Chortkiv

מסיבות חסידיות בקלויז־טשורטקוב הצטיינו בשמחה פנימית. שיחות הרב מטשורטקוב בשבתות, בחגים וביומא דפגרא — נשנו ונלמדו במסיבות על כוס משקה של "לחיים" לפי המסורת; בסעודת־מצוה או בסעודה־שלישית של שבת היו מספרים סיפורים מאלפים של ר׳ ישראל מרוז׳ין ושל האדמו״ר הראשון לבית טשורטקוב ועל הנהגות ר׳ ישראל מטשורטקוב ופרטי חייו בגולת וינה. בשנת 1923 בא הרבי ר׳ ישראל בפעם הראשונה אחרי מלחמת העולם לביקור בלבוב, בדרכו לטשורטקוב. אלפים מחסידיו ומעריציו באו מכל קצוי פולין לגליציה לקבל את פני רבם, והיתה זאת הפגנה עצומה. הרבי הזקן, העדין והאציל, עשה רושם על כל רואיו. באולם הגדול בבית־החרושת של חסידו ר׳ משה גריפל ברחוב לעגיונוב התאספו חסידיו, וניגשו אליו אחד אחד, ובידיהם הפתקאות (קויייטעל). לשפוך לפניו את שיחם, שמחתם וצרותיהם. הוא קיבלם באהבה ובחדוה, קורא ומעיין בכל פרט ושואל ומשיב ומברך את כל אחד. אח״כ קיבל הרבי משלחות מטעם הארגונים השונים שבעיר: ההסתדרות הציונית, "המזרחי", "האגודה", הנהלת הקהלה וכר. בצאתו את לבוב ליווהו המונים בטקס־פרידה רב־רושם.

... לפי בקשתו של המלך יצאו נשים, ישישים, ילדים את העיר ותכשיטים ודברי יקר נגנזו. בין הנמלטים היו גם הרבנים ר׳ צבי־הירש (בתוך־העיר) ור׳ יהודוד יודל (מחוץ־לעיר). הגברים שנשארו בעיר, כ־1000 איש, גוייסו, וביניהם היו גם יהודים. האוכלוסיה היהודית בלבוב, כמו היהודים בריישה, פשמישל, טרמבובלה, בוצאץ, טארנופול, צורטקוב. היתה חייבת להגן על העיר יחד עם הנוצרים, ולשם כך ניתן לה ציוד של רובים ואבק־שרפה, ולפעמים גם תותחים. לצרכי ההגנה נשרפו הפרברים ובהם הושמד רכוש יהודי. כאשר התורכים התקרבו אל העיר דרשו את