Ukrainians

... ב־30 ביוני 1941 נכנסו הגדודים הראשונים של הצבא הנאצי ללבוב. למחרת פרעו האוקראינים פרעות ביהודים. ידידיו של ד״ר לוין ביקשוהו להסתתר מפני הסכנה, אך הוא גמר בנפשו לפנות אל המטרו־ פוליט שפטיצקי ולבקשו כי ישפיע על האוקראינים לחדול מן הטבח. ד״ר לוין ערך נאום אל המטרופוליט, שתורגם על־ידי בנו יצחק לאוקראינית, לבש את בגדי־הכהונה ואת הכפפות השחורות שהיה שם על ידיו רק בהלוית־מת והלך אל ארמון המטרופוליט. הלה ביקש ממנו שישאר בארמונו עד יעבור זעם. הרב ד״ר לו*ין השיב לו: .,שליחותי נסתיימה. באתי לבקש על הכלל, ואני שב אל הקהל אשר בו מקומי, ויהי אלוהים עמי" . והוא יצא מן הארמון. ...

הפלוגות האחרונות של הצבא הרוסי עזבו את לבוב בלילה־29 ליוני 1941, ולמחרת נכנסו העירה הקבוצות הראשונות של הצבא הגרמני. הגרמנים נתקבלו בקריאות־הידד ובתרועות על ידי ההמונים האוקראינים, אשר קיוו לנתק בעזרתם את אוקראינה המזרחית מברית־המועצות ולאחד את שני חלקי אוקראינה למדינה עצמאית אחת. מנהיג המפלגה הלאומנית האוקראינית, סטיפן בנדירה, הגיע ללבוב, ומיד הופיעו על הקירות ׳כרוזים חתומים בשמו שקראו למלחמה בבולשביקים, והסיתו נגד היהודים •בארס ובחימה שפוכה. בו בזמן נתארגנה גם המשטרה (מיליציה) האוקראינית. שמן הרגע הראשון לקיומה

... ומשול"ש שנקטו בהם גם לגבי יחסי־גומלין בין יהודים ופולנים, יהודים ואוקראינים, פולנים ואוקראינים ובו,. לאנשי המשטרה היהודית ובמידה ידועה גם לפקידי המועצה היהודית (חברי ה״יודנראט", פקידי משרד־ האספקה ועוד) הוענקו זכויות־יתר, כגון: חסינות הדירות, זכות תנועה חפשית ברחובות, מבלי חשש להילכד לעבודת־הכפיה, מנות־מזון נוספות וכד׳ ומאידך, לא קיבלו פקידי המשטרה והקהילה משכורת קבועה תמורת עבודתם, ויוקר החיים האמיר מיום ליום. כתוצאה מכך ניצל חלק מן העובדים את עמדתו הרשמית למטרות בצע ועושק. בתעודות־העבודה היתה הגנה פורמאלית מפני החטיפות לעבודת־כפיה המשוטטות בעיר ושאר נגישות; אכן, גם בין פקידי הקהילה היו דירוגי "זכויות" ונוצרו ביניהם "הבדלי מעמדות". בני השכבה העליונה היו חברי המועצה ומנהלי־המחלקות. את השכבה הבינונית היו הפקידים הגבוהים שהיו ברשותם תעודות־עבודה "קשות" (כרטיסי־נייר קשה, או תעודות מכורכות), בעוד שהפועלים והעובדים הזמניים החזיקו אישורי־עבודה "רכים" (פתקים של נייר פשוט׳ לא מודפס, אלא כתובים במכונת־כתיבה או בעט). מעמדות אחרים בעלי־פריבילגיות היו בעלי־ מקצוע, פועלים מומחים, טכנאים, מה ...

בדרך־ההגבלות, ההתנפלויות בחוצות, העלבונות, ההכאות והחטיפות רצו הגרמנים להפיל חתיתם על התושבים הנוצרים הבלתי־יהודים, וביחוד על היהודים. בשיטות של דירוג הפליה בזכויות ורדיפות השתדלו למנוע התפתחות של רגש־סולידריות ושיהוף־גורל בין הנרדפים. העבד האוקראיני הרגיש עצמו עליון על העבד הפולני, הנרדף ושפל ממנו — ושניהם יחד ראו עצמם אריסטוקרטים ,.אריים" לעומת היהודים. את רגש־הבוז ליהודים הגבירו הגרמנים בהסתה מתמדת בעתונות, במודעות ועתוני־קיר, בהצגות ותערוכות, בשירים וברדיו. באמצעות העתונות בלבוב ...

אחרי האקציה שנערכה באוגוסט 1942 והידיעות שהגיעו מן הערים ביהוד מוארשה, ברור היה לכל ׳ שהגרמנים זוממים להשמיד את כל היהודים בפולין . אז קמו נסיונות ראשונים לארגון תנועת מרד בקרב האוכלוסיה היהודית . אך הקשיים היו גדולים מאד . רבים ממנהיגי המפלגות היהודיות ותנועות הנוער נעדרו׳ חלקם ברחו לרוסיה וחלקם נהרגו בידי הגרמנים . המחתרת הפולנית בלבוב היתה חלשה ביותר , כיוון שלא ישבו בה פולנים בלבד ׳ אלא אוכלוסיה מעורבת של פולנים ואוקראינים . הגירה עצומה מן הכפרים וערי־ השדה בימי השלטון הסובייטי הגדילה את האוכלוסיה האוקראינית . היטב זכרו עוד האוקראינים את הרדיפות והנגישות של השלטון הפולני לפני 1939 ׳ והמדיניות הגרמנית הצליחה להגביר את שנאתם לפולנים . גם בתוך המחתרת בלבוב היה הרוב המכריע למפלגות הימניות , שדחו כל שיתוף פעולה עם היהודים . לפיכך אפשר היה ליהודים ׳ לבוא במשא־ומתן רק עם ארגוני המחתרת הפולנית מן המחנה הדימוקראטי או השמאלי , שכוחם בגליציה המזרחית היה מעט מאד . המחתרת האוקראינית ארגנה קבוצות פרטיזניות בגליציה המזרחית ׳ אך רובן השתייכו למחנה סטיפן באנדרה , וניהלו מלחמה נגד הגרמנים , הפולנים והיהודים כאחד . במשך השנים 1942 — 1943 חיסלו הלאומנים הקיצונים של מחנה באנדרה ("באנדערובצי") את שאר הקבוצות הפרטיזניות האוקראיניות שהיו ליברליות או דימוקרטיות יותר . (למשל — את קבוצת בולבה , בווהלין ) ומאותו זמן עמדו שטחי יערות ווהלין וגליציה תחת שלטונם .