Yosef Perl

... בראש לוחמי המשכילים עמד יהודה־ליב מיזס (1792 — 1831) מצאצאי משפחה מיוחסת ועשירה, שבניה נמנו על למדניה, ראשיה ומנהיגיה של הקהלה בלבוב וגם בועד־הגליל. יהודה־ליב לא נטש את מלחמתו ושנאתו לחסידות ולא נרתע גם ממעשי מלשינות, ביחוד אחרי החרם על משכילי לבוב, ברודי וטרנופול. בשנאתו לחסידות השפיע עליו הרבה יוסף פרל שהתידד אתו והיה מתארח בביתו בזמן בקוריו בלבוב. בעמדו בקשרים עם השלטונות היתה ידו ברדיפות נגד קוליקוב ומודלינגר בענין אסוף־הכספים לעניי ארץ־ישראל. בשנים 1823 — 1825 הגיש מיזס ושני משכילים אחרים — מרקוס הילר ומשה ראבה, קובלנות אל שלטונות לבוב על הקהלה שנתנו

... בשנת 1828 עיבדו המשכיל הידוע יוסף פרל מטארנופול, ידידו ר׳ מרדכי-בעריש מרגליות מלבוב שהיה חבר בית־הדין המרקאנטילי וסוכן קופת החסכון וד״ר קאלישר, תכנית ליסד את האגודה הנ״ל לכבוד

... שנה לפני המינוי התגורר בלבוב המשכיל יוסף פרל, שעורר את המשכילים לפעולות. רופאו ד״ר יעקב רפפורט היה, למעשה, המנהיג הרוחני של האינטליגנציה היהודית בלבוב. ד״ר רפפורט (1772 — 1855) נולד באומאן, אוקראינה, במשפחת רבנים. אביו, ר׳ מרדכי בן שבתי רפפורט, היה רב באולקסיניץ ובהומאן, נין ונכד לר׳ בנימין, מחבר "גבולות בנימין", אחיו ר׳ חיים הכהן רפפורט רבה של לבוב הידוע בהשתתפותו בויכוח עם הפרנקיסטים בשנת 1759. ...

... תקציב 10 סטיפנדיות בשביל בעלי־מלאכה ותשתמש ב״קרן תלמוד״תורה״ לבנין בית־יתומים בשביל 120 יתומים חניכי המוסד. לפי התכנית ילמדו בבית־ היתומים למודי״חול ויעמדו כל שנה לבחינות בבית־ ספר כללי. הבקשה כללה גם תכנית לקבוע בגימנסיה משרת מורה דת־יהודית, שיוכל למלא גם תפקיד של מטיף. הבקשה נתמכה גם ע״י העיריה. הגוברניון הזכיר בתשובתו לקהלה שהעניין כבר נדון בשנת 1835, ולפי חוות־דעתם של יוסף פרל והרץ הומברג, נתנה לשכת־החצר בוינה ב־2 לספטמבר 1837 הוראה, לקהלת לבוב לפתוח בית־ספר עממי לפי דוגמת טרנופול, ולהשתמש בתקציב לתשלום משכורת המורה. הגוברניון חזר, איפוא, לענין יסודו של בית־הספר 13). ...

... הבעיה העסיקה את הממשלה המרכזית עוד בימי ו של יוסף פרל שבתזכיריו , ציין את חשיבותו של מוסד מעין זה — דוגמת בית־המדרש בפדובה — לשם הפצת השכלה בנוער והאיכלוסיה היהודית בגליציה . ...

... נתמנו פקידים מומחים ומטעם היהודים נתמנו: הרב קריסטיאנפולר מברודי, מאיר קאליר מברודי, מיכאל פרל (בנו של יוסף פרל) מטרנופול, ראשי קהלת לבוב ונציגי מספר קהלות.

בשנות השלושים של המאה הי״ט עורר יוסף פרל מטרנופול אנשי אינטליגנציה בלבוב לחקות בעירם את פעולותיו בטרנופול בשטח החינוך ושיפור החיים הדתיים. ברם, הרעיון לא הגיע לשלב מעשי אלא בשנת 1840, שאז גמרו אומר שני עורכי־דין, ד״ר עמנואל בלומנפלד וד״ר ליאון קולישר לפעול לבניית בית־תפילה בלבוב בשביל המתקדמים. הם פנו אל ד״ר יעקב רפפורט*) בבקשה, שישתף עמם פעולה בהוצאת רעיונם אל הפועל ויחתום יחד אתם על ההזמנות לישיבה, כדי להיוועץ בדבר המפעל. ד״ר רפפורט נענה לבקשתם וב־4 באוקטובר 1840 התקיימה הישיבה בבית ד״ר עמנואל בלומנפלד. בין המוזמנים נכחו: ד״ר מוריץ רפפורט, משורר גרמני, קרובו של שי״ר; ד״ר נאטקים, בנו של ר׳ בנימין צבי הירש נאטקיס מחבורת המשכילים, שהרב ר׳ יעקב־משולם

... הכנסת שבחוץ־לעיר וכן אצל החזן בצלאל מאודיסה. הוא למד גם אצל זולצר, ולפי דבריו אף אצל לישט. בשנים 1840 — 1842 שימש כחזן ב״היכל" מיסודו של יוסף פרל בטרנופול. משלא הצליח בהכשרת המקהלה, ניתנו לו כעוזרים יוסף ארנסטי האיטלקי ופולק הגרמני וכך הוכשרה גם המקהלה לתפקידה. בתור בעל־קורא נתקבל המורה מיכאל וולף. שמשי ה״טמפל" הראשונים היו יהודה שמואל קנטור ושלמה בלומנפלד. ביום ו/ 18 בספטמבר 1846, חגגו את חנוכת "היכל הנאורים" במעמד נציגי השלטונות ובחסות משמר צבא. הרב אברהם כהן נאם אז לאחר דברי הפתיחה של ד״ר בלומנפלד. ...

... אף שי״ר, יליד לבוב, היבר א ז קונטרס "נר מצוה" שבדעתו היה להוציאו בדפוס, ומפחד ה״מתחסדים" נשאר בכתב־ידי, ורק אחרי מותו נדפס (נחלת יהודה, 1863). שי״ר היה גזבר ינאמ ן בעסק חכירת מס־ הבש ר והתפרנס בו כ״ה שנה בערך בלבוב. עד שקבל את הרבנות בטרנופול. יוסף פרל, מטרנופול, היה מבקר בעניני מסחר בערי לגיציה, וגם ללבוב הגיע, וכאן נפגע בהשכלה. כבן למשפחת אדוקים היה דבוק בחסידות, ומכאן בקיאותו העצומה בספרית החסידות ובחיי החסידים. וחסיד זה שהפך להיות משכיל, שנא את החסידות ואף כתב שתי סאטירות עליה: "מגלה טמיריך ו״בוחן צדיק", בבחרו בסאטירה ככלי־נשק במלחמתו בחסידות ובקנאות, בבערות ובקלקול המדות בחברה שפשו בגוף האומה. בסאטירה ירה פרל חציו בחסידים ובקנאים שהיו בעיניו "ההולכים בחושך ומורדים באור". את ספריו הדפיס בלבוב.

הד״ר יצחק ארטר (1791—1851), בן דורו של יוסף פרל, עוד עלה עליו בשטח הסאטירה. באחת הסטירות שלו, "חסידות והכמה", התלוצץ בחסידים, אשר "כבהמה בבקעה" ילכו וימשכו אחרי ה״רביים" וה״צדיקים" המתעים בערמומיותם ונכליהם. תרופה למחלת החסידות מצא פרל במדעים. אך גם על המשכילים המתבוללים הרים את שוט לשונו. יצחק ארטר התלוצץ גם על חזני ישראל המוציאים ערב־רב של קולות בלי הרמוניה, השואגים כלביאים ותומכים בבהונות ידיהם את קני צואריהם, המרמים את הבריות בצדקתם המדומה ושותים יי״ש בחברת אנשים ריקים ופוחזים ועם נשים שחקניות, וגם "יין רקח ירוו ומעדנים ישבעו על כל כבוד חופה ובהמול בשר ערלה". בקורת זו נמתחה לא על "בעל התפלה" הפשוט, העממי, המבקש רחמים על שולחיו בקול חנוק מדמעות ובלב תמים ונאמן עם אללים, וגם לא על החזן היודע פרק בנגינה והוא שר עם מקהלה ...

... ברם, גם המשכילים לא ישבו בחבוק־ידים, ומזמן לזמן הדפיסו בלבוב ספר או קונטרס פולמוסי, כמו ״מגלה טמירין״ ליוסף פרל, לבוב, 1864; "קנאת האמת״ ליהודה־ליב מיזם, לבוב, 1879 ז"אורות מאופל" (על ר׳ דוב פרידמן, מסדיגורה) לס. אורנשין, לבוב, תרמ״ב. ...