Jacob-Meshullam Ornstein

יסוד בית־הספר, בני ה״טמפל״ ומינוי אברהם כהן העלה את חמתם של האדוקים במידה כזו, שהגישו ערעור לגוברניון בחתימת מנהיגיהם יוסף הרש רפפורט, מרדכי זאב אטינגר, יעקב הירץ ברנשטיין, הרש אורנשטיין, שמואל גולדשטרן ומאיר מינץ. ביחוד גבר הרוגז בהיוודע להם שהמטיף אברהם כהן נתמנה רב־הקהלה וישב על כסא הרבנות. עליו ישבו גאונים כקלמן מוורמס, משולם מזלצבורג, דוד הלוי בעל "טורי־זהב", "חכם־צבי" צבי־הירש רוזאניש והאחרון — ר׳ יעקב־משולם אורנשטיין. האדוקים לא יכלו עוד לשתוק והחליטו לצאת ברמה ולמנוע צעד זה. בכתב הערעור, שכנראה היה פרי־עטו של מאיר מינץ, מתואר אברהם כהן כעם־הארץ בתלמוד, שאינו שומר מצוות ומזלזל בדיני התורה. בעצומה שהיו בה מאות חתימות, מחו נגד יסוד בית־הספר. הגוברניון שלח את כתבי־הערעור עם חוות־דעת חיובית של שר־המחוז מיהלבאכר לשלטונות בוינה, שהעבירו את הערעורים למשרד המוסמך בדורנבירן. טירול, בדרישת

עם פטירתו של הרב ר׳ שאול נתנזון ב־4 במרס 1875, הוכרז מטעם ועד־הקהל המכרז על משרת הרבנות. הופיעו שני מועמדים: ר׳ יצחק־אהרן אטינגא חבר ועד־הקהלה, וקרובו ר׳ צבי־הירש אורנשטיין. יהודי לבוב נתפלגו לשני מחנות. האדוקים דרשו לבחור בר׳ צבי־הירש אורנשטיין, נכד הגאון ר׳ יעקב־ משולם אורנשטיין, שניהל יחד עם ר׳ יעקב נפתלי הירץ ברנשטיין (1813—1873) ו1 ב) מלחמה נגד הרב אברהם כהן. ר׳ צבי־הירש אורנשטיין היה רב בבריסק־דליטא משנת 1865 עד 1873, שאז הוכרח לעזוב את העיר כנתי ז ר ונבחר לרב ברישא. במרס 1875 התקיימה בבית־הכנסת בחוץ־לעיר אספת נכבדי האדוקים בה החליטו לדרוש את בחירת הר׳ צ״ה אורנשטיין. בקהלה היתה התנגדות לבחירתו, בגלל מעשה הרעלתו של הרב כהן 11 ג). המועמד השני, ר׳ אהרן־יצחק אטינגא, נתמך בעיקר ע״י החסידים, ששנאו את הר׳ צ״ה אורנשטיין, שהיה "מתנגד". ...

... התקופה שאחרי פטירתו של הרב ר׳ יעקב־משולם אורנשטיין היתה מלאה מחלוקת ומלחמות בין החרדים והנאורים.