Galicia

... כי לבוב היתה לא רק בירת חבל־ארץ גדול; היא היתה גם לב פעילותה של יהדות גליציה והשפעתה בכל תחומי החיים פרצה את חומותיה ופשטה על־פני כל הקהילות במדינה. ...

... כניסת צבא אוסטריה לגליציה. ההשבעה החגיגית בלבוב. ההגבלות והמפקד. תקנון שנת 1776. המסים ויחס הפקידות. בעית היהודים בתזכירו של פראג מאוגוסט 1775. גירוש המתגרים היהודים ושתדלנות הקהלה. סכסוכי הקהלה ומועצת היהודים, יסוד מושבות חקלאיות. גיוס לצבא. משלחת יהודי גליציה אל הקיסר ליאופולד. ערעור הקהלה על החזרת היהודים לרובע היהודי. גידול האוכלוסיה היהודית 1772 — 1800. חוכרי מס־בשר ונרות. ברק יוסלביץ בלבוב ועניין הגדוד היהודי. ...

... על התיקונים הדרושים לקידום הארץ — הקדיש גם סעיף מיוחד לבעיה היהודית שהיתה ענין חדש במנהל האוסטרי, כי בשום מדינה ממדינות המונרכיה לא היה מספר יהודים כה רב כבגליציה. לפי דעת הקיסר ...

... בראשית הכיבוש האוסטרי, הסדיר "תקנון היהודים" ("יודענארדנונג") 4) של הקיסרית מריה תרזה כר 16 ביולי 1776 את מעמדם החוקי של יהודי גליציה. בראש כל מחוז — ובגליציה היו ששה מחוזות — הועמד זקן־המחוז שנבחר ע״י שר־המחוז ואושר ע״י הגוברנטור מתוך שני נבחרים ע״י צירי הקהילות. לעדת היהודים בגליציה נקבעה •הנהלת־ היהודים״ (״יודעבדירעקציאך), שהיו בה: 6 זקני־ המחוז ו־6 זקני־המדינה ורב־המדינה, שנבחר מתוך 3 מועמדים שהוצעו לאשור הקיסרית. ...

עם הכיבוש האוסטרי הוטלו מסים חדשים על יהודי גליציה. ב־1774 הוגדל מס־הגולגולת (פנגלובבע) שבפולין היה 30 קרייצר מכל נפש יהודית, עד גולדין אחד. ב־6 ביולי 1776 קבעוהו בשם מס־סבילות ("שו ץ אונד טאלעראנץ־שטייער״) של 4 גולדין לכל משפחה. מלבד זה היה על היהודים לשלם לפי "הסדר היהודים" ("יודעבארדנובג") "מס תעסוקה ורכוש ("געווערבע אונד פערמעגענס־שטייער"), 4 גולדין למשפחה ומס־ נשואין לפי ערך הרכוש ומטרתו להפחית את מספר היהודים. כדי לקבל רשיון מיוחד של הגוברניון לנשואין צריך היה להביא הוכחות על מקור פרנסתו של הזוג ועל ערך רכושם. התקנון של מריה־תרזה הכיל גם איסור על היהודים לסחור בסחורות־מוניפילין. ביחוד נפגעו קשה סיחרי־תבואה, שפקודה מ־23.12.1772 אסרה עליהם את מסחר התבואה בכלל 5). כידוע, היתד. לבוב כרכז מסחר־ תבואה לכל רייסין, שם נעשו בימי "הקונטראקטים" (החוזים) הקניות עם בעלי־האחוזה וסוחרים יהודים עסקו ביצוא היבול לחוץ־לארץ. במסחר־התבואה חלה ירידת מחירים בשוקי אירופה הצפונית, שפגיעתה היתה קשה מאד. בימי השלטון של פולין היתה לבוב משווקת לכל פולין, ואח ...

... הנציב הראשון לגליציה, הרוזן יוהן אנטון פרגן, מאסכולתו של הנסיך קאוניץ, שהצטיין בכשרונותיו הארגוניים, התחיל את פעולתו בחקר המצב במדינה. טרם צאתו לגליציה, ב־6 בנובמבר 1772, קיבל

... המצב גרם לתלונות לא רק בקהלת לבוב, אלא גם ביתר הקהלות בגליציה. אולם, הגוברניון לא התחשב בתלונות אע״ס שבדו״ח מיום 24 באפריל 1781 אל הקיסר הודה שאינו מסכים למועצה היהודית בכל מעשיה 12). במיוחד הוטעם בדו״ח שמועצת היהודים, במגמתה להקטין את מכסת המסים של יתר הקהלות, הטילה על יהודי לבוב סכום גדול ללא הצדקה ומתוך כוונה לדכא את קהלת לבוב. ...

יותר. הגוברניון הציע להאריך את זיכיונות בתי־המזיגה ל־3 שנים נוספות, ולהתיר למתגרים שנולדו לפני 1772 את החזקתם לכל ימי חייהם. בהנמקתו הדגיש הגוברגיון שלא היהודים אשמים בשכרות האכרים, אלא בעלי־האחוזות, המעונינים בהגדלת הכנסותיהם ובידעם שהיהודים מבינים לנהל את העסקים הם מעדיפים להחכיר את בתי־המזיגה להם. השלטונות המרכזיים בוינה ("פעראייניגטע האם־שטעלעך) לא הכירו בצדקת הנימוקים שהובאו ע״י הגוברניום בטענה, שמשנת 1772 היה ליהודים זמן מספיק לבחור להם פרנסות אחרות. בתשובתם הדגישו השלטונות, שיציעו לקיסר ויתור אחד יי- לדחות את התאריך עד סוף 1787, בתנאי שלא תפורסם שום הודעה, כדי שלא לעורר רושם רע בציבור. אולם המלצת השלטונות לא הביאה תוצאה חיובית׳ וב־29 בינואר 1787 מסר הקיסר יוסף 11 את ההחלטה "להוציא מידי היהודים בגליציה את בתי־המזיגה ("שאנקאררענדען") בלי דיחוי; ובעלי־האחוזות שיחזיקו חוכרים יהודים למרות האיסור, יענשו ללא משוא־פנים בקנסות כספיים 13).

המשא־ומתן של האצילים הגליצאים בחצר הקיסר בוינה נמשך שלוש שנים מבלי להביא פתרון חיובי. אחרי מותו של ליאופולד, לא היה בנו. פראנץ 1, מעונין להעניק לגליציה מעמד מדיני מיוחד. ...

הקיסר הורהלנציב גליציה, גראף בריגידו, בהשפעת תקנון הקונסטיטוציה של הסיים הפולני מ־3 במאי 1791, שהעניק זכויות לעירונים, למסור לו דין־וחשבון "מה רצוי לעשות לטובת העירונים האכרים בגליציה, נוכח המצב הקונסטיטוציוני שנוצר בממלכת פולין״. בהוות־דעת מנובמבר 1791 הציע בריגידו שורה של תיקונים להקלת המצב הכלכלי ומסר גם את דעתו על היהודים, שהם הגורם העיקרי המעכב את התפתחות הערים, ובמיוחד בלבוב. לדעתו, מרחפת סכנת ייהוד ("פעריודונג") על לבוב והערים במידה כזו שהאוכלוסיה הנוצרית — הסוחרים ובעלי מלאכה — יצאו את גליציה ויעברו לפולין, כדי ליהנות שם מהזכויות של הקונסטיטוציה החדשה. לכן מן הצורך לאחוז באמצעים כדי להפוך את היהודים, ובפרט את הנוער, לגורם מועיל לחברה. אחד האמצעים הדרושים הוא גירוש כל היהודים שאינם רשומים ("קונסקריבירט"), מחוסרי־תעסוקה קבועה ? איסור ישובם בכפרים, מלבד אם יתעסקו בחקלאות או מלאכה; איסור כניסת יהודים מחו״ל בלי הון (לכל הפחות 10.000 פלורין); הגבלת נשואין ושינוי באורח חייהם: קודם כל — החלפת המלבושים היהודיי ...

... ריפורמה יסודית בחינוך התחילו לבצע בשנת 1785 עם בואו של קינדרמן, חלוץ־החינוך בבוהמיה. שהתחיל להכניס סדר בשטח החינוך בגליציה. במסגרת התכנית הזאת נידונה גם בעית החינוך היהודי.

... בהתא ם למגמ ת חינו ך זו , דר ש יוס ף 11 משלטונו ת גליצי ה דיךוחשבו ן ע ל מצ ב החנו ך והצעו ת תקלני ם בשט ח זה . ...

כדי להתחמק מן החקירות והמשפטים שהוגשו נגדו, החליט הומברג בשנת 1801 לעזוב את גליציה ולצאת לוינה. כאן מצא במיניסטר הרוזן רוטנהאהן מגן ומליץ, שהעריך את זכויותיו בשטח־החינוך, יהוא הציע להעבירו לקרקא, בירת גליציה המערבית. אילם, לפי הלשנתו של טורנאו פקד הקיסר להחזירו לביבה. הומברג הגיש תעודת־רופא שעליו להשאר בוינה בגלל מחלתו, לשכת־החצר לא קבלה את האמתלא ופקדה עליו לחזור מיד לבובה. הומברג פנה למועצת־הממלכה (שטאאטסראט) ובקשתו אושרה והוא נשאר בוינה, ובזאת נגמרה פעולתו החנוכית בגליציה. השלטונות הכירו שהיא "הואשם ע״י עמו במעשים בלתי מוסריים ובלתי ישרים בתפקידו כמפקח עליון על בתי־הספר היהודיים בגליציה המזרחית" 16). ...

עם התהוות מדינת חדשה זו חלו בלבול בשינויים בהרכב האוכלוסייה הייודית בגלל התזוספות יחידים מן השטחים החדשים שמצבם הכלכלי היה שם קשה למדי. בעברם אל בירת גליציה קיוו ־'שפי' את מצבם במובן החמרי וגם החברתי־תרבותי. ביחוד רב מספר הצעירים שבאו ללבוב בתקוה למצוא בד, הזדמנות להשתלטותם.

... תנאי הדיור ברובעי האוכלוסיה היהודית נעשו גרועים מיום ליום בגלל הצפיפות והקשיים מצד העירוניים והשלטונות. בימי שלטונה של אוסטריה היתה לבוב לעיר מסחר ותעשיה אליה נהו תישבים חדשים מערי גליציה. העירוניים בלבוב לא סבלו זרימת המונים חדשים שהיו וסכנה למסחר ולמלאכה של התושבים. גם השלטונות לא היו מעינינים בגידול האוכלוסיה היהודית וזממו להוסיף עוד על ההגבלות שנקבעו בצוים (דקרטים) של שנות 1793, 1797. ...

... שיטת המסים היתה מבוססת על מס־אישי (קלא־ סענשטייער) שנכללו בו: א) מס מייחד על בית וקרקע, ב) מס ראש־משפחה, ג) מס גולגולת, והיתה נתונה לשינויים. בשנת 1802 שילמו היהודים 112.000 פלורין, שחולק לפי המשפחות והרכוש, בשנת 1804 הטילו מס של 5 פלורין על כל ראש־משפחה בסכום כולל ולא אישי. בשנת 1806 באה תוספת של 30 קרייצר לכל גולדון של המס. אולם בשנת 1824 — לפי צו (דקרט) מה־20 ביולי 1824 — שמו על יהודי גליציה מס בסכום כולל של 836.000 פלורין, מלבד מס ההכנסה.

לאחר שנים הוכרחו גם השלטונות לראות את המציאות ופקידים נאורים העירו את תשומת־לב המשרדים המרכזיים על המצב הירוד של יהודי גליציה ולבוב. לאט־לאט הכירו גם שלטונות וינה שאין להמשיך במדיניות המסים המחריבה למעשה את קיומם של היהודים. בשנת 1830 הציעה לשכת־ החצר (האף־קאנצליי) לבטל את כל מסי־היהודים ולהשוותם מבחינה פיסקאלית ליתר נתיני המדינה. אולם ההצעות לא אושרו ע״י הקיסר בנימוק, שעוד לא הגיע הזמן לתיקונים כאלה 15). רוב המנגנון המינהלתי ראה את סיבות המצב הירוד של היהודים לא בתנאים החיצוניים: נסיבות כלכליות, עומס מסים וכד׳ — אלא באורח חייהם הפנימיים. ...

המציאות הכלכלית , שהשתררה אז בגליציה בכל ל העיקה קשה על מצב היהודים , ביחוד עם הפחתת ערך המטבע , לפי הצו של 20 בדצמבר 1811 עד 20% של ערך שטרות־האוצר (באנקו־צעטעל) . ...

... הנציב פרייהר פון־האואר , אחרי סיורו ברחבי גליציה ביולי 1816 קבע בדו״ח בסיפוק , שבין יהודי גליציה , ביהוד במעמד האמידים , התעוררה השאלה בדבר החלפת הלבוש . אולם רצוי שהשלטונית לא יתערבו ״כדי לא לעורר את חמת הקנאים ״18 ) , ...

... מיז ם מ ת ע ל ברכי ו ש ל יצח ק ארט ר בט״ ו בתמו ז תקצ״ א (26 ליונ י 1831) במגפ ת החולירע, שהתפשט ה א ז בגליציה. בהלוית ו השתתפ ו שונאי ו האדוקי ם והחסידי ם בשריקות, וצעקוורשמחה. ...

... ועד־הקהלה המשיך בפעולתו הארגונית ובנסיונו לשנות מן הסדרים המיושנים ולהכניס רוח־חיים חדשה בקהלה ולהתאימה לצרכי הזמן. פרנסי־הקהלה ביקשו לשכנע את השלטונות בצורך להכניס תיקוני־חוק לשיפור מצבם הכלכלי והתרבותי של יהודי גליציה. ...

השלטונות הגליצאים התחילו להכיר בערכם של היהודים ולראות בהם את ״המעמד השלישי״ 0 * 4 * "ט ) של גליציה, העלו ל לחזק את הגורם הגרמני התומך בריכוז השלטון בוינה. מצד שני התחילו גם במנהיגות הפולנית בגליציה לראות, שאין לזלזל בבעיה היהודית, ביחוד אחרי המרד הפולני בשנת 1830/31 התגברה ההכרה בציבור הפולני בגליציה בהשפעת ה״אמיג ־ רציה", שיש לרכוש את יהודי גליציה ל״ענין פולין". מן הנסיון הוברר להם ׳ שיהודי גליציה, בניגוד לאחיהם בפולין הקונגרסאית, לא הראו תגובה חיובית על ההתעוררות הלאומית שהתבטאה במרד, ומספר המתנדבים הצעירים מגליציה היה מעט מאד 21 ) . ...

דרישה כזאת וכי בגלל הצפיפות בערים יש להעביר חלק מן האוכלוסיה היהודית לכפרים, וע״י כך יחוזק הגורם הגרמני, שגם השלטונות מייחסים לכך חשיבות רבה. הנציבות (פילרסדורף ווזאלסקי) צרפה מכתב־ לוי לפטיציה בו אישרה את "התנהגותם הפטריוטית" של האוכלוסיה היהודית ועזרתה המלאה במאורעות והמליצה להעניק ליהודים את ההקלות שבקשו. לשכת־החצר בוינה הגישה לקיסר ב־26 במאי 1848 המלצה להתחשב בפטיציה זו בזמן שיוחלט על הסדר חדש של עניני היהודים בגליציה 24 א). ...

הגוברניון החליט לדרוש חוות־דעת של הרב אברהם כהן, והוא גילה דעתו שצריך להכריח את כל היהודים — פרט לרבנים, דיינים וכלי־קדש — להתלבש אירופאית. במיוחד דרש הר׳ כהן לאסור חבישת "ספודקיס", כובעי־פרווה ושביסי־נשים משובצים פנינים ואבני־חן, הגורמים הרס כלכלי בהרבה משפחות המתיימרות להיראות בדברי־מותרות באמידים. לפי הצעותיו צריך להעמיד את החלפת התלבושת כתנאי למתן רשיונות מסחר, מלאכות, תעשיה, ובמיוחד לנשואין. בהצביעו על איסור התלבושת היהודית בפולין, הראה הר׳ כהן על הצורך בתיקונים אלו לשם חיסול החסידות שהתפשטה בגליציה מזמן בואו של "הפטרון" ר׳ ישראל פרידמן מרוסיה לאוסטריה 28 ) . ...

... ב־20 במרס 1848 (כ״א אדר שני) פורסם בלבוב קונטרס קטן "קול קורא דבר בעתו" אל התושבים היהודים בגליציה*) , ע״י יצחק יהודא בן אברהם, שהעריך את עצמו כאוהב־ישראל וחובב־עמים. מטרת הקונטרס שהודפס גם בפולנית, גרמנית ואידיש היתד, להסביר את המאורעות בוינה. בפשטות נמסר על המתרחש, שיועצי הקיסר "טובי־הלב" לא רצו להגיש לו את בקשות עמו, בכוונה להעלים ממנו את מצב האוכלוסיה. אולם בהשפעת הסטודנטים נכתב תזכיר שהוגש ל״לאנדטאג" וטרם שהספיק

... ברצותו להחליש את פעולות המשלחת בוינה, פירסם הנציב סטאדיון ב־11 באפריל 1848 הודעה בה הכריז על כינוס המושב הרגיל של סיים־המעמדות (סיים סטאנובי) בגליציה ב־26 באפריל 1848, וקבע בו שינוי, שהגדיל את מספר נציגי הערים. בין 5 צירי לבוב נתמנו גם 2 יהודים — מאיר ירחמיאל מיזם ונתן סוקאל — ועוד שנים, מאיר קאליר מברודי והרופא ד״ר רוזנהאק מקולומיא. מלבד זה נבחרו — ...

... עד 30 ביולי 1848, אחרי שתכנית החלוקה נדחתה, נתמנה ואצלב זאלסקי הפולני כיורשו של סטאדיון לנציב על כל גליציה, וגולוחובסקי נשאר כסגנו. ...

... ב־24 בינואר1849 נתמנה אגנור גולוחובסקי כנציב גליציה ואתו התחילה תקופה חדשה בתולדותיה. ...

... החיסול הפתאומי של מס־הבשר הביא גם את יתר קהילות אוסטריה במבוכה גדולה מבחינה כספית, באין להם היכולת לכסות את התקציב שהיה בנוי ברובו על הכנסות מס זה. הקהילות פנו אל שר־הדתות, הרוזן טהון, וביקשו עזרתו, גם רבנים ביקרו אצלו ותארו לפניו את המצב הכספי של הקהלות. בהסכמת שר־ האוצר קראוּם נשלחו הוראות לארצות שנפגעו בחיסול מס־הבשר — בוהמיה, מורביה וגליציה — להמשיך בגביית המס. ...

... בגליציה, מלבד מחוז קרקא, רכשו היהודים עד 1848 רק 46 משקי אכרים, משנת 1848 עד אוקטובר 1853 נעשו 1389 עיסקות של רכישת קרקעות של נוצרים, ^ מהם היו משקי אכרים 26). ...

לפיכך הסכים הרוזן טהון להכיר בישיבת פרשבורג כבית־ספר לרבנים עם זכויות פומביות. בישיבת הקבינט מ־7 ביוני 1860 44) הציע ליסד בגליציה בית־ספר כדוגמת ישיבת־פרשבורג ולוותר על דרישת תעודות* גמר של גמנסיה ופילוסופיה מהמועמדים לרבנות. שר* הפנים גולוחובסקי הסכים לתכניתו, שנתקבלה ברוב גדול וב־4 ביולי 1860 נאשרה ע״י הקיסר 45). ועל יסוד אישורו פורסם החוק מ־21 בפברואר 1861. ...

... ראשי המרד בוארשה בקשו להשפיע על קהילות לבוב וגליציה על־ידי יסוד ועדים פולניים־יהודיים — אולם לשוא היו המאמצים, כי מלבד הקבוצה הקטנה של הסטודנטים, וצוקר בראשה, לא הצטרפו המוני העם לתנועה הפולנית. רק בחורים מספר הצטרפו ליחידות המורדים או עזרו לפולנים בתחנות הגבול בין גליציה ורוסיה. נציגי קהלת לבוב עוד הדגישו בכל הזדמנות את מסירותם לאוסטריה. ב־21 באוגוסט 1863 הופיעה משלחת הקהלה בפני הנציב מנסדירף והודתה לממשלה על הרחבת הזכויות האזרחיות והקלות התעסוקה. ב־14 בנובמבר 1863 פנה הועד הלאומי בלבוב שוב אל היהודים בקריאה לאחדות ולפעולה למען המרד, גם הפעם ללא תוצאות. ...

אכן, מאמציושל הועד הפולני היו לשוא, ובדי״ח אל הממשלה הלאומית 9 *• ) מתאונן הועד על ד-יחס האדיש של היהודים, שאינם משתתפים במרד. "החל משנת 1833 — מודגש בדו״ח — לא היה בגליציה ובלבוב אף יהודי אחד בין הנאשמים במשפטים הפוליטיים שהתקיימו עד הזמן האחרון". היהודים הנאורים ( 1 ״ג 0 ק? 0$1 ק 21 ^ץ 2 ) כולם אוהדים את האינטליגנציה הגרמנית, השואפת למחוק את האופי הפולני של גליציה. בשנים האחרונות התחילה הקבוצה הקטנה להתבולל בין הפולנים, אך אין לסמוך עליהם " 49 א) . ...

... שבין היהודים היה מספר משלמי מסים גבוהים רב באופן יחסי. מיניסטר־הפנים, הרוזן טאאפה. לא הסכים לעמדת העיריה, והציע לקיסר ב־21 במרס 1867 לדחות את אישור התקנון 52). עירית לבוב שוב קבלה את התקנון ובמאמצים רבים הצליחה להשיג את האישור, שהבחירות תתקיימנה בקוריה אחת בגלל התנאים הלאומיים המיוחדים בעיר. לפי התקנון היו במועצת העיר 100 חברים, שבחירתם בקוריה אחת, בניגוד לכל יתר הערים בגליציה ואוסטריה, שהיו בהן 3 קוריות של בוחרים. המועצה נבחרה ל־3 שנים, ומשנת 1909 ל~6 שנים, באופן שמחצית מספר החברים יוצאת בכל 3 שנים 33), ואחרים נבחרים במקומם במושב השלישי של הסיים הגליצאי, בדצמבר 1865, הציע הציר הרוזן אגנוֹר גלוחובסקי, מי שהיה נציב־ גליציה, להעניק לכל היהודים בלי שום הבדל את הרשות לרכוש קרקעות, מגרשים ובתים בכל גליציה ונסיכות קרקא. בהצעתו הפתיע את כל הסיים ואת היהודים בפרט, וביחוד בנאומו מ־25 בינואר 1866, בהדגישו את הנימוק, שהחוקים האנטי־יהודיים בוטלו בכל מדינות אירופה, שאוסטריה התלבטה בהסדר הענינים היהודיים, אך היתה כבולה בחוקים מיושנים ומשפטים קדומים מימי־הבינים. ונעשו רק הצעדים הראשונים לחיסול ההגבלות החלות על היהודים. החוק מ~18 בפברואר 1860 לא השפיע באופן ישיר להרבות השכלה בין היהודים. הרוזן גולוחובסקי יצא נגד החשש שהיהודים משפיעים לרעה על האוכלוסיה הכפרית. העובדה, שהתקנות שהנהיגו ברוסיה לאסור

... ראשי קבוצת הצנטרליסטים, ראובן בירר, ד״ר פיליפ מאנש וד״ר יוסף כהן, יזמו בשנת 1867 את הרעיון לייסד את האגודה "שומר ישראל". מטרתה העיקרית היתה להגן על שווי־זכויות של היהודים, לעורר את המוני־העם לפעולה צבורית־פוליטית בקהליה ובעיריה, ולהקים נציגות יהודית בסיים ובפרלמנט האוסטרי, להפיץ את רעיונות ההשכלה והציביליזציה, התקרבות ושיתוף־פעולה עם האוכלוסיה הלא־יהודית, למען פיתוח גליציה להבטחת התגשמות האמנסיפציה למעשה. האדוקים והחסידים ראו ב״שומר ישראל" מכשיר להפצת השכלה. אנשי "שומר ישראל" שטובי המשכילים, האינטליגנציה האקדמאית והקהליה ...

ביזמת "שומר ישראל" התכנסו בלבוב ב־28 במאי 1873 נציגי היהודים בערי גליציה, והחליטו להופיע בבחירות באופן עצמאי. בכינוס נבחר "ועד־בחירות מרכזי של יהודי גליציה" עם ד״ר יוליוס קולישר כנשיא, וד״ר אמיל ביק כמזכיר. הועד לא הכריז על תכנית פוליטית יהודית, אלא על נאמנות לחוקה 11). ד״ר שמעון סאמלזון, נשיא הקהילה בקרקא, שבהיותו ציר בסיים הצביע עם הפולנים בעד החרמת הפרלמנט בוינה, יצא נגד עמדת הועד. הוא הודיע לועד־ הבחירות גם במכתב שעניני היהודים מחייבים הזדהות עם האינטרסים של גליציה, והם קשורים בגורל האומה הפולנית, במסורת בת מאות שנים. לכן דחה את הצטרפותו לועד־הבחירות. ד״ר ביק ענה לו בשבועון "איזראעליט" במאמר מלא לעג, שהוא "מתהלך בקונטוש וקאראבלה" (לבוש פולני־לאומי) וחגור חרב טטרית עקומה. ...

לעומת זאת גדלה אגודת "שומר ישראל" והרחיבה את השפעתה. לעומת שנת 1868, שהיו בה 100 חברים, עלה מספרם בשנת 1878 עד 650 חברים. בשנת 1878 נבחר ד״ר אמיל ביק כנשיא. ראשית פעולתו היתה הכנת כינוס נציגי הקהילות לדיון על תכנית העבודה בקהילות ואיגודן לארגון ארצי מוסמך ויציב, המייצג את יהדות גליציה כולה. קודם־כל השתדל ד״ר ביק לרכוש לתכניתו את ועד־הקהלה בלבוב. נשיא־הקהלה מאיר־ירחמיאל מיזם לא נטה בתחילה לרעיונו, אולם לבסוף הסכים, והכינוס נועד ל־18 ביוני 1878, וזה סדר־היום שנקבע לו: 1) תקנון הארגון הבין־קהלתי, 2) הקמת בית־מדרש לרבנים, 3) ענין קרן בתי־הספר היהודיים מתקופת יוסף 11, 4) תקנון־דוגמה בשביל הקהלות. הכינוס התאסף באולם סקארבאק, ונפתח ע״י ד״ר אמיל ביק. השתתפו בו בשם קהלת־לבוב: הנשיא מיזם, ד״ר גוטליב, ד״ר מאנש, המטיף לוונשטיין, המזכיר ד״ר איגנאצי נוסיג בשם "שומר ישראל": ד״ר ביק, ד״ר רייצס, משה בובר, ראובן בירר, עמנואל פרנקל, הלל לכנר, בצלאל מנקים, ...

... החלטת כינוס־הקהלוֹת בענין בית־מדרש לרבנים הזעיקה את מחנה־האדוקים. ב־17 ביולי (י״ז בתמוז) 1878 התאסף בלבוב, בראשות הרב ר׳ צבי־הירש אורנשטיין, כינוס־רבנים, שהחליט לעכב בכל האמצעים את הגשמת בית־המדרש לרבנים. בדעת כינוס־הרבנים היה גם לדרוש שיהודים לא יפנו אל עורכי־דין ורופאים יהודים כדי שלא "יפלו לידי מתקני הדת". הרב ר׳ שמעון שרייבר מקרקא נבחר לבא־כוח הכינוס, ובעזרת יצחק דייטש מוינה ק־יוו להצלי בהשתדליתם בחוגי־ הממשלה בוינה. הרב ד׳ שמעון שרייבר, הרב רצ״ה אורנשטיין והרבי מבלזה הוציאו כרוז אל כל הקהלות, בו קבעו שהחלטת כינוס־הקהלוֹת מזיקה ומסוכנת יותר מכל הרדיפות וגזירות־השמד בספרד. בזה התחולל בגליציה, בענין בית־המדרש לרבנים, ה״קולטורקאמפף" שהתנהל מצד האדוקים בקיצוניות ובריתחה יוצאת מן הכלל.

... בלבוב ובגליציה נעשו נסיונות לעזור לבעלי־ מלאכה ולסוחרים קמעונאים ורוכלים מבחינה כלכלית. ״איק״א״ הקימה בשנת 1898 "קופות מלוה־וחסכון" וכן אגודות־קואופרציה לאשראי. בתמיכת מוסדות שונים נוסדו קורסים להשתלמות הנוער במלאכה, ושעורי־ערב ללימודים כלליים. ...

... לשם מינוי מורים מתאימים בכל בתי־הספר ביחוד בגימנסיות, ניהל ועד־הקהלה מו״מ עם בוגרי בי״ד המדרש לרבנים בוינה שמוצאם מגליציה. וכך נתמנו כמורי־דת ד״ר משה שור, ד״ר ברנהרד האוזנר, ד״ר שפיגר, ד״ר מאיר בלבן, הירש באט, זיגמונד טאובר־ סנס, ד״ר מאיר טאובר, ד״ר לוי פריינד וד״ר שמואל גוטמאן. ...

... ־ "האליאנס" ו״האגוד האוסטרי־יהודי" בוינה פתחו כבר בשנת 1892 בפעולת שיקום והקימו את "אגודת העזרה ליהודי גליציה". למטרה זו יצרה האגודה מקורות־פרנסה ע״י פתוח תעשית־בית שעסקו בה כ־4000 אנשים — ביניהם הרבה יהודים מלבוב — שהכנסתם הגיעה עד 300.000 כתרים לשנה. ...

... מלבד המצב הכלכלי הקשה החריף גם מצב המדיני. הגנרל־גוברנטור הרוסי, גראף בוברינסקי שהיה ממונה על גליציה הכבושה, הודיע בפירוש, שגליציה מהווה חבל רוסי וחוקי רוסיה ימשלו בה. השלטונות הרוסיים התחילו מיד בהסתה נגד היהדים ו״שלטונם השחצני" באוסטריה וגם בגליציה בכללה.

מזמן שנכבשה גליציה ברור היה שהרוסים החליטו להשמיד את היהודים, שרא • בהם אוהדי אוסטריה, והם ידעו שכל הבטחותיהם לא ישפיעו על היהודים לבגוד באוסטריה. לפיכך, ראו בכל יהודי מרגל לטובת אוסטריה. ...

הקיסרים וילהלם 11 ופרנץ־יוסף 1 מסרו ביום 5 בנובמבר 1916 הצהרה על הקמת המדינה הפולנית (בפולין הקונגרסאית). פרנץ־יוסף 1 הודיע אז בכתב מיוחד לראש־המיניסטרים, ד״ר פדרקרבר, שרצוי להעניק אוטונומיה מלאה לגליציה, שרבות סבלה במלחמה — כתגמול על ניתוקה מן המדינה הפולנית. האוקראינים דרשו להפריד את החלק המזרחי של גליציה ביחד עם בוקובינה וצפון־הונגריה ולהקים חטיבה אוקראינית בשטח זה. ...

... > ) בראשונה חשבו — לפי הצעתו של הרוזן אויארספרג — להנהיג בגליציה את תקנון יהודי מהרי״ן משבת 1754 ...

... 20) ב־18 באוקטובר 1786 בוצעה גם ריפורמה בארגון העיריה בלבוב. בראשה הועמד נשיא (משכורתו — 1800 פל׳ לשבה), סגנו (1200 פל'), 12 יועצים לענינים אזרחיים־ פליליים, 4 יועצים לעבינים פוליטיים (8 מהם קבלו משכרת שנתית בסך 800 פל׳ ו־8 — 700 פל׳), 4 מזכירים (2 קבלי — 600 פל׳ ו־2 — 500 פל׳), 3 מנהלי־פרטיכל, עוזר (300 סל׳), רגיסטרטור (500 פל׳), אקספדיטור (600 פל׳), גזבר, מפקח, ועוד 18 פקידים, 21 שמשים, ותלין אחד. בידי העיריה היה גם השיפוט בענינים פליליים עד נובמבר 1787, שאז נפתחו בגליציה בתי־משפט פליליים מיוחדים. ...

... 1799, הגיש לו לבל כתב־תלונה על החסידים. הקיסר הבטיח לו לחקור את הדבר. בתוצאות הענין נפגעו החסידים באופן קשה: השלטונות הוציאו איסור על אסיפות פומביות וצדיקי החסידים עזבו את גליציה ועברו לפולין. כן גם נאסר להכניס ספרי חסידות לגליציה. ־ 61361 מ 0 ׳ \ 106163 ־ 43061 ? 5196 ז 36 ׳*\ 1336 ז■ ) , 1,061361 361 ־ 151 11113363 ? 3301 0163 ? 13 31563 [ 0160 ־ 33161 561016 361160 64035066011 516 , 60 ־ 1111 335 06301 5101 ) 013551 51011 516 ) 33101301 ־ 1 ? 63 ־ 6111 ? 335 3355361263 ־ 01 60560 ־ 061 ק 601 ...

*'•-) בשנת 1844 הופיע בגליציה, מטעם האגודה הדמוקרטית הסולנית בורסאיל, טאופיל וישניובסקי כשליח לאיסוף כספים לטובת בתי־ספר צבאיים פולניים באמיגרציה. בשנת 1845 הפעילו שליחי האמיגרציה הפולנית מחתרת לעורר מרד בעזרת האכרים. אחד השליחים, אדוורד דמבובסקי, הציע למדינאי הפולני פראנצישק סמולקא בלבוב, שיקבל על עצמו את ההנהלה הראשית של המרד, והבטיח כי 60.000 אכרים בגליציה יצטרפו למרד. סמולקא הכיר מיד את הסכנה שבהרפתקה כזאת ודחה את ההצעה להשתתף בה בטענה, שהאכרים יצטרפו לממשלה ויעזרו לה לדכא את המרד, שיראו בו רק מעשה של האצילים. כמעט כל מנהיגי הפולנים בגליציה המזרחית התנגדו להרפתקה זו וגילו דעתם שצריך לרכוש קודם את לב האכרים ע״י שחרורם מן הצמיתות והשעבוד לבעלי האחוזות. בספטמבר 1845 נפוצו בלבוב שמועות שהמרד יפרוץ במהרה. נשיא הגוברניום, פרנץ קריג פון הוכפלדן, הצהיר בפני מספר צירים של הסיים, שהמרד לא ימשך אלא שלשה ימים, ואחרי־כן יהיה שקט במשך מאה שנים. בינואר 1846

לפ י החומ ר בארכיונים, ע״ י הפקידו ת האוסטרי ת בגליצי ה בראשות ם ש ל קריג, קראו ם וסאחר־מאסו ך — הוכרח ו שלטונו ת וינ ה להכי ר באשמ ת האדמיניסטרציה. קרי ג הועב ר ממשרת ו ובמקומ ו ב א גרא ף פרנ ץ סרפי ן סטאדיו ן כנציב ־ גליצי ה והו א השתד ל לפתו ח תקופ ה חדש ה במדיניו ת האוסטרי ת בשט ח שלטונו. ביו ם בוא ו לבובה. ב־31 ביול י 1847, הוציא ו להור ג בתלי ה א ת המהפכני ם הפולניי ם תאופי ל וישניבס ק ויוז ף קאפושצינסקי. ...

האינטליגנציה הרותנית, בראשותם של פוז׳ינא, אנסוני דובקיביץ ויוליאן הורושקיביץ, יצאה נגד פעולות המועצה וביחוד נגד הגשת התזכיר מ־19 באפריל 1848. הם הטיסו למיזוג רותני־פולני מבחינה לאומית־מדינית והקימו נגד המועצה "שווינויורסקה" את האיגוד "הרותני" (זבוד רוסקי). בישיבה הראשונה ב־15 ביוני 1848 הציע הירושקיביץ בנאום־התכנית, שמתפקידו של "האיגוד" הוא לקיים שלום בין כל האומות בגליציה: הרותנים, הפולנים, הארמנים והיהודים ולמזגם לגוף אחד שיעמוד בפני הממשלה והקיסר ויתמוך בדרישותיו. "האיגוד" הצטרף למועצה הלאומית ושיגר אליו 4 נציגים. "האיגוד" הוציא־לאור את העתון "דיענניק רוסקי" כנגד הבטאון של המועצה "זוריה האליצקא". ...

הבעיה אחרי מאורעות בגליציה בשנת 1846, בהם יהרגו רבים מן האצילים הפולנים ע״י האכרים. אחרי המאורעות נשלח לגליציה רודולף סטאדיון — אחיו של הנציב — לשם הכנת דו״ח והצעות. הועדה שנתמנתה ע״י הקיסר, בראשותו של הארטיג, בדקה את הדו״ח שבו הביע סטאדיון ספקות אם רצוי הדבר למסור קרקעות לידי אברים, יסהם עמוסי " חובות, ואדמותיהם משועבדות למלווים יהודים יישנה סכנה שמשקיהם יפלו לידי היהודים. ...

... - ג) לפי הצעתו של פקיד הנציבות וחבר־המועצה הרוזן אמור גולוחובסקי (פולני) עובדה תכנית להקמת "מועצה רותנית" (ראדא שוויענטאיורסקא) בראשותו של ההגמון האוניטי גריגור יאחימוביץ (משנת 1859, מטרופוליט בלבוב), חברי המועצה הרותגית נטו לצד רוסיה והטיפו לחלוקת גליציה לשתי פרובינציות: מערבית ומזרחית, תכנית שהוצעה עוד בשנת 1846 ע״י מטרניך.

... אנשי הקלויז הצטיינו במעשי צדקה וחסד, וביחוד פעלו רבות בשנות המלחמה העולמית הראשונה למען פליטי גליציה ורוסיה ועזרו להם כמיטב יכלתם. בראש הפעולות עמד ר׳ משולם אלטשטטר וחבר מרעיו. ...

... "בלז" התנגדה לבנין הארץ, ו״טשורטקוב" פעלה לישוב ארץ־ישראל ובנינה. על רקע זה התנהלה מלחמה עזה וחרישית. חסידי טשורטקוב בלבוב עזרו לחוות־ההכשרה הראשונות לחלוצים בגליציה, בשביל הנוער הדתי, ואנשי בלז לחמו נגדם. חסידי־טשורטקוב החליטו לעבור בשתיקה על ההתגרות ולהמשיך בדרכם.

ולא הרי התנגדותם של הרבנים בגליציה לחסידות כהרי מלחמת רבני ליטא בה. הקרע בינה לבין החסידות לא היה גדול כל כך, כי רוב החסידים והצדיקים שבגליציה היו עוסקים בתורה. כשבא הצדיק ר׳ ישראל מריז׳ין לגליציה, השתוממו עליו הלמדנים: הזה האיש שאינו קורא ואינו לומד מרעיש את עולם החסידות? הם הביטו עליו ועל הנוהים אחריו בשחוק ובביטול. הם חפצו לשמוע מפיו תורה ולראות במעשיו כשם שהסכינו לראות ולשמוע אצל צדיקי גליציה. הם לא הסתפקו בדברים שאין בהם אלא אמונה שבלב. יחס זה אל ר׳ ישראל בא לידי ביטוי גם באגדה הנפוצה: פעם בא ר׳ ישראל ללבוב וביקר אצל ...

מלבד רבני לבוב שהיו שונאים את החסידות ומתנגדים לה, הגיעו ללבוב גם מתנגדים מן החוץ, שהוסיפו על שלהבת המלחמה. המטיף של המתנגדים, ישראל־לייבל, מחבר "ספר הויכוח", שהרעיש את הרוחות בדרשותיו ובספריו, וביקר בלעג מר את ספרי החסידות "צוואת הריב״ש" "כתר שם טוב", הגיע לגליציה מוארשה כדי להפיץ ספריו נגד החסידות. מכיון שנכשל בפעולתו בריישא, שבה הפריעה לו הממשלה בהפצת ספריו, נהג בלבוב בזהירות יתירה, לא הפיץ ספריו בקהל החסידים, וגם בדרשותיו נזהר מלנגוע בהם, אלא דרש על דרך המוסר בכלל. אך כל תכסיסיו לא הועילו. פקידי הממשלה בלבוב לקחו את ספריו והחזיקו בהם. המטיף ישראל לייבל פנה בתלונה־בכתב לשלטונות והעז גם להגיש בקשה אל הקיסר פרנץ, ואף זכה להתיצב בפני הקיסר ולמסור את כתב־הבקשה לידיו. תוצאות החקירה היו קשות לחסידים: נגזר איסור על אספות פומביות של החסידים בכל מדינות פולין, שעברו לשלטון אוסטריה, וכמה ממנהיגי החסידות עזבו את מקומותיהם ועברו לנפות פולין ולוארשה "עד יעבור זעם".

... ובלויות עוגב, אלא על החזן שאינו "בעל־תפלה", ואף אינו יודע־נגינה, טיפוס־מעבר שהיה מצוי בגליציה ועליו שסך את חמתו. ...

... הדפסת ספרי חסידות בלבוב נתקלה פעם במכשול רציני שבא מצד משכיל לשעבר שהתנצר, טרלה שמו, שנתמנה צנזור ראשי על ספרים עבריים בדפוסי גליציה, והוא נקם את נקמתו בחסידים בגלל סכסוך שהיה לו עם הרב מבעלז. כל זמן שהדפסת ספרים

מהחזנים הגדולים שכהנו בלבוב, היה ברוך שור החזן היחידי שנולד בעיר זו. הוא נתגדל ונתחנך על ברכי התורה והמצוה בסביבה של יהודים אדוקים וחרדים שבגלילות גליציה בתקופת פריחתה של החסידות. קיבל תורה מאביו, הלמדן החסיד המובהק של בית ריז׳ין, נכד ה״תבואות שור", ומנעוריו עד שהגיע לגיל הגבורות כהן בחזנות בבתי־כנסיות של יהודים חרדים־אדוקים, ובכל הויתו היה כאחד מהם. כבעל־תפלה היה המתאים במלוא מובן המלה לדין ש״ע, ירא וחרד על מצוה קלה כחמורה והיה מנגן ומלחין בחסד עליון ובכשרון גאוני. רוב יצירותיו לא חוברו לשעתן בלבד, אלא גם לדורות הבאים, כי תמיד יפליאו את יצירתו, חכמתו וכשרונו. בעצמו התאים את ליוויו לנעימות למקהלה, ובכל תנועה ונעימה הכניס מרוח הנגינה היהודית. מנגנים מפורסמים, שרים ורוזנים היו באים לשמוע אל שירתו וזמרתו, ביהוד תפלת "כל נדרי" בליל כפורים. ...

... נולד בחירוב, גליציה, בבית הורים אמידים וחשובים, קיבל חנוך דתי קיצוני, וכבר בשנות בחרותי נתכבד

... מבלז, נולד בגליציה בשנת 1906, למד בוינה יחד עם החזן ישראל מייזלס מלבוב אצל החזן הנודע יהודה ליביש מילר. כיהן כחזן בסטניסלב, בעל בריטון לירי. קיבל סטיפנדיה ולמד בקונסרבטוריון. יהודי ת״ח ומשכיל. בביהכנ״ם "גל־עד" בלבוב כיהן כחזן בשנים 1935 — 1937. משם עבר לרוטרדאם. עם כיבוש העיר כיבוש העיר בידי הנאצים נשלח עם אשתו ושני ילדיו למשרפות ההשמדה אשר בפולין. ...

... בעבודתו הספרותית התחיל ד״ר בלבן בפובלי- ציסטיקה. ב־׳י: 52103£ ץ 2 ע? ", השבועון הציוני הראשון בגליציה, פרסם בשם בדוי, "אמת", מאמרים על בעיות ההווי היהודי. עורך השבועון, אדולף שטאנד * מראשוני המנהיגים הציונים בגליציה, מספר באחד ממכתביו על התחלתו הספרותית של בלבן את הדברים האלו: "הדבר היה בשנת 1897. סטודנט צעיר סר אצלנו — בימים הטובים ההם — כמובן שלא עמל״ פאת ההגהה ב־ 50 ס 521 ץ 2 ז ?. פעם אחת בא אלי נבוך, מסמיק, ומסר לי מעטפה ובה כתב־יד. תקנתיו והודעתי למחבר שבעוד ימים אחדים יקרא את הגהת מאמרו. זה היה בודאי הרגע המאושר ביותר בחייו. אחרי מאמר זה כתב מאמרים אחרים. ראיתי שצעיר זה מוכשר לפובליציסטיקה פחות משהו א מוכשר להיסטוריה. לפיכך כוונתי לזו. האיש הוא המחבר של ספרים יסודיים לתולדות היהודים בלבוב ובקרקא׳ ולולא יהדותו היה בודאי כבר פרופסור מן־המנין באחת ...

... הפולנית למדעים בקרקא, לפי המלצת בחיר ההיסטוריונים הפולנים, מי־שהיה הנציב של גליציה ׳ פרופ׳ ד״ר מיכאל בוברזינסקי. הפרסים לא הועילו ובלבן׳ שהדגיש תמיד בגאווה מיוחדת את שמי ומוצאי היהודי, נאלץ להסתפק במשרת "מורה־דת" . ...

במחקריו הראשונים: "היהודים בלבוב על־סף המאה הט״ז והי״ז"׳ (פולנית) שעליו קיבל את הפרסים של וואוולברג וברצבסקי "הרץ הומברג ובתי־הספר היוספיניים בגליציה בשנות 1787 — 1806״ (פולנית, לבוב 1906); "הרובע היהודי בלבוב" (פולנית, לבוב 1906), נראים כבר הקווים היסודיים של שיטתו המדעית, השונה מדרכי המחקר של ההיסטוריונים היהודים הנ״ל שראו בתולדות היהודים אך קורות הרבנים, הדיינים. המוהלים, החזנים ונדן. דרכו של בלבן שונה גם מטיפוס שני של היסטוריונים, שנקטו בתולדות היהודים בפולין שיטת־מחקר שהיתה חדורה אפולוגטיקה או שאיפות התבוללות. היסטוריונים מסוג זה היו הילארי נוסבאום׳ אלכסנדר קראוסהאר, ד״ר לודביג גומפלוביץ, שאף הם לא תארו לנו את העבר היהודי בפולין תיאור נכון. ...

האוכלוסיה היהודית בלבוב הגיעה באותו זמן לערך 150.000 — 160.000 נפש, את המספר המדויק קשה לקבוע. המפקד הרשמי האחרון נערך ב~9 לדצמבר 1931, ונפקדו בו בלבוב 99.595 יהודים. עד שנת 1939 גדל מספרם ב־10.000 נפש לכל הפחות. בתחילת המלחמה הפולנית־גרמנית, בספטמבר 1939, ברחו יהודים רבים בבהלה מן המחוזות המערביים של פולין, מפני החיילות הנאצים, ורבים מהם השתקעו בלבוב. כתום הפעולות הצבאיות בשטח גליציה (בסוף ספטמבר 1939) החלה תנועת הגירה חדשה מן האזור המערבי של פולין, שהיה בידי הנאצים, אל האזור המזרחי שעבר לאדמיניסטרציה של ברית־המועצות. חלק מן היהודים בחרו להבריח את הגבולות שבין אזורי הכבוש הגרמני ורוסי בהמלטם מפני רדיפות הנאצים, ובחלקם גורשו ממקומותיהם ע״י הנאצים ועברו את הגבול בעל כרחם. בין כך ובין כך — מספר היהודים שעברו את הגבול במשך חודשי הסתיו והחורף 1939 — 1940 היה גדול מאד. רוב מנינם של הפליטים שהשתקעו בלבוב היה ממחוזות קראקא, לודז, וארשה וקילץ. בראשית שנת 1940 עלה מספר התושבים בלבוב יותר מכפלים מאשר היה לפני המלחמה. (מלבד היהודים הגיעו ללבוב גם פליטים פולנים רבים). בדרך כלל העריכו את מספר תושבי העיר באותו זמן ב־700.000 נפש, ובתוכם כ*־180.000 יהודים . ...

... וספים׳ שנגמרו בכשלון. רובם של הצעירים היהודים שהשתדלו לברוח אל היערות היו מזויינים. בדרך כלל קנו את כל הנשק — אקדחים ורובים — מחיילים איטלקים או הונגרים (המחיר הממוצע לאקדח היה 2.000 זהוב) והם היו עוזריהם העיקריים בארגון הבריחה. קאצמאן מזכיר קבוצה של 20 — 30 צעירים יהודים מזויינים שברחו מן המחנה היאנובי ברצותם להגיע לסביבות העיר ברודי, כדי להצטרף שם לקבוצת פרטיזנים יהודים שהיתה פעילה ביערות. הם פנו לשני נהגים גרמנים והציעו להם 20.000 זהוב בעד נסיעה מלבוב לברודי. הנהגים הודיעו על הסכמתם, אך הסגירום לידי המשטרה הגרמנית׳ וכל היהודים נרצחו (הדבר אירע ב־15 למאי 1943). ב־21 למאי 1943 — מספר קאצמאן — שוב הכריתו הגרמנים קבוצת יהודים חמושה נשק איטלקי. ובדרך כלל — מעיר קאצמאן — "ככל שירד מספר היהודים במחוז (גליציה)׳ גבר רוח המרד בתוכם. היהודים השתמשו בכל סוגי כלי־נשק׳ שבחלקם נקנו מן האיטלקים". ולמרות סופם המר של נסיונות רבים, הצליחו לא אחת צעירים יהודים, בין יחידים ובין בקבוצות מאורגנות׳ להמלט אל היערות ולהשאר שם עד מפלת גרמניה. קבוצות קטנות חדרו אפילו עד הרי הקרפטים (למשל — ד״ר בורים פליסיין וקבוצתו).

49 . ד״ר רינגל מיכאל . מראשי המנהיגים של היהדות והתנועה הציונית בגליציה . בהנהגתו של ד״ר גרשון צ־פר , לאחר הפוגרום של 1918 , נפתחה הקופה חדשה בחיים הצבוריים־הלאומיים של יהדות גליציה , שהיתה נתונה קודם , בימי שלטון אוסטריה ומושלי המחוזות הפולנים , להשפעתה ומרותה של ברית המתבוללים וחצרות ה״אדמו״רים" . הוקמה רשת חנוך לאומי , נוסד העתון "חווילה " ומוסדות עזרה הדדית . ד״ר רינגל היה יחד עם ד״ר ליאין רייך מן העומדים בראש התנועה הציונית , שהצליחה לכבוש לה את הלבבות בקרב המוני העם בתקופה שבין שתי המלחמות . הוא השתתף כנציג יהודי גליציה במשלחת היהודית שהגישה את עצומותיה לפני ועידת־־השלום בפריז ובוורסייל׳ ( 1919 ) , אחרי מלחמת העולם הראשונה . היה ציר הקונגרס הציוני , חבר הועד־הפועל ובית־הדין של הקונגרס . בשנת 1922 נבחר לסינט הפולני בעיר מולדתו , סטרי . בכניסת הסוביטים ללבוב , בספטמבר 1939 , כשנאסרו עסקנים ציונים בלבוב , עזב ד״ר רינגל את העיר ונסע לווהלין . לפי השמועה ישב ע״י רובנה ומאז נעלמו עקבותיו . ...

... 61 . הרב ר׳ הלל שפרבר . רבנן של קהילות זבאראז וזולוצוב , מחשובי הרבנים ומנהיגי תנועת "המזרחי " בגליציה . עונה בעינויים קשים ומת מות־ קדושים בזבאראז , עם כניסת הגרמנים לעיר , ביולי 1941 . ...

... ליהודים בכל ערי גליציה ...

... ואע״ם שהתנגד לדעות אפיקורסיות שריוהו בגליציה בהשפעת משכילי ברלין, ונקט ׳ עמדה של מסורת מובהקת, נתקבל ספרו בהתנגדות וגבו בחוגי האדוקים, מפני מגמתו לעורר התענינות למדעים חילוניים. ובאמת מלא ספרו תפקיד חשוב בקידום ההשכלה בנוער היהודי, שקראו בחשאי ובסתר וממנו שאב את השכלתו החילונית. והשפעתו פשתה לא רק בגליציה לבד, אלא גם בפולין והונגריה, ובארצות הבלקן והמזרח תירגם גם ללאדינו, שפת הדבור של היהודי הספרדים. ...

... אחרי שעניין בית־הספר לרבנים נתקבל במועצת הממשלה עלה בידי שר־הפנים גולוחובסקי להשפיע על הקיסר לטובת העניין וב* 21 בפברואר 1861 הוציאה הממשלה חוק להקים בגליציה ביו־דספר לרבנים מוסמך בזכויות ציבוריות , שתקציבו יכוסה , אם המקורות הארציים לא יספיקו , מכספי קרן בתי־הספר היהידית שנוספה אל הקרן הקטולית . לשם כך ניתנה הוראה להפריד החל מ־ 1 בנובמבר 1862 את החלק המשתייך לקרן היהודית ולהקדישה לצרכי בתי־הספי היהודיים . ...