Wilhaus

... בקיץ 1943 חלו חילופי־גברא בהנהלת המחנה. רוקיטה נתמנה מנהל מחנה־העבודה היהודי בטרנופול. לאחר זמן קצר הועבר גם וילהויז (ב־1 ליולי 1943),׳ ובמקומו בא פרנץ ווארצוג. חלו גם שינויים בתוך הקצונה והס.ס. — רבים מהם הועברו משירות במחנה לשירות צבאי בפלוגות הס.ס. בחזית המזרחית (״וואפן—ס.ס."). המדיניות הפנימית של התליינים במחנה היאנובי היתה מתרוצצת — כמו בשאר המחנות — בין שתי המטרות המנוגדות: שאיפת־ ההרג מחד, ושמירת קיומם העצמי מאידך: אם חונכו לעשות ב״מסירות נפש" למען "חיסול האויבים של גרמניה", הרי משהביאו ההריגות התכופות לצמצום אוכלוסית המחנות ירד גם הצורך בשוטרים, ואנשי הס.ס. העודפים נשלחו אל החזית. ככל שהחמיר המצב בחזית המזרח, הרבו הגרמנים להעביר אנשי ס.ס. מן המחנות לחזית, ואת מקומם במחנה מילאו שוטרים

... פורחים אתם — אנשים בלי רגש כבוד. הנכם צריכים לעבוד בנאמנות ולעשות כל מה שיצוו לכם. מי שלא יקלוט כהלכה את דברי יעלה לשם".. . והוא הצביע כלפי התליה. לבסוף שאל וילהויז מה מקצועו של כל אחד מאתנו ונתן הוראות לאנשי ה־ס.ם. ביחס לעובדים המקצועיים. ...

... עם כל חילוקי־הדעות, הסכסוכים והמריבות בין וילהויז וגיבויאר׳ הרי בדבר אחד היו תמימי־דעים: שניהם הצטיינו בסאדיזם ואכזריות ללא־גבול ביחס לאסירים היהודים. מעשי־התעתועים והתעללותם ביהודים שימשו דוגמה לשאר הקצינים הגרמנים ששירתו במחנה. רבות סופר על מעשיהם במאמרים, זכרונות וגביות־עדות של אסירי המחנה היאנובי. באכזריות מסוג אחי׳ ,דקה" וערמומית יותר, הצטיין רוקיטא׳ סגנו של וילהויז. הוא היה "איסטניס" המתענג על המצאת עינויים "מעודנים" לקרבנותיו, יסורי גוף ונפש. ...

... כדי לגלות את החולים והתשושים המסתתרים קיימו השוטרים אחת לשבוע מין בחינה בצורת התחרות־מירוץ. האסירים נצטוו לרוץ במהירות גדולה על פני כל המחנה, משער אל שער, ודווקא בסדר גמור, שורות־שורות; מי שעמד במירוץ־מוות זה׳ או פיגר׳ סימן שחלש הוא ונידון למיתה. צורה "משוכללת" של מירוץ־המוות היתה נקראת בשם ״מירוץ הויטאמינים"׳ כנראה — המצאתו של וילהויז. "ויטאמינים" היה כינוי־לעג לשלושה מיני משא כבד: קורות (בפולנית ״בעלקי״, שנקרא — "ויטמין ב"), לבנים (בפולנית: ״צעגלי״׳ שנקרא — "ויטמין צ"), וקרשים (בפולנית: "דעסקי"׳ שנקרא —"ויטמין ד") אחרי תום מלאכת־היום של 10־12 שעות נצטוו האסירים לעשות עבודה נוספת — להסיע על גבם את הקורות, הלבנים והקרשים מתחנת־הרכבת אשר בקלעם־ רוב ולהביאם אל המחנה. עבודה קשה זו היתה צריכה להיעשות במרוצה. המירוץ איום נחרת עמוק בלב האסירים ואחדים מן הניצולים מסרו תיאור מחריד של "מירוץ־הויטאמינים" בספרי זכרונותיהם י•־). ...