Franz I

המשא־ומתן של האצילים הגליצאים בחצר הקיסר בוינה נמשך שלוש שנים מבלי להביא פתרון חיובי. אחרי מותו של ליאופולד, לא היה בנו. פראנץ 1, מעונין להעניק לגליציה מעמד מדיני מיוחד. ...

גם תעשיינים מאוסטריה־תחתית פנו אל הממשלה בוינה בבקשה שלא להגביל את חופש־המסחר של יהודי לבוב שהם לקוחותיהם. בתשובתם מפברואר 1794 הדגישו שלטונות וינה שהיהודים בלבוב השכילו לרכוש את הדירות והחנויות הטובות ולדחוק מהן את הסוחרים הנוצרים. מטרת התקנה היא להחזיר את היהודים למקומותיהם, וכי לא יחול שום שינוי, והתקנה תבוצע לחלוטין. היהודים לא ויתרו על זכותם, ויעקב קירטווא ושמחה רפפורם פנו בפטיציה מיוחדת בשם הסוחרים ובעלי־הבתים היהודים 27) אל הקיסר פראנץ 1, להתיר להם להישאר במקומות מגוריהם נוכח העובדה שרכשו את בתיהם בזכות החוק והעברתם לפרברי קרקוב וזולקיב תביא להם הרס כלכלי ותקפח את פרנסתם. ...

... בשנת 1797 הציע שלמה קופלר, שיחד עם שותפו הנוצרי, איגנאץ קראטר. היה חוכר מס הבשר, שבמקום מס־סבילות, יקבע מס של נרווד־שבת: 2 קרי־יצר מכל נר, 6 קרייצר לנר־יאהרצייט, 10 קרייצר לנר יום הכפורים, קרייצר אחד בחגים, חצי קרייצר לנר־חנוכה ובחתונות — פלורין אחד לנר ופלורין אחד ללפיד. הממשלה היססה בדבר, מפני שהקיסר פראנץ 1 ראה משום דיכוי הדת במס זה, אולם בהשפעתו של הרץ הומברג (קופלר הבטיח לו הכנסה של 2% נטו), שטען כי אין כאן איסור הדלקת נרות אלא הצעה לתשלום מס מיוחד עליהם, אישר הקיסר את הצעת־י. הממשלה

הזמן והתנאים נראו להם נוחים לפעולה זו מאז נתן הקיסר פראנץ 1, בשנת 1803, הוראות לעבד תקנון יהודי חדש, ש״מטרתו אינה רק עניני מסים בלבד " (דערען צוועק נישט אליין דאס שטויער־ודעזען איסט). במשך שנים טיפלו השלטונות בהכנת התקנון החדש, כי לפי דברי הקאנצלר גראף אוגארטה (1812) טעונה שאלת היהודים עיון ממושך, אע״פ שהקיסר ביקש להחיש את הענין. בשנת 1820 ציווה הקיסר בנימה חריפה לפעול למען הסרת המחיצה שבין היהודים ויתר האוכלוסין, ודרש להטיל על הנוער את חובת הלימוד בבתי־הספר הכלליים ולהתנות את מינוי הרבנים בהשכלה כללית . ...