Lviv City Council

... זיגמונט אוגוסט היה שומר במיוחד על זכויות היהודים שהיה זקוק לשירותם: רצה יצחק בן נחמן (נחמנוביץ) לבנות בית ברחוב היהודים על שטח הגובל עם רחוב רוסקה שהוא מחיץ לרובע היהודי. המגרש ברחוב רוסקה השתייך לאלמנה נוצרית שלא רצתה למכרו אפילו במחיר גדול. המלך ציווה בשנת 1571 במכתב אישי לעירית לבוב להפקיע לכל הפחות את מחצית המגרש ולשם סדור הענין שלח את פקידו

... בהתחשבו בתלונות העירונים, שכל שלטון העיריה נמצא בידי היועצים, ארגן באטורי את הרכב העיריה (קונסולעס) מחדש וקבע שמועצת״העיר תורחב ע״י תוספת של 40 איש, ותהיה מורכבת מיועצים, דיינים (לאווניצי) ועוד 40 איש (קוואדראגינטא ווירי) שמחציתם נבחרו ע״י הסוחרים ומחציתם ע״י בעלי המלאכה, ובלי הסכמתם אסור היה לעשות הוצאות ולקבוע מסים או היטלים כספיים.

... ויות של ועדה, אפילו רק 2 מהם באו, והעיר כפופה לשיפוטם, לפי שאין הם בית־דין של אצילים אלא נציגי בית־המשפט של המלך. נציגי היהודים והעיר הגישו ערעור אל הסיים, נגד פירוש זה, ודרשו בדיקת הסמכות החוקית של הועדה. הישועים היו מעונינים שהענין לא יוגש לסיים, כי שם היה רב מספר מתנגדיהם. ולכן הכריחו את סגן־הסטרוסטה שהופיע ככתובע (אינסטיגאטור) להמשיך בדיונים ולהחרים את הערעור, שאינו ראוי להגישו. בשם היהודים מחה נחמן בן יצחק בטענה שהחוק המגדבורגי מוציא כל ועדות מן הכלל והחוק חל גם על היהודים לפי התקנון של זיגמונט הראשון משנת 1538 וכל הפריבילגיות שניתנו ונאשרו ליהודי לבוב החל מקאזימיר ז הגדול עד הנריק ואלזי בשנת 1574. בנוגע לענין גופא אסור ליהודים לשאת ולתת עם הישועים בגלל זכות־הקדימה של העיריה לקניית מגרשים. נציג־העיריה תמך בעמדתו והוכיח את סגן־הסטרוסטה על שהופיע על דעת עצמו בתפקיד תובע, ולפי מכתב־ המלך לא נמנה שום חבר בתפקיד זה.

... כשהגיעה הועדה לבוב במחצית ינואר 1607 האמידו את הבנינים בסך 3000 זה׳ 7 ). היהודים הסכימו להמציא את הסכום. אולם מועצת־העיריה לא קבלה את החלטת הועדה, אלא להפך בו במקום הגישה את מחאתה. למרות הערעור מסרה הועדה את הבנינים לישועים ונתנה הוראה להעביר את הענין בספרי ה״גרוד׳ (ביודהדין). ...

... אעפ״י שהפשרה חלה רק על יהודי תושבי־העיר לבוב, התחילו גם היהודים שמחוץ־לעיר לסחור בממדים גדולים. הסטרוסטה הרבורט הרשה לבעלי״מלאכה יהודים, מבלי התחשב בעיריה, לעבוד ליד שטח הארמון, החכיר ליהודים פרופינציות ומחסני סחורות. מועצת העיר פנתה בתלונות אל המלך שפסק לטובתה, אך העיריה לא יכלה להוציא לפועל את פסק־הדין. ...

... בשנת 1652 פג תוקף של החוזה בין היהודים לבין עירית לבוב. היהודים רצו לחדשו וללא כל שינוי, אולם מועצת־העיר ראתה כאן הזדמנות נוחה וניסתה לקצץ בזכויותיהם. הדברים הגיעו אל המלך והוא פקד להאריך את החוזה. העיריה סרבה למלא את פקודת המלך, וכאשר בא ללבוב, ב־20 ביוני 1653, הלוה הסוחר הגרמני אלטמאיר לעיריה כסף,

ע״פ תביעותיהם החוזרות של היהודים, מינה המלך ב־30 ביוני 1664 ועדת־חקירה. הרכב הועדה היה: שני אצילים, שני סנטורים, שני כמרים ומזכיר המלך. הועדה קבעה, שהעיריה אשמה בהזנחת הגנת היהודים ובהשתוללות הפורעים. העיריה טענה שהאחראים לפרעות הם תלמידי בית־הספר הישועים בלבד, ואילו להגנת היהודים נשלחו פלוגותיו של טרנבסקי. אמנם, פלוגות אלו לא הועילו, אך בכך אין להאשים את הע״ריה. וכי מלבד יהודים, נהרגו בפרעות אלו גם נוצרים. הועדה לא הושפעה ע״י טענות העיריה והמשיכה בגבית־עדויות, ובגמר החקירה הועבר כל החומר לבית־הדין המלכותי. מאחורי הפרגוד נפוצו שמועות שהיהודים שיחדו את חברי הועדה, אך לא היתה להן כל הצדקה והוכחה. ...

... השאלה היהודית נידונה גם במועצת־העיר בקשר עם הויכוח על תקנון העיר החדש. בעירית לבוב היו היהודים מיוצגים עד 1861 ע״י 15 חברי העיריה ו־5 סגנים. מבין הנציגים היהודים בתקופה 1848—1861 הצטיינו בהופעותיהם בעיריה ובהגנתם על עניני היהודים: מאיר מינץ, מאיר ירחמיאל מיזם, יהושע מיזם, שלמה קלרמן, יהושע נירנשטיין, ד״ר הניגסמן, ד״ד לנדסברגר, קולישר ומרק דובס. ...

במועצת־העיר נתחדשו הדיונים על תקנון־העיר , שהופסקו בשנת 1863 . אגב , נידון גם ענין חלוקת העיר לשתי עדות (געמיינדען ) : נוצרית ויהודית . מצד הפולנים הוגשה הצעה לחסל את הקהלה לחלוטין ולמסור את עניני היהודים לסמכותם של 20 חברי מועצת־העיר היהודים ועניני הנוצרים יסודרו ע״י חברי הנוצרים של מועצת־העיר . ...

... נציגי־היהודים בגליציה מחו בתזכירים נגד הסעיף 34 של תקנון־העיר לבוב, שהוגש לאישור הקיסר, והוא בניגוד לחוק־הערים מ־5 במרס 1862, שאינו קובע שום הבדל בנוגע לדת של האוכלוסיה בכפר ובעיר. לפי נוסח ההצעה של עירית לבוב, מוגבלת ההשתתפות במועצת העיר למספר 20 חברים יהודים. ההגבלה מציינת עמדת התבדלות והפליה מצד הרוב של הפולנים. היהודים בלבוב מהווים כ־!, (ולפחות ...

... נציגי־היהודים בגליציה מחו נגד הסעיף 34 של הקנון העיר לבוב, שהוא בניגוד לחוק־הערים מ־5 במרס 1862, שאינו קובע הבדל בין הדתות. לפי נוסח הסעיף 34 נקבעו החברים היהודים במועצת־העיר במספר 20. הגבלה זו מציינת עמדה ספרטיסטית וכיתתיות השולטת של הרוב הפולני. היהודים בלבוב מהווים קרוב לץ ולכל הפחית 3 של כל האוכלוסיה ולפי זה מגיע להם 33 מקומית במועצת־ העיר, ביחוד שמשלמים מסים גדולים הם ברובם יהודים. מלבד הגבלה זו נקבע ב־§ 56 שראש העיר וסגנו הראשון מוכרחים להיות נוצרים. הגבלה זו מעליבה את היהודים ועומדת גם כן בניגוד לחוק הערים מ־1862.5.3. ...

... בפברואר 1654 הוסכם בין היהודים לבין העידיה על חוזה חדש, שנחתם למשך שמונה שנים בתשלום שנתי של 4000 גולדין. בחוזה זה לא הורעו התנאים, ואפילו הושגו כמה הקלות לטובת היהודים. הם הורשו לסחור בירידים מחוץ ללבוב בסחורות שערכן עד 1580 גולדין. אם דרו זקוקים להון נוסף — הורשו להכנס בשותפות רק עם סוחרים נוצרים. את החנויות בירידים היה עליהם לסגור בשעות הקבועות ע״י העיריה. ...