Tranbsky

הפורעים המשיכו בהסתערויותיהם, וניסו לחדור לתוך־העיר, אך בפקודת המועצה נסגרו בפניהם שערי החומה. לפני שער הרובע היהודי בעיר ניצב ראש מנזר הישועים לפי בקשת היהודים, כדי לעצור את הסטודנטים מלעבור שמה, עד שהספיקו לסגור את שער הרובע. האמצעים הללו כמעט שלא הועילו. הסטודנטים לא פסקו לאיים מעל גגות הבתים הגובלים עם הרובע היהודי, ואף החלו לפלוש משם פנימה. כשגברה הסכנה, דרשה מועצת־העיר מן היהודים כסף ובתוספת מכספי העיר גויסו מאה חיילים מזוינים. היהודים לא הסתפקו בכך, ופנו למפקד הצבא הראשי, סטניסלב פוטוצקי. בתחילת הפרעות בפרבר העיר, שלח פוטוצקי ב־8 ביוני 1664 הודעה למועצת העיר, שהפיקוד על לבוב ופרבריה נמסר לקצין התותחנים ? — פרדיננד וולף, ויש לעמוד לימינו. ע״פ פנית היהודים, שלח פוטוצקי שתי פלוגות פרשים בפיקודו של טרנבסקי. הוא מסר להם הוראה מפורשת שלא יתאכסנו אצל יהודים, אלא רק בבתי נוצרים, בעיר ומחוץ־לעיר — אכסון באונס וכפיה. עובדה זו שמשה

ע״פ תביעותיהם החוזרות של היהודים, מינה המלך ב־30 ביוני 1664 ועדת־חקירה. הרכב הועדה היה: שני אצילים, שני סנטורים, שני כמרים ומזכיר המלך. הועדה קבעה, שהעיריה אשמה בהזנחת הגנת היהודים ובהשתוללות הפורעים. העיריה טענה שהאחראים לפרעות הם תלמידי בית־הספר הישועים בלבד, ואילו להגנת היהודים נשלחו פלוגותיו של טרנבסקי. אמנם, פלוגות אלו לא הועילו, אך בכך אין להאשים את הע״ריה. וכי מלבד יהודים, נהרגו בפרעות אלו גם נוצרים. הועדה לא הושפעה ע״י טענות העיריה והמשיכה בגבית־עדויות, ובגמר החקירה הועבר כל החומר לבית־הדין המלכותי. מאחורי הפרגוד נפוצו שמועות שהיהודים שיחדו את חברי הועדה, אך לא היתה להן כל הצדקה והוכחה. ...