Ruska Street

... זיגמונט אוגוסט היה שומר במיוחד על זכויות היהודים שהיה זקוק לשירותם: רצה יצחק בן נחמן (נחמנוביץ) לבנות בית ברחוב היהודים על שטח הגובל עם רחוב רוסקה שהוא מחיץ לרובע היהודי. המגרש ברחוב רוסקה השתייך לאלמנה נוצרית שלא רצתה למכרו אפילו במחיר גדול. המלך ציווה בשנת 1571 במכתב אישי לעירית לבוב להפקיע לכל הפחות את מחצית המגרש ולשם סדור הענין שלח את פקידו

... באמצע המאה הט״ז כבר היתה הקהילה בתוך העיר מבוססת ומספר תושביה לא היה פחות מאשר בקהילה מדזרדלעיר. השטח השתרע מרחוב בלאכארסקה (מפינת רחוב רוסקה) בככר החלפנים ובחלק העליון של רחוב בוימוב. הרובע היהודי (פלאטע א יודאאורום) היה מובדל מהעיר ע״י שער, שנסגר בשעות הלילה, בזמן תהלוכות נוצריות וגם בשעת פרעות אנטי־ יהודיו־ת. ליהודי העיר היה בית־כנסת. ...

... נגמר רכישתו ע״י יצחק בסד 1500 זהובים והוא קיבל את זכות הקנין, ב־24 במרס 1581 השיג את רשיון המלך. באותה תקופה הקימו הפטדיצים וחוגי העשירים — כגון: קאמפיאן, אברהמוביץ, משפחת בוימוב, לורנצוביץ, — בנינים מפוארים בסגנון הרנסנס שנבנו ע״י הבנאים והאדריכלים האיטלקיים פיטרו די בארבונה, פטרום איטלוס ופאילוס איטלוס. פאולוס בנה את הכנסיה הרותנית (צערקיעו וואלאסקא) ברחוב רוסקה, שהצטיינה בסגנון הרנסנס, ואותו הזמין ר׳ יצחק לבנות בית־כנסת על המגרש שעליו עמדה פעם "תחנת הסוס". פאולוס הקים את הבית בסגנון גוטי וסיים את הבנין בשנת 1582. בזמן הבנייה השתדל יצחק להשיג גם את רשיונו של הארכיהגמון סולוקובסקי, כדי למנוע סכסוך נגד החלטות הסינוד. אולם למרות כל ההשתדלות וההמלצות לא רצה הארכיהגמון לתת את הסכמתו, כדי שלא יבוא בסכסוך עם החלטות הסינוד. למרות זאת סיים יצחק את הבנין. בחזית הככר בנה בשבילו פאולוס בית־מגורים (בלכרסקה 27) והכניסה לבית־הכנסת היתה רק דרך מעבר ביתו. ד׳ יצחק הרשה, כמובן, שהמתפללים יכנסו בשעות התפילה דרך ביתו לבית־הכנסת, אך כלפי חוץ היה הבית בית־תפילה פרטי של משפחת ר׳ יצחק.

... נבנו בתים מספר, מביתו של נחמן בן יצחק עד רחוב רוסקה סללו כביש, הרחובות תוקנו ושופרו. באיתה ...

יצחק היה כשרוני וזריז בעסקיו. הוא עמד בקשרים כספיים עם קונסטאנטי קורביקאט, שהיה מעשירי הדור. ר׳ יצחק הלווה בריבית בג ד שטרות ומשכנתאות, את כספו הוא וסכומים שקיבל מעירונים עשירים. אצילים ואנשי כמורה. מלבד עסקיו הכספיים חכר גם הכנסות: מכס, מסי־כבישים של המדינה והעיר, טחנת קמח, וסחר בסחורות־המזרח. עסקיו הקיפו הרבה ענפי כלכלה במשך ימי חייו. הוא עלה לעושר, היה מכובד על היהודים ועמד בקשרים אמיצים עם נכבדי־המדיבה. מפני כבודו לא חייבוהו להישבע במשפטים לפי נוסח השבועה היהודית אלא הושבע כאזרח־העיר. בעסקיו עזרה לו אשתו חוה׳לה שנקראה בפי העם "בוגאטא" או "פאני" (גברת). היתה לו השפעה בחצר המלך זיגמונט־אוגוסט והוא שעזר לו גם בשנת 1571 להשיג את הבית שעל גבול הרחוב רוסקא והרובע היהודי, ...

בזמן ביקורו של אוגוסט השלישי בלבוב ב־11 בפברואר 1735, השיגו ממנו צו, בו הוטל על היהודים בחומרה יתרה, לפנות את הרחובות מחוץ לרובע היהודי. אכן, ניתן להם למכור סחורות עוד במשך שנה שלמה ברחוב רוסקא. ...

בלבוב הותר ליהודים להתגורר ברובע היהודי וגם ברחובות רוסקה, שקוצקה (סרבסקא) באאימום ונובא. והוכרחו לעבור מיתר הרחובות לשטח זה. ...

... בראשית חמא ה הי״ט התגבש מצב זה: היהודים היו רשאים להתגורר בלי הגבלות בפרברי קרקא וזולקיב, וכל דרי שאר השכונות היו צריכים לעבור לשם. בתוך־העיר הותר ליהודים לגור, אך נאסר עליהם לקנות בלי רשות בתים ברחובות שקוצקה, רוסקה, סרבסגה, אוליצא נובה, והסמטאות הסמוכות מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שבעלי הבתים היו חייבים להם סכומים בערכו של הבית 6) החזקת חנויות בתיך־ העיר היתה. מותרת ברחובות רוסקה, שקוצקה וסרבסקא.

... בהתפוצצות במחסן הנשק ע״י חומת־העיר בגיטו ב־23 בנובמבר 1703 ופלישת השבדים בשנת 1704 נהרס מספר הבתים בגיטו וליהודים לא היה פשוט מקום לגור בו. מסחר היהודים הלך וגדל והיה מחסור במחסנים וחנויות. אכן, בשנת 1708 קבעה הבקורת שנעשתה ע״י השלטונות, כי שוק־העיר (רינעק) ואפילו בית המלך (מס׳ 10) בכלל, מלא חנויות של יהודים ולא רק בחצרות אלא גם בחזית הבתים. ברחוב רוסקא אין בית שאין בו ליהודים דירות וסדנאות. ...

... היהודים ערערו בפני השלטונות בוינה והענין נמשך עד 1793. השלטונות המרכזיים בוינה פרסמו ב־12 בדצמבר 1793 וב־1 במאי 1797 שתי תקנות: א) מותר ליהודים לגור בעיר רק ברחוב היהודים, זארוואנסקא ורוסקא ובפרברי קרקא וזולקיב. ב) יהודים בעלי־הון העוסקים בממכר סחורות מאוסטריה רשאים לגור מחוץ לגיטו, אולם רק באישור ,.לשכת־החצר " ("האפיקאנצליי"). התקנות חודשו גם בשנת 1804 וגט בשנת 1811 ובסוף — פונו היהודים מן הרחובות האסורים") .

... ברובע היהודי נמצא בית הכנסת הישן בתוך העיר, שהיה מקושט יפה. מול בית הכנסת היו חנויות מקולין ומחסני סחורות. עם העיר הנוצרית היה הריבע היהודי מקושר דרך השער בפבת רחוב רוסקה.

תנאי החיים של היהודים היו קשים מכל הבחינות. ברובע היהודי בתוך־העיר היו 49 מגרשים, ואחרי מאורעות המלחמה, בראשית המאה הי״ח, לא היתה אפשרות לשכן את היהודים ברובע, ביחוד עם רבוי מספר הפליטים שנמלטו מן הכפרים, והיהודים התחילו בהכרח לשכור דירות ברחובות הסמוכים לרובע (רוסקא, שקוצקי, סרבסקא, באימוב) החנויות היו מפוזרות בכל העיר, ואפילו בביתו של המלך, ברינק 10, עסק יהודי במכירת דבש. ...