Dr. Kimelman

... אות ה שעה, מיותרים ונרדפים. למגוריהם נועדו הביקתות וסוכות־החמר, וכל חייהם כמו היו בלתי־חוקיים, בכל פעם שערכו הגרמנים חיפושים בגיטו ("פילוי") הוציאו מהם רבים — להורג. האקציה הגדולה ביותר היתה ב־5, 6׳ 7 לינואר 1943, ונרצחו בה כ־15000 איש. הפעם עשו הגרמנים שמות גם בקרב פקידי המועצה היהודית. לפני האקציה יצא הצוו לכל פקידי המועצה להתאסף בבית־הקהילה, ומשנאספו — פרצו הגרמנים לבית והוציאו ממנו את הפקידים • אשר הובלו למחנה־המות בבלזץ או אל המחנה היאנובי. זמן קצר אחרי זאת (כנראה, ב־4 בפברואר 1943) ציוו הגרמנים על חברי המועצה היהודית (בוועד המועצה היו עוד אז 12 איש) להתייצב למפקד. אחדים צייתו והופיעו, יתרם הסתתרו. אחדים מאלה שהופיעו — נרצחו, ביניהם: ראש המועצה היהודית ד״ר אברזון וחבריו ד״ר מרצלי בובר, ד״ר קימלמן, חיגר ועוד. אחדים נשלחו למחנה היאנובי, ביניהם שמעון אולם, אשר הועבר אחר־כך למחנה דכאו, ושם מת. אותם שהצליחו להסתתר — רובם נתפסו לאחר זמן והגרמנים הרגום. כזה היה גורלם של שני חברי הוועד שהסתתרו בשכונות ה״אריות"׳ ד״ר שרצר וד״ר ליב לנדאו. הגרמנים גילו את מקום מחבואם (כנראה, הסגירום שכניהם ה״אריים"), הביאום לבית־הסוהר היהידי בגיטו, ממנו הוציאום להורג. הרופא והבר הועד

עסק במקצוע כעורך־דין. חבריו למקצוע, הפולנים והאוקראינים, ביקשו לראשונה את קרבתו והשתדלו לחסות בצלו. אך נסיונותיו הנחילוהו אכזבות קשות. בראשית שלטון הגרמנים, בסתיו 1941, קיבל על עצמו את המשימה לארגן ולנהל את מפעל הסעד לנצרכים בקהילת־לבוב, שהיו בה אז כ־130,000 נפש. באיסוף הכספים והמצרכים ובחלוקתם בין הנצרכים העסיק ד״ר לנדר מורים, סופרים, אמנים ואנשי־רוח. בראשית ינואר 1943 התחילו הנאצים בחיסול גיטו לבוב, הרגו כמה מחברי ה״מועצה" (ד״ר אברסון, ד״ר קימלמן ועוד) וצמצמו את הגיטו במחנה שנקרא "יולאג" ("יודען־לאגר"). ד״ר לנדוי ואשתו הצליחו להתחמק מן הגיטו ולברוח ל״עבר הארי", אולם נתפסו ע״י סוכני ה״גיסטאפו" והובאו אל כלא הגיטו. למחרת הוציאה פלוגת שוטרים אוקראינים את ד״ר לנדר ואשתו מכלא־הגיטו, הובילום דרך הרחובות הראשיים של העיר, אל ״גבעת החולות״ — קבר־האחים של אלפים מיהודי לבוב. ...