Vienna

... ת׳: על כרוז חתום בידי שלושים רבנים, ששום רב לא ישתדל להשיג את הרבנות בכסף, הלואה או מתנה, הן ע״י עצמו או ע״י אחרים, חתומים רבני לבוב: 1) ר׳ הושע פאלק בעל ה״סמ״ע״. 2) ר׳ קאפיל כ״ץ, אב״ד הקהילה מחוץ־לעיר. 3) ר׳ יצחק אייזיק בר יחיאל, ר״מ ואב״ד לבוב. 4) ר׳ חנוך הענדל בן שמריה, מחבר ,,מנוח לבבות" על "חובות הלבבות" ולובלין שנ״ו), היה בין מסדרי הגט בוינה, יחד עם יהושע פאלק (בעל "סמ״ע"). ...

... היה מקרה, שצפורה פרשלין פנתה בספטמבר 1775 בבקשת זכיון לתחנת דואר ברובע היהודי, בנמוק שגם בפראג היתה היהודיה פרל טאויסיגין מחזיקה בתחנת הדואר היהודית. אחרי שהגוברניון מסר חיות־ דעת, הסכים משרד הדואר בוינה ("אבער־פאסט־ אמט״) ב־21 בדצמבר 1775 להקים בלבוב תחנת דואר יהודית 8) בגלל חליפת־המכתבים הרבה בין היהודים. ...

במאי 1773 נשלח מוינה יועץ החצר קיציאן לארגן את המנהל בגליציה לפי הוראות מפורטות. בפרק 2 סעיף 11 נאמר, שעל שרי־המחוזות לברר את מספר היהודים מתוך הנחה "שעם זה גדל להפליא בתמיכת האצולה וחוסר הפעילות של האומה הפולנית", דבר המחייב "לשים־לב להגביל את רבויים ולצור בעד תאות־הבצע ביניהם". ...

השלטונות המרכזיים בוינה טיפלו בקפדנות בדו״ח ובתלונות על המועצה שנמסרו לה מגליציה, ובמרוצת הזמן גרמו הדברים להחלטת הממשלה לחסל את המועצה היהודית, ולפני שהתקנות לא הצליחו לפתור את הבעיה היהודית ולעשותם אזרחים מועילים. ...

יותר. הגוברניון הציע להאריך את זיכיונות בתי־המזיגה ל־3 שנים נוספות, ולהתיר למתגרים שנולדו לפני 1772 את החזקתם לכל ימי חייהם. בהנמקתו הדגיש הגוברגיון שלא היהודים אשמים בשכרות האכרים, אלא בעלי־האחוזות, המעונינים בהגדלת הכנסותיהם ובידעם שהיהודים מבינים לנהל את העסקים הם מעדיפים להחכיר את בתי־המזיגה להם. השלטונות המרכזיים בוינה ("פעראייניגטע האם־שטעלעך) לא הכירו בצדקת הנימוקים שהובאו ע״י הגוברניום בטענה, שמשנת 1772 היה ליהודים זמן מספיק לבחור להם פרנסות אחרות. בתשובתם הדגישו השלטונות, שיציעו לקיסר ויתור אחד יי- לדחות את התאריך עד סוף 1787, בתנאי שלא תפורסם שום הודעה, כדי שלא לעורר רושם רע בציבור. אולם המלצת השלטונות לא הביאה תוצאה חיובית׳ וב־29 בינואר 1787 מסר הקיסר יוסף 11 את ההחלטה "להוציא מידי היהודים בגליציה את בתי־המזיגה ("שאנקאררענדען") בלי דיחוי; ובעלי־האחוזות שיחזיקו חוכרים יהודים למרות האיסור, יענשו ללא משוא־פנים בקנסות כספיים 13).

... קהלת לבוב הבטיחה, כדי לעודד את היהודים להתגייס, להעניק לכל חייל יהודי 15 זה׳ — אולם הדבר לא עודד את היהודים להתגייס. בשנת 1790 הוכרחה הממשלה, נגד דעת היהודים ועקב המלחמה נגד תורכיה, להעביר גיוס־חובה 15) ־ כשהוכתר ליאופולד בתור קיסר באוסטריה, החליטה קהלת לבוב לשגר לוינה משלחת שתגיש שורת בקשות לתיקון מצב היהודים. אמנם בתחילה חשבו פרנסי־הקהלה שהמשלחת תייצג את יהדות גליציה כולה, ולשם כך פנתה אל הקהילות בערים המחוזיות לשלוח ללבוב נציגים מיופי־כוח להשתתף בהתיעצות. בתור הברי המשלחת נבחרו בהתיעצות הרב ר׳ הירש רוזאניש נציג לבוב יעקבק ה לנדה מברודי ושיער מבוצאץ, והם נסעו לוינה על חשבון הקהלה. למעשה ראה הגוברניון את המשלחת בעין יפה, היות ו״הושגה הרגעת התושבים, דבר המועיל לענין הממלכה".

המשא־ומתן של האצילים הגליצאים בחצר הקיסר בוינה נמשך שלוש שנים מבלי להביא פתרון חיובי. אחרי מותו של ליאופולד, לא היה בנו. פראנץ 1, מעונין להעניק לגליציה מעמד מדיני מיוחד. ...

ביוני 1790 הגיעה המשלחת לוינה והגישה לקיסר עצומה, להנהיג פדיון־כסף במקום שירות אישי בצבא, מכיוון שהיהודים אינם מסוגלים לשרת צבאי וקשה להם לשמור בצבא על מצוות־הדת. ביהוד הצביעו על התופעה המאיימת להרוס את המשק הכלכלי, בעלי מלאכה, שכירים ופועלים בורחים מגליציה כדי להתחמק משירות בצבא 16). ...

גם תעשיינים מאוסטריה־תחתית פנו אל הממשלה בוינה בבקשה שלא להגביל את חופש־המסחר של יהודי לבוב שהם לקוחותיהם. בתשובתם מפברואר 1794 הדגישו שלטונות וינה שהיהודים בלבוב השכילו לרכוש את הדירות והחנויות הטובות ולדחוק מהן את הסוחרים הנוצרים. מטרת התקנה היא להחזיר את היהודים למקומותיהם, וכי לא יחול שום שינוי, והתקנה תבוצע לחלוטין. היהודים לא ויתרו על זכותם, ויעקב קירטווא ושמחה רפפורם פנו בפטיציה מיוחדת בשם הסוחרים ובעלי־הבתים היהודים 27) אל הקיסר פראנץ 1, להתיר להם להישאר במקומות מגוריהם נוכח העובדה שרכשו את בתיהם בזכות החוק והעברתם לפרברי קרקוב וזולקיב תביא להם הרס כלכלי ותקפח את פרנסתם. ...

... לעומת זאת הגישה הקהילה לשלטונות המרכזיים בוינה ערעור על ביצוע התקנה של 1793 וביקשה לתת הוראות לגוברניון לדחות את הפינוי עד גמר ...

בשנת 1794 הוגשו תלונות לגוברניון ולשלטונות על פרנס הקהלה זליג הול ם ושותפו משה שיפר , שהיו חוכרי מס הבירה , שלא הכניסו את סכום הפקדון גדרוש . השלטונות חקרו ודרשו על הענין והחליטו כי זליג הול ם אינו ראוי להיות פרנס־הקהלה . בקשר לענינו פוטר גם סופר־הקהלה פנחס דיטרסדורף . הילס ודיטרדורף סולקו מתפקידיהם והפיטורין אושרו ע״י הגוברניון 36 ) . בהמשך החקירה נאשמו גם הפרנסים לייבל שנייאר , זוסמן בלבן והרשיל ויטלים , שמעלו בכספי־הקהלה בסכום של 195.000 פלורין . האשמה נמסרה ע״י יוסף צלרמאיר , שהיה רגיל כהלשנית . הנאשמים ערערו וביקשו ארכה עד שהענין יובא למשפט . ועדת־החקירה לא הזדרזה בעבודתה , יצלר־ מאיר הודיע זאת לשלטונות בוינה , שנתנו הוראה לתבוע דין־וחשבון מן הועדה על הזנחת הפעולה ולמנות ועדה חדשה לחקירה בלי משוא־פנים 7 י•) . הגוברניום הודיע שיחיש להביא את החקירה לידי גמר . על תוצאות החקירה אין רמז בתיקי הארכיונים . כנראה הצליחו הפרנסים לטשטש את כל הענין .

התכנית נתקבלה באהדה ע״י גראף גאיסרוק, שהעביר את התזכיר לשלטונות וינה, בהמלצה חמה, בה נתן ביטוי להערכתו החיובית את ברק יוסלביץ, בגלל רגש הכבוד והגאווה שבו 41). אולם מועצת המלחמה בוינה היתה בדעה אחרת על הענין, וחשבה שאין זה לפי כבודה של אוסטריה להשתמש בגיס "מורכב מבחורים יהודים שובבים, הולכי־בטל ונופלים למשא על הוריהם וקרוביהם". "אין לצפות לטוב מגיס חשוד כזה" הודיעה מועצת המלחמה לגוברניום בלבוב — ואין ביכולתה להשתמש בהצעתו של ברק יוסלביץ להקים צבא מתנדבים יהודים" 42). ברק יוסלביץ עזב את לבוב ופנה עורף לאוסטריה וכעבור זמן מה הצטרף ללגיונות הפולנים של דומברובסקי שהיו בצבא הצרפתי.

... ארגון רשת־החינוך נמסר ע״י ממשלת וינא להר ץ הומברג, שהגיע ללבוב מפראג. הרץ הומברג נולד בשנת 1749 בליבן (בוהמיה). למד תלמוד בפראג ובגיל מבוגר התחיל ללמוד גרמנית. אחרי כן למד בסרשבורג ברסלאו, ברלין והמבורג, ביחוד התמסר ללימוד פדגוגי. בשנים 1778 — 1782 היה מורה בביתו של משה מנדלסזון, והשתתף גם בתרגומו "הביאור" לתורה. ...

... העובדה שהיהודים היו מנצלים כל תחבולה כדי למנוע את ילדיהם מביקור בבית־הספר היתה ידועה לשלטונות למדי והם מסרו דו״ח מפורטים לשלטונות בוינה על המצב. ...

... בנובמבר 1795 דרשו שלטונות וינה חיות־דעת של מנהל בית־הספר בלבוב, גרונצנהויזן, בענין התלונות האלו. אולם, הוא התחמק בהצטדקות אישית, שאינו אחראי למצב זה 0). לאמתו־של־דבר היו המורים שקועים באינטריגות בהלשנות ובקטטות ביניהם לבין הומברג מצד אחד, ובינם לבין עצמם מצד שני. היו גם תלונות והאשמות, שהמפקח, המנהלים וחבר־ המורים מקדישים את זמנם לעסקי כספים 10) ולתביעת הוספות למשכורת 11).

כדי להתחמק מן החקירות והמשפטים שהוגשו נגדו, החליט הומברג בשנת 1801 לעזוב את גליציה ולצאת לוינה. כאן מצא במיניסטר הרוזן רוטנהאהן מגן ומליץ, שהעריך את זכויותיו בשטח־החינוך, יהוא הציע להעבירו לקרקא, בירת גליציה המערבית. אילם, לפי הלשנתו של טורנאו פקד הקיסר להחזירו לביבה. הומברג הגיש תעודת־רופא שעליו להשאר בוינה בגלל מחלתו, לשכת־החצר לא קבלה את האמתלא ופקדה עליו לחזור מיד לבובה. הומברג פנה למועצת־הממלכה (שטאאטסראט) ובקשתו אושרה והוא נשאר בוינה, ובזאת נגמרה פעולתו החנוכית בגליציה. השלטונות הכירו שהיא "הואשם ע״י עמו במעשים בלתי מוסריים ובלתי ישרים בתפקידו כמפקח עליון על בתי־הספר היהודיים בגליציה המזרחית" 16). ...

העיריה ערערה נגד הפקודה וטענה שאין הדבר נוגע לה והטפול בענינים אלה, יעמיד את העיריה תחת פקוח משרד־המחוז, בניגוד לתחוקת העיר. אולם, שלטונות וינה אשר יב־22 ביוני 1826 את החלטת הגוברניין מ־13 בינואר 1826 על ריכוז כל עניני היהודים בלבוב ברשות העיריה, והם א. ) פיקוח על חלוקת מס־היהודים וגבייתו; ב) טיפול בתלונות היהודים נגד הממונים; ג) מירשם היהודים הנמצאים בלבוב 5 ). ...

... בלחץ העירוניים והגוברניון נתנו שלטונות וינה הוראות מפורשות לעכב את זרם היהודים ללבוב לאסור נישואי גברים עם בחורות ואלמנות מחוץ לעיר, כדי למנוע את גידול האוכלוסיה היהודית. ...

... המשטרה שכל בני משפחתו מתלבשים אירופאית, אך גם הפעם נדחתה בקשתו. אז הגיש ערעור והוכיח שבנו יצחק לומד רפואה באוניברסיטה בוינה, בנו השני, קארל, עובד בביודמסחר בוינה, שתי בנותיו לומדות בבית־הספר של הנזירות הבנדיקטיניות, הוא וכל משפחתו השתחררו ממנהגי היהודים והוא שנוא עליהם ואינו יכול לדור אתם יחד, וגם בעסקיו הוא קשור בבתי־מסחר שמחוץ לרובע היהודי. בכתב ...

... במקצועות היהודים יש לציין גם שכירים, משרתים, עגלונים וסבלים שהיו ידועים בזריזותם ובישרם 12 ב). לייזר צוקר ויצחק הלפרן היו ידועים כקבלני־עגלונות בקו לבוב—אולמיץ—וינה.

... הסיים הגליצאי הצביע לא-פעם בהודעות אל השלטונות בוינה על המצב הכלכלי הקשה יגס הנסיך מטרניך , שהיה זמן ממושך בלבוב בשנת 1823 בגלל מחלתו הפתאומית , כתב לאשתו , כי גליציה היא ארץ פוריה ועשירה באוצרותיה הטבעיים , אך חוסר הון ואמצעי־תחבורה מעכבים את היצוא , וגורמים להוזלת מצרכים יתרה . אמנם , הנציב הנסיך לובקוביץ , שקיבל לידיו את השלטון בשנת 1826 , ניסה לשפר את המצב ...

... לשכת־החצר בוינה הגיעה למסקנה, שבדעת הממשלה להחזיק את החלק הנאה של העיר פנוי מיהודים. בנוגע לשאלה ב׳ וג׳ הסכימה לדעת הגוברניון. הצעות הגוברניון מ־12 בדצמבר 1828 ומ־26 במרס 1830 — בדבר צמצום האוכלוסיז ז

בחוגי הפקידים בלבוב ובוינה נשמעו בשנת 1813 קולות, שצריך לעשות לשיפור מצבם של יהודי גליציה. יועץ־החצר יוהאן פידלס פון איגלט עיבד תזכיר מקיף, שעיקר מסקנותיו היה, שצריך להוציאם מן ההתבדלות (איזאלירונג), להפיג את חומרת ההגבלות ולהשוותם בזכויות ובחובות ליתר האוכלוסין. ...

... מובן, שנמצאו יהודים טרדנים - שהרבו להביא לגוברניון הצעות בשטח זה. אחד מהם, מנחם שנייאר, הגיש ב־1805 תכנית לעשות את היהודים "לנתינים מועילים ומאושרים". בכוונתו היה לקבל הוצאות־ הדרך לוינה ורשיון לשהות שם כדי להגיש את פרטי־ תכניתו אולם הגוברניון השיב לו, שיוכל למסור לו בעל־פה את הפרטים והם יועברו לשלטונות בוינה. באוקטובר 1805 נמצאה כבר תכניתו בידי יועץ־החצר רייכמן, שמצא בה ענין רב, כי בפעם הראשונה מצא בה "תיאור גלוי ובלתי־מחניף של היהודים ואפים". ...

... להפנות את תשומת־לבם של שלטונות וינה אל בעית התלבושת . ...

... ב) שלמה בן חיים ברוך בריק, נולד בלבוב ב־7 במאי 1790, חי בגרמניה ובוינה ומת בלונדון ב־10 ביוני 1846, כתב סיפור על תולדות חייו "חקירת האמת", בו גם מחקר על מושג האמת (יצא לאור באלטונה בשנת 1838, ואח״כ בוינה, 1841). ספרו השני, "חזיוני ליל״, הוציא לאור בנו יצחק לוי בריק בוינה (1873).

... מיזם כתב ספר ״קנאת האמת״ (וינה 1828) שהוא כעין שיחה בין הרמב״ם ובין מפרשו בעל מרכבת" המשנה, וכתוב ברוח הרציונליזם הטיפוסי של תקופת ההשכלה, מלא השקפות נועזות שהרגיזו גם את שי״ר.

... הקהל לא לפי תשלומי מנדהנרות . ד ) גבית מסי - היהודים וחלוקתם על כל הקהלה . בתשובתה קבעה הממשלה המרכזית בוינה , שענינים אלה נידונו בהצעות לתקנוךהיהודים החדש ולפיכך אין צורך לדון על ההצעות אלא להשתמש בהן כחומר למטרה זו 10 ) . ...

... ״ ומינוי אברהם כהן העלה את חמתם של האדוקים במידה כזו, שהגישו ערעור לגוברניון בחתימת מנהיגיהם יוסף הרש רפפורט, מרדכי זאב אטינגר, יעקב הירץ ברנשטיין, הרש אורנשטיין, שמואל גולדשטרן ומאיר מינץ. ביחוד גבר הרוגז בהיוודע להם שהמטיף אברהם כהן נתמנה רב־הקהלה וישב על כסא הרבנות. עליו ישבו גאונים כקלמן מוורמס, משולם מזלצבורג, דוד הלוי בעל "טורי־זהב", "חכם־צבי" צבי־הירש רוזאניש והאחרון — ר׳ יעקב־משולם אורנשטיין. האדוקים לא יכלו עוד לשתוק והחליטו לצאת ברמה ולמנוע צעד זה. בכתב הערעור, שכנראה היה פרי־עטו של מאיר מינץ, מתואר אברהם כהן כעם־הארץ בתלמוד, שאינו שומר מצוות ומזלזל בדיני התורה. בעצומה שהיו בה מאות חתימות, מחו נגד יסוד בית־הספר. הגוברניון שלח את כתבי־הערעור עם חוות־דעת חיובית של שר־המחוז מיהלבאכר לשלטונות בוינה, שהעבירו את הערעורים למשרד המוסמך בדורנבירן. טירול, בדרישת

... הבקשה לגוברניון בדבר רשיון לבנין "טמפל מודרני" לפי דוגמת וינה ופראג, הוגשה מזמן, ב־20 ביוני 1842. אחרי שהסבירו לגוברניון את המקורות לכיסוי הוצאות הבניה, קבלו ב־18 בדצמבר 1842 את הרשיון ע״י שר־המחיז מיהלבאכר שתמך במשכילים למורת־רוחם של האדוקים. ...

כידוע, הובאו אז לדין רבים מן הפולנים, ביניהם יאן לבנדובסקי וקארול בורקובסקי, שהואשמו בבגידה באוסטריה — ובמהלך המשפטים נודעו לשלטונות פרטים על העזרה שניתנה מצד היהודים לתנועה הפולנית. על יסוד דו״ח המשטרה נעשו בלבוב חיפושים בין היהודים המשכילים 21 א), בחנויות־הספרים של מנדיל בודק ושמואל איגל מצאו עיונים של המהגרים הפולנים בפריס, הענין נראה לשלטונות חשוד וחשוב במדה כזאת, שגראף טאאפה, נשיא משרד־המשפטים העליון בוינה, מסר ב* 25 בינואר 1835 לקיסר דו״ח מיוחד על החיפושים. ...

דרישה כזאת וכי בגלל הצפיפות בערים יש להעביר חלק מן האוכלוסיה היהודית לכפרים, וע״י כך יחוזק הגורם הגרמני, שגם השלטונות מייחסים לכך חשיבות רבה. הנציבות (פילרסדורף ווזאלסקי) צרפה מכתב־ לוי לפטיציה בו אישרה את "התנהגותם הפטריוטית" של האוכלוסיה היהודית ועזרתה המלאה במאורעות והמליצה להעניק ליהודים את ההקלות שבקשו. לשכת־החצר בוינה הגישה לקיסר ב־26 במאי 1848 המלצה להתחשב בפטיציה זו בזמן שיוחלט על הסדר חדש של עניני היהודים בגליציה 24 א). ...

... במשלחת שהשתתף בה גם הרב אברהם כהן יצאה לוינא כדי למסור את העצומה. אולם, לשוא היתה עמלה; השלטונות המרכזיים לא נאותו לבטל את המסים או לעשות וויתור כל־שהוא לטובת היהודים. כל הפטיציות מלבוב, ברודי (19 בספטמבר 1847) טרנופול (1 באוק- טובר 1847), סטניסלבוב (25 באוקטובר 1847), סטרי וסמבור (2 בנובמבר 1847) נשלחו בחזרה לגוביניון ונגנזו ללא כל טפול. ...

... מאורעות וינה ב־13 במרס 1848. הפטיציה על שווי־זכויות. הקמת הגברדיה הלאומית. היהודים במשלהת ובמועצה הלאומית בוינה. צירים יהודים לסיים הגליצאי. הצהרות אחוה של הפולנים והיהודים. הצעת סטדיון על ביטול מס־בשר ונרות. המאבק בין ...

הידיעות הראשונות על המאורעות בוינה הגיעו אל הקהל בלבוב ביום א/ב־19 במרס 1848. המוני התושבים התאספו ברחובות, ביחוד בסביבות הנציבות, והיו במצב־רוח מרומם 1). גם היהודים שמחו על מאורעות וינה, וראו בהם בשורה של תקופה חדשה. הם הופיעו בהמוניהם ונתקבלו בסבר־פנים יפוח^. והפולנים התהלכו שלובי־זרוע עם "אחיהם בני דת משה". בשמחה רבה נתקבלה הודעתו של הנציב סטאדיון על מתן הקונסטיטוציה ב־15 במרס 1848 בוינה 2). ...

... הנציב סטאדיון הבטיח להעביר את העצומה לוינה, אולם חשש שמאורעות לבוב ישפיעו לרעה ...

... ב־6 באפריל 1848 נתקבלה המשלחת ע״י הקיסר והגישה לו את העצומה (הפטיציה). הקיסר הבטיח לעיין בה. המשלחת נשארה בוינה וחיכתה לתשובת הממשלה, שהתקשרה עם הנציב סטאדיון ודרשה את חווררדעתו. ...

... המשלחת, שאליה הצטרפו עוד שליחים מקרקא ובוה השתתף כנציג היהודים הרב ר׳ דב־בריש מייזלש, הגיעה ב־31 במרס לוינה. העיבוד והתרגום של הסטיציה לגרמנית נעשה ע״י עורכי הדין ד״ר זיאמיאלקובסקי, ד״ר אלכסנדר סינקובסקי והרב אברהם כהן, שידע יפה גרמנית, והוא ניסח גם את סעיף 9, בו דובר על שווי־ זכויות של היהודים וביטול מסיהם. ...

... הנציב סטאדיון פעל נגד המועצה הלאומית, שלדעתו הייתה מערערת את סמכות השלטונות. בראותו שחברי הסיים שהוזמנו למושב ב־26 באפריל 1848 התכוננו להחרימו, החליט לבטל את המועצה הלאומית בטענה שהיא מוסד בלתי־חוקי. אולם, הדבר לא עלה בידו, מפני שהגיעה הידיעה מוינה על הענקת הקונסטיטוציה (25.4.1848) שהכילה בסעיף 22 זכות־ פטיציות והקמת חברות ואגודות לכל אזרחי הקיסרות. לפיכך סוכלו החלטותיו והמועצה נכנסה למסלול חוקי. ...

... יים לקידום והפצת״השכלה. בראש המועדון בלבוב עמדו יעקב בודק, אברהם מאהר ויצחק אהרן רוזנשטיין. שם התרכז ה כל הפעולה המדינית וביזמתו נוסדו גם שעורי־ערב בשביל בעלי " מלאכה, שוליות, עוזרים מסחריים ופועלים. קהל האדוקים לא הסכים לפעילות הזאת של הנאורים. ביזמתם יצא לאור עלון־תשיבה נגד מאהר ובודק בשם: "מפרצת רשעים... קול קורא לגלות עדות עצה נבערה, מען זאל נישט פאלגין און צו העדין די פאלשע עצות פון די רשעים וואס זיי האבן געשריבין אין עצה טובה (בשנת מגלזזי הזקן בוגד י בגד, אוכלי הטמא והטהור יחדיו יספו לפ״ק)". בעלון זה חדש ו האדוקים את התקפותיהם נגד הרב כהן שהוא חוטא, אפיקורס וכר, ונגד הנהלת הקהלה, "הטמפל" ונגד הנאורים 16). המשכילים פרסמו כתבות״נגד בעתונים "אלגעמיינע צייטונג דעס יודענטומס" וב״צענטראל־ ארגאן" 17) בוינה, בהם השמיצו את מנהיגי האדוקים הרץ ברנשטיין והירש אורנשטיין והאשימו אותם שיחד עם חוכרי־המסים הגישו פטיציה נגד ביטולם של מס־הנרות ומס־בשר כשר. האדוקים פרסמו הכחשה, שאין להם שום קשר לפטיציה שהיא מעשה מביש של חוכרי מס״הנרות ותומכיהם.

... הממשלה הסכימה להמלצתו, ודנה עליה בישיבתה מ־22 ו״24 במאי 1848. שר האוצר, הברון פיליס קרויס, שהיה יליד לבוב והכיר יפה את מצב היהודים בגליציה, טען כי יש לצפות שהפרלמנט יבטל בקרוב את המסים היהודיים, אולם נוכח המצב הכספי של הממשלה קשה לוותר על הכנסה של 80.000 פל, לשנה. לפי הצעתו החליט הקבינט להמשיך בגביית המסים עד סוף 1848, כדי שהאוצר לא יצטרך להסתבך במשפטי־פיצויים עם חוכרי־המס. הדבר לא היה מנוגד לחוקת 25 באפריל 1848 15), שקבעה זכות הכרעה סופית לפרלמנט, שעמד להתכנס בוינה.

... הפטיציה. המוני האדוקים התפרצו בהתרגזותם ב־23 באפריל 1848 לדירתו של הרב כהן אחרי שובו מוינה במגרש הברנרדינים ונפצו את השמשות באבנים. כש־ באה הפלוגה היהודית של הגברדיה הלאומית והתחילה לפזר את האדוקים, התנפלו עליה ורק בעזרת פלוגת־ צבא הצליחו להשיב את הסדר, לעצור את המפגינים הפורעים ולהביאם לבית־הסוהר. המקרה עורר את האדוקים המתונים להפגש עם ראשי הקהילה בביתו של נתן סוקאל כדי להגיע לידי פשרה. אכן, האדוקים לא רצו לוותר על דרישתם, שהרב כהן יעזוב את לבוב והיו מוכנים רק לתת לו פיצויים. אולם הנאורים דחו את הצעתם והענין לא בא לידי גמר. היחסים אף הוחמרו האדוקים הפריעו גם בהלוויות שהשתתף בהן חזן ה״טמפל" (אבראס) והגבירו את מלחמתם נגד הרב כהן. הפטיציה שרצו להעביר אל הקיסר הועברה לנציבות ונדפסה בתור קונטרס.

... ב־14 במאי 1848 פרסמו ד״ר מאכם אנגל וד״ר לודביג אוגוסט פראנקלא את הפרוגרמה של "האגודה למען הגירה יהודית לארצות הברית" בוינה.

אכן, האדוקים לא יכלו להתפשר עם המציאות, שאברהם כהן היה מקובל על האוכלוסיה היהודית והנכרית. ביהוד, לא יכול היה ברנשטיין, מנהיג האדוקים, לסלוח לו, על שנסע בסתיו 1847 לוינה בראש המשלחת שהגישה את תזכיר הקהלה בדבר ביטול מסי־הנרות והבשר. ברנשטיין אף הציע לו פיצויים אם יוותר על משרתו בלבוב. אך הרב כהן דחה הצעה זו 30). ...

... אחרי מו״מ ממושך עם השלטונות, שהתנגדו להענקת פנסיה קבועה לאלמנה וליתומים, הרשה משרד־הפנים בוינה ב־20 בדצמבר 1849 לקהילה לשלם לאלמנת הר׳ כהן פנסיה כל ימי חייה בסכום של 400 גולדן לשנה, להוצאות חינוך הילדים עד שנת 1860 — 200 גולדן לשנה. ...

... הידיעה על הרעלת הרב הדהימה את כל העיר ־ 3) יהודים ולא־יהודים. הנציב זאלעסקי שלח דו״ח לשלטונות בוינה, ונתן הוראות למשטרה לחקור מיד באופן יסודי. בו ביום נאסרו כמה אדוקים, וביניהם הירש אורנשטיין והרץ ברנשטיין. פילפל התחבא, אך ביום ההלויה נכנס למספרה וביקש לגזוז את זקנו ושערות ראשו. הדבר עורר חשד, והספר קרא לאנשי־ גברדיה שעצרוהו. בתו של הרב ועוזרות הבית הכירו בו את האיש שנכנס לבית ולמטבח של הרב. ...

... בבואו לוינה המליץ סטאדיון על חלוקת גליציה לשתי פרובינציות. תכנית זו נתקבלה ע״י הממשלה והוחלט לבצעה החל מ־1 באוגוסט 1848. אולם המאורעות בהונגריה ואיטליה הכריחו את הממשלה לדחות את הביצוע. בינתים נהגו השלטונות בוינה יחס ליבראלי להמוני־העם בתקוה שיצליחו, עם הנצחון בפיקודו של ראדצקי באיטליה ובעזרת הקרואטים בפיקודו של הגנרל ילאציץ בהונגריה — לחסל את הקונסטיטוציה ולכפות על הממלכה משטר של שליטים. ...

... הדיון על יתר הפרטים הקשורים ישזוי־הזכויות ליהודים לא התקיים בפרלמנט, כי למחרת, ב־6 באוקטובר 1848, פרצו מהומות בוינה, בהן נהרגו מן היהודים: אדולף קאלינסקי, עמנואל אפשטיין, דוד לב. המהומות גרמו למצור וינה ומהפכה נגדית של הפלדמרשל הנסיך ווינדשגרץ. הפרלמנט עבר לקראמזיר והמשיך שם בעבודתו. אולם לא הספיק להחליט בענין האמנציפציה ליהודים. ב־2 בדצמבר 1848 עלה על כסא הקיסר פרנץ יוסף 1 (1830 — 1916) וכראש־ ...

בד15 בוהוחזר זא­לסקי לוינה ונפטר שם אחרי ששה שבועות. בלבו נפוצו שמועות, שהוזמן אל סטאדיון לארוחה ובשתיית קפה שחור הגיש לו סיגר מורעל40). ...

... הלק היהודים בפיתוח התעשיה בלבוב. הסוחרים והחנונים נגד שלטונות העיריה. הבהלת הקהל בשנים 1841 — 1854. העסקן התורני יעקב־יצחק יוטעש כיורשו של הרב ר׳ יעקב אודנשטיין. המשכילים בלבוב. רשת־החינוך, המורים, מוסדות הסעד. אגודה "להפצת החקלאות בין היהודים". הירש ציפר. שאלת רכישת נכסים ע״י יהודים. השתדלות קהלת לביב בוינה אצל שר־הפנים אגנור גולוחובסקי. הקמת ביודהספר למלאכה. שאלת בית־מדרש לרבנים. מאיר מינץ. פעולת "חברת שוחרי תושיה, הטוב והישר". היהודים והבחירות אל הסיים הגליצאי 1861. מרדכי דובס. המאבק נגד תקנון־העיר. יהודי־לבוב ומרד 1863. בעית היהודים והסיים הגליצאי. ...

... גם בקידום הבנקאות תפסו יהודי לבוב את המקום הראשון. דוד ויהושע הורביץ — שעמדו בקשרים עם בנק־רוטשילד בוינה, יוסף קילישר. א. נירנשטיין ויהושע מיזם, הכניסו כספים למסלול המשק בגליציה. יוסח קולישר הוא שיזם את יסוד הבנק האפותיקאי בלבוב (1867), הוא וא. נירנשטיין היו מנהלי הסניף של הבנק הלאומי האוסטרי, ויהושע מיזם היה מנהל הסניף של בנק־האשראי האוסטרי למסחר ותעשיה, בלבוב.

מיכאל וולף הוזמן להוראה עוד בימי הרב א. כהן, בשנת 1841. הוא נולד בשנת 1807 בגביץ׳ (מורביה) ונפטר בלבוב בשנת 1890. למד בישיבתו של הרב ר׳ חיים דייטשמן בטרביטש, אח״כ בתכניון בפראג ובוינה. אחרי גמר לימודיו היה מורה בפרוסניץ ולומניץ. כשהתחילו בשנת 1853 ללמד דת־ישראל בבתי־הספר התיכוניים ובגימנסיות נתמנה למורה־דת, והצטיין באופן הרצאתו ובמרצו. בשנים 1849 — 1857 מילא גם את מקום המטיף ב״היכל הנאורים״ ומשך בדרשותיו את קהל השומעים. מיכאל וולף התעניין גם בבעיות סוציאליות, ועיבד תכנית־ליסוד בשביל מושבות חקלאיות יהודיות בגליציה 15). בתכניתו הציע, בניגוד לתכנית מתקופת יוסף 11, שהיתה מבוססת על התישבות יהודים עניים ומחוסרי־פרנסה, לשתף יהודים אמידים בהתיישבות ולבסס את המושבות בעיקר על חנוך צעירים לחקלאות. כל קהילה צריכה לבחור ילד בגיל 10 — 13 וילדה בגיל 8 — 12, ולשלחם על חשבון־ג לחוה חקלאית בסביבות לבוב, לשם חינוך חקלאי לתקופת 6 שנים. אחרי גמר לימודם, יש ליישבם במושבה ולהעניק להם חלקות אדמה. ...

הנציב גולוחובסקי מסר ב־21 באוקטובר 1853 דו״ח מפורט על שיחתו עם ד״ר מנקם לשלטונות בוינא. וגם הודיע, שקהל ת לבוב החליטה לוותר על הגשת הפטיציה ולהטיל על ד״ר בלומנפלד וירחמיאל מיזם, הנוסעים לוינה בעניניהם הפרטיים, להתקשר עם הקהלה בוינא ולמסור ידיעות על תוצאות המו״מ. הנציב גולוחובסקי העיר את תשומודל ב המשטרה בוינא על הנחיצות לשמור על צעדיהם של מיזם וד״ר בלומנפלד. ...

באותם הימים שהה בוינה דוד הורווייו, חבר ועד־הקהל הבלבוב, לרגלי עסקיו עם בית־רוטשילד בוינה. כשנודע לו על הצעת הקהלה בוינא הודיע עליה מיד במכתב אל פרנס־הקהל ה ד״ר מנקס והדגיש את הדחיפות להכין פטיציה מטעם קהלת לבוב, בה יתואר המצב המיוחד שבגליציה ולהגישה לקיסר בידי 2 שליחים, ד״ר בלומנפלד וירחמיאל מיזם. הוה־ויץ דרש גם לצרף לפטיציה נתונים סטטיסטיים כדי להוכיח שבמשך 5 השנים האחרונות נרכשו מעט קרקעות ומשקים חקלאיים ע״י יהודים. ד״ר מנקס ענה שהנהלת־ הקהלה דנה במפורט על הענין וד״ר בלומנפלד ומיזם אינם מוכנים לצאת לוינה. וכי דבר גם עם הנציב גולוחובסקי שיעץ להמנע משיגור מיופ״־כח לוינה, שאין דעתו נוחה מזה. גולוחובסקי איים, שמיופי־כח שיבואו לוינה יגורשו מיד, אע״פ שהודה שהקהל ה רשאי ת להגיש פטיציות לקיסר. הניב הודיע שימסור למשטרה העליונה בוינה על הענין. אחרי פגישתו עם הנציב התקיימה ישיבת ועד־הקהל ה והוחלט לשאול את הורוויץ, אם אינו מוכן להגיש את הפטיציה בעצמו ...

אחרי הכשלון במלחמת־איטליה (1859) באו שנויים במשטר של אוסטריה, שהביאו גם ליהודים חופש מדיני ואזרחי. החוקים מ־29 בנובמבר, 20 בדצמבר 1859, 10 בינואר 1860 בטלו את הגבלות * הנשואין, התעסוקה במלאכה ובמסחר, גבית־עדות והדגישו את מגמת הממשלה לקבוע את מדיניותה לגבי היהודים ברוח ליברלית. בראש־הממשלה בוינה עמד אגנור גולוחובסקי (מ־20 אוקטובר 1859 עד 15 דצמבר 1860), שרצה לייצב את מדיניות אוסטריה על יסודות של פדרציה, בניגוד למגמת ריכוז השלטון של ראש־ הממשלה שקדמ לו. בעמדתו רכש לצדו את הפולנים, ההונגרים והצ׳חים, אך נכשל בגלל עמדת הגרמנים וחוגי החצר הקיסרי, וכעבור כמה חדשים התפטר, ובמקומו בא שמרלינג, מדינאי ליברלי, אולם אוהד משטר מרכזי מוחלט ברוח ליברלית, כביכול. ...

על יסוד תחוקת 26 בפברואר 1861, שקבעה מחדש "מועצות ארציות" (סיימים) עם סמכות בענינים הארציים הוכרז על בחירות לסיים הגליצאי, שכנוסו נקבע ל־15 באפריל 1861. אולם מן היהודים נשללה זכוו־דהבחירה. נציגי קהלת לבוב, שהיתה עוד בידי הנאורים, נדהמו וכנסו מיד את באי־כח הקהילות בגליציה המזרחית להתיעצות. לפי החלטות הכינוס יצאה משלחת לוינה למו״מ עם הממשלה, בניגוד לקהלת־קרקא שבאי־כחה הצטרפו אל משלחת־הפולנים. המשלחת היהודית הצליחה בהשתדלותה אצל שמרלינג

... 3) ד״ר משה בייזר (1807—1880). גמר רפואה בוינה (1835) והיה רופא בגוחדזיץ׳ בקולומיא ולבוב. עזר גם במרד 31—1830. בשנת 1848 היה חבר המועצה הלאומית בלבדב. גורש כחשוד פוליטי לזולקיב ועד 1850 עמד תחת פיקוח המשטרה. חזר ללבוב ב־1863 והיה פעיל בארגון המרד. הודות להתנהגותו הפולנית הפטריוטית נתמנה ב־1876 לאזרח כבוד של לבוב. השתתף גם בחיים הציבוריים היהודיים. ...

... להשמיט גם את 118 — 126 §§ בפרק ו׳ \ שקבעו, כי רכוש־העיר שייך לאוכלוסיה הנוצרית לבד, ועל העיר לדאוג למוסדות ולבתי־הספר הנוצרים, וכן בענין חלוקת המועצה העירונית לשני ועדים אדמיניסטרטי - ביים — נוצרי ויהודי. כל התיקונים שהוצעי ע״י דובס וד״ר סאמלזון נדחו. בעדם הצביעו רק 6 צירים יהודים. בישיבתה הנד 26 במרס 1866 אשרה מליאת הסיים את התקנון. החלטת הסיים זעזעה את יהודי לבוב ועודדה את הקהלה לנקוט בצעדים נגדיים אצל הממשלה. באפריל 1866 הוגש בוינה תזכיר לראש־הממשלה ע״י משלחת שהשתתפו בה ד׳ ר

... הפולנים ראו בפנית הקהלה אל הממשלה המרכזית בוינה מעשה עוין והעתונות הפולנית ציינה את הדבר "כצעד פרובוקציוני" .

המדיניות הליברלית, התפתחות אמצעי־התחביר וקשרי המסחר ייחדו ליהודי גליציה מעמד חשוב. בחיי הכלכלה, ולא רק במסחר ובנקאות, אלא גם בשטח התעשיה. אמנם רק שכבות מצומצמות הצליחו לשפר את מצבם הכלכלי. ההמונים שפרנסתם היתה על מסחר קמעוני, רוכלות, מלאכה ועבודה שכירה נאבקו קשה על קיומם והיו מוכרחים לנטוש את העיירות ולחפש מחיה בערים, או בעיר הבירה. בגלל העוני וקשיי־פרנסה העדיפו רבים לעזוב את גליציה ולהגר לשאר חבלי אוסטריה או לארצות עבר־לים. בשנים 1870 — 1880 היגרו לוינה, בוקובינה, רומניה והונגריה ומשנת 1881 והלאה נטה זרם ההגירה לארצות־ הברית. תנועת ההגירה היהודית מגליציה הקיפה מספרים אלו: ...

זרים יהודים מערי־השדה עלו ביחוד אחרי המאורעות של 1846, מפחד התפרעות האכרים, הבאים היו חוכרים, בעלי משרפות־יי״ש, סרסורי בעלי־אחוזות שעסקו במסחר, בתעשיה זעירה ובקבלנות או קנו בתים ומגרשים. מאלה ידועים: אגיס, סוקאל, קליין, בר, פרנס (שכר עוד בשבת 1835 אחוזות בפודוליה ׳־׳•), טנר, לנדאו, קימלמן, רוחמיס, שנפלה בלומנפלד, פיפס, רוהאטין. הם תרמו תרומה גדולה להרחבת העיר ובנינה ובקשריהם עשו את לבוב למרכז מסחרי בין המזרח והמערב. ביחוד הצליחו להרחיב את קשרי המסחר מזמן שברודי ירדה מעמדה של עיר חפשית, ורבים מסוחריה, עמיליה ובעלי־ההון עזבו והשתקעו בלבוב בהמשיכם לפת את הקשר הכלכלי עם וינה, גרמניה ורוסיה. ...

... על ריבוי התלמידים היהודים באוניברסיטת לבוב בשנים 1851 — 1870 אפשר לעמוד לפי מספרים אלו, ויש לציין שגם בקרקא ובוינה היו יהודים באוניברסיטה ובאין פקולטה לרפואה בלבוב, הוכרחו הרבה ללמוד רפואה במקום אחר. ...

... החלטת כינוס־הקהלוֹת בענין בית־מדרש לרבנים הזעיקה את מחנה־האדוקים. ב־17 ביולי (י״ז בתמוז) 1878 התאסף בלבוב, בראשות הרב ר׳ צבי־הירש אורנשטיין, כינוס־רבנים, שהחליט לעכב בכל האמצעים את הגשמת בית־המדרש לרבנים. בדעת כינוס־הרבנים היה גם לדרוש שיהודים לא יפנו אל עורכי־דין ורופאים יהודים כדי שלא "יפלו לידי מתקני הדת". הרב ר׳ שמעון שרייבר מקרקא נבחר לבא־כוח הכינוס, ובעזרת יצחק דייטש מוינה ק־יוו להצלי בהשתדליתם בחוגי־ הממשלה בוינה. הרב ד׳ שמעון שרייבר, הרב רצ״ה אורנשטיין והרבי מבלזה הוציאו כרוז אל כל הקהלות, בו קבעו שהחלטת כינוס־הקהלוֹת מזיקה ומסוכנת יותר מכל הרדיפות וגזירות־השמד בספרד. ...

... בה בשנה — 1879 — התקיימו גם בחירות לפרלמנט בוינה. בין היהודים בא הפעם לידי ביטוי הכיוון למען פולין. רוב המנהיגים ב״שומר ישראל" עם ד״ר אמיל ביק בראש, "נקט עמדה שמבחינת האינטרסים היהודיים מוטב להצטרף לפולנים". ...

... לשם מינוי מורים מתאימים בכל בתי־הספר ביחוד בגימנסיות, ניהל ועד־הקהלה מו״מ עם בוגרי בי״ד המדרש לרבנים בוינה שמוצאם מגליציה. וכך נתמנו כמורי־דת ד״ר משה שור, ד״ר ברנהרד האוזנר, ד״ר שפיגר, ד״ר מאיר בלבן, הירש באט, זיגמונד טאובר־ סנס, ד״ר מאיר טאובר, ד״ר לוי פריינד וד״ר שמואל גוטמאן. ...

... ברוך דורגהלם השתלם באומנותו ולעבודתו היה ביקוש גם בוינה, ברלין, פטרסבורג, בודפסט ולונדון. הוא השתמש גם במוטיבים יהודיים, וידועים פתוחי־ הנחושת והכסף שלו "יציאת ישראל ממצרים", "משה", ״עקדת יצחק״, ״דוד וגלית״, ״שמשון״. בשנת 1907 עבר לוינה והתגורר שם עד פטירתו. ...

... ברובעים היהודים השתררה מבוכה ופחד מפני הרוסים. ב־3 בספטמבר 1914 נכנס צבא רוסי אל העיר, ומיד התחילו הקוזקים להתנפל על יהודים ולשדוד מהם שעונים ותכשיטים. חנויות היהודים היו סגורות. ורק אחרי שהמפקדה הרוסית הודיעה על איסור חמור של שוד והפקעת סחורות, נפתחו החנויות, שבעליהם נשארו בעיר. חנויות הנמלטים נפתחו ע״י קרובים או מכירים. ...

... -י ) לעומת זה מוסר ר׳ שמואל־פייביש ב״ר נתן פייטיל בווינה, בספרו "טיטייו ן" ונדפס בספר הדמעות של ד״ר שמעון ברנפלד ברלין תרפ״א ברך ג׳ ע׳ קמ״ט): "ובק״ק לבוב היו באלף וחמש מאות בעלי בתים ומתו ...

" ) בשנת 1775 הסתבכה הקהלה בסכסוך עם השלטונות בגלל התמיכה שנתנה לקהלה סטרי, אחרי הדליקה שגרמה חורבן. כאשר הסכימה הקיסרית מריה־תרזיה לתת תמיכה ליהודי סטרי נפגעי הדליקה כמו לתושבים הבוצרים׳ ערער הגוברניון וטען שאין הצדקה לכך׳ מפני שהיהודים נתמכו ע״י קהלו ת לבוב׳ ברודי וקזימיר. לפיכך ניתנה מוינה הוראה לחקור בחשבונות הקהלו ת על העזרה ההדדית ?0010100110 0:412100 0.3. 1775. במקרים כאלה ...

... על שנאת המורים להומברג מוכיחה העובדה, שבהגישם הצעות ביקשו את השלטונות שלא למסרם לידיו: כמו בהצעתו של המורה צקנדורף מדרוהוביץ בענין התיקונים בחיי־היהודים בגליציה מינואר 1794 (ארכיון מיניסטריון־ 1\7"723.01 031 הפנים וינה 1792-1804, 2580 100־ ?11י.) 23.־711 1793 631.־711 1793 03112160.) 0־ ...

... 0 בנוי היחיד של ד״ר רפופורט, חיים, שלמד רפואה' (1841—1808) בוינה, טבע שם בבית מרחץ. בנותיו 5 1) יורא נישאה לד״ר יצחק גולדשמידט, רופא בברודי; 2) זוסיא, נישאה לד״ר קאשוביץ, רופא, ואחרי מותו לבנקאי מוריצי

... י ) "אחרימותוש ל הרב אברה ם כהי , נתקבל למטי ף ד״ר מורי ץ לונטאל , א ך הנהל ת ה״היכל " ל א הית ה מרוצ ה בו , כ י ל א הי ה מטי ף מנוס ה ול א התמצ א "בסערו ת הי ם הלבובי " הי ה מארי ך בנאומי ו והרצאותיו , ב״וינע ר בלעטדר " ש ל לטרי ס פרסמ ו "ידיד י ההתקדמות " מכתבי־תלונ ה נגד ו ודרש ו א ת התפטרות ו (תוספ ת לגליו ן 15 ע ׳ 139 , 141 (גליו ן 23 ע ׳ 213 — 214 ) ד״ר לונטא ל נענ ה לדרישות , עז ב א ת כהונת ו והתיש ב במושציסק ה כבעל־אחוזה . בשנ ת 1851 הוצע ה משר ת המטי ף לר ב אלבר ט כה ן שהי ה ר ב בעי ר ראדאיני ץ בבוהמיה . והו א דח ה א ת ההצעה . בהמלצ ת שי״ר נתקב ל כמטי ף ד״ר שמוא ל אדלר , שהי ה ר ב באבציי , הס ן (גרמניה) . השלטונו ת ל א רצ ו להסכי ם לקבלת ו מטעמי ם מדיניי ם כפ י שלמדי ם מתעוד ה ש ל משר ד הפני ם בוינ ה : ...

... יצ א לאו ר ע ם הערו ת בצירו ף החו ק ע ל מת ן שמו ת והנהל ת ספרי״רישו ם ש ל היהודים , ע״ י ד״ ר ליא ו גלר , וינה , 1896 .

1 -ב ) מאוריצי לאזארוס נולד בשנת 1831 , נסע לוינה ללמוד באקדמיה לציור והגיע לשם בימי המהפכה , במרס 1848 . בגלל סגירת בתי־הספר הגבוהים , לא יכול ללמוד באקדמיה והוא נכנס לבית־הספר הגבוה למסחר . אחרי גמר לימודיו והשתלמותו בוינה , חזר ללבוב ועבד במוסד בנקאי . כשנוסד בלבוב הבנק האפותיקאי , היה בין מיסדיו , כ־ 40 שנה היה מנהלו . ...

ד״ר לפילוסופיה ומוסמך בית־המדרש לרבנים בוינה. ממייסדי האגודה האקדמאית ״בר כוכבא״ בוינה. משנת 1903 — מורה־דת בגימנסיה השניה בלבוב. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי בחזית האיטלקית. ממארגני "ועד־ העזרה״. אחרי 1918 — מפעילי התנועה הציונית וממנהיגי ״המזרחי״ בגליציה המזרחית. 1923 — 1927 — חבר הסיים הפולני, ב־1927 נתמנה כקונסול פולין בחיפה׳ ואח״ב בתל־ אביב. לקח חלק פעיל בחיים הציבוריים בארץ־ישראל, פרסם מאמרים מדעיים בפולנית, גרמנית ועברית. היבר ספר "דקדוק הלשון העברית", כתב על סלובצקי ייחסו לתנ״ך. איוב והדרמה היונית. ...

... י־דנטומס" בלייפציג וב״צנטרלאורגן" בוינה. המחלוקת נגמרה בהרעלת הרב אברהם כהן, בתו ובנו, ב־6 בספטמבר 1848 (ע״י אחד הקנאים, ברל פילפל). ...

כל הנאספים הסכימו ליסד בית־תפילה גרמני־ יהודי. אבל עמדה השאלה, אם לגשת מיד לבניית אולם גדול, לעריכת מקהלה וקביעת חזן ומטיף, או להסתפק בשכירת אולם ולפעול בממדים צנועים. לבסוף הוחלט להתחיל בבניית "טמפל" (היכל) מתאים לקהלה היהודית בלבוב. נבחרה ועדה, בהרכב ד״ר יעקב רפפורט, אפשטין, קולישר, בלומנפלד, דיבס ורוזנשטיין. כגזבר נבחר מנדל שור, כמזכיר ד״ר גרינברג, כמפקח נתן קולישר וכמנהל מאיר בטשלס (לאחר שנים התנצ"ר ושינה שמו לבאצבסקי). באותה ישיבה התחייבו הנוכחים להשתתף במפעל אוסף הכספים בסכום 1800 זהובים (גולדן). מסכום זה תרמו פישל דובס ובניו מאתים זהוב. בהתיעצות דנו בסדר־ התפילה, אך החליטו לשאול בעצתם של המטיף מנהיימר בוינה וד״ר זאכס בפראג. נקבע גם תקציב שנתי של 1800 זהוב. ...

... כמטיף־משנה ודרשן בפולנית נתמנה ד״ר שמואל גוטמן. הוא נולד ב־1864 בבית-עניים, בגיל צעיר השיאוהו הוריו, ובהיותו בן 27 שנה התגרש מאשתו ונכנס לגימנסיה בראוּץ ובלבוב ועמד בבחינות־הבגרות (1893). נסע לוינה ולמד בסמינריון לרבנים וקיבל תואר ד״ר וסמיכות לרבנות, וחזר ללבוב. כאן נתמנה כמטיף בבית־הסוהר ומנהל ומורה־דת בבית־הספר של הקהלה. בעבודתו היתה לו הזדמנות לשאת דרשות

... וב־28 בו חזר ד״ר גוטמן ללבוב וקיבל בחזרה את משרתו. הרב ד״ר קארו לא חזר מוינד. ונפטר שם בגיל 70. בוינה מתו עוד אחדים מחברי הנהלת ה״היכל״, שהתישבו שם בזמן המלחמה: יונה אהרליך, הרמז דטנר וויקטור מנדרחוביטש. חברי ההנהלה שחזרו ללבוב הם רוכמיס, אפל, אשכנזי, קרל שטנד וד״ר ואססר.

... עוד לפני גמר המלחמה הועבר ארונו של הרב ד״ר קארו מוינה ללבוב וד״ר גוטמן נשא הספד בזמן קבורתו. ...

חסידי טשורטקוב בלבוב עמדו כל השנים במלחמה עם חסידי בלז. היתה זאת מלחמה חרישית בין שיטות בלז וטשורטקוב. חסידי בלז לחמו בקולי־קולות וב״חרמות" נגד כל חידוש, מפני ש״חדש אסור מן התורה", הרי נעשו מצד אנשי קלויז־טשורטקוב כל המאמצים למנוע חילול־השם, והם עשו את מעשיהם לפי הוראות האדמו״ר מטשורטקוב, שהתגורר בימי המלחמה בוינה ובו התיעצו בדואר או ע״י שליחים מיוחדים. אמנם הדבר פגע בחסידי בלז, שלא יכלו להשלים עם דרכי "המלחמה" של חסידי טשורטקוב, שנימוסם ומתינותם היו מנוגדים תכלית ניגוד לשיטתם. ...

מסיבות חסידיות בקלויז־טשורטקוב הצטיינו בשמחה פנימית. שיחות הרב מטשורטקוב בשבתות, בחגים וביומא דפגרא — נשנו ונלמדו במסיבות על כוס משקה של "לחיים" לפי המסורת; בסעודת־מצוה או בסעודה־שלישית של שבת היו מספרים סיפורים מאלפים של ר׳ ישראל מרוז׳ין ושל האדמו״ר הראשון לבית טשורטקוב ועל הנהגות ר׳ ישראל מטשורטקוב ופרטי חייו בגולת וינה. בשנת 1923 בא הרבי ר׳ ישראל בפעם הראשונה אחרי מלחמת העולם לביקור בלבוב, בדרכו לטשורטקוב. אלפים מחסידיו ומעריציו באו מכל קצוי פולין לגליציה לקבל את פני רבם, והיתה זאת הפגנה עצומה. הרבי הזקן, העדין והאציל, עשה רושם על כל רואיו. באולם הגדול בבית־החרושת של חסידו ר׳ משה גריפל ברחוב לעגיונוב התאספו חסידיו, וניגשו אליו אחד אחד, ובידיהם הפתקאות (קויייטעל). לשפוך לפניו את שיחם, שמחתם וצרותיהם. הוא קיבלם באהבה ובחדוה, קורא ומעיין בכל פרט ושואל ומשיב ומברך את כל אחד. אח״כ קיבל הרבי משלחות מטעם הארגונים השונים שבעיר: ההסתדרות הציונית, "המזרחי", "האגודה", הנהלת הקהלה וכר. בצאתו את לבוב ליווהו המונים בטקס־פרידה רב־רושם.

... י״ל מיזס, שנולד בלבוב בשנת 1798, היה אחד מאנשי הפולמוס הקיצוניים שנלחם בחסידות בחריפות יתירה. בספרו ״קנאת האמת״ (וינה, 1828) התקיף את מבצר החסידות השנואה עליו, בהביעו דעתו בעד תקונים בדת, והרבה לדבר על הצורך בתקון של סדרי התפלה בישראל ובביטול אמירת הפיוטים, ועוד כהנה. הוא היה מטיף למלחמה נגד האמונה ברוחות, בשדים

... מבלז, נולד בגליציה בשנת 1906, למד בוינה יחד עם החזן ישראל מייזלס מלבוב אצל החזן הנודע יהודה ליביש מילר. כיהן כחזן בסטניסלב, בעל בריטון לירי. קיבל סטיפנדיה ולמד בקונסרבטוריון. יהודי ת״ח ומשכיל. בביהכנ״ם "גל־עד" בלבוב כיהן כחזן בשנים 1935 — 1937. משם עבר לרוטרדאם. עם כיבוש העיר כיבוש העיר בידי הנאצים נשלח עם אשתו ושני ילדיו למשרפות ההשמדה אשר בפולין. ...

יח. יהושע השיל (פיצ׳י) אברס (1820 — 1896) פיצ׳י אברס היה חזן ומלחין גדול. בעודו ילד בן שש הראה כבר נטייה חזקה לנגינה וזמרה בבית־ הכנסת של יוסף פרל, היה חזן בטרנופול בשנים 1837 — 1844, שנים אחדות למד בוינה אצל זולצר, בלבוב אצל החזן הידוע מודל ואצל בצלאל אודיסר. כתב יצירות בנוסח האמנים האיטלקים העתיקים. בלבוב יכול היה לפתח את כשרונו החזני־מוסיקלי. אברם כתב שורה של יצירות ורציטטיבות ושמו התפרסם בכל העולם. ביחוד הצטיין בקול־יחיד שלו, קול בריטון, ובסגולות ויתרונות של קול באס פלאי. יש שהיה יורד בקולו לדיוטא התחתונה של הטונים ...

... משה היה ת״ח מובהק. חשקו לחזנות היה גדול, עד שהלך רגלי ללבוב כדי לראות ולחסות בצל החזן הגדול ברוך שור. בן עשר נתקבל אצל שור וש ר אצלו׳ כמשורר שמונה שנים. כהונתו הראשונה כחזן היתה בלבוב, בביהכנ״ס ,.אור הישר מפרשי הים" במשך כשנתיים. עבר לבודפשט וכיהן שם כחזן שנתיים. בביהכנ״ס "גמילות חסדים" אשר בוינה. ברובע ה־17, כיהן שמונה שנים. בעל טנור יפה ...

... מלבוב עבר לוינה ובמלחמת העולם הראשונה היה במצוקה והקהל שלחה לו תמיכה. נפטר בוינה בשנת 1927. כא. פנחס מינקובסקי

... אלתר קיממר, יליד לבוב, היה ילד־פלא בקטנותו, נתקבל כמשורר אלטו אצל החזן זישה הרר. ברם, אחרי חילופי קולו בטנור ירד באיכותו. למד בוינה, עבר ליוגוסלביה וכיהן שם כחזן. עם שואת הנאצים נעלב מן החיים. ...

... בעודנו נער שר אצל זישה הרש בתור אלטו, וקולו התחלף לטנור. למד מוסיקה בקונסרבטוריון בלבוב. ב־1929 עבר לוינה והמשיך ללמוד שם בקונסרבטוריון את מקצועות המוסיקה, ואצל מילר למד חזנות. היה חזן בביהכנ״ס הקט! "מקדש מעט" אשר ברובו השני בוינה, אח״כ בפרשבורג ודברצין. ב־1937 קיבל צו גרוש מטעם שלטונות המדינה. עבר לאנגליה, כיהן בסאותפורט כחזן במשך שלוש שנים והוזמן למנצ׳סט לביהכנ״ס הגדול. משם עלה לא״י ומכהן כעת בתור חזן בבית הכנסת "ישורון" בירושלים. ...

... למבקר הראשון מנתה הממשלה את המלומד אינו צינץ טסלר׳•), ואת מקומו מלא בשנת תקמ״ח הר׳ אהרן פרידנטאהל מירוסלב 0)׳ ובחדש מרס תקמ״ט כבר ישב שם הר׳ הרץ הומברג׳ שהורשה אז להדפיס את הספר "נעימה קדושה" (לבוב תקמ״ט)׳ ובמקומו בא המלומד האן׳ ותהי המשרה בידו עד שנת תקס״ו, כשהעבירו את לשכת־ הבקורת לוינה עיר המלוכה 7). ...

... ״1) אהרן כהן מלבוב הגיש בשית 1815 בקשה להרשות לו להקים בלבוב ביודדפוס עברי. ביוני 1816 הסכימו השלטונות המרכזיים בוינה לבקשתו ונתנו לו רשיון להקים בלבוב בית־דפוס עברי וגם הרשו לו להדפיס "ספרי תלמוד". •:'ארכיון מיניסטריון־הפנים בוינה: ...

... בהיות ו מתקדם , הותק ף ע״ י האדוקים , שבד ו עלי ו כ י "הני ח תפילי ן בראש ו ש ל כלב " ועיש ן בשבת . נפט ר בוינ ה בשנ ת 1918 (פרטי ם נוספי ם עליו , ראה : י . כנעני , "מש ה שולבוים" . "לשוננו" , ירושלי ם תרצ״ג) . ד״ ר ג.] . ...

... ! '• 2 ) הר ב א ל ע ז ר ה ל ו י הורוביץ , האבד״ ק ש ל וינה , אומ ר בהסכמת ו להוצא ה ז ו : "עלינ ו לשב ח ולהל ל להרבני ם המדפיסי ם הלל ו ע ל מפעל ם הטוב , אשריה ם שזכ ו לזכו ת א ת הרבי ם בהדפס ת התלמו ד בתבני ת קטיה , כ י רבי ם נפש ם חפצ ה בכמ ו זה.. . והנ: י למבוקש ם להסכי ם ע ל יד ם ולגדו ר גד ר בעד ם למע ן ל א יבוא ו אחרי ם לעשו ת כמתכונת ם וכתבנית ם במש ך הזמ ן אש ר גבל ו הרבני ם הגאוני ם שקדמוני" .

לעבודת ההיסטורית הגיעה בלב ן מתוך הכרתו הלאומית־הציונית. החל משנות השמונים של המאה הי״ט השתרשה בקרב הנוער הלומד וקנתה אוהדים רבים — התנועה הציונית, שכיוונה אותו לטיפוח התרבות היהודית. בחורי בית־המדרש עזבו את ד׳ האמות של ההלכה והתמכרו ללימודי־חול באוניבר- סיטאות של וינה וברלין׳ ובהשפעתם מצא גם הנוער הלומד בגימנסיות את הדרך חזרה ליהדות. בחוגים חשאיים של סטודנטים למדו עברית, תולדות ישראל ותרבותו. הרומנטיות שבתנועה הציונית המריצה את הנוער היהודי לא רק לעבודה ארגונית לאומית, אלא גם להתעמקות במקורותיה של היהדות ותולדותיה. ...

1 " ) באיתו הזמן הגיש יצחק דייטש מוינא שראה עצמו נציג היהדות החרדית באוסטריה—הונגריה והשתדל להבליט את נאמנותם של החרדים לדינסטיה ואת מהסכנותם של הנאורים תזכיר, לקיסר פראנץ־יוסף 1 בו ביקש בשם יהודי גליציה לבטל את ההגבלות של כשר בעלות־נכסים. ...

... חלק המשפחה עם יא ן רייצם בראש עבר בשנות ד״ר ליאון רייך השבעים של המאה הי״ט לוינה והצליחו בעסקי בנקאות. הם רכשו את רוב המניות של חברת־הטי־ם הוינאי והרויחו הון רב. בעד זכויותיה למען שכלול התחבורה העירונית העניק לה בשנת 1909 הקיסר פרנץ יוסף 1 את התואר בארון. ...

... מוינה מועיה ...