Synagogue

... הצדדים הוכיחו כי הקניות נעשו באופן חיקי. בנוגע לביודהכנסת הוכר שהיה זה מעשה בלתי-חוקי היות וברשיונו של המלך לא היה היתר לכך. על טענה זו הודיעו היהודים שביודהכנסת אינו ציבורי אלא בית תפלה פרטי־משפחתי. ...

... זימורוביץ, ובתוכם כל בתי היהודים, בית־הכנסת שבו נשרפה גם ספרייה עשירה, עד השער הקרקובי וכנסיית הנשים הבנדיקטיניות. ...

מאחר שההתנגשויות חזרו ונשנו, החליטו היהודים לעמוד בפני הפורעים. הם קיבלו אישור להתגונן בנשק חם, מאת הסטרוסטה יאן מגרוס־רונציץ ומאת הממונה על הארמון, שהיו מעונינים בישיבת היהודים בפרבר העיר. היהודים רכשו את הנשק, למדו להשתמש בו כראוי, והציבו משמר יומם ולילה בקרבת בית־הכנסת. אמצעי־הזהירות מצד היהודים הגבירו את זעמם של הבריונים, שהתפרצו בפראות ב־23 במאי (ח׳ אייר) 1664. יום זה היה חג קתולי. הישועים ערכו תהלוכה חגיגית, והרותנים הכינו קבלת פנים לארכיהגמון החדש, זליבורסקי. היהודים חששו מפני פורענות, ופנו מראש את הסטרוסטה שיגן עליהם. לפני החג נשלחה מן הארמון פלוגת חיילים אל הרובע היהודי. החג חל ביום השבת, אך על אף קדושת היום, התאספו כ־400 יהודים מזוינים, רובם צעירים, לפני בית־ הכנסת, והתחלקו ל־3 פלוגות: פלוגה אחת, בפיקודו של ליזר, הועמדה ע״י הטחנוֹת המלכותיות. פלוגה שניה, בפיקודו של קוצקא — ע״י האיטליזים, והפלוגה השלישית, בפיקודו של טורצין — בככר בית־הכנסת. בשעות אחר־הצהרים המוקדמות, החלו לנהור המוני אכרים מכפרי הסביבה וכן שוליות ומשרתי האצילים מן העיר. בראותם את היהודים עומדים הכן, חגורי נשק, בזו ולעגו להם בקול, והחלו לידות בהם אבנים. המתגוננים הכו על ימין ועל שמאל, והצליחו להדוף את ההתקפה. ההמון החל להתפזר, אולם תלמידי הישועים, שהיו מזוינים, עודדו והמריצו שלא ...

... משה מנקים היה מוזג חוכר ובעל בית־בישול בירה. מוצאו מברודי ובגלל קשריו עם אנשי שררה עלה ה ל״גדולה״, היה לפטרון אגודת ״תגרי־תרמילים״ וידע לרכז סביבו קבוצת אנשים שהיו כפופים לרצונו וצייתו לכל פקודה היוצאת מפיו. אע״פ שהיה בירעם הארץ, אך הודות לקשריו עם השלטונות, נבחר לראש הקהלה. ושלט באכזריות על בני קהלתו. סבלו את שלטונו מפני שהקהלה שקעה בחובות, ולא רבים היו הקופצים על המשרה של ראש״הקהל. בשנת 1761 הגיע זמן פרעון של חובות ולא היתה פרוטה בקיפה. אז לקח מנקים משכנתא על בית״הכנסת בסך 20.000 זה׳ והיתה רווחה. אולם באוכלוסין נפוצו שמועות שנהנו מן ההלואה גם ראשי״הקהל, הללו הודיעו והכריזו שאין יסוד לשמועות ודרשו מאת ״המורדים״ להגיש הוכחות בפני הרבנים. מנקים וחבריו היו בטוחים שאף אחד לא יעיז למרוד בהם בגלוי. אך הפעם טעו בדעתם זו.

... שהוא חילל את מנהגי הדת, ולתרום 100 זה׳ כופר לטובת בית־הכנסת וביהדהחולים. עם זאת הזהיר בית־המשפט את הקהלת להמנע ממעשי נקם וקנאות 39 ). ...

... החיים חזרו בימי השלטון האוסטרי למסלולם הרגיל והיהודים שמחו, עם כל עמי הקיסרות, כשנפוליאון נוצח (1814) ולפי הוראות ראש־העיריה לורנץ מיום29 ביוני 1814 השתתפו בחגיגות לכבוד נצחון,זה. הם האירו את חלונות דירותיהם בתאורה חגיגית וביזמת הקהלה נדפס שיר־תהלה גרמני בשם ״רגשותיה של עדת ישראל בלבוב ב־29 יוני 1814״ ("ד י געפיהלע דע ר איזראליטישע ן געמיינד ע אי ן לעמבערג א ם 29 יוני 1814״). בערב התקיימה תפלה חגיגית בבית־הכנסת והרב ר׳ יעקב אורנשטיין דרש דרשה, שנדפסה בתוספת "שיר הילולים". שמקהלת בית־הכנסת שרה גם בתרגום לגרמנית.

... קונטרס באומו של הרב א. כהן בבית־הכנסת ...