Krakow Suburb

... בוניפאצי מנישך, הצהיר בתקנה מיוחדת מיום 18 ביולי 1618 שיהודי הפרבר הם בעלי־בתים ורשאים לרכוש מידי נוצרים בפרבר־קרקוב מגרשים ובתים וכן רשאים הנוצרים למכור נכסים ליהודים. תקנה זו חייבה את היהודים רק לשלם לארמון את התשלומים שנקבעו. ...

... כאמור, היתה ראשית הישוב היהודי בלבוב ברובע־קרקוב, ורק אחרי השריפה הפכה העיר העתיקה לפרבר.

על יד הישוב היהודי היה קיים כאן גם ישוב של קראים. הקראים התגוררו בפרבר־קרקוב בשיפולי הארמון (׳וויסוקי זאמעק). והסביבה נקראה אחרי־כן "רחוב הקראים" (אוליצא קאראיצקא). על עדת הקראים הוטלו זכויות וחובות שוות עם הקהילה היהודית בתחתית העיר (פודמיעיסקא), יחד שילמו מסים משותפים וארנונות לארמון. ב־27 באוקטובר 1475 כרתו שתי העדות ביניהן הסכם, והסדירו את היחסים ההדדיים לגבי 1 השלטונות. הקראים קיבלו עליהם משמרות בעיר, עבודות מסויימות בשביל הארמון, כגת: התחייבות להוליך את הגנבים לארמון, משמר בארמון, הספקת סוסים (פאדוואדי) לארמון ולפקידי הממשלה ומצרכי־מזון בזמן בקוריו של המלך בלבוב. תמורת זה התחייבו היהודים לסלק במזומן כל מסים המגיעים למלך ולסטרוסטה. שתי העדות שילמו ביחד את התשלומים לביצורים, לשתיהן היה בית־עלמין אחד במשותף עם הקהילה היהודית בתוך־העיר. הקראים נהנו גם מהפריבילגיות שניתנו ליהודים ע״י מלכי פולין, הפריבילגיה של קאזימיר ז הגדול משנת 1364 ושל קאזימיר ז יאגילונציק משנת 1453. אולם בסוף המאה הט״ו, בשנת 1475, עזבו הקראים את לבוב ועברו להאליץ, שם התקיימה כבר עדה קראית ק ...

בשנת 1635 קיבלה רויזה מאת הסטרוסטה מנישך מגרשים בפרבר-קרקוב ורצתה לבנות שם בתים, אולם העיריה התנגדה לכך. רויזה פנתה אל המלך ולדיסל ב 17 שציווה על העיריה לא להפריע לה בבנית הבתים. רויזה נפטרה ב~ 3 לאוקטובר 1637 והשאיר ה את כל רגשה והונה לבנה היחיד יצחק. ...

הרובע היהודי בתוך העיר עמד בצפיפיתו. השטח היהודי הצטמצם ב־49 מגרשים צרים, ולכן נאלצו יהודים להתגורר גם מחוץ לרובע. תהליך יציאת הרובע החל עוד בשנת 1633. עודף האוכלוסים עבר לפרבר־קרקוב בקהילה שבחוץ־לעיר, אשר במשך הזמן עלתה בגדלה על הקהילה שבתוך־העיר. בשנים 1648 ו־1655 סבלה הקהילה מאד. כמעט כל הבתים נשרפו בדליקות שפרצו, ותושביהם נאלצו להמלט ולחפש מקלט מחוץ לקהילה. המוני פליטים מערים, עיירות וכפרים, שנמלטו מחרב האויבים זרמו * גם הם לבובה והצפיפות ברובע שבתוך־העיר הלכה וגדלה. גם יהודי הפרבר שהותקפו ע״י האויבים נאלצו להמלט אל רובעי היהודים שבתוך־העיר. לא היה מוצא אחר, אלא לחדור לרחובות של הנוצרים נגד רצונם. העירוניים ראו את הדבר כהפרת החוזים, והגיבו על כך באופן חריף. בלחץ העיר, הוציא המלך, יאן קאזימירז, ב־26 במאי 1656 תקנה, לפיה אסור ליהודים לחכור ולשכור דירות או מחסנים בבתי הנוצרים,

מלבד שלוש בתי־הכנסת הללו, היו קיימים עוד עשרות בתי־כנסת קטנים, הדרי־תפילה ובתי־מדרש. מהם ראויים לציון, מפאת ערכם הארכיטקטוני — שני בתי־מדרש גדולים, שנבנו במאה הי״ח, אחד בעיר ואחד בפרבר־קראקא. בשניהם אולמות גדולים, מקומרים קמרונות כבדים בקומת־הקרקע, שהכילו גם ספריות גדולות. בקומות העליונות היו חדרי־תפילה של חברות ואגודות בעלי־מלאכה שהועברו לכאן מבניני־העץ הישנים, שנעזבו בתקופה שעברה. ...

... לפי המפקד משנת 1825 גרו בלבוב בתוך־העיר 25.117 דיירים, מהם 954 יהודים בפרבר האלי ץ 2.000 דיירים, מהם 5 יהודים בפרבר קרקא 2.556 דיירים, מהם 1.247 יהודים! בפרבר ברודי 1.256 דיירים, מהם 5 יהודים ז בפרבר זולקיב 3.033 דיירים, מהם 2.001 יהודים. ...