Jewish Merchants

... המלך שלח ב־30 בדצמבר 1643 אזהרה לעיריה ודרש ממנה שתסדיר את הענין. באמצעות העיריה נעשה הסכם ובו הסכימה האגודה לאשר 50 פרוונים יהודים. כאשר היהודים מסרו לעיריה רשימת 50 שמות דרשה האגודה להציגם באופן אישי מפני החשש שהם סוחרי פרוות. היהודים לא נענו לדרישה והמשיכו בתעסוקתם בפרוונות, ואפילו החזיקו שוליות בוצרים, ולמרות האסור סחרו בעורות שועלים, זאבים, שפנים וכבשים. סוכניהם וסרסוריהם הסתובבו בפרברים. בראות העיריה שאין להמשיך במאבק הסכימה לחתום ב~21 במרס 1654 חוזה עם נציגי היהודים, ותוקפו נקבע לזמן של 15 שנה. ...

... בשנת 1791 התחיל שוב המאבק בין היהודים והעיריה 20). במאי 1791 הגישו הסוהרים הנוצרים למועצת החצר בוינה הצעה 1) שהסוחרים היהודים יפוג מתוך־העיר לרחובות־מגוריהם; 2) לדרוש מסוחרים

... היהודים? גם הסיטונאי סלוריאן זינגר צידד בזכותם. בזמן הדיון קמה סערה, עד שהיה הכרח להפסיק את הישיבה. למחרת קיבלו שני הסוחרים היהודים את האישור לפתוח את חנויותיהם, אולם רק כדי למכור את המלאי במשך 3 חדשים בלבד, ונאסר עליהם לתלות שלטים על החבויות. הסוחרים פנו בערעור אל המיניסטריון, שהעביר את ערעורם. באמצעות הגוברניון, לעיריה? והפעם הותר להם להשאר ברובע לא־יהודי. אכן, יתר הסוהרים היהודים שעברו את התחום, נצטוו לעזב את חנויותיהם עד 1 בנובמבר 1853. עם זאת פנתה העיריה אל בעלי הבתים הנוצרים ואיימה להטיל עליהם קנס כספי עד 100 פל׳ אם ישכירו חנות ליהודי.