Hungary

... אחרי מותו של קאזימיר ז בשנת 1370, מסר יורשו, המלך ההונגארי לודביג מאנז׳ו, שעבינֵי פולין היו בידו. א ה השלמת ברייסין לקרובו וולאדיס־לאי ו אפאלסקי שהיה אדמיניסטרטור יעיל והפנה את התענינותי המיוחדת גם לפיתוח המסחר עם המזרח. בחיי היהודים לא בא שנוי, זכויותיהם אושרו יאפילו הורחבו, וניתנו להם גם הנחיות מיוחדות בשטח המסחר עם הונגריה.

בימי שלטונו של הסטרוסטה הראשי אנדז'יי אודרובונש התפשטו כנופיות הצלבנים, שגוייסו בשנת 1463 על ידי האפיפיור פיוס ה־ו ולעזרת הונגריה נגד התורכים, בדרכם למזרח, בעיירות וערי רייסין. ...

... מסחר היהודים מלבוב התפשט גם עד ולכיה, מולדביה, הונגריה ואפילו למוסקבה הגיע, משם הביאו עורות ופחות. והיה מרוכז בידיהם גם המסחר בספרי־ דת בשפה היוונית והסלבית, שנדפסו בבית־הדפוס הרותני (סטאבופייסקאיא טיפוגראפיא) בלבוב, בפנים המדינה הפולנית עמדו יהודי לבוב בקשרי מסחר קבועים עם פוזנא, לובלין, קרקא, ירוסלב, קרוטושין ובערי רייסין ששם היו קונים בקר, סוסים, ועצים שהיו מוכרים לארצות המזרח או לגרמניה. ...

... כ־600 אוהדיו של פראנק באו מכל קצוי פולין, פודוליה ואוקראינה, ולחיה, הונגריה, וקצתם גם מתורכיה, הם היו עניים ויחפים ופראנק התכוון

אגודת הסוחרים (קונפראטערניא), שהוקמה בלבוב בשנת 1767, ותקנותיה אושרו ע״י המלך סטניסל ב פוניאטובסקי ב־26 בספטמבר 1767, כדי להבטיח לחבריה את יתרונות היבוא, המשיכה להתנגד למסחר היהודי, שראו בו גורם מזיק. ביהוד היו הסוחרים מעונינים שהיבוא שהיהודים מקבלים מחוץ־ לארץ — פרנקפורט ע/מ, דנציג, לייפציג, ברסלוי, הונגריה — לא ימכר בקמעונות אלא בסיטונות, לסוהרים העירוניים הנוצרים. לפי הצעתם צריך היה להחרים את הסחורה מן העבריינים, מחציתה לאוצר ומחציתה לאגודת הסוחרים. ...

... בזמן מלחמת אוסטריה—תורכיה (1789—1790), חששה פרוסיה לכיבוש שטחים ע״י אוסטריה. על־כן התאמצה לעודד את האצולה הפולנית בגליציה נגד אוסטריה בתקוה למלחמה חדשה. אולם האצולה הפולנית בגליציה לא התיחסה באמון רב לקנוניותיה של פרוסיה. אך היא ניצלה את הזדמנות המלחמה כדי לארגן ועדים בלבוב ובפרובינציה. שליחיהם הגישו ב־23 באפריל 1790 תזכיר לקיסר ליאופולד 11, ובו 53 סעיפים שהכילו תלונות ודרישות פוליטיות לתיקון המצב בגליציה. בין היתר דרשו כינוס סיים, אוטונומיה לאומית לפי דוגמת הונגריה, עם נציב פולני בראש וצבא פולני לאומי. במסגרת הקונסטיטוציה דרשו קיום נתינות האכרים, מתן זכויות אזרחיות ליהודים, פרט לרכישת אחוזות חקלאיות וזכות להיבחר לכהונות ציבוריות 19).

... ואע״ם שהתנגד לדעות אפיקורסיות שריוהו בגליציה בהשפעת משכילי ברלין, ונקט ׳ עמדה של מסורת מובהקת, נתקבל ספרו בהתנגדות וגבו בחוגי האדוקים, מפני מגמתו לעורר התענינות למדעים חילוניים. ובאמת מלא ספרו תפקיד חשוב בקידום ההשכלה בנוער היהודי, שקראו בחשאי ובסתר וממנו שאב את השכלתו החילונית. והשפעתו פשתה לא רק בגליציה לבד, אלא גם בפולין והונגריה, ובארצות הבלקן והמזרח תירגם גם ללאדינו, שפת הדבור של היהודי הספרדים. ...

... בבואו לוינה המליץ סטאדיון על חלוקת גליציה לשתי פרובינציות. תכנית זו נתקבלה ע״י הממשלה והוחלט לבצעה החל מ־1 באוגוסט 1848. אולם המאורעות בהונגריה ואיטליה הכריחו את הממשלה לדחות את הביצוע. בינתים נהגו השלטונות בוינה יחס ליבראלי להמוני־העם בתקוה שיצליחו, עם הנצחון בפיקודו של ראדצקי באיטליה ובעזרת הקרואטים בפיקודו של הגנרל ילאציץ בהונגריה — לחסל את הקונסטיטוציה ולכפות על הממלכה משטר של שליטים. ...

... עניין בית־המדרש לרבנים על הע ל הפרק בקשר לכספי־קנס-המלחמה, שהוטל ע״י הגנרל הייבאו בהונגריה, בשנת 1849. בשנה 1856 החליטה הממשלה

המדיניות הליברלית, התפתחות אמצעי־התחביר וקשרי המסחר ייחדו ליהודי גליציה מעמד חשוב. בחיי הכלכלה, ולא רק במסחר ובנקאות, אלא גם בשטח התעשיה. אמנם רק שכבות מצומצמות הצליחו לשפר את מצבם הכלכלי. ההמונים שפרנסתם היתה על מסחר קמעוני, רוכלות, מלאכה ועבודה שכירה נאבקו קשה על קיומם והיו מוכרחים לנטוש את העיירות ולחפש מחיה בערים, או בעיר הבירה. בגלל העוני וקשיי־פרנסה העדיפו רבים לעזוב את גליציה ולהגר לשאר חבלי אוסטריה או לארצות עבר־לים. בשנים 1870 — 1880 היגרו לוינה, בוקובינה, רומניה והונגריה ומשנת 1881 והלאה נטה זרם ההגירה לארצות־ הברית. תנועת ההגירה היהודית מגליציה הקיפה מספרים אלו: ...

... אך למעלה מ־40.000 יהודים פליטים הגיעו מעדי־ השדה ללבוב, כולם עניים, כי האמידים נמלטו בכיוון המערב — לבוהמיה, מורביה, הונגריה-. וינה. ברובעים היהודים השתררה מבוכה ופחד מפני הרוסים. ב־3 בספטמבר 1914 נכנס צבא רוסי אל העיר, ומיד התחילו הקוזקים להתנפל על יהודים ולשדוד מהם שעונים ותכשיטים. חנויות היהודים היו סגורות. ורק אחרי שהמפקדה הרוסית הודיעה על איסור חמור של שוד והפקעת סחורות, נפתחו החנויות, שבעליהם נשארו בעיר. חנויות הנמלטים נפתחו ע״י קרובים או מכירים. ...

גם על המשומדים. במאמר בשם "שכחו את מוצאם" שהופיע בעיתון הפולני "גאזטה לבובסקא" ב־22 באוק- טובר 1941, הובעה הדעה, שגם המשומדים חייבים לענוד את הסרט הלבן, וכן כל נוצרי ונוצריה הקשורים ליהודים ע״י נישואין. נראה, שבתקופה הראשונה לפלישת הגרמנים סברו מתבוללים רבים בתמימותם שהשמד יצילם מגזירות על היהודים (תהלי ך המוני דומה היה בסלובקיה והונגריה). לפי ידיעה ב״גאזטה לבובסקא" ב־8.11.1941 היה בחודש ספטמבר 1942 מספר היהודים המוכנים להתנצר — כ־4000 איש. אע״פ שאין להאמין בידיעות של עיתון זה, שמגמתו היתה להוקיע את היהודים והמשומדים גם יחד, יש להניח כי מספר המועמדים לשמד היה רב למדי, וראיה לדבר, שמשרד ההגמון הקתולי בלבוב סידר בשבילם הרצאות מיוחדות וקבע תקופת־נסיון של 6 חדשים למועמדים אלה. בשטח השמד היה פעיל, במיוחד, כומר אחד בכנסית וינצנט־הקדוש, א פאולו׳ והעתון "גאזטה לבובסקא" יצא בהתקפה עזה עליו (בגליונות מה־9 וה־11 לנובמבר 1941). אולם, לא עבר זמן רב, והמשומדים והמועמדים־לשמד למדו לדעת, כי לא בזאת יוושעו. החוקים הגרמניים שהגדירו בדיוק את המושג ,.יהודי" יסודם בנקודת־השקפה של הגזע ולא של הדת, והמשומדים נכנסו גם הם למעגל הגזירות. רק חלק מועט מהם, שקרובים וידידים נוצרם להם, הוחבאו או השיגו ניירות ,.אריים" מזוייפים, וכך ניצלו. ...

... קבוצות קטנות של יהודים הובאו מחוץ־לארץ למחנה היאנובי — מצ׳כיה, סלובקיה, הונגריה, יוגו־ סלביה, הולנד, בלגיה, גרמניה וכר. להם לא היה המחנה היאנובי מקום־המעבר, אלא התחנה האחרונה.

... באופן (הונגריה ) ...