Jewish Council

ההנהלה נתקלה בקשיים רבים בגלל המצבהחמרי הקשה. מלבד החובות שרבצו על הקהילה — לישועיים הגיע החוב 575.861 זה׳ — הוטלה על הקהילה האחריות לגבית המסיס. הדברים הגיעו לידי סכסיכים 11) עם השלטונות והמועצה היהודית (יודענדירעקציאן). בשנת 1784 נתנו פרנסי־הקהילה שוחד של 130 דוקאטי לחבר המועצה יעקב־אהרן ולפקיד הנוצרי (אקטואריוס) קוליג, כדי שיפחיתו את מכסה המסיס שהוטלה על יהודי לבוב. הדבר נודע לגוברניון שהתחיל בחקירה ובתוצאותיה נענש יעקב־אהרן בקנס 260 דוקאטיס והורחק מהמועצה ונשללה ממנו זכות למשרה צבורית. הפקיד הנוצרי קוליג פוטר, וחברי הנהלת הקהילה יוסף דוד, לייב בלבן, ירחמיאל מיזם, אברהם ארליך, הרש לויטה, מרקוס פייגלס, יואל בודק ואפרים שמואל נענשו בקנס 130 דוקאטיס כל אחד. גם סופר המועצה היהודית מאיר הרשל, שקבל מן השוחד, נקנס בסכום של 360 דוקאטיס ופוטר ממשרתו. בהמשך החקירה נמצא שהקהילה השתמשה בעודף 1500 פלורין של חכירת מס־הבשר ללא חשבון

סמכויותיה של מועצת היהודים היו רחבות מאד והפתיעו גם את האופטימיים שבציבור היהודי. למראית עין העניקו הגרמנים ל״שלטון העצמי״ של היהודים תחום פעולה נרחב מאד. עליו היה לנהל את האדמיניסטרציה לפי הוראות הגרמנים; אחרי הקמת הגיטו הפכה האדמיניסטרציה הזאת לשלטון עצמי טריטוריאלי שלם; היא ארגנה מחלקת־כספים ומחלקת־ מסים שהיו להן מקורות־הכנסה עצמיים שונים; פתחה מוסדות עזרה סוציאלית, ובכללם מרפאות, בתי־חולים, בתי־יתומים, מושבי־זקנים, בתי־תמחוי ומסעדות זולות; ניהלה עניינים כלכליים, מפעלי תעשיה ומסחר, צרכנות ועוד; ארגנה את העבודה היהודית ע״י משרד העבודה; פיקחה על התזונה, חלקה כרטיסי־מזון לאוכלוסיה היהודית, קנתה מצרכי־מזון, יסדה מאפיות־ לחם, ניהלה עשרות חנויות של מכולת — המקוים היחידי בו יכלו היהודים לקבל את מנת המזון שהוקצבה להם; חלקה והקציבה דירות ע״י מחלקת־השיכון; ניהלה את הדואר היהודי; ולבסוף ניתנה לקהילה היהודית סמכות של שיפוט ע״י המחלקה המשפטית והמשטרה היהודית. ...

... ומשול"ש שנקטו בהם גם לגבי יחסי־גומלין בין יהודים ופולנים, יהודים ואוקראינים, פולנים ואוקראינים ובו,. לאנשי המשטרה היהודית ובמידה ידועה גם לפקידי המועצה היהודית (חברי ה״יודנראט", פקידי משרד־ האספקה ועוד) הוענקו זכויות־יתר, כגון: חסינות הדירות, זכות תנועה חפשית ברחובות, מבלי חשש להילכד לעבודת־הכפיה, מנות־מזון נוספות וכד׳ ומאידך, לא קיבלו פקידי המשטרה והקהילה משכורת קבועה תמורת עבודתם, ויוקר החיים האמיר מיום ליום. כתוצאה מכך ניצל חלק מן העובדים את עמדתו הרשמית למטרות בצע ועושק. בתעודות־העבודה היתה הגנה פורמאלית מפני החטיפות לעבודת־כפיה המשוטטות בעיר ושאר נגישות; אכן, גם בין פקידי הקהילה היו דירוגי "זכויות" ונוצרו ביניהם "הבדלי מעמדות". בני השכבה העליונה היו חברי המועצה ומנהלי־המחלקות. את השכבה הבינונית היו הפקידים הגבוהים שהיו ברשותם תעודות־עבודה "קשות" (כרטיסי־נייר קשה, או תעודות מכורכות), בעוד שהפועלים והעובדים הזמניים החזיקו אישורי־עבודה "רכים" (פתקים של נייר פשוט׳ לא מודפס, אלא כתובים במכונת־כתיבה או בעט). מעמדות אחרים בעלי־פריבילגיות היו בעלי־ מקצוע, פועלים מומחים, טכנאים, מהנדסים, רופאים

כפי הנראה, לא נועדה אותה שעה כל ענין הגיטו אלא לשם גזירת כרת על אלפי נפשות מעדת ישראל בלבוב, הטלת ערבוביה ופחד־אימים בחיי היהודים, טלטולם ממקום למקום. לפי־שעה הסתפקו הגרמנים בכך, ואחרי עבור המועד הקבוע לסגירת הגיטו — 15 בדצמבר 1941 — לא אירע דבר. רוב היהודים לא הספיקו עדיין למצוא דירות "מעבר לגשר" ובלית־ ברירה נשארו בבתיהם שבמרכז העיר וחיכו ברעדה לעונש חמור. אך הגרמנים השימו עצמם כשוכחים את פקודתם, ומאידך לא בטלו במפורש את גזירת הגיטו. המועצה היהודית הוכרחה, איפוא, לנהל אתם מו״מ ממושך. נראה, שנציגי הקהילה ניסו לרכך את לבוֹת הגרמנים בשוחד ובמתנות הגונות, אך אין בידנו מסמכים והוכחות. ברור היה, כי הגרמנים לא הקפידו בענין הגיטו ומצב של "לא הא ולא דא" זה, של ישיבת־אימים בשכונות ה״אסורות", נמשך עוד כמעט שנה שלמה, עד ספטמבר 1942. ...

... הדו״ח של קאצמן מוסר בדיוק את אשר אירע בלבוב ובכל מחוז־גליציה. משרד־העבודה היהודית בלבוב חוסל בתחילת אוגוסט 1942 • בנאום הפרידה של הינץ וובר אל פקידיו היהודים שפוטרו, יעץ להם כיצד יסתדרו להבא: "מוטב לכם להיות סמרטוטרים (פועלים ב״רכישת חמרי־גלם") מאשר פנקסנים ולבלרים". וובר הפלי ט גם תוך כדי שיחה פרטית עם בא־כח המועצה היהודית: "מכאן ואילך יסודרו הענינים הנוגעים ליהודים לא מנקודת הראות של הצרכים הכלכליים אלא מנקודת הראות הפוליטית".

... מיוחד במינו היה מצבם של פקידי המועצה היהודית, אשר מספרם הגיע כבר ל־5000 • הס.ס. סירבה להחתים את כרטיסי־העבודה שלהם. ודבר זה ניבא שחורות •

... ם בין הקרבנות היהודיים שנפלו בלבוב. מן המלומדים הנודעים במדעי־היהדות יש להזכיר, מלבד ד״ר גוליגר וד״ר אוסטרזצר הנ״ל, גם את ד״ר יעקב שאל׳ ההיסטוריון היהודי־ פולני, מורה בגימנסיה היהודית בזיגמונטובסקה 17׳ שנאסר באקציה של אוגוסט 1942. עד הרגע האחרון היה ד״ר שאל אוסף את הפרטים ההיסטוריים של טרגדית יהודי לבוב׳ ואת רשימותיו היה שם במקומות סתר, אך כולן אבדו אחר מותו. בימי הכיבוש הכין ד״ר שאל גם סקירה היסטורית על תולדות הקראים בפולין׳ לפי הזמנתו של ד״ר ליב לנדאו, ראש משרד־ העזרה היהודית בלבוב׳ אשר נצטווה להמציא לשלטונות הגרמנים חומר מסביר על דבר הקראים ומוצאם הגזעי. ד״ר פאלק האפנער, היסטוריון צעיר׳ מתלמידיו של פרום׳ בלבן, היה מנהל חנות־מכלת מטעם הקהילה היהו־דית בגיטו. האפנער השתמש במשרתו כדי לארגן — בהסכמת המשרד לכלכלה שע״י המועצה היהודית — עזרה חשאית לסופרים ומלומדים יהודים והיה נתון לעבודתו במסירות נפש. הוא הסתתר בשעת האקציה של אוגוסט 1942 בבונקר אשר נתגלתה ע״י הגרמנים׳ ובנסות לברוח מתוך שורות האסירים המובלים לגרדום ירו בו הגרמנים והרגוהו. ד״ר ש. צ׳וורטקובר, אנטרופולוג יהודי נודע, נהרג באקציה בסוף 1942. ד״ר יעקב וילד׳ בלשן וחוקר השפה האידית גווע ברעב בפרבר זנישיעניא, שהגרמנים העבירוהו לשם; יששכר מדפיס, מחבר "תולדות הציונות " בפולנית ובאידית׳ נפל בידי קבוצת־משמר גרמנית׳ שפגשה בו ברחוב רגעים מספר אחרי 8 בערב׳ שעת העוצר ליהודים (בשנת 1942). אבדו ואין ידיעות על

... בסוף 1942 ארגנה קבוצת פקידים צעירים של המועצה היהודית (רובם חברי תנועוודנוער ציוניות) שיעורים בהדרכה צבאית ואמון בכלי־נשק. האימונים נעשו בסודיות, באחד המרתפים של משרדי הקהילה׳ אך לא הביאו ליצירת כל יחידה צבאית. היו גם ניסיונות לברוח ליערות, אבל הצעירים שברחו לא מצאו ביער ...

... מלבד השוד החוקי שבוצע באמצעות מחלקות־ האספקה, המסים והעבודה (שתפקידם היה לספק לגרמנים עובדי־חינם), השתמשו הגרמנים במועצה היהודית ידי להכניס פירוד בין היהודים לבין עצמם. ליצור תהום עמוקה בין פקידי הקהילה לבין שאר האוכלוסיה היהודית. זו היתה מדיניות של "הפרד ...