Heichal Synagogue

דוב־בר לבוביץ באלבוב מפולין הקונגרסאית. מקודם כיהן ב״היכל״ בשנים 1923 — 1930. היה בעל טנור זעיר, קול דק של שת* אוקטבות. זמרתו היתה "מועט המחזיק את המרובה", הצטיין בקולו הרך והנעים, ונהירים היו לו היטב שבילי הנגינה לכל ענפיה. בתפלתו היה מלטף ומלהיב את שומעיו. היה גם משכיל וכתב מאמרים בעברית יפה על בעיות הנגינה היהודית. אך לא אהב להתעכב זמן רב במקום אחד. היחסים בינו לבין הרב המטיף ב״היכל״ היו מתוחים, עד שהתפטר ועבר לכהן כחזן בבית־הכנסת "גל־עד" במשך שנתיים, אך גם שם היו יחסי־ריב בינו לבין הגבאי, שגרמו להתפטרותו. הוא עבר ללודז, לבית־הכנסת הגדול. במשך השנתיים שכיהן לבוביץ בביהכ״ג בלודז יצר את האטמוספירה הנכונה של תפלה בלחש, ויהודי לודז נהרו בכל ימי השבת והחגים אל ביהכנ״ס הגדול לשמוע אל הפרוש המוסיקלי של תפלתו, אך גם שם התקוטט עם הגבאים, עד שהתפטר גם מכהונתו זו. ...

ישראל אלתר נולד בשנת תרס״א (1901), נין ונכד למשפחה מיוחסת בלבוב (התייחס ל„טורי זהב״), היה שר כמשורר בלבוב ובהיותו בן 17 עבר לוינה ולמד חזנות אצל החזן מילר הידוע. כחזן התחיל בבית הכנסת "תלמוד תורה" ברחוב מאלץ בוינה, ואח״ב ב״היכל״ במחוז xx באותה עיר. בשנים 1925 — 1936 כיהן בכבוד כחזן בביהכנ״ס הגדול בהאנובר, בגרמניה. ביקר במרכזי הקהילות במערב ובמזרח אירופה, ושר לא רק חזנות, אלא גם שירי־עם יהודיים. בביקוריו הופיע אלתר יחד עם החזן הידוע משה קוסוביצקי, שאמר אז, כי שניהם שרים "כדת משה וישראל" (משה קוסביצקי וישראל אלתר). משנת 1936 מכהן אלתר בתפקיד חזן ראשי ביוהנסבורג, באפריקה הדרומית. הוא חיבר פרקי חזנות רבים, בהם היצירה המפורסמת "עקבי אבן מהללאל אומר", "רבש״ע" דיום כפור קטן, שהופיעו בדפוס והוקלטו מפי החזן משה קוסוביצקי. אלתר עסוק כעת בהדפסת כל חיבוריו. ...