Lizer

... חזרו ונשנו, החליטו היהודים לעמוד בפני הפורעים. הם קיבלו אישור להתגונן בנשק חם, מאת הסטרוסטה יאן מגרוס־רונציץ ומאת הממונה על הארמון, שהיו מעונינים בישיבת היהודים בפרבר העיר. היהודים רכשו את הנשק, למדו להשתמש בו כראוי, והציבו משמר יומם ולילה בקרבת בית־הכנסת. אמצעי־הזהירות מצד היהודים הגבירו את זעמם של הבריונים, שהתפרצו בפראות ב־23 במאי (ח׳ אייר) 1664. יום זה היה חג קתולי. הישועים ערכו תהלוכה חגיגית, והרותנים הכינו קבלת פנים לארכיהגמון החדש, זליבורסקי. היהודים חששו מפני פורענות, ופנו מראש את הסטרוסטה שיגן עליהם. לפני החג נשלחה מן הארמון פלוגת חיילים אל הרובע היהודי. החג חל ביום השבת, אך על אף קדושת היום, התאספו כ־400 יהודים מזוינים, רובם צעירים, לפני בית־ הכנסת, והתחלקו ל־3 פלוגות: פלוגה אחת, בפיקודו של ליזר, הועמדה ע״י הטחנוֹת המלכותיות. פלוגה שניה, בפיקודו של קוצקא — ע״י האיטליזים, והפלוגה השלישית, בפיקודו של טורצין — בככר בית־הכנסת. בשעות אחר־הצהרים המוקדמות, החלו לנהור המוני אכרים מכפרי הסביבה וכן שוליות ומשרתי האצילים מן העיר. בראותם את היהודים עומדים הכן, חגורי נשק, בזו ולעגו להם בקול, והחלו לידות בהם אבנים. המתגוננים הכו על ימין ועל שמאל, והצליחו להדוף את ההתקפה. ההמון החל להתפזר, אולם תלמידי הישועים, שהיו מזוינים, עודדו והמריצו שלא לסגת. הם התקיפו שנית, אך גם הפעם הדפום היהודים, שנלחמו בגבורה רבה, כפי שמעיד כותב־הזכרונות יוזפוביץ מלבובי■ 1), שאינו מצטיין באהבת ישראל יתרה.