Lviv Jewish Community

בשנת 1794 הוגשו תלונות לגוברניון ולשלטונות על פרנס הקהלה זליג הול ם ושותפו משה שיפר , שהיו חוכרי מס הבירה , שלא הכניסו את סכום הפקדון גדרוש . השלטונות חקרו ודרשו על הענין והחליטו כי זליג הול ם אינו ראוי להיות פרנס־הקהלה . בקשר לענינו פוטר גם סופר־הקהלה פנחס דיטרסדורף . הילס ודיטרדורף סולקו מתפקידיהם והפיטורין אושרו ע״י הגוברניון 36 ) . בהמשך החקירה נאשמו גם הפרנסים לייבל שנייאר , זוסמן בלבן והרשיל ויטלים , שמעלו בכספי־הקהלה בסכום של 195.000 פלורין . האשמה נמסרה ע״י יוסף צלרמאיר , שהיה רגיל כהלשנית . הנאשמים ערערו וביקשו ארכה עד שהענין יובא למשפט . ועדת־החקירה לא הזדרזה בעבודתה , יצלר־ מאיר הודיע זאת לשלטונות בוינה , שנתנו הוראה לתבוע דין־וחשבון מן הועדה על הזנחת הפעולה ולמנות ועדה חדשה לחקירה בלי משוא־פנים 7 י•) . הגוברניום הודיע שיחיש להביא את החקירה לידי גמר . על תוצאות החקירה אין רמז בתיקי הארכיונים . כנראה הצליחו הפרנסים לטשטש את כל הענין .

על יסוד תחוקת 26 בפברואר 1861, שקבעה מחדש "מועצות ארציות" (סיימים) עם סמכות בענינים הארציים הוכרז על בחירות לסיים הגליצאי, שכנוסו נקבע ל־15 באפריל 1861. אולם מן היהודים נשללה זכוו־דהבחירה. נציגי קהלת לבוב, שהיתה עוד בידי הנאורים, נדהמו וכנסו מיד את באי־כח הקהילות בגליציה המזרחית להתיעצות. לפי החלטות הכינוס יצאה משלחת לוינה למו״מ עם הממשלה, בניגוד לקהלת־קרקא שבאי־כחה הצטרפו אל משלחת־הפולנים. המשלחת היהודית הצליחה בהשתדלותה אצל שמרלינג

... ראשי המרד בוארשה בקשו להשפיע על קהילות לבוב וגליציה על־ידי יסוד ועדים פולניים־יהודיים — אולם לשוא היו המאמצים, כי מלבד הקבוצה הקטנה של הסטודנטים, וצוקר בראשה, לא הצטרפו המוני העם לתנועה הפולנית. רק בחורים מספר הצטרפו ליחידות המורדים או עזרו לפולנים בתחנות הגבול בין גליציה ורוסיה. נציגי קהלת לבוב עוד הדגישו בכל הזדמנות את מסירותם לאוסטריה. ב־21 באוגוסט 1863 הופיעה משלחת הקהלה בפני הנציב מנסדירף והודתה לממשלה על הרחבת הזכויות האזרחיות והקלות התעסוקה. ב־14 בנובמבר 1863 פנה הועד הלאומי בלבוב שוב אל היהודים בקריאה לאחדות ולפעולה למען המרד, גם הפעם ללא תוצאות. ...

... ולולא העזרה של ארגוני חו״ל לטובת יהודי גליציה, היה מצבם בכל רע. אמנם דובר בשנים 1880 — 1890 על עזרה עצמית, אולם גם נסיון לא נעשה מחמת האדישות השכבות האמידות המעטות שבאוכלוסיה היהודית. חסר גם הרצון לליכוד הכוחות לשם יצירת תנאים מתאימים לשיפור המצב, כגון: חינוך מקצועי וחיזוק המסחר, האשראי 19 א), הרחבת המלאכות, הקמת רשת־קואופרציה וכר. בקהלת־לבוב שהיתה מרכז החיים היהודיים וראויה להסדרת הענינים הפנימיים, נמצאו רק יחידים שהכירו בחוש־הבחנה את המצב ויכלו להגיע לידי מסקנה שצריך לשנותו.

... "האליאנס" נתנה גם סובסידיות לבתי־ספר ולחברות סעד של סטודנטים ואגודת .,עזרה" של יהודי גרמניה תמכה בגני־ילדים ובתי־יתימים. הקהלה ומוסדותיה בלבוב התנהלו באופן מסודר. בוינה ובחו״ל ציינו את לבוב היהודית בתור "עיר הקשורה לגליציה רק מבחינה גיאוגרפית". הציונים דרשו להכניס סדרים דימוקרטיים בקהלה, ובלחץ דרישותיהם התחילו גם שליטי־הקהלה לדאוג לעזרה קונסטרוקטיבית׳■'-■). ...

... בראשותו של שמואל די־הורוויץ, ראש הקהלה. ...

... בכניסת הרוסים ללבוב עברו מיד כל הפעולות של "ועד ההצלה" לידי הקהלה, שד״ר יעקב דיאמאנד עמד בראשה, אחרי שהנשיאות עזבה את העיר. בה,־דש אוקטובר 1914 נקבעה ועדה מיוחדת בהשתתפות דוד רובנצאהל, וד״ר ליאו אוארבאך, שהוטל עליה לטפל בעניני העזרה והסעד. מלבד הפליטים, היה צורך דחוף לדאוג גם לאוכלוסיה היהודית שנשארה בעיר בלי אמצעי מחיה ופרנסה. 4.000 משפחות מלבוב וכ־4000 פליטים מחוץ־לעיר היו זקוקים לעזרה במזון, הלבשה, רפואות וכר. עשרות בתי־תמחוי נפתחו בעיר, בהם ניתן אוכל כשר חם ולהם לאלפי יהודים שנעצרו ע״י הרוסים והיה צורך לדאוג להם. בכל שכבות האוכלוסיה גבר העוני ורבתה המצוקה. גם התמותה גדלה בתוצאות ההזנה הלקויה והמחלות. במשך שנה, מ־1 באוגוסט 1914 עד 1 באוגוסט 1915. עלתה התמותה בין היהודים פי ! 11 מאשר בשנים שעברו. ...