Lviv municipality

... בפריבילגיה המעניקה ללבוב את החוק המאגד־ בורגי, שניתנה על ידי קאזימירז הגדול ב־17 ביוני 1356, לא נקבעו הגבלות לגבי תושבי היהודים 4). בפריבילגיה זו היתה תקנה, שלפיה ניתנה ליהודים אם לא ירצו ליהנות מהחוק המגדבורגי, אוטונומיה בעניניהם הפנימיים, והם הורשו להחזיק ביוריס־ דיקציה המיוחדת להם. הם הוצאו לגמרי משיפוט העיריה ונשארו גם להבא בשיפוטו של הממונה על המבצר ("בורגראביא"), עם זכות־ערעור בפני הסטרוסטא כבא־כוחו של המלך ברייסין.

... לעיריה (1528) שגם עליה לעשות ויתורים לטובת היהודים בפרברים. אולם עצתו היתה לשוא, היהודים טענו שוב שבגלל ההשקעות בסחורות וההוצאות להקמת בתים ומחסנים יצטרכו לפשוט את הרגל וברור שהדבר יביא לאוצר נזק רב. המלך היה מעוניו לעכב זאת והודיע לעירית לבוב, שהוא לא ירשה להביא על היהודים הרם ולאוצר נזק רב. על כן עליהם להשלים עם המצב ולהתפשר. המכתב השפיע על העיריה והיא חתמה על הסכם עם היהודים בפרברים, שנתן להם אותן זכויות־מסחר שמהן היו נהנים גם היהודים בתוך העיר, תמורת תשלום מיוחד בסך 32 גולדן לשנה. ...

אב ליהודים לא נחו. ועשו כל מאמץ להשיג תקנת־מלך אחרת. לבסוף, הצליחו לקבל ב־26 באוקטובר 1634 תקנה מטעם המלך ובה המלצה לעיריה, שתחתום במשך שנתים, בהסכם עם מעמדות העיר, חוזה חדש. בכך לא יכלה לחול הפקת החוזה משנת 1629. אולם, הפיקוח על המסחר נמשך ובעקבותיו בא לידי התנגשויות בין היהודים לבין העיריה ואגודות בעלי־מלאכה, ביחוד של פרוונים. אע״פ שהמלך הזהיר בתקנה מיוחדת מ־27 ביולי 1635. שלא לפגוע בזכויות היהודים, הדבר לא הועיל. היהודים הגישו משפטים ותלונות בלי להשיג כל שיפור במצבם. העירונים שוב היו מתלוננים בפני המלך: "שום סוחר ושום בעל־מלאכה לא יוכל לקיים את מקצועו בגלל העכובים מצד העם היהודי הישוע והכופר. הם השתלטו כבר כמעט על כלן העיר לבוב והנוצרים נשארו בדוחק בחלק הרביעי של העיר״ 6). ...

... בתשובה לתביעות האצילים ציווה המלך בתקנה מיום 28 בינואר 1642 שהעיריה תשתדל להביא את הפרוונים לידי הסכם עם היהודים. העיריה עשתה כל מאמץ להענות לצדהמלך אולם ללא הצלחה. לבסוף שיגר המלך ועדה מיוחדת לשם נסוח הצעות והוציא ב־24 בדצמבר 1642 תקנה, בת־תוקף לעשר שנים, ובה הוטל על היהודים למסור כל עבודות תפירה בפרוות לאגודת הפרוונים הנוצרים. ליהודים מותר למכור בעיר רק פרוות מתוצרת־חוץ, אולם לא בפרברים, מלבד אם אציל יזמין את הסוחר היהודי אליו. לסוג ...

... תנגן בחתונות ומסיבות נוצריות. בעד הסכמתם שילמו המוסיקאים היהודים 10 זהובים לשנה לקופת האגודה הנוצרית 2 זהובים לקופת העיריה. העיריה שמרה לה את הזכות לאסור קבלת חברים חדשים בלי הסכמתה. לשם כך, מסרה התזמורת היהודית את רשימת חבריה 12 ) לעיריה.

... בשנת 1652 פג תוקף של החוזה בין היהודים לבין עירית לבוב. היהודים רצו לחדשו וללא כל שינוי, אולם מועצת־העיר ראתה כאן הזדמנות נוחה וניסתה לקצץ בזכויותיהם. הדברים הגיעו אל המלך והוא פקד להאריך את החוזה. העיריה סרבה למלא את פקודת המלך, וכאשר בא ללבוב, ב־20 ביוני 1653, הלוה הסוחר הגרמני אלטמאיר לעיריה כסף,

המאורעות בלבוב זעזעו לא רק את היהודים בכל רחבי פולין, אלא גם את ראשי הכמורה והאצילה הפולנית. תלונות בכתב על הפגיעה בנתינים נאמנים של המלך, שזכויותיהם המובטחות בכתב, אינן נופלות משל יתר אזרחי העיר, הגיעו לעירית לבוב מאת הארכיהגמון מלוצק — מיקולאי פראז׳מובסקי, הוויבידה מסנדומיר — יאן זאמויסקי. הכומר שצוקה — בשם המלכה לודביקה מאריה ומגנטים רבים. כולם הדגישו שמאורעות אלה חללו את שם העיר לבוב ועל העיריה לפצות את היהודים. ואם לא יעשו זאת במהרה יהיה צריך בצעדים נגד העיר.

... אחד המגנטים, הסטרוסטה מלוצק, לשצינסקי, הופיע בלווית אנשיו בשערי לבוב והתנפל על אזרחי העיר. המשמר האזרחי הצליח להדוף את הפולשים ולקחת בשבי כמה מהם. מרשל הטריבונל בלובלין, סטניסלב בינובסקי, ראה בכך עלבון חמור לאצולה, וב־4 באוגוסט שלח מכתב חריף לעירית לבוב ובו תבע את שחרורם המידי של השבויים. מאחר שהעיריה לא מלאה את דרישתו, הגיש בינובסקי משפט נגדה ובו חוייבו יועצי העיר. פסק־הדין בוטל אח״כ ע״י המלך, מכיון שהדבר הוא רק בסמכותו או בסמכות הסיים בלבד.

אחרי הכתרת ישניוביצקי, שעוררה אי־רצון בעיני הקוזאקים, הם הצליחו להסית את התורכים לפלוש לפולין. הם דרשו שפולין תוותר על חבל אוקראינה וב־29 באוגוסט 1672 כבשו את קאמיניץ־פודולכקי, מכאן יצאו בכיוון לבובה. העיריה בקשה מאת המלך עזרה צבאית. שר־הצבא יאן סוביסקי שבא לבובה היה יכול להגן על העיר במספר מועט של חיל־רגלים ופרשים. ...

... העיריה הגישה משפטים נגד זכות הקנין של בתים אלו, המשפטים נמשכו שנים, שוגרי ועדות־ בירור, נערכו חקירות, היהודים הגישו ערעורים והצליחו תמיד, בתמיכת הוויבודה הנסיך אוגוסט צארטוריסקי, "לסדר את עניניהם". ...

שנת 1759 עברה בלי זעזועים גדולים והתחיל שוב המאבק עם העיריה בעניני זכות המסחר והדיור . העיריה לא הסתפקה בנצחונה משנת 1759 — אלא הצטרפה ליתר הערים בפולין בפעולות נגד היהודים . במרס 1765 הגישה עירית לבוב יחד עם עירית קרקא , פוזנא , לובלין וכו׳ פטיציה לסיים בוארשה על הרס העיר וכלכלתה ע״י המסחר , המלאכה וחכירות היהודים . ...

... לפי רשימת החובות שנערכה על ידי ועדת הפרוק מטעם אוצר המלוכה עלו חובות גליל רייסין (מספר האוכלוסיה היהודית 95.413 נפשות) ל־249.316 זהוב < וחובותיו לועד ד״א — 405 42 זהוב. קהלת לבוב בעצמה היתה חייבת לעיריה סך 820.409 זה׳ והסכום עלה עם הרבית בסוף המאה הי״ח עד מיליון זה / 24 ). ...

העיריה ערערה נגד הפקודה וטענה שאין הדבר נוגע לה והטפול בענינים אלה, יעמיד את העיריה תחת פקוח משרד־המחוז, בניגוד לתחוקת העיר. אולם, שלטונות וינה אשר יב־22 ביוני 1826 את החלטת הגוברניין מ־13 בינואר 1826 על ריכוז כל עניני היהודים בלבוב ברשות העיריה, והם א. ) פיקוח על חלוקת מס־היהודים וגבייתו; ב) טיפול בתלונות היהודים נגד הממונים; ג) מירשם היהודים הנמצאים בלבוב 5 ). ...

... מספר המשפחות היהודיות. ניתנו הוראות לערוך רשימה של כל היהודים הנמצאים בלבוב ולמיין את היהודים החברים בקהילה ואת הזרים הגרים בעיר נגד החוק. במקרה של עבירה על חוק השהות, יש לגרשם מלבוב. ההצעות אושרו ע״י לשכתהחצר ובוצעו ע״י העיריה בהסכם עם המשטרה 8 ב). ...

... העיריה לא הסכימה שסוחרים יהודים יחזיקו חנויות ברובעים לא־יהודיים. הדבר עורר גם ויכוח בין שר־הפנים ד״ר באך והנציבות בלבוב. באך נקט

... עירית לבוב נתנה הוראות מפורשות לפנות את היהודים מן הבתים ברובעים הלא־יהודים, אחרי שעברו לשם שלא ברשות העיריה, ולהענישם לפי החוק, אם ...

הקיסר הסכים לדעתו של המיניסטרוסרב לאשר את התקנון 51). התקנון הוחזר לעירית לבוב שנאלצה להשמיט את ההגבלות הבולטות. ובמרס 1867 הוגש, עם התקונים, לאישורו של הקיסר. אולם, גם אחרי התיקונים נשארו בו סעיפים בניגוד לחוק, והם: קביעת קוריה אחת לכל הבוחרים (במקום 3 קוריות). בכך רצתה העיריה, להשפיע על תוצאות הבחירות, לפי שבין היהודים היה מספר משלמי מסים גבוהים רב באופן יחסי. מיניסטר־הפנים, הרוזן טאאפה. לא הסכים לעמדת העיריה, והציע לקיסר ב־21 במרס 1867 לדחות את אישור התקנון 52). עירית לבוב שוב קבלה את התקנון ובמאמצים רבים הצליחה להשיג את האישור, שהבחירות תתקיימנה בקוריה אחת בגלל התנאים הלאומיים המיוחדים בעיר. לפי התקנון היו במועצת העיר 100 חברים, שבחירתם בקוריה אחת, בניגוד לכל יתר הערים בגליציה ואוסטריה, שהיו בהן 3 קוריות של בוחרים. המועצה נבחרה ל־3 שנים, ומשנת 1909 ל~6 שנים, באופן שמחצית מספר החברים יוצאת בכל 3 שנים 33), ואחרים נבחרים במקומם במושב השלישי של הסיים הגליצאי, בדצמבר 1865, הציע הציר הרוזן אגנוֹר גלוחובסקי, מי שהיה נציב־ גליציה, להעניק לכל היהודים בלי שום הבדל את הרשות לרכוש קרקעות, מגרשים ובתים בכל גליציה ונסיכות קרקא. בהצעתו הפתיע את כל הסיים ואת היהודים בפרט, וביחוד בנאומו מ־25 בינואר 1866, בהדגישו את הנימוק, שהחוקים האנטי־יהודיים בוטלו בכל מדינות אירופה, שאוסטריה התלבטה בהסדר הענינים היהודיים, אך היתה כבולה בחוקים מיושנים ומשפטים קדומים מימי־הבינים. ונעשו רק הצעדים הראשונים לחיסול ההגבלות החלות על היהודים. החוק מ~18 בפברואר 1860 לא השפיע באופן ישיר להרבות השכלה בין היהודים. ...

... 20) ב־18 באוקטובר 1786 בוצעה גם ריפורמה בארגון העיריה בלבוב. בראשה הועמד נשיא (משכורתו — 1800 פל׳ לשבה), סגנו (1200 פל'), 12 יועצים לענינים אזרחיים־ פליליים, 4 יועצים לעבינים פוליטיים (8 מהם קבלו משכרת שנתית בסך 800 פל׳ ו־8 — 700 פל׳), 4 מזכירים (2 קבלי — 600 פל׳ ו־2 — 500 פל׳), 3 מנהלי־פרטיכל, עוזר (300 סל׳), רגיסטרטור (500 פל׳), אקספדיטור (600 פל׳), גזבר, מפקח, ועוד 18 פקידים, 21 שמשים, ותלין אחד. בידי העיריה היה גם השיפוט בענינים פליליים עד נובמבר 1787, שאז נפתחו בגליציה בתי־משפט פליליים מיוחדים. ...

... 2 ג א ) החו ק ש ל 15 בפברוא ר 1827 פג ע קש ה ביהודי ם ע״ י ההוראו ת שמות ר למכו ר ע״ י השלהבו ת ר ק ללקוחו ת יהודי ם במסעדו ת ובבתי־המרז ח ש ל היהודי ם וכ י מספ ר המסעדו ת ל א יעל ה ע ל 50 . המוזגי ם ובעל י המסעדו ת היהודי ם הגיש ו ערעו ר בטענה , שקש ה להכי ר מ י מאורח י המסעד ה הו א יהודי , מפנ י שרבי ם היהודי ם לבושי ם אירופאי ת ומדברי ם גרמנית . עירי ת לבו ב תמכ ה הפע ם ביהודי ם והדיע ה שאי ן אפשרו ת לבצ ע חו ק כזה . מצ ד שנ י תמכ ה בהגבל ת מספ ר המסעדו ת ובתי־המרזח , וכ י אחר י פטיר ת בע ל המסעד ה ל א יעוב ר הרשיו ן ליהוד י אחר . הערעו ר ל א נתקב ל והחו ק נשא ר ...

... בהם חגיגות פטריוטיות, והדבר משפיע לרעה על חינוך הנוער. בנוגע לאמצעים הכספיים הוזכר העזבון בסך 4000 זהוב, שהשאיר אחריו איזיק רוזנברג לשם בניית בית־תפילה חדש. מצד השלטונות נתקבלה תשובה חיובית ונשאר עוד לבחור מקום להקים עליו את בית־התפילה. אחרי דיון מרובה בחרו מגרש ברחוב שוק־הדגים, שקנוהו מעירית לבוב ב־1434 זהוב. המגרש נרשם במשרד־הקרקעות על שם "דויטש איזראעליטי־ שם בעטהויז". בסוף המאה התשע־עשרה עבר על שם "סינגוגה פוסטמפבה" (ביהכ״נ של המתקדמים). ...

הסוחרים הבינוניים וביחוד הארמנים שהשתלטו על המסחר המזרחי התיהסו באיבה אל הסוחרים היהודים , שלפי הפשרה היו רשאים לסחור בסחורות מזרחיות . עוד בשנת 1597 , כשנתיים אחרי חתימת הפשרה הגישו כל אגודות בעלי־המלאכה מחאה נגד העיריה , שהעיזה על דעת עצמה לחתום חוזה עם יהודים ובו מסרה לרעת העירונים לידיהם כל מסחר לא רק בלבוב אלא בכל רייסין 4 ) . בעין אחרת ראו את הפשרה האצילים , הם היו זקוקים לסרסור היהודי ולכן לא שמו לב למונופולין , שדרשו העירונים . נוסף לזה היה נוח לבעל־אחוזה להשתמש בסוחר היהודי , שהיה זריז ומוכר בזול יותר מאשר הסוחר הלא־יהודי בעיר . העיריה לא נכנעה לדרישות האופוזיציה , שבראשה עמד אלמבק , שבעצמו היה מן העשירים . להפך , ב־ 26 בנובמבר 1601 הודיע היועץ אנדרזיי דומברובסקי לאופוזיציה ש״היום נכרת חוזה עם היהודים כי הדבר ביכלתנו ולא נוסיף לשאול אתכם" . ...