Adolf Lindberger

... בירנבאום (בעל־אחוזה), 3) מוריץ ברנדשטטר (תעשיין), 4) הרב ברוידא 5) פרום׳ ד״ר זיגמונט ברומברג־ביטקובסקי, 6) ד״ר יעקב דיאמאנד (עורך־דין), 7) ד״ר עמנואל דרזנר (חבר בית־הדין העליון), 8) שמעון פלר (סוחר), 9) אליעזר גולדברג (בעל־בית), 10) ד״ר ברנהרד הויזנר (פרופסור), 11) אליהו השלם (בעל־בית), 12) ד״ר מוריץ הולעם (עורך־ דין), 13) אדולף לינדברגר (סוחר), 15) ד״ר נורברט ליליאן (רופא), 16) ד״ר הרמן ראבנר (עורך־דין), 17) שלמה מאנדל (פרופסור), 18) הרב ר׳ משולם סאלאט, 19) ליאון וואהל (סוחר), 20) ד״ר אוסבלד ציו! (רופא).

בנובמבר 1914 הורכבה הנהלה זמנית של ה״היכל״ שחבריה היו: ד״ר מוריץ כהנא (יושב־ראש), ראובן קרוך, אדולף לינדברגר, פרופ׳ שלמה מאנדל, מיקולאן ויינרב, יוסף הויזמן. התפלות נתקיימו כסדרן וההנהלה החדשה השתדלה לעזור לעובדי הבית. אך למרות השקט והסדר, לא שכחו היהודים שנחוצה זהירות מיוחדת בזמנים כאלה. היה מקרה, ב־19 בדצמבר 1914 שחל בו יוםהולדתו של הצאר ניקולאי ויהודים מרוסיה שעשו בלבוב בעניני־מסחר, דרשו מד״ר הויזנר לערוך תפילה חגיגית לשלומו של הצאר. אחד מיהודי קיוב, מרגולין, הציע סכום גדול לקופת ההיכל. גם הגנרל־גוברנטור בוברינסקי עצמו, פנה לד״ר הויזנר בדרישה זו. אבל, בהביאו בחשבון את הסכנה שיהודי לבוב צפויים לה מצד השלטונות האוסטריים במקרה כזה, סרב ד״ר הויזנר להענות לדרישות. ...