Lviv Jewish community

עליהם את המסחר בכלל ו25 א). היהודים היו משקיעים את כספיהם, עפ״ר במשכנתאות, ובמדה מדובה מאשר לפני 1488, ולכן לא ויתרו על מאבקם. בד15 בפברואר 1493 השיגו מידי אילברכט הסכם זמני ואינטרים 6 ־׳*) לפיו אמנם הוגבל מסחרם, פרט לשני סוגים: סהר* ־ שוורים ואריגים. הותר להם להביא כל שנה לירידים בפשמישל וביארוסלב 1000 שוורים ולמכור שם גם 500 חבילות ארג. בלבוב הותר להם למכור אריגים בסיטונות. העירונים היו מעונינים לשמור להם את המסחר הקמעוני, שהביא רווחים גדולים ולהשאיר ליהודים את המסחר הסיטוני הכרוך בסכנות וקשיי יבוא מארצות המזרח 26 א).

השלום לא נמשך זמן רב. העירונים המשיכו להעתיר על המלך תלונות ודרשו לבדוק אם אין סוחרי השוורים היהודים עוברים על המספר המותר להם. בשנת 1537 נתן המלך זיגמונט 1 הוראה לכל מושלי המחוזות. ראשי הערים ובעלי הכפרים לעצור כל יהודי לבובי שעבר על הכמות המותרת במכירה ולהפקיע את סחורתו. אולם ההוראה נשארה ללא ביצוע. אע״פ שלפי ההסכם של 1527 הותר ליהודים למכור 2000 ־ 2500 שוורים, לא שמרו בקפדנות על מכסה זו. ידוע שבשנת 1533/34 העבירו יהודים לבוביים על ידי משרד המכס בקשפיצה בלבד 2904 שיורים מתוך 20.057 שעברו בתחנה זו, בשנת 1548 בתחנת מכס בגרודק 3.023 שוורים מן המספר הכללי של 18.056, בשנת 1549 — 3482 מתוך 16.803 שוורים בכלל. אמנם בשנים 1547 — 1546 פחת המספר וכך בשנת 1546 — 2.294 שוורים מתוך 20.083, ובשנת 1547 רק 1718 מן המספר הכללי של 15.122 33 ). לעומת זה הביאו יהודים מפודוליה וליטא מספר גדול של שוורים למכירה. ...

... בשנת 1578 הגיע הסבסוד בין העיריה והיחידים בשאלת המסחר היהודי לשיאו, והוסכם לדחות את הענין לדיון בסיים. אחרי שהעיריה נוכחה שבסיים צפוי לה כשלון הגיעו לידי פשרה, שתקפה נקבעה לשמונה שנים ז״א עד 20 בינואר 1589. במבוא לתעודת״הפשרה נקבע שנדחה זמנית תקפן של כל התקנות והפריבלגיות, על הקהלה בתוך־העיר לערוך בכל שנה רשימת יהודים תושבי״קבע ואסור ליהודי העיר לעשות שותפות עם יהודים מן החוץ לשם מתן אשרתא לעסקיהם.

... סוחרים מזרחיים. גם הקהלה עצמה השגיחה שיהודי זר לא ישתקע בלבוב, כדי לא להחריף את התחרות בין ...

אב ליהודים לא נחו. ועשו כל מאמץ להשיג תקנת־מלך אחרת. לבסוף, הצליחו לקבל ב־26 באוקטובר 1634 תקנה מטעם המלך ובה המלצה לעיריה, שתחתום במשך שנתים, בהסכם עם מעמדות העיר, חוזה חדש. בכך לא יכלה לחול הפקת החוזה משנת 1629. אולם, הפיקוח על המסחר נמשך ובעקבותיו בא לידי התנגשויות בין היהודים לבין העיריה ואגודות בעלי־מלאכה, ביחוד של פרוונים. אע״פ שהמלך הזהיר בתקנה מיוחדת מ־27 ביולי 1635. שלא לפגוע בזכויות היהודים, הדבר לא הועיל. היהודים הגישו משפטים ותלונות בלי להשיג כל שיפור במצבם. העירונים שוב היו מתלוננים בפני המלך: "שום סוחר ושום בעל־מלאכה לא יוכל לקיים את מקצועו בגלל העכובים מצד העם היהודי הישוע והכופר. הם השתלטו כבר כמעט על כלן העיר לבוב והנוצרים נשארו בדוחק בחלק הרביעי של העיר״ 6). ...

... יח ד ע ם המשפחו ת הנ״ ל כיהנ ו בלבו ב בשני ם 1565 — 1642 כפרנסי ם ו״טובים" ש ל הקהל ה בתו ך העי ר בנ י המשפחו ת 4): יעק ב טרייך, יעק ב זיסקינד, נחו ם ב ן ברוך, משה, אברה ם צך, אח ד מחוכר י המכ ס ברייסין, אברה ם צ ך הי ה אח ד מעוזרי ו ש ל יצח ק נחמנוביץ, את ו יח ד שיל ם לסטרוסט ה ולוויבוד ה א ת המגי ע בע ד מס־היהודי ם 113111/11111 * 011 31 בת 31011 !> 11 [ 5 נ 1 מס 1 ז 1. אהר ן רובינוביץ, שותפ ו ש ל מרדכ י ב ן יצח ק נחמנוביץ, מיל א יח ד ע ם ר׳ נחמ ן ב ן יצח ק תפקי ד חשו ב בימ י משפט־הישועים. הו א נס ע בפברוא ר 1606 ע ם ר׳ נחמ ן והשתדל ן מנד ל לורש ה ובאפרי ל 1606 לקרקא, וסיי ם א ת הענין, כששיל ם ב־15 בנובמב ר 1613 א ת התשלו ם האחרו ן בע ד שחרו ר בית־הכנס ת מיד י ...

אולם, טרם הגיעה תקופת השלום והשקט ליהודי לבוב, שקלטה אלפי פליטים ועל הקהילה היה לדאוג לכלכלתם. ובשנת 1651 פרצה שוב מלחמה בין פילין והקוזאקים. חמלניצקי יצא גם הפעם בסיסמאות נגד היהודים וחילותיו קיבלו חופש מוחלט להרוס קהאת שלמות ולהשמיד את היהודים באכזריות. ...

... תתמלא, אולם היא מוכנה לשלם כסף־פדיון לפי יכולתם של העירונים. לאחר דין־ודברים ממושך, נאות חמלניצקי לקבל פדיון בסך 60 אלף גולדין. היהודים נתנו מתוך סכום זה 8000 גולדין מזומנים, פרט לסחורות ומשכנתאות רבות־ערך. ...

תקנו ת נג ד פליש ת סוחרי ם יהודי ם זרים, בל י רשות ו ש ל פרגס־החודש . כך, למשי 1, החליט ה הקהיל ה בלבו ב שיהודי ם הבאי ם לסחו ר בלבוב, אינ ם רשאי ם למכו ר עורי ת א ו סחורו ת אחרו ת יש ר לבעל י המלאכה, א ו לקוני ם נוצרי ם אחרים, אל א חייבי ם למכר ם לסוחרי ם .יהודיי ם מקומיים . הקהיל ה הוציא ה תקנו ת חריפו ת במיוח ד נג ד סוחרי ם זרים, שמכר ו א ת סחורות ם בחשאי, בפונדקי ם שבפרבר י העיר . ראשי־הקהיל ה הקפיד ה מא ד בעניני ם כלכליי ם ע ל עיירו ת הסביב ה (פרו - בינציה), ה ן הי ו מחויבו ת לקנו ת אתרוגי ם בלבוב, אסו ר הי ה לה ן למכו ר יי״ ש לנוצרי ם בלבו ב וכד׳ . דב ר ז ה הבי א מד י פע ם להתנגשויו ת בי ן נציג י העיירו ת לבי ן ראש י קהיל ת לבו ב בועד־הגליל . ...

... המלך סוביסקי, שתקפתו מחלה קשה בשנות 1670 * 1671, הזמינו לרפאו ודרש שיגור על־ידו בזולקוב. הוא נשאר שם עד מות המלך בשנת 1696, וחזר לביבה. כאן בנה לו בית מפואר ברחוב היהודים (מספר 19), והיה מכובד על הקהלה. עוד בחייו של המלך סוביסקי היה ״נשיא ארץ־ישראל״ ובשנת 1698 נבחר לפרנס בועד ד״א. בתפקידו הצליח לסדר ענינים חשובים, כגון: סכסוך בין המדפיס אורי בן אהרן פייביש הלוי, שהעביר בשנת 1690 בית־דפוס מאמסטרדם לזולקוב,

בתחילה לא רצה לשוב לנצרות, אך כשהצביעו על העונש הצפוי לו, הסכים להישאר כנוצרי. ואז התחילו לחקור מי ואיך הסיתוהו לשוב אל היהדות. אחרי עינויים קשים הודה כי יהודי אחד, ושמו משה, הכניסו למרתף בבית הרב, ושברו צלב שנשא אתו. נוכחו במעשה רבנים שהשמיצו את הדת הנוצרית. על יסוד הודאתו ציווה הסטרוסטה של לבוב לאסור את הרבנים מלבוב, דרוהוביץ, סטרי. רב הגליל של לבוב, ר׳ חיים, היה בזולקוב, וכשבאו לאסרו, הצליח לברוח. במקומו נאסרו אמו ומנהיג קהלת זולקוב,

גם בתוך הקהלה הלא היה הכל בסדר, בהשפעת הירידה והשחיתות כפולין כולה בתקופת השושלת של הסאסים. ועד הקהלה בלבוב היה בהרכב 4 — 8 פרנסים, 3 — 6 טובים. בכל בית־כנסת גדול היו 3 — 5 גבאים. בבית־הדין היו 3 — 4 דיינים. מספר השמאים היה 3 — 6, לגביית רח״ש נמנו 5 — 6 בוררים, מלבדם היו עוד 5 גבאי ארץ־ישראל 26). בשנות הארבעים של המאה י״ח עמדו בראש הקהלה הפרנסים יוסף צימלם, יוסף ראבינוביץ, שמואל דובס יצחק מינצלס. ...

תושבים רבים עזבו את העיר ועברו לעיירות הסמוכות. מסביב התפתחו הקהלו ת זולקיב, ליסקו, ברודי, טרנופול, בוצאץ, זלוצוב, ברזזאני וכר, עפ״ר הודות לעזרה ולתמיכה שקיבלו מידי האצילים בעלי־ הערים. אולם עומס המסים היה מוטל ברובו על קהלת לבוב, שלא היתד. יכולה לשאתם לבדה. עד שהעניין הובא לדיון ב״סיימיק״ בוישניא במושבו בשנת 1658. בהחלטתם נתנו אצילי רייסין לציריהם אל הסיים הוראה בה נאמר: "מציקים את יהודי לבוב ופשמישל בהטלות מסים רבים, ואין ביכלתם לשאת לבד ם את עול המסים, על הסייס להחליט שמלבד קהלו ת לבוב ופשמישל ישותפו בעול המסים גם היהודים המתגוררים בערים ובכפרים המלכותיים של מחוז לבוב ופשמישל. למטרה זו יש להתיר ליהודי לבוב ופשמישל לכנוס את נציגי היהודים ל״כנוס־יהודים" ("סיימיק") לשם חישוב וסידור רשימת החלוקה 4 א). ...

... ר׳ חיים קבל את משכורתו מאת הקהלה בלבוב ומן הקהילות הכפופות לו כרב הגליל. מראשית כהונתו היו סכסוכים בינו ובין פרנסי הקהלה על רקע תלונות שהובאו נגדו.

באוגוסט 1772 דרש יוסף 11 לנשל את היהודים מן החכירות, משרפות־יי״ש, מסים ובתי־מרזח. בדצמבר 1772 נערך ע״י הצבא מפקד האוכלוסין היהודים ולפיו היו בתחום הכנסיה הקתולית של לבוב 6339 נפש יהודים. לפי הודעת פרנסי הקהילה משנת 1774 היו בלבוב 6664 נפש 2). בשנת 1773 הוטל עליהם איסור לערוך טקס נישואים אלא ברשיון הגוברנטור, ובתשלום של 20 דוקטים. ההגבלות פגעו ביהודים מאד. בזמן ביקורו בלבוב, בימים 31 ביולי — 6 ...

... הקחלוֹת מלאו גם תפקיד של בנק, שהאצילים והכמרים הניחו שם את כספם בדבית של 7%. מצד שני היו הקהלוֹת חייבות להם סכומים גדולים קהלת לבוב בלבד נשארה חייבת 57,581 זה / והצהירה שאין בידה לסלק סכום זה. ...

... ה יוסף 11 עוד בשנת 1782, בראותו שבדרך תקנות לא בנקל אפשר להיפטר מן הקבצנים ("בעטע ל יודען"), להעסיקם בסלילת כבישים ולהעמיד לרשותם קרקעות באחוזות המלוכה. מכאן עלה הרעיון להקים מושבות חקלאיות יהודיות. בשנת 1781 דרש יוסף 11 מאת הגוברניון הוות־דעת על העגין, אך בינתים הסתלקו מהגשמת התכנית, ורק לאחר התקנון (פאטענט) של 24 בינואר 1785 שגרם לנישול אלפי משפחות יהודיות מחכירת אחוזות וקרקעות, חכירת מסים, יצוא־מלח, החזקת משרפות יי״ש׳ בתי־בישול תמד ושכר, — נזכרה הממשלה בתכנית ההתישבות היהודית. ב־16 ביולי 1785 ציווה יוסף 11 להתחיל מיד בהקמת מושבות יהודיות 14) ולישב בהן 1410 משפחות. ההתישבות של כל משפחה נאמד בסכום 250 זה, וההוצאות היו צריכות לעלות עד 35.259 זה׳, שחולקו על כל הקהלות. במסגרת תכנית זו הוטל גם על קהלת לבוב לכסות את ההוצאות לישובן של 136 משפחות. ...

... כדי למנוע גידול האוכלוסיה היה אסור ליהודים זרים לעבור ללבוב ולהרשם בקהילה אחרי 24 ביולי 1804 וליהודי לבוב אסור היה להתחתן עם יהודים זרים והעובר על החוק נקנס בתשלום 100 דוקאכים. ...

... על התפתחות החסידות בלבוב בסוף המאה הי״ח אין לנו פרטים מדוייקים. בקהלת לבוב יצא בגד ה בחריפות הרב ר׳ הירש רוזאביש. ביזמתו הכריזו בשנת 1792 חרם על החסידים ואיסור על שוחטים מאוהדי החסידות. בחרם נאסר על החסידים להחזיק מנינים (שטיבלאך) משלהם. על הכרוז חתמו מלבד הרב ר׳ הירש רוזאניש גם הפרנסים הירש בן משה ויטלס, זיסקינד זוסמן בלבן, אברהם בן אליעזר מנקים 8). למרות התנגדותם לא יכלו לעכב את תהליך החסידות, שהקיפה את רוב היהודים בגליציה המזרחית. אולם בלבוב לא שקטו המתנגדים לתנועה ונלחמו בצדיקיה. בי 1794 עבר ר׳ משולם איגרא בלבוב בדרכו לפרשבורג ובראותו את השפעת החסידות בה פנה אל מנהיגי "הקהל" במכתבו ט׳ אדר א׳ בו קרא "לרפאות צאן הנדחה והנהלאה למען לא תפוצנה הבה והנה. לא תגודדו, לא תעשו כתות, כתות, חבורות לשנות ממנהגי אבותינו הקדמונים, גאוני עולם במדינה ותורתנו זו. זכותם יעמוד לנו ויצאתי "לקראתכם לקנא קנאת ד׳ צבאות ותורתו למען לא תפוג תורה". ...

... היה מצאצאי משפחת רייצס שנהרגו על קדוש־השם. הוא וחבריו בהנהלת הקהלה ניגשו במרץ לפעולותיהם. במרס 1842 פנו אל הנציבות בבקשת־אישור שהקהלה

... תקציב 10 סטיפנדיות בשביל בעלי־מלאכה ותשתמש ב״קרן תלמוד״תורה״ לבנין בית־יתומים בשביל 120 יתומים חניכי המוסד. לפי התכנית ילמדו בבית־ היתומים למודי״חול ויעמדו כל שנה לבחינות בבית־ ספר כללי. הבקשה כללה גם תכנית לקבוע בגימנסיה משרת מורה דת־יהודית, שיוכל למלא גם תפקיד של מטיף. הבקשה נתמכה גם ע״י העיריה. הגוברניון הזכיר בתשובתו לקהלה שהעניין כבר נדון בשנת 1835, ולפי חוות־דעתם של יוסף פרל והרץ הומברג, נתנה לשכת־החצר בוינה ב־2 לספטמבר 1837 הוראה, לקהלת לבוב לפתוח בית־ספר עממי לפי דוגמת טרנופול, ולהשתמש בתקציב לתשלום משכורת המורה. הגוברניון חזר, איפוא, לענין יסודו של בית־הספר 13). ...

... לימוד השפה הגרמנית והפולנית יקבע לפי תכנית בתי־הספר הממלכתיים, הלימודים העבריים — לפי תכנית בית־הספר מיסודו של פרל. בירדהספר הוא בסמכות משרד־המחוז ונתון לתחוקת בתי־הספר הכלליים. בשבת ובחגי־ישראל לא יתקיימו בו למודים, אך ביום א׳ וחגי־הנוצרים לא ישבתו מן הלימודים. חובת־הלימוד חלה גם על נערות, הצעת הקהילה שבית־הספר יקרא "בית־ספר יסודי לדוגמה" (מוסטער האופטשולע) נדחתה ובמקומה נקבע השם "בית־ספר אשכנזי־יהודי בלבוב" ("דויטש איזראעליטישע האופט־ שולע אין לעמבערג"). ...

... הפטיציה הראשונה נשלחה ע״י קהלת לבוב ב־22 באוגוסט 1847 חתומה בידי ראשיה ד״ר בלומנפלד, ד״ר אדם ברח־רפפורט, מארק דובס, ד״ר ליאו קולישר, י. ל. קולישר, י. א. רוזנשטיין וחברי הועד: יעקב גוטליב, פייבל ויץ, ליב רוסמאן וה. גרודר 20). ...

... בהסתמכה על "עמדתם הלויאלית" של יהודי גליציה במאורעות הדמים, הגישה קהלת לבוב, בד 3 באפריל 1846, פטיציה לקיסר פרדיננד 1 (בחתימת ד״ר בלומנפלד, רחנשטיין, מ. דובס, י. ל. קולישר וד״ר קולישר) בדבר ביטול ההגבלות על פרנסת היהודים, ביחוד את איסור הישיבה בכפרים. בבקשתם הדגישו את העובדה שהיהודים הראו במאורעות הדמים של 1846 את התקשרותם ונאמנותם, המצדיקה

... צריך להמשיך בסילוק מסי״היהודים. הקהלה שיגרה משלחת אל הנציב סטאדיון וגוללה לפניו את הפרשה הזאת, אך הוא ענה להם בהלצה: "מי שאוכל טרפה משלם בזול, ומי שאוכל כשר עליו לשלם יותר׳, * 1). ...

... אולם קהלת לבוב לא הסתפקה בכך וקראה את נציגי כל קהילות גליציה לכינוס שהתקיים בלבוב והחליט לשלוח תזכיר 29) אל הפרלמנט ביינה, שמושבו נקבע לתקופת 26 יולי — 7 ספטמבר 1848. ...

... הקהלה ערכה ב־15 במרס1849 תפילה חגיגית ב״טמפל" והמטי­ף ד״ר מוריץ לבנטל, יורשו של הרב אברהם כהן, דרש דרשה פטריוטית, שפורסמה גם בדפוס41). אבל רב היה המרחק מן האמנציפציה המובטחת עד הגשמתה למעשה.

... המחוז מיהלבאכר בשנת 1841, בהרכב זה: ד״ר עמנואל בלומנפלד, ד״ר אוסבלד מנקס, דוד הוריויץ, ד״ר אדם ברח־דפפורט, מר ק דובס, ד״ר ליאו קולישר, וי.א. רוזנשטיין. בשנת 1854 אחרי מותו של י.א. רוזנשטיין צורפו לועד־הקהלה אברהם מוזס, שמואל כהן, שניהם עסקנים פעילים בהנהלת "היכל הנאורים" 0 ג). ...

התחיל לתמוך באדוקים ולשחרר מועמדים לרבנות מחובת הבחינות, ואז בחרה קהלת לבוב את ר׳ יוסף־ שאול נתנזון בתור רב. המשכילים והנאורים תמכו בד״י נתנזון, שהכירוהו כאדם נוח לבריות וסובלני גם בדעות המנוגדות להשקפותיו. החסידים והאדוקים תמכו בגיסו, ר׳ מרדכי־זאב איטינגא (1804 — 1863) שהיה למדן מובהק ונשיא "הכולל אוסטריה" בא״י וגם פרסם ספרים רבים. בבחירות זכה ד יוסף־שאול נתזון בעזרת ה של אחותו אדיל׳ שהשפיעה על הנאורים לתמוך בו. ...

... מובן, שגם קהלת לבוב התלבטה בקשיים לכסוי תקציב בתי־הספר.

באותם הימים שהה בוינה דוד הורווייו, חבר ועד־הקהל הבלבוב, לרגלי עסקיו עם בית־רוטשילד בוינה. כשנודע לו על הצעת הקהלה בוינא הודיע עליה מיד במכתב אל פרנס־הקהל ה ד״ר מנקס והדגיש את הדחיפות להכין פטיציה מטעם קהלת לבוב, בה יתואר המצב המיוחד שבגליציה ולהגישה לקיסר בידי 2 שליחים, ד״ר בלומנפלד וירחמיאל מיזם. הוה־ויץ דרש גם לצרף לפטיציה נתונים סטטיסטיים כדי להוכיח שבמשך 5 השנים האחרונות נרכשו מעט קרקעות ומשקים חקלאיים ע״י יהודים. ד״ר מנקס ענה שהנהלת־ הקהלה דנה במפורט על הענין וד״ר בלומנפלד ומיזם אינם מוכנים לצאת לוינה. וכי דבר גם עם הנציב גולוחובסקי שיעץ להמנע משיגור מיופ״־כח לוינה, שאין דעתו נוחה מזה. גולוחובסקי איים, שמיופי־כח שיבואו לוינה יגורשו מיד, אע״פ שהודה שהקהל ה רשאי ת להגיש פטיציות לקיסר. הניב הודיע שימסור למשטרה העליונה בוינה על הענין. אחרי פגישתו עם הנציב התקיימה ישיבת ועד־הקהל ה והוחלט לשאול את הורוויץ, אם אינו מוכן להגיש את הפטיציה בעצמו ...

... ואכן, קהלת לבוב לא שיגרה את נציגיה אלא שלחה את הפטיציה בדואר, ובקשה לבטל את התקנות המגבילות את זכות הבעלות של היהודים על נכסים. אבל, כל ההשתדלויו ת היו לשוא. ההגבלות נשארו בתוקף ואתן שבו לתחיה גם שאר ההגבלות מלפני 1848. רק בעניני חכירת אחוזות וקרקעות בכפרים, משקי אכרים שהוצאו מהכלל, לא נעשו קשיים, שהרי לפי סעיף 34 של תקנון היהודים מ־7 במאי 1789 היתה חכירתן מותרת, מלבד זה הותרה ליהודים חכירת זכות־פרופינצי ות וזכות־טחינה, שהיו קשורות עם האחוזות. ...

בשנים 1858, 1859 הגישה הקהלת לבוב, באמצעות הנציב גולוחובסקי, תזכירים לממשלה המרכזית ולקיסר בדבר הגבלת זכוודהבעלות על נכסים 33), קשיים בנוגע לרשיונוודנשואין ושאר חומרות הפוגעות בחיים הכלכליים, וביקשה לבטלן. גם בפגישות נציגי־הקהלה עם הנציב הביאו לפניו את הדרישה ועמדו על הצורך לשנות את מצבם החוקי של היהודים. ...

לעומת זאת גדלה אגודת "שומר ישראל" והרחיבה את השפעתה. לעומת שנת 1868, שהיו בה 100 חברים, עלה מספרם בשנת 1878 עד 650 חברים. בשנת 1878 נבחר ד״ר אמיל ביק כנשיא. ראשית פעולתו היתה הכנת כינוס נציגי הקהילות לדיון על תכנית העבודה בקהילות ואיגודן לארגון ארצי מוסמך ויציב, המייצג את יהדות גליציה כולה. קודם־כל השתדל ד״ר ביק לרכוש לתכניתו את ועד־הקהלה בלבוב. נשיא־הקהלה מאיר־ירחמיאל מיזם לא נטה בתחילה לרעיונו, אולם לבסוף הסכים, והכינוס נועד ל־18 ביוני 1878, וזה סדר־היום שנקבע לו: 1) תקנון הארגון הבין־קהלתי, 2) הקמת בית־מדרש לרבנים, 3) ענין קרן בתי־הספר היהודיים מתקופת יוסף 11, 4) תקנון־דוגמה בשביל הקהלות. הכינוס התאסף באולם סקארבאק, ונפתח ע״י ד״ר אמיל ביק. השתתפו בו בשם קהלת־לבוב: הנשיא מיזם, ד״ר גוטליב, ד״ר מאנש, המטיף לוונשטיין, המזכיר ד״ר איגנאצי נוסיג בשם "שומר ישראל": ד״ר ביק, ד״ר רייצס, משה בובר, ראובן בירר, עמנואל פרנקל, הלל לכנר, בצלאל מנקים, ...

ההחלטה נתקבלה בסיים ב־28 בנובמבר 1890 . קהל ת לבוב, במאמציה להבטיח את התקציב, היתה מוכנה לסגור את בית־הספר לנערות 21 ) ולהעביר את תקציבו בסך 6000 גולדן לשנה לתקציב הסמינריון. בישיבתו מ־5 בדצמבר 1891 קבל ועד־הקהלה, בראשותו של ד״ר שמעון שאף, החלטה זו . ...

... — בשביל קהילות בגליציה ובו 93 סעיפים 23). קהלת לבוב טפלה בשנת 1891 — 1892 בעביד ...

... ר ק בהשתדלו ת נציג י הקהל ה בפנ י המל ך שוחר ר אברה ם בערבות . בהמש ך החקיר ה והמשפ ט הובר ר שכ ל האשמ ה הוטל ה עלי ו בהשפע ת הסוחרי ם הנוצרי ם ושנאת ם נג ד היהודי ם ...

... בזול גדול כמו שהיה שוה בימים ההם עובר לסוחר . ושקלו הכסף והזהב במשקלים גדולים כמו עופרת בחצי חנם . וינצלו ק״ק לבוב כמצולה שאין בה דגים" . ...

... רג) כך הוציא פרנס הקהילה ר׳ יעקב קאפיל בן דוד מכיסי סכומים ושלם גם רבית לאצילים פולניים, דומיניקנים ולכמרים אחרים. אחרי שכהונתו כפרנס הסתיימה תבע את הקהילה לדין וקיבל פסק דין שעל הקהילה לשלם את כל הסכומים שהוציא ביחד עם הרבית. אולם פרנסי הקהילה לא קיימו את פסק־הדין אלא להפך דרשו ממנו שישלם את המגיע למס הקהילה וניכו מחובו רק 50 זהובים. וכשסירב לשלם לקחו ממנו משכונות. ר׳ יעקב קאפיל הגיש ערעור לועד הגליל שהתכנס בסטרליסק בשנת תס״ח (1708) והוא אישר את פסק הדין של הרב בלבוב "חייב את האלופים ומנהיגי דק״ק לבוב לשלם את החוב והרבית".

... י 1 ) יוס ף בארא ך התנצ ר ובשנ ת 1817 עב ר לוינה . הו א פג ה א ל הממשל ה בבקש ה לשחר ר א ת אשת ו מתשלו ם מ ס הנרו ת מזמ ן התנצרותו . לשכ ת החצ ר ענת ה ב־ 29 באפרי ל 1830 שאשת ו פייג ה יצא ה מקהל ת לבו ב ולכ ן אינ ה חייב ת במסי ם החלי ם ע ל יהודים , וכ י ע ם יציאת ו ש ל בארא ך מעד ת היהודי ם פטור ה ג ם משפחת ו מתשלו ם מס י היהודים . ...

כאשר החריפה המחלוקת ניסה נתן סוקאל, מראשי הקהלה, לפשר ביניהם וכינס בביתו התיעצות, שהזמין אליה חרדים מתונים. ברם העניין לא הגיע לידי פשרה, כי החרדים עמדו על דעתם שהרב אברהם כהן יעזוב את מקומו. אבל המתקדמים לא רצו להראות סימני כניעה ולא נתנו לרב כהן לעזוב את לבוב. ...

... איזה תפקיד מלא לבוב היהודית בהפצת החסידות ומלחמות כיבושיה? סופרי תולדותיו של הבעש״ט לא הזכירו כמעט אם ביקר בלבוב, ורק האגדה מייחסת את השתתפותו בויכוח לבוב בשנת תקי״ט (1759) בין שהרבנים והפרנקיסטים בפני הארכיבישוף של לבוב, בו השתתפו, לדברי ר׳ אברהם משאריגרוד בקונטרסו "מעשה נורא בפודוליה" (בקובץ לקוטים מספרי קדמונים, אלטונה, תקכ״ט): רב המדינה ר׳ חיים רפפורט, רבי בר מיאזלוביץ ורבי ישראל מזיבוז ב״ש. מאיר בלבן קבע ע״פ הפרוטוקול הרשמי, שבכל המקורות הפולניים אין זכר להשתתפות הבעש״ט בויכוח זה. ...

... בסוף המאה הי״ט התגבר המאבק בין המשכילים, ה״דייטשך בלע״ז, ובין החסידים על השלטון בקהלת־ לבוב.

הנהלת הקהלה המשיכה במאבקה אצל השלטונות בוינה. העיריה עמדה בהתנגדותה להרחבת הגיטו. בשנות 1846 — 1855 הטיל מיניסטריון הפנים על הנציבות בלבוב להחליט בדבר. בהצבעה היה מספר המחייבים והשוללים שוה והנציב, גראף אגנור גולו ־ חובסקי, הכריע לרעת היהודים. ב־11 בינואר 1863 הגישה הקהלה בקשה חדשה, אולם ללא תוצאות") . ...

... יהדות לבוב הקימה רשת ענפה של מוסדות צדקה בשביל נצרכיה, כגון מטבחים עממיים זולים, בתי־ מחסה, בתי־חולים ומעונות ילדים. המוסדות הוקמו ונתמכו על־ידי נדבנים בודדים. כך הוקם לפני מלחמת העולם הראשונה בית־החולים היהודי, על־ידי הנדבן מוריץ לצרום. ...

... 3. מצבות האחים נחמן ומרדכי בני ר' יצחק משפחת הנחמנים שלטה בקהלת לבוב במחצית השניה של המאה הט״ז ובתחילת המאה הי״ז. ...

... מרדכי בהרב ר׳ שלמה ריש מתיבתא בעבור שקידש השם הגדול ומסר נפשו ונהרג במיתה חמורה ביום השבת קודש ח׳ אייר תכ״ד לפ״ק בק״ק לבוב מחוץ לעיר לכן בזכות זה תגצב״ה וה׳ ינקו ם נקמת דמו במהרה אמן . ...

... בירח זיו ניטל זיו התורה, ויצאה ממנה כל הדרה בימי ביכורי ענבים בטל האשכול, ומתה פרישות וטהרה, נגנזה האורה, בוצינא קדישא דנהורא, עמודא דנורא חד בדרא, מה לדור שאבד מנהיגו קברניט של מלאכים שר הבירה אדונינו מורינו ורבינו הרב המובהק הגאון הגדול החסיד המפורסם כמוהר״ר צבי הירש בהרב המובהק מוהר״ר יעקב הלוי הוא אשר הופיע אור תורתו בק״ק אמשטרדם ובק״ק המבורג ונתקבל לאב״ד ור״מ דק״ק לבוב עד הגליל עלה אל ד׳ בליל יום ב׳ דר״ח אייר ה׳תע״ח. ...

... החינוך, שהתנהלה ע״י אברהם רוטה, מי־שהיה מנהל הגימנסיה המסחרית היהודית׳ ומרת ד״ר ציציליה קלפטן, שהיתה עסקנית פעילה מאד בשדה החינוך המקצועי לפני המלחמה. אך מפאת איסור הגרמנים על פתיחת בתי־ספר יהודיים לא יכלה מחלקת החינוך לפתוח את פעולתה; 14* מחלקת התרבות, שעיקר עיסוקה — בצד האדמיניסטרטיבי ■של עניני הדת. במחלקה זו עבדו: מן הרבנים , האורתודוכסיים — ר׳ ישראל ו־ולפסברג ר׳ משה אלחנן אלטר, ר׳ נתן ליטר; ומן הרבנים המתקדמים — ד״ר קלמן חמידס (האמידעס) מי־שהיה רב בקטוביץ וד״ר דוד כהנא׳ ועמם ששה דיינים. גם פעולת הועדה הדתית הזאת היתה מצומצמת ביותר׳ מפני איסור הגרמנים על תפילה בציבור. כמעט כל בתי* הכנסת נשרפו, ובתי־המדרש ובתי־הקלויז נסגרו ונהפכו למעונות מקלט לפליטים היהודים שגורשו ממקומותיהם על ידי הגרמנים ובאו ללבוב. אפילו במגינים׳ פרטיים אסור היה להתפלל, ולא פעם

... גדול היה חורבנה של יהדות לבוב • למעלה מ־15000 נפש הועברו למקום בלתי־ידוע. בתחילה רווחה השמועה כי התיישבו בערי השדה, ורק אחרי חדשים אחדים נודע כי נשלחו למחנה־ההשמדה בלדץ (8£1,2£0), סמוך לראווה רוסקה, ושם נרצחו — לפי הידיעות הראשונות שהגיעו — בזרם־חשמל או בתוך תאי־גז. לבוב היהודית היתה שקועה באבלות ודממת־ מות. כמעט שלא היתה משפחה יהודית אשר לא בכתה את בניה שנטרפו. אך הילדים חדלו מצחוק ושעשועים, ולמראהו של שוטר אוקראיני או גרמני, ברחו בחרדת־ מות. ...

... שונים. היו גיטאות פתוחים (למשל, בצ׳נסטוכובה) והיו גיטאות סגורים בחומה, מוקפים גדר־עץ או תיל מחושמל. הגיטו בלבוב היה מוקף גדר־עץ. מלאכת התקנת הגדר נמסרה לידי המהנדס נפתלי לנדאו, חבר המועצה היהודית, והתנהלה על חשבון המועצה נ. לנדאו היה מפגר בעבודתו, שביצועה נתמשך זמן רב, ואת העיכוב תרץ בחוסר החמרים הדרושים (קרשים). אך לבסוף נסתיימה המלאכה, והיהודים יכלו להיכנס ולצאת רק דרך שער הגיטו, שמעברו הפנימי עמדו שוטרים יהודים, ומשמרות הבולשת הגרמנית והאוקראינית — מעברו החיצוני. בעד השער היו יוצאים היהודים לעבודתם מחוץ לגיטו. בזמן הראשון היה כל אחד רשאי לצאת, אבל אח״כ היו חייבים לצאת — לשם בדיקה — פלוגות פלוגות, ...

... חורבן יהודי לבוב ...

... הימים האחרונים של ראשי יהדות לבוב ...

... גם תלונתו של הסוחר ישראל פאים בלבוב בשנת 1747 נגד פסק־דינו מראה עד כמה קשה היה שלטונו של הרב על בני עדתו. לא מן הנמנע שבגלל הסכסוכים שפרצו בינו ובין הקהל ויחידים, ראה צארטורייסקי, הוויבודה של רייסין, לנחוץ להוציא ב־3 בנובמבר 1751 וב־1 בינואר 1752 תקנות חדשות. במבוא נאמר בפירוש, שבתוצאות מעשי הקהל, הרב וההמון נגד החוק והמצפון, וכדי למנוע חוסר־תיאום ולשמור צדק בכל הנעשה הוא מאשר מחדש את תקנות היויבודה יאבלונובסקי מ־20 ביולי 1726, בדבר סמכויותיו של הרב הראשי בלבוב. לאמתו של דבר, התקנות הן העתקים התקנות משנת 1726 מלבד השמטת סעיף י, המדבר, ברשות הערעור שצריך להגיש לועד־הגליל או למשרד הפודוויבודה נגד פס״ד הרבנים, הפרנסים והוראותיהם הודגש גם שרב־המדינה צריך לפעול בצוותא עם בעלי־הבתים ושיצייתו לשלטונות.

... דן עוד בשנת 1790 על הענקת זכויות אזרחיות ליהודים, אולם הצעתו באה מטעמים שבתועלת. בשנות השלושים ראו הפולנים שהיהודים, שקיוו לעזרתם ללא סייג, הם גורם אוהד לשלטון האוסטרי. אמנם, הם לא אמרו בפירוש שהיהודים הם שונאי־פולין, אבל ניכר היה שאינם רואים את היהודים 1 א ) כגורם מסייע לרוח ולתנועה הלאומית של פולין. דוקא בימי הנציבות של הנסיך אנטון לובקוביץ (1826 — 1832), שהיה אוהד את הפולנים, התגברה התנועה הלאומית, ולפי בקשת רוסיה נדחה ממשרתו בגלל עמדתו זו. לובקוביץ התיחס בהבנה מלאה גם אל היהודים והשתדל להיטיב את מצבם ותמך בבקשת המשכילים על־ידבר רשיון לייסוד "אגודה להפצת תעשיה ומלאכות מועילות בין יהודי גליציה". ...

... תולדות יהודי לגרב ...

... אולם למרות השינויים שבאו עקב הקונסטיטוציה, הרימו גם האדוקים ראש והתחילו לדרוש זכויות בקהלה. הם התכוננו לתפוס עמדוהדמפתח בקהלה: קודכדכ ל דרשו למסור את הנהלת ספרי המרשם ...

... סוקולובר, ר׳ אהרן משה קאווא, ר׳ אבשלום, ר׳ יענקלי גולדברג, ר׳ טבל וליונד הקדוש והטהור, ר׳ חיים ליב פאפ סור׳ יודלע קימל, ר׳ משה וואלף הצנוע ור׳ יוסלה קורץ, ר׳ הערש פילים, ת״ח גדול ומחבר ספרים, ר׳ שלום הלפרן העדין, ר׳ פנחס לעווע ר ור׳ יודל אטלס, ר׳ שמואל ליב לנדוי ובנו ר׳ נחמן, ר׳ שלמה אייבשיץ האציל והצנוע, ר׳ מנדל שורצוולד ור׳ יצחק ברנדלר הקנאים, ר׳ יוסף קלארברג ור׳ חיים משה שדיבר המתקדמים. כביכול. ר׳ מרדכי ליסקובטר למד שיעור עם מיטב הבחורים, ר׳ גרשון הייזלבך החריף והבקי, ר׳ ליפא גרשון החקרן והפילוסוף — ויבל״ח הרב ר׳ מרדכי בוימל רב בניו־יורק והסופר ההיסטוריון ד״ר הלל זיידמן. — יהדות דבוקה באמונה זכה, במעשה חסד לזולת, בתפלה זכה, ובחקר היהדות, בכסופי גאולה ובשירת חיים שנפסקה כה פתאום. קלויז זידאטשוב ריכז את מיטב האינטליגנציה החסידית בלבוב ובו הדריך ולמד שעוריו החכם הגאון ר׳ ראובן מרגליות, החי עמנו בתל־אביב, שהצטיין בגדלותו כאישיות מרכזית בחבורה זו. ...

לבו ביהודית, ספוגת מסורת ולאומיות, היתה אחד המרכזים החשובים של הליטורגיה היהודית במזרח אירופה. הזנות וחיבה לנגוני הרגש של גדולי בעלי־ התפלה היו חלק בלתי־נפרד של הווי הקהילה הזאת. כאחת הקהילות העתיקות בישראל שמרה על מסורת הנגינה העתיקה של דביקות והתרוממות הנפש, בנגוד לזמרת־הסדר שחודשה בעיקר בקהילות מערב אירופה, מתוך מגמה להכניס השכלה מוסיקלית בליטורגיה היהודית. ...

... הציונית • בעמדו בשנים 1887 — 1897 בראש הקהלה עשה הרבה כדי להרחיק מן הקהלה כל השפעה לאומית ציונית. במלחמתו ניצל את מעמדו כנשיא הקהלה אפילו לרעת האינטרסים של האוכלוסיה היהודית. ...

י) בשנת ש״פ (1620) הלך בחודש אלול לבית־הקברות לומר שם תחינות, ובבואו שמה, ראה והנה הרבה אילנות נטועים שם וענפיהם סמוכים זה לזה באופן שמהווים סוכה ממש וקצתם מאהילים על קברים. על כן אסור לכהנים לכנס תחת צל האילנות האלה, באשר הם מהווים אוהל הטומאה. באותה שעה ישבו שם הגבאים, שקיבצו מעות לעוורים, וכשהעיר להם על זאת, אמרו לו, שר׳ יהושע וולך בעל הסמ״ע, שהיה כהן, היה עובר תחת ענפי האילנות ולא עלה שום חשש על לבו. הדבר גרם לפולמוס, שהשתתפו בו בעל "איתן האזרחי" ובעל תוספות יו״ט. ברם ר׳ יעקב קאפיל אסר על הכהנים שבקהלתו לעבור תחת אותם האילנות וגם לעבור דרך מסדרון, שאותם האילנות היו מצלים עליו והתקין בשביל הכהנים כניסה מיוחדת. תוצאות הפולמוס היו שכהני חוץ־לעיר נהגו עפ״י רבם לחומרא, וכהני תוך־ העיר לא הקפידו על כך. ...

... מלטיאל ) אפילו עד 5.000 פקידים ופועלים, מלבד בעלי־המלאכה ועובדי המפעלים הכלכליים שעל־יד הקהילה. ואלה היו סניפי המנגנון: 1) המחלקה הפרסונלית, שעסקה בקבלת פקידים ועובדים, בפיקוח עליהם וכר, שבראשה עמד יוסף הוך, איש בעל מרץ ורב־השפעה במועצה היהודית. (בשירה סטירית על היודנראט הלבובי כונה כל מנגנון המועצה היהודית בשם "אורגאניזאצידן הוך" [בדומה ל״אורגאני־ זאציון טודט״, ארגון־העבודה אצל הגרמנים]): 2) מחלקת האספקה, בראשות אגיד וסגנו בינמ טייכהולץ ■(1610511011:2׳). 3) מחלקת השיכון,

... בלי לברור באמצעים, ולו גם בשותפות עם דורמן. למועצה היהודית לא היתה כל השפעה על הנהלת "הסדנאות העירוניות", ואנשי הקהילה חששו כי המוסד ייהפך לאט־לאט לרשותו של יחיד. לפיכך תכננו תכניות ליסוד סדנאות חדשות באפוטרופסותה והש ־ גחתה של המועצה היהודית. ...