Jewish Quarter of Lviv

... ליפות בירידים שמחוץ לעיר לבוב. הסוחרים הנוצרים, שבעתים הפסידו את השוק המזרחי עם כיבושי התורכים, רצו להוציא את שכרם בהפסד היהודים ולתפוס את מסחרם. בשנת 1497 הצליחו לאסור על יהודי הפרבר את המסחר בסחורות מסויימות. אולם, באותה שנה, כשהגישו למלך יאן אולברכט את זכויות העיר לאישור, הכיר בזכותם של היהודים והרותנים המתגוררים בפרברים ליהנות מכל זכויות מסחר חפשי ומכירת סחורות, מפני שהיו נושאים בעול המסים של העיר. בשנת 1498 התנפל ההוספודר המולדבי סטפן על רייסין, והגיע עד לבוב. פרברי העיר נהרסו, העיר התגוננה וסטפן הוכרח לסגת במאי 1498. אולם השקט לא ארך זמן רב. ביוני 1498 פלשו שוב הטאטדים, ובסתיו הגיעו התורכים אל העיר, ואע״פ שלא הצליחו לכבוש את העיר, סבלו הפרברים נזקים גדולים. בתוך העיר נהרסו מטעמי בטחון הבתים ברובע היהודי, שהיו סמוכים לחומת העיר. בשנים 1498 — 1500 סבלו יהודי לבוב הרבה מידי הצלבנים שעברו דרך רייסין. אולם הפעם לא עשתה עירית לבוב כלום לשם הגנתם כאשר היה בשנת 1463. המצב הוחמר עד כדי כך שהמלך יאן אולברכט נתן הוראה לעיריה להגן על היהודים מפני התנפלויות הצלבנים. אבל העיריה לא קיימה צו זה.

... גם הקהילה בתוך העיר התפתחה, ביחוד אחרי השרפות הגדולות בשנת 1527, 1571. בשנת 1550 נמנו ברובע היהודי 20 בתים עם 352 תושבים, דבר המוכיח באיזו צפיפות היו היהודים מתגוררים בתקופה הזאת. אך בשנות 1580 — 1582 הצליחו היהודים לקנות מגרשים חדשים ולהרחיב את שטח מושבם. ...

... בתקופה זו חלה התפתחות גדולה במסחר ,.הפרנקים" ובגידול הישוב היהודי. היהודים המגורשים מארצות המערב ורנ ה באו ללבוב. מספר הבתים עלה, וכמעט בכל שטח פנוי ברובע היהודי נבנו בתים. ריבוי האוכלוסין גרם שוב להחרפת היחסים בין העירונים והיהודים.

יצחק היה כשרוני וזריז בעסקיו. הוא עמד בקשרים כספיים עם קונסטאנטי קורביקאט, שהיה מעשירי הדור. ר׳ יצחק הלווה בריבית בג ד שטרות ומשכנתאות, את כספו הוא וסכומים שקיבל מעירונים עשירים. אצילים ואנשי כמורה. מלבד עסקיו הכספיים חכר גם הכנסות: מכס, מסי־כבישים של המדינה והעיר, טחנת קמח, וסחר בסחורות־המזרח. עסקיו הקיפו הרבה ענפי כלכלה במשך ימי חייו. הוא עלה לעושר, היה מכובד על היהודים ועמד בקשרים אמיצים עם נכבדי־המדיבה. מפני כבודו לא חייבוהו להישבע במשפטים לפי נוסח השבועה היהודית אלא הושבע כאזרח־העיר. בעסקיו עזרה לו אשתו חוה׳לה שנקראה בפי העם "בוגאטא" או "פאני" (גברת). היתה לו השפעה בחצר המלך זיגמונט־אוגוסט והוא שעזר לו גם בשנת 1571 להשיג את הבית שעל גבול הרחוב רוסקא והרובע היהודי, ...

... היהודים הניצולים ברחו מערבה ורבים מהם הספיקו להגיע ללבוב לפני המצור. כאן מצאו מפלט בקהל ה בצפיפות רבה. הרובע היהודי הכיל רק שני רחובות ובהם ארבעים ותשעה בתים ורובם בעלי חזית של שני חלונות ברוחב של 7 אמות. מכיוון שמספר הפליטים הגיע לעשרות אלפים, הם אוכסנו בקהלה בחוץ־לעיר, מסביב לבית הכנסת הגדול, שנבנה מחדש בשנת 1632.

... ב־23 בנובמבר 1703 (ג׳ כסלו תס״ג) אירעה התפוצצות של מחסן אבק־שריפה שנמצא בתוך הרובע היהודי (בואימוב) הרבה בתים נהרסו ו־36 יהודים נהרגו, וביניהם המגיד ר׳ שמרל כץ 0), המנהיג ר׳ נפתלי הרץ בר׳ יחיאל רובל׳ הדיין ר׳ אשר בר׳ ראובן 7). טרם הספיקו היהודים להתאושש ואסון חדש בא עליהם: בשנת 1704 הסתערו השבדים וב־6 בספטמבר כבשו את העיר. הפרברים ותושביהם היהודים היו שוב הראשונים לסבול והקהלה בחוץ־לעיר הושמדה לחלוטין, פליטי הפרברים נמלטו לרובע היהודים בתוך־העיר והצטופפו ברחובות. לפי דברי סופר־הזכרונות חודינצקי 8), השתתפו היהודים במרץ רב בהגנת העיר. יהודי אחד נהרג בשעת ירייתו בתותח על עמדות האויב. השבדים כעסו על היהודים שהשתתפו בהגנה והחליטו להתנקם ...

תנאי החיים של היהודים היו קשים מכל הבחינות. ברובע היהודי בתוך־העיר היו 49 מגרשים, ואחרי מאורעות המלחמה, בראשית המאה הי״ח, לא היתה אפשרות לשכן את היהודים ברובע, ביחוד עם רבוי מספר הפליטים שנמלטו מן הכפרים, והיהודים התחילו בהכרח לשכור דירות ברחובות הסמוכים לרובע (רוסקא, שקוצקי, סרבסקא, באימוב) החנויות היו מפוזרות בכל העיר, ואפילו בביתו של המלך, ברינק 10, עסק יהודי במכירת דבש. ...

... העירונים התמרמרו, כי מספר החנויות היהודיות הלך וגדל, ובשנת 1738 נמנו 71 חנויות בלתי־חוקיות מחוץ לרובע היהודי. הם השיגו מידי המלך פקודה שמסרה את סידור הענין לועדה מיוחדת, ואחרי משא־ ומתן נחתם ב־21 ביולי 1740 בין היהודים והעיריה הסכם, בו התחיבו היהודים לעסוק במסחרם בהתאם לחוזה משנת 1592. אך הואיל ובהסכם לא פורש במיוחד שעל היהודים לפנות את חנויותיהם בעיר, לא נסוגו.

... עם העיריה ואגודות בעלי־המלאכה בענין זכותם לגור ולסחור בתוך העיר. כאמור, היו ברובע היהודי רק 49 מגרשים וההצטופפות הלכה והחמירה מיום ליום. ...

... היה מקרה, שצפורה פרשלין פנתה בספטמבר 1775 בבקשת זכיון לתחנת דואר ברובע היהודי, בנמוק שגם בפראג היתה היהודיה פרל טאויסיגין מחזיקה בתחנת הדואר היהודית. אחרי שהגוברניון מסר חיות־ דעת, הסכים משרד הדואר בוינה ("אבער־פאסט־ אמט״) ב־21 בדצמבר 1775 להקים בלבוב תחנת דואר יהודית 8) בגלל חליפת־המכתבים הרבה בין היהודים. ...

השלטונות אמנם השאירו גם יוצאים מן הכלל: סיטונאי סחורות־חו״ל שהונם הגיע לסכום 30.000 או 40.000 גולדן היו רשאים לגור מחוץ לרובע היהודי,

העירייה לא ראתה בעין־יפה את מעבר היהודים לרובעי הנוצרים. בינואר 1818 התלוננו העירונים בפני השלטונות שיהודים שוהים בעיר מתחתנים, ומהווים סכנה כלכלית. אולם, השלטונות דחו את ההאשמות ואת הדרישות כמוגזמות. להיפך, מספר סוחרים יהודים שהצטיינו־ בנקיון וסדר, החליפו את לבושם היהודי והתנהגו באורח־חיים דומה לשאר התושבים, קבלו בספטמבר 1818 את הרשות לגור בעיר, מחוץ לרובע היהודי 10).

פגע ביהודים מאד. העידיה והנציבות לא הסכימו להרחבת הרובע היהודי מחוץ לתחומו 28). ...

... ה. קלויז "חב״ד—ברסלב". ברחוב פלטבנה מספר 4, לא הרחק משוק־הדגים הסואן, בלב הרובע היהודי ומאחורי בית־הכנסת "חדשים", נשמע

... 16. ויינלז ישראל. סופר והיסטוריון, חוקר תקופת ההשכלה העברית בגליציה. פרסם דבריו בעתונות פולין וגם בהוצאות "ייוא". נרצח בעברו את ״שער המות״ — גשר מסילת־הברזל זאמארסטינוב־ זולקיבסקה — בימי השוד והרצח ההמוני (שארכו למעלה מחודש ימים) בשעה שהעבירו את יהודי לבוב ל״רובע היהודי" (שבתחילה נקבע בין רחובות קזימיר־ זובסקה—קליפארוב). בדצמבר 1941. ...

... 56. ד״ר שאף מקס. עסק ן רב־פעלים בשדה החינוך היהודי. בלבוב כניה ו "אבי היתומים". מנהל בית^היתומים היהודי ברחוב יאנובסקה. פעל כסגנו של ד״ר לנדוי במחלקת הסעד לנצרכים ב״רובע היהודי״ עד אוגוסט 1942. היה חולה ולא חס ע ל כוחותיו שהלכו ונחלשו. בין התקפות־לב תכופות היה בא אל המשרד שברחוב ברנשטינה 14, כדי לעזור מעט בתוך ים העוני והסבל מסביב. הוצא באוגוסט 1942 לבלז׳ץ. ...