Zolkiv Suburb

במסגרת ההגבלות על האוכלוסין היהודים, שנקטה בהן הממשלה, כאמור, נצטוו ב־31 בדצמבר 1793 לפנות את הבתים בתוך־העיר ולגור רק בשני פרברי העיר — פרברי קרקוב וזולקיב. היהודים ביתר הפרברים נצטוו לעבור לשם תוך תקופה של 3 שנים. אכן, במקרים שהיהודים היו בעלי הבתים, הותר להם להחזיק בהם, בתנאי שלא ישכירו ליהודים דירות או חנויות. יהודים שהחזיקו בתי־מזיגה בפרברי העיר הותרו להישאר בהם ולהתעסק במקצועם, אולם זכותם לא חלה על יורשיהם, שהיו מוכרחים למכור את הבתים 26 ). ...

... בראשית חמא ה הי״ט התגבש מצב זה: היהודים היו רשאים להתגורר בלי הגבלות בפרברי קרקא וזולקיב, וכל דרי שאר השכונות היו צריכים לעבור לשם. בתוך־העיר הותר ליהודים לגור, אך נאסר עליהם לקנות בלי רשות בתים ברחובות שקוצקה, רוסקה, סרבסגה, אוליצא נובה, והסמטאות הסמוכות מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שבעלי הבתים היו חייבים להם סכומים בערכו של הבית 6) החזקת חנויות בתיך־ העיר היתה. מותרת ברחובות רוסקה, שקוצקה וסרבסקא.

... היהודים ערערו בפני השלטונות בוינה והענין נמשך עד 1793. השלטונות המרכזיים בוינה פרסמו ב־12 בדצמבר 1793 וב־1 במאי 1797 שתי תקנות: א) מותר ליהודים לגור בעיר רק ברחוב היהודים, זארוואנסקא ורוסקא ובפרברי קרקא וזולקיב. ב) יהודים בעלי־הון העוסקים בממכר סחורות מאוסטריה רשאים לגור מחוץ לגיטו, אולם רק באישור ,.לשכת־החצר " ("האפיקאנצליי"). התקנות חודשו גם בשנת 1804 וגט בשנת 1811 ובסוף — פונו היהודים מן הרחובות האסורים") .