Armenians

אחרי מותו של לודביג ב־שנת 1382, המשיכה בתו יאדביגה שהוכתרה ב־1384 כמלכת פולין, להחזיק במדיניות הכלכלית של ולדיסלב, ובשנת 1387 קבעה את לבוב למרכז ("אמפוריום") בשביל כל הסחורות המגיעות ממזרח. בפריבילגיה שהוציאה אושרו כל הזכויות והפריבילגיות של תושבי־העיר הרותנים, הארמנים, הסאראצנים והיהודים 8).

הסוחרים הנוצרים הקימו סערה, הם התלוננו בפני המלך שהתקנה היא בניגוד לפריבילגיות שלהם, שלפיהן אסור ליהודים ולארמנים לסחור בפרברים. הסוחרים הנוצרים ויועצי העיר ידעו לרכוש במתנות את לב יועצי המלך וחברי הסיים והסנט. תחת לחץ זה ביטל המלך ב־3 באפריל 1527 את התקנה, אולם התחשב בהשקעותיהם של היהודים בסחורות ונתן הוראה, שבשנה הראשונה מותר ליהודים לסחור בלי שום הגבלה, והחל מן השנה השניה תחול עליהם התקנה משנת 1521 והגבלותיה. הסוחרים היו מרוצים בנצחונם 31), אך היהודים לא ויתרו. הם פנו אל המלך בתזכירים בהה הסבירו שהדבר יביאם לפשיטת־רגל — שתגרום נזק לאוצר המלך, המעונין להשאיר להם את חפש המסחר. נימוק זה קלע למטרתו. ובתוך שנת 1527 הוציא המלך החלטה להגביל את הסחר לארבעה מינים כמו בשנת 1521, אולם מספר השוורים למכירה הוגדל עד 2500. כדי למנוע שהקמעונים היהודים, לא ימכרו אריגים בלבוב, החליט המלך, שיועצי העיריה רשאים לבדוק את סחורותיהם ע״י פקיד מיוחד שיקבע ע״י הסטרוסטה או סגנו וליהודים אסור למכיר בלבוב את האריגים שנשארו להם מן הירידים. במקרה שעברו על האיסור יש להפקיע את כל הסחורה, מחציתה לטובת העיר ומחציתה לאוצר המלך 32). בד 3 ביוני 15 ...

... בשנת 1543 שיחרר המלך את היהודים מתשלום מכס באופן שווה לשאר התושבים הנוצרים. למרות שיפור זה הראתה מועצת העיר את שנאתה ליהודים בהחלטתה משנת 1534 שנוצרי, הטוען במשפט כסניגור לצדו של יהודי יהא מוחרם. באותה החלטה נקבע שנוצרים קטולים ישבעו בבית המשפט, ארמנים ורותנים בכנסיותיהם, אך יהודי ישבע לפי התקנון של בולסלב משנת 1264, ז״א עטוף טלית ו״קיטל", כשהוא עומד יחף על כסא ומקבל על עצמו קללות נוראות, אם הוא מעיד עדות שקר.

הסוחרים הבינוניים וביחוד הארמנים שהשתלטו על המסחר המזרחי התיהסו באיבה אל הסוחרים היהודים , שלפי הפשרה היו רשאים לסחור בסחורות מזרחיות . עוד בשנת 1597 , כשנתיים אחרי חתימת הפשרה הגישו כל אגודות בעלי־המלאכה מחאה נגד העיריה , שהעיזה על דעת עצמה לחתום חוזה עם יהודים ובו מסרה לרעת העירונים לידיהם כל מסחר לא רק בלבוב אלא בכל רייסין 4 ) . בעין אחרת ראו את הפשרה האצילים , הם היו זקוקים לסרסור היהודי ולכן לא שמו לב למונופולין , שדרשו העירונים . נוסף לזה היה נוח לבעל־אחוזה להשתמש בסוחר היהודי , שהיה זריז ומוכר בזול יותר מאשר הסוחר הלא־יהודי בעיר . ...

... גם פרוונים־אומנים יהודים שעבדו לפי הזמנות סוחרים יהודים או גם בשביל אצילים. מסחר הפרוות התפשט במיוחד בפרבר־העיר, מפני שהאצילים התאכסנו עפ״י רוב בבואם לבוב באכסניות שבפרברים והיו מעדיפים לקנות אצל יהודים שמכרו בזול. אגודת הפרוונים הנוצרים לא רצתה לסבול את המצב והתחילה לרדוף אחרי יהודים ולהחרים את הפרוות הנמצאות בידיהם. היהודים טענו שמכירת פרוות שלא מתוצרת לבוב מותרת להם. לעומת זאת דרשו הפרוונים הנוצרים לאסור לחלוטין על היהודים כל מסחר בעורות ופרוות. בלבוב היו אז 50 פרוונים, ולדבריהם היהודים היו חותרים תחת מסחרם ואשמים בדלדילם הכלכלי. הפרוונים נתמכו בצעדם ע״י הארמנים והיוונים שהאשימו את היהודים בירידתם הכלכלית. לעומת העירונים החיים בצנע מתהלכים היהידים "במשי, בפרוות יקרות מסמור (צאבעל), עורבים חתונות ומסיבות מפוארות, נוסעים בתוך העיר כמנהג האצילים בכרכרות רתומות לששה סוסים, מלווים משרתים, מסיבותיהם מתקיימות בצלילי תזמורת ובהדור רב, בידיהם כל מסחר ועסקים ובידי הנוצרים רק עוני ודלדול ועליהם לסלק כל המסים׳, 7 ). ...