראו העסקנים הצבוריים היהודים ישיבה של באי־כח כל הזרמים והמפלגות, למען התייעץ בענין יסוד בתי־ ספר, ומשתתפיה — כעשרים איש — דנו בכובד ראש בשאלות החינוך והתרבות (הישיבה התקיימה בק־־ץ 1941). נוסדה במועצה היהודית מחלקה לעניני ההנוך. אולם מפאת האיסור הנמרץ של השלטונות הגרמנים לא נפתח אף בית־ספר אחד; כל המאמצים להשיג היתר לפעולת־תרבות כל־שהיא — עריכת הרצאות. קורסים׳ הצגות או תיאטרון יהודי וכיו״ב — עלו בתוהו. ולא היה בשום קהילה יהודית גדולה כיחס השלילי של הגרמנים בלבוב לאותות־תרבות. המחלקה לעניני חינוך ותרבות שליד המועצה ה ...