Fishel Dobs

מספר יהודים התעסק בעמילות והחזקת מחסני־ סחורות. כבעלי־חנויות גדולים היו ידועים צדוק בלבן וגעצל, שסיפקו סחורות־אופנה לאצילים פולניים מגליציה ופולין. היו גם ספקי־צבא יהודים, בהם ידוע יצחק־זאב רפפורט, סיטונאי טבק, תבואות ומלח. השלטונות העריכו את פעולתו המשקית ותמכו בו כאשר חיים האיניש, מלבוב, הלשין עליו והוכיחו שהטענות נגדו אינן נכונות וכי הסוחרים היהודים מלבוב מביאים תועלת למדינה 13 ב) כספקים, סיטונאים וחרשתנים. באותה תקופה השתתפו כמה מיהודי לבוב בפיתוח התעשיה והקימו סדנאות ואת בתי־החרושת הראשונים, ביניהם בתי־חרושת לליקרים של ליב מימלס ופישל דובס, באצ'לס ומרגליות. בית־בישול־ בירה של ברונר מלבוב. גם טחנות־קמח גדולות ניסדו על ידי יהודים.

... פיש ל דובס, ממניח י היסו ד ש ל ההעשיה, אי ש נבו ן ומעשי, עש ה הרב ה להסדר ת עניני־צדק ה שהי ו מוזנחי ם ועזובים. ...

... בין חברי־הועד נבחרו: יהושע מאיר גולדבאום (מותיקי האופוזיציה בשנים 1817 — 1820), פישל דובס ודוד הירש סוקאל, מאיר ירחמיאל מיזם, ליב שטרנ־ קלאהר, כולם משכילים מתונים ומקובלים גם על האדוקים. הם נתמכו ע״י מנהל־המשטרה ריטר פון־ סאחר־מאסוך שהיה מעונין בעלית האינטליגנציה לשלטון בקהלה. הועד ניהל מדיניות מתונה ונזהר מצעדים חריפים לגבי האדוקים והחסידים. פעולתו היתה: ריאורגניזציה של בית־החולים שהיה במצב ירוד מאד; סידור המסים וארגון מוסדות הצדקה.

כל הנאספים הסכימו ליסד בית־תפילה גרמני־ יהודי. אבל עמדה השאלה, אם לגשת מיד לבניית אולם גדול, לעריכת מקהלה וקביעת חזן ומטיף, או להסתפק בשכירת אולם ולפעול בממדים צנועים. לבסוף הוחלט להתחיל בבניית "טמפל" (היכל) מתאים לקהלה היהודית בלבוב. נבחרה ועדה, בהרכב ד״ר יעקב רפפורט, אפשטין, קולישר, בלומנפלד, דיבס ורוזנשטיין. כגזבר נבחר מנדל שור, כמזכיר ד״ר גרינברג, כמפקח נתן קולישר וכמנהל מאיר בטשלס (לאחר שנים התנצ"ר ושינה שמו לבאצבסקי). באותה ישיבה התחייבו הנוכחים להשתתף במפעל אוסף הכספים בסכום 1800 זהובים (גולדן). מסכום זה תרמו פישל דובס ובניו מאתים זהוב. בהתיעצות דנו בסדר־ התפילה, אך החליטו לשאול בעצתם של המטיף מנהיימר בוינה וד״ר זאכס בפראג. נקבע גם תקציב שנתי של 1800 זהוב. ...