Gazeta Zhidovska

... לעורר חשד, נערכו המסיבות בכל פעם באולם אחר (זה היה עוד בחדשים הראשונים לכיבוש הגרמני׳ כשמשרדי הקהילה היו פזורים בעיר. לרוב פתח את המסיבות אברהם בראט, חבר מערכת ה״חווילה" (עתון יומי פולני־יהודי) לפני המלחמה׳ בנאום קצר מעניני דיומא. אחר כך קראה המשחקת הופמן פרקים מן התנ״ך (מן הנביאים, תהילים או חמש המגילות). לפעמים קרא המשורר משה שימל משיריו הליריים ־ עצובים. אחרי החלק הספרותי נעי־ך מעין "עתון חי", דברי־חידוד על ה״יודאנראט" וכדומה, (כתבום, בדרך כלל, ד״ר י. ברמן והפליטים מקרקא׳ הסופרים הצעירים אלישע וינטרויב, ד״ר קורנרייך ומכסימיליאן בורוכו־ ביץ). אך כעבור זמן מה נתפרסמה בעתון "גאזעטא ז׳ידובסקא" בקרקא ידיעה קצרה על מסיבות ספרותיות אלה. מחשש רדיפות חדלו מנהלי המסיבות את עריכתן. ;אגב — כנראה, היתה זו בהלת־שוא והגרמנים לא שמו לב לכל הענין).

אין עדיין אפשרות לצייר תמונה שלמה של החיים הרוחניים בגיטו׳ באשר דוקא חיי־התרבות לסוגיהם היו בבחינת "בל יראה", מתנהלים בחשאי בחוגים מסוגרים, מפחד האיסורים והרדיפות החמורות מצד הגרמנים. אף השתתפות במנין פרטי היתה חטא גדול בעיני הגרמנים׳ והניתפס בה חייב מיתה (ראה לעיל, פרק 4). בעוד שבערים אחדות, כמו וארשה׳ וילנה, לודז׳ ובמדת־מה גם צ׳נסטוכוב, בנדין׳ סוסנוביץ, קראקא ועוד — היתה יכולת לפתוח חיים תרבותיים׳ ללמד בבתי־ספר יהודיים ולקיים בתי־כנסת ובתי־ מדרש, וגם היתה אפשרות לערוך הרצאות וקונצרטים, להקים תיאטרון׳ ליסד אגודות־ספורט לנוער, ואפילו להוציא כתבי־עת (כגון. ־ "ווילנער געטא־יריעית"׳ "ליצמאנשטעטישע געטא צייטונג"׳ "גאזעטא זשידוב־ סקא" בקראקא), הרי מיהודי לבוב נמנעה כל אפשרות לפעולה תרבותית בגלוי. מיד לבוא הגרמנים קראו העסקנים הצבוריים היהודים ישיבה של באי־כח כל הזרמים והמפלגות, למען התייעץ בענין יסוד בתי־ ספר, ומשתתפיה — כעשרים איש — דנו בכובד ראש בשאלות החינוך והתרבות (הישיבה התקיימה בק־־ץ 1941). נוסדה במועצה היהודית מחלקה לעניני ההנוך. אולם מפאת האיסור הנמרץ של השלטונות הגרמנים לא נפתח אף בית־ספר אחד; כל המאמצים להשיג היתר לפעולת־תרבות כל־שהיא — עריכת הרצאות. קורסים׳ הצגות או תיאטרון יהודי וכיו״ב — עלו בתוהו. ולא היה בשום קהילה יהודית גדולה כיחס השלילי של הגרמנים בלבוב לאותות־תרבות. המחלקה לעניני חינוך ותרבות שליד המועצה הפסיקה את פעולתה אחרי חדשים אחדים של התלבטויות ושידולי שווא.. ואכן׳ לא התקיימה בלבוב כל פעולה תרבותית או דתית מאורגנת ופומבית. רק בסתרי־סתרי־ם התכנסו מנינים וקבוצות של מתפללים, התאספו ילדים ללמוד בבתים פרטיים׳ נפגשו סופרים אחדים לישיבות׳ ונערכו דיונים של באי־כח מפלגות, תנועות־נוער וכוי׳. פעמים אחד ...