Dr. Abrazon

... פרנס ע״י הגרמנים. סיבת הדבר היתה — לפי דברי מחברי הזכרונות ושמועות שנפוצו אז בעיר — סירוב לספק לגרמנים את מכסת הפועלים שדרשו ממנו לעבודת חכפיה. ד״ר פרנס הובל לבית־הכלא שברחוב לונצקי והומת ביריה בחצר בית־הסוהר. את מקומו מלא ד״ר רוטפלד, עסק ן ציוני וחבר הועד־הפועל הציוני בגליציה המזרחית, אך הוא מת במחלה אנושה בפברואר 1942. אחריו היה לנשיא ד״ר הנריק לנדסברג׳ עורך־דין מפורסם, מי שהיה עסקן ציבורי וחבר פעיל ב״בני־ברית" לפני המלחמה. גם הוא לא כיהן במשרתו זמן רב, ונרצח ע״י הגרמנים בספטמבר 1942. הנשיא הרביעי׳ ד״ר אברזון (תו 61-801 נ £1) איש הגון אך חסר־ אונים והשפעה, מילא את תפקידו עד אשר הוציאוהו הגרמנים להורג יחד עם שאר חברי הועד בפברואר 1943.

... דרה בו, המוסד בו עובדים אנשיה, וכר. חסרי הנ״ל נעשו, מאות ה שעה, מיותרים ונרדפים. למגוריהם נועדו הביקתות וסוכות־החמר, וכל חייהם כמו היו בלתי־חוקיים, בכל פעם שערכו הגרמנים חיפושים בגיטו ("פילוי") הוציאו מהם רבים — להורג. האקציה הגדולה ביותר היתה ב־5, 6׳ 7 לינואר 1943, ונרצחו בה כ־15000 איש. הפעם עשו הגרמנים שמות גם בקרב פקידי המועצה היהודית. לפני האקציה יצא הצוו לכל פקידי המועצה להתאסף בבית־הקהילה, ומשנאספו — פרצו הגרמנים לבית והוציאו ממנו את הפקידים • אשר הובלו למחנה־המות בבלזץ או אל המחנה היאנובי. זמן קצר אחרי זאת (כנראה, ב־4 בפברואר 1943) ציוו הגרמנים על חברי המועצה היהודית (בוועד המועצה היו עוד אז 12 איש) להתייצב למפקד. אחדים צייתו והופיעו, יתרם הסתתרו. אחדים מאלה שהופיעו — נרצחו, ביניהם: ראש המועצה היהודית ד״ר אברזון וחבריו ד״ר מרצלי בובר, ד״ר קימלמן, חיגר ועוד. אחדים נשלחו למחנה היאנובי, ביניהם שמעון אולם, אשר הועבר אחר־כך למחנה דכאו, ושם מת. אותם שהצליחו להסתתר — רובם נתפסו לאחר זמן והגרמנים הרגום. כזה היה גורלם של שני חברי הוועד שהסתתרו בשכונות ה״אריות"׳ ד״ר שרצר וד״ר ליב לנדאו. הגרמנים גילו את מקום מחבואם (כנראה, הסגירום שכניהם ה״אריים"), הביאום לבית־הסוהר היהידי בגיטו, ממנו הוציאום להורג. הרופא והבר הועד