Lublin

... קאשטלנים וסטארוסטים, בפקודה מפורשת של סוחרים, עגלונים יהודים מרייסיו ופודוליה, המובילים סחורות לקרקא ולובלין ולשאר ערים, והעוקסים את המרכז המסחרי לבוב, לשמור להביא על זכויותיו 36). סכסוך דומה פרץ בשנת 1537 עם לובלין בעבין הסוחרים הבאים מתורכיה שעירית לבוב אסרה עליהם לצאת לירידי לובלין. הפעם פסק המלך זיגמונד בקדק״א ב־27 בפברואר 1538 שעירוני לבוב זכאים להכריח סוחרים תורכים, טאטרים וולחים לאחסן א ה סחורותיהם במרכז המסחרי בלבוב, אולם מבלי לפגוע בסוחרי לובלין 37 כל ההגבלות נשארו ללא ביצוע, כי היהודים מצאו משען אצל האצילים הפולניים, שרכשו להם אז את אזרחות העיר וחדרו למעמד הפאטריצ״ם. כנראה, בהשפעתם שופרו קצת היחסים בין העירונים והיהודים. למרות השיפור נמשך המאבק במשך עשרות שנים אצל השלטונות ע״י שני הצדדים בערעורים, מחאות ומשפטים. מצב זה נמשך עד שנת 1578 בה הסכימו הצדדים לדחות את צעדיהם המשפטיים עד כינוס הסייס. ...

... העיר והיהודים הגישו ערעור נגד פסק־הדין בפני המלך עצמו. בינתים אספו הישועים עדויות מפי נוצרים שהכירו את הרובע היהודי, כי בית־הכנסת הוא ציבורי ולא פרטי, ומאידך גיסא ניסו להשפיע על המלך באמצעות אוהדיהם. בסוף 1605 התקיים הערעור בקרקא. העיר יוצגה ע״י היועץ סטניסל ב אנסרינוס; היהודים — ע״י נחמן בן-יצחק, משה דוקטורוביץ מלובלין ועורך־דין לאורנציו ס זארמסקי.

... לא ידוע אם מיסד המשפחה, ר׳ יצחק בן נחמן, היה יליד לבוב או שמוצאו מעיר אחרת. בפעם הראשונה הוא נזכר בתעודה משנת 1565 0 בתואר חבר בית־ הדין היהודי ונקרא "דוקטור". מכיוון שלא היה רב, יש להניח שהתואר ביתן לו כפרנס הועד הגלילי של רייסין. הוא השתתף גם בישיבות ועד ארבע־ארצות בלובלין וירוסלב.

... אחד המגנטים, הסטרוסטה מלוצק, לשצינסקי, הופיע בלווית אנשיו בשערי לבוב והתנפל על אזרחי העיר. המשמר האזרחי הצליח להדוף את הפולשים ולקחת בשבי כמה מהם. מרשל הטריבונל בלובלין, סטניסלב בינובסקי, ראה בכך עלבון חמור לאצולה, וב־4 באוגוסט שלח מכתב חריף לעירית לבוב ובו תבע את שחרורם המידי של השבויים. מאחר שהעיריה לא מלאה את דרישתו, הגיש בינובסקי משפט נגדה ובו חוייבו יועצי העיר. פסק־הדין בוטל אח״כ ע״י המלך, מכיון שהדבר הוא רק בסמכותו או בסמכות הסיים בלבד.

... העיר לבוב מקום מושבו של הגבאי הראשי לכספי ארץ־ישראל . תוארו היה "מרא דארעא דישראל" , או "נשיא ארץ־ישראל" . הכספים שנאספו למען ארץ־ ישראל בקהילות פולין וליטא ע״י גבאי־א״י נשלחו בכל שנה ללובלין , לועד ד״א , ומשם ללבוב ל״נשיא ארץ־ישראל" .

... אחרי מותו נבחר הרב מלובלין, ר׳ שמחה ב״ר נחמן הכהן רפפורט, אולם בדרכו לבובה חלה ונפטר בשברשין בז׳ אב תע״ח (1718).

... בהשפעתו של ר׳ יצחק לנדא הוכרז בלובלין (ו׳ א בתקי״א, 1751) חרם על ר״י עמדין. הרב ר׳ חיים רפפורט בלבוב לא התערב בפולמוס ולא הראה נטייה לשום צד וגם לא חתם על כתב־המודעה

שנת 1759 עברה בלי זעזועים גדולים והתחיל שוב המאבק עם העיריה בעניני זכות המסחר והדיור . העיריה לא הסתפקה בנצחונה משנת 1759 — אלא הצטרפה ליתר הערים בפולין בפעולות נגד היהודים . במרס 1765 הגישה עירית לבוב יחד עם עירית קרקא , פוזנא , לובלין וכו׳ פטיציה לסיים בוארשה על הרס העיר וכלכלתה ע״י המסחר , המלאכה וחכירות היהודים . ...

... בראשית המאה הי״ט חלו שבויים רבים בגליציה מבחינה מדינית שהשפיעו גם על תהליכי ההתפתחות של חיי היזזודים בלביב. בשבת 1796 כבשו האוסטרים את קרקא ונשארו בה עד 1815. בתקופה שבין 1815 — 1846 היתה קיימת קרקא וסביבתה כרפובליקה עצמאית. בשבת 1809 נכבשה לבוב באופן זמני ע״י הרוסים, בני״בריתו של נפוליאון. בשנות 1796 — 1809 נספח לגליציה גם השטח שבין הויסלה והבוג ובתוכו לובלין, זאמושץ וסנדומירז, בשנות 1809 — 1815 שלטו הרוסים גם במחוז טרנופול. וגם בוקובינה היתה עד 1848 קשורה בגליציה.

ציין בהדגשה מיוחדת, שהתלמוד מחנך את היהודים לשנאת הגויים, בתפילות נמצאות קללות נגד הנכרים. החינוך מביא לדרך־פראות ולהתרחקות מיתר האוכ- לוסים. השינוי יבוא ע״י חינוך חילוני משותף של הנוער היהודי והנוצרי, פירוק בתי־הספר היהודיים, לימוד התורה בשפה הגרמנית, ביטול התלבושת היהודית ואיסור פיאות־וזקן. על העדה יש להפקיד ראש־יהודים ארצי (אבערלאנדעסעלטעסטער) משכיל, כפקיד ממשלתי במשכורת של 2.000 פלורין לשנה. מלבדו יש למנות גם פקיד נוצרי. שניהם ימנו קומיסרים יהודים, שיסדרו מפקד, בשיטת כרטיסיה לכל נפש. מבחינה מנהלית רצוי שהסמכים בנוגע ליהודים תהיה ברשות העיריות. בכל מקום יעמוד רק פרנס אחד בראש, פרט לערים לבוב, ברודי, קרקא ולובלין, בהן יהיו שני פרנסים 16 ). ...

'־) כ״ך גורש מלבוב הגאון הידוע ר׳ מאיר בן גדליה (מהר״ם מלובלין), שבא לבוב בשנת 1599 כאב־בית־דין. סכסוך נפל בין המהר״ם ותלמידו של פאלק, ר׳ אברהם שרנציל הכהן רפפורט, מחבר "איתם האזרחי", שהחזיק בכספו ישיבה והיה גבאי־צדקה ונשיא ארץ־ישראל. בשנת 1613 השתתף המהר״ם בחתונת בנו. כשעזב את ביתו, ליווהו ר׳ שרענציל עד ביתו. המהר״ם לא שם לב שהוא הולך אתו, וכשהגיע הביתה העיר לו אשתו על כך. השיב המהר״ם: האם אינני ראוי לכך שלא רק הוא, אלא גם רבו (פאלק) ילוני הערה זו הרגיזה את ד׳ שרענציל, והוא הביא את הענין לפני ישיבת הקהל׳ בהשפעתו ובעזרת קרובו ר׳ מרדכי נחמנוביץ הוחלט לפטר את המרה״ם מבית־הדין והוא הוכרח לעזוב מיד את העיר. מלבוב נסע ללובלין ושם כיהן כרב עד פטירתו, בשנת 1616 (ש. בובר, אנשי שם, 13—12, 133). ...

שע״ו (1616), ר׳ מאיר ב״ר גדליה מלובלין, נולד שי״ח (1558), בן כ״ד נתמנה לראש ישיבה בעיר מולדתו בלובלין, בן כ״ט נתקבל לראש ישיבת קרקא במקום חותנו הר׳ יצחק שפירא, בהיותו בן ל״ז נתמנה לראש־הישיבה בלבוב ולאב בית־דין בגלילות לבוב, במשרה זו כיהן שמונה־עשרה שנה, בשנת שע״ג חזר לעיר מולדתו לובלין בתור רב אב־ בית־דין וריש־מתיבתא, באחת מתשובותיו (סי׳ פ״ח) הוא אומר: "ת״ל העמדתי תלמידים הגונים הרבה בכל הגדולים הקדמונים ורוב תלמידי המה היום כולם ראשי ישיבות ומורי הוראות בישראל". ...

... תנ״א (1691), ר׳ צבי הירש ב״ר זכריה מענדל קלויזנר, יליד קרקא, תלמידם של הב״ח ה״מגיני שלמה" ור״מ בעל "צמח צדק" מניקלסבורג, אחרי הרב נפתלי הירץ בר׳ יהודה זעלקל אב״ד ור״מ בתוך העיר (בעת שהיה ר׳ יהודה יודל רב בחח לעיר) ואחרי־כן נתקבל (1685) לאב״ד בלובלין ושם מנ״כ י״ז תשרי תנ״א. ...

... תע״ח (1718), ר׳ שמחה ב״ר נחמן הכהן רפפורט, אחרי פטירת ה״חכם צבי" נקרא ר׳ שמחה למלאות מקומו, הוא היה מקודם אב״ד בדובנא, הורדנא ולובלין ומשם נקרא לכהן ברבנות לבוב, אבל לא ארכו לו הימים על כסאו, מנוסח המצב ה של בנו הר׳ חיים כהן רפפורט מוכח שר׳ שמחה ישב איזה זמן על כסא רבנות לבוב, יתכן שאחרי עלותו חזר להביא בני־ביתו לבובה, והנה באמצע הדרך, בשברשין, חלה והלך לעולמו בז׳ א בתע״ח. אחדות מדרשותיו מובאות בס׳ "זכר החיים" לבנו ר׳ חיים. ...

בשנת 1704 העמידו השבדים עמוד־תליה, ופרגסי הקהל היו צפויים לתליה עד שהסלים, שהועמדו מתחת לעמוד, נתמלאו זהב וכסף שהובאו ע״י היהודים. בית־ הכנסת הוקם בשנת 1582 ע״י ר׳ יצחק בן נחמן, ראש הקהל ויו״ר ״ועד ארבע ארצות״ בלובלין בשנת 1589. בשנת 1594 הוסיפו לבנין עזרת נשים. בית הכנסת נבנה בסגנון גוטי ע״י האדריכל פאול האיטלקי, שבנה גם את הכנסיה וולווסקא ברחוב רוסקא. יש לבית־הכנסת ספור מיוחד: בשנת 1603 העניק המלך זיגמוגט וו ו את המגרשים וכל השטח למיסדר הישועיים. אחרי דיונים ומשפטים הוכרחו היהודים למסור את בית־הכנסת וכל סביבותיו, כמעט את כל רחוב היהודים, לישועיים. אולם הכניסה לבית־ הכנסת היתה רק דרך ביתו של מרדכי בן יצחק, והוא לא הרשה את המעבר. הישועיים היו מוכרחים לוותר והחזירו ליהודים את בית־הכנסת עם כל הבתים מסביב. ...

... הקהלה היהודית בלבוב, נחשבת מאז בין העדות עתיקות היומין ומרובות האוכלוסין שבמזרח אירופה. בגלל עמדת העיר׳ היה בינה ובין הקהילות בתפוצות הגולה במרכז אירופה, מגע רופף בקשרי המסחריים, וזאת היתה הסבה העקרית והגורם להעדר בית דפוס עברי בתוכה, שיוכל לספק את דרישות תושביה ושוכני ערי בסביבתה בספרים עברים. עקב זה היו העוסקים בממכר־וקנין הספרים נאלצים׳ להביא את הספרים הדרושים, וספרי התפלות בתוכם, מערי המרכז שבמדינת פולין: קרקא ולובלין י) לפי צרכם. ...

... אכן, מזמן לזמן נסע לשם חקירותיו לחו״ל: לברלין, ברסלוי׳ וינה וכד. בימי מלחמת העולם הראשונה חי כפלי ט בוינה ובשנת 1915 נתמנה כרב ־ צבאי בצבא אוסטריה. את שרותו מילא בשנות 1915 — 1918 בכיבוש האוסטרי בלובלין. כאן השתדל לפי מיטב יכלתו לשפר את מצב היהודים. ...

... יריעההדרושהלתמונה. וכלזהנעשהבידיו באהבתאין־קץלמחקרוובאמנות שלאמן.כתיבת היסטוריהעומדתמידעלהגבול שביןמדעואמנות,והויכוחאםהיסטוריוגרפיהמדע היא,עדיין לאהוכרע.בקראנואתספריבלבן׳שבהם הואמתאראתחייהיהודים׳ישלנוהרגשהשהדברים נכתבובידיסופר־מספר,ובכךהיאגדולתו.הואמתאר אתאירועיהעברעליסודהתעודותכהוויתן,בלי כחלו שרק ומבלילהעליםמעינינואתכל הגורמים שהביאואתהעובדותלידיהתפתחותן.איןבלבן היסטוריוןהחורששדה־ארכיונים׳אלאסופרעַל כשרון־יצירה׳היודעלהבליטאתהעברמכלצדדי החיים.היחידיםהפועליםבתאוריו אינםגבורים,אלא בני־אדם׳שיצאומתוךההמוןונשארוקשוריםבו, ולדעתוהגורםהמכריעבמשחקהכוחותשבהיסטוריה הואההמוןהיהודי,יסודותקיומו׳מנהגיונמוסיו׳ ומעלכולם,פסגתחייו—תרבותוהרוחנית.מכאן יובןמדועהקדישבלבן,במונוגרפיותהקלאסיותעל תולדותיהודילבוב׳קרקאולובלין׳מקוםרבל תיאור חייההמונים׳שמחותיהם,חתונותיהם,מכאוביהם, תלאותיהםוגםמריבותיהם׳שלפעמיםלבשוצורות בלתי־מהוגנותוגסותלמדי.

... אין שטח בהיסטוריה של יהודי פולין, שבלבן לא חידש בו משהו. איזו כמות של חומר חדש לתולדות האומנות והמלאכה היהודית נמצאת במחקרו הגדול והמקיף על "השרידים ההיסטוריים של יהודי פולין", או חומר עשיר לתולדות עלילות־הדם, במאמרו החשוב מבחינה משפטית ופסיכולוגית על "גרוציוס ומשפט עלילת־דם בלובלין בשנת 1636״ (בספר־זכרון לש. דובנוב, ברלין 1930). מקום רב הקדיש גם לחקירת תולדות היהודים בגליציה. בשטח זה פרסם מספר מאמרים וכן את הספר 511 [03110׳*■ 2736 3 [ז 0 :) 115? 1912׳*ס׳*/ ! (1868 — 1772) [16 > 51׳*י 0 > 1-31 > 1 [1£6 רן £2 ...

אך חשבונותיהם המבוססים על הגיון אנושי נורמלי לא התאימו למדיניות השלטונות הגרמניים המרכזיים. מתוך מסמכים ודוקומנטים שבידנו כיום ידוע לנו מה שלא ידעו אז היהודים תחת שלטון הנאצים — כי מדיניות ההשמדה הגמורה של האוכלוסיה היהודית באירופה נקבעה כבר בברלין בסוף 1941. בסוף השני. ובתחילת 1942 פתחו הגרמנים באקציות־השמדה גדולות (ליקבידציה) בשטחי פולין שנספחו לגרמניה (הפלכים של פוזנא, שלזיה, לודז). ב־20 בינואר 1942 נתקיימה הועידה הגדולה של הנציגים החשובים בממשלה הגרמנית והמפלגה הנאצית בברלין, ובה אושרה תכנית השמדת יהודי אירופה • במרס 1942 בוצע הגירוש הגדול הראשון בגליציה המערבית בעיר מילץ, ואחריו — הגירושים מערים אחרות של פולין (בז׳סקו, רישא, סנדץ, קלצה, זמושץ. האקציה הגדולה בלובלין מ־17 במרס עד ה־20 באפריל וכר • במרס 1942 הגיע תורה של לבוב. ...

טענו כי למפעלי ייצור אלה אין כל חשיבות בעתות מלחמה. בשנת 1942 כבר החמירה מאד בכל רחבי גרמניה התחרות בין המינהל־האזרחי והתעשיה לבין הס־ס. ידועים למדי הסכסוכים בין שפר, המיניסטר הגרמני לאספקת צרכי־מלחמה, ובין הס־ס., וכן הסכסוך של צרנר, הנציב האדמיניסטראטיבי של הממשל בלובלין, עם גנרל הס־ס. אודילו גלובוצ׳ניק. אין ספק שגם בלבוב התגלעו מריבות מעין אלה, אך הסדנאות היו סלע־המחלוקת לא בין שלטון־העיר והס־ם. בלבד, ריב מתמיד היה גם בין גראיווור ובין המועצה היהודית, וכן בין גראיווור ובין וובר, ראש משרד־העבודה. וובר הרגיש כי פעולתו של גראיווור גורמת כי הפיקוח על אלפי יהודים יחמוק מתחת ידו. למועצה היהודית היו טענות יסודיות יותר כלפי גראיוור, אשר עם היותו בעל מרץ רב, היה איש גם ועם־הארץ, שיצר שלטונו לא סבל אף את דעת חבריו הקרובים לו בעבודת ההנהלה. אמרו עליו, ששאף לעשות הון רב בזמן קצר, ...

10) כתבי־יד של 25 גביות־עדות וזכרונות של יהודים ניצולים אשר נאספו על ידי הועדה ההיסטירית היהודית המרכזית בפולין וסניפיה בלודז, קראקא, וארשה, לובלין, פשמישל (ארכיון המכון ההיסטורי היהודי בוארשה). ...